כבר ביום הראשון לכהונתו של דונלד טראמפ, עם כניסתו למשרד הסגלגל, חתם הנשיא על יותר מ־100 צווים נשיאותיים, במהלך מופגן של נחישותו להטביע את חותמו מהרגע הראשון. בין שלל הצווים בתחומי הכלכלה, הביטחון וההגירה, חתם טראמפ גם על צו רשמי הקובע שכל מבני הציבור הפדרליים החדשים יתוכננו בסגנון נאו־קלאסי במטרה "לכבד את המורשת האדריכלית המסורתית והקלאסית של אמריקה". מדוע חשוב כל כך לטראמפ סגנון האדריכלות של המבנים הציבוריים? ומה באדריכלות המודרנית מצליח להקפיץ מנהיגים מהימין?
הצו הנשיאותי החדש מחייב בפועל את ראשי כל מחלקות המדינה להגיש תוך 60 יום המלצות מפורטות שיסייעו "לקדם את המדיניות שלפיה מבני ציבור פדרליים צריכים להיות מזוהים ויזואלית כמבנים אזרחיים ולכבד את המורשת האדריכלית האזורית, המסורתית והקלאסית". טראמפ עצמו אף התייחס לצו ואמר כי מטרתו היא "להרים וליפות את הבניינים הציבוריים בארצות הברית". בפועל, המשמעות היא שכל מבנה פדרלי חדש – בין אם מדובר במשרד ממשלתי, בית משפט או כל מבנה ציבורי אחר – יעוצב מתוך מחויבות לאסתטיקה נאו־קלאסית.
לגיטימי או מעורר דאגה?
"אני חושב שזו החלטה לגיטימית לחלוטין ולא יוצאת דופן", טוען בריאיון פרופ' אדריכל ערן נוימן, דיקאן הפקולטה לאמנויות באוניברסיטת תל אביב ומנהל ארכיון עזריאלי לאדריכלות במוזיאון תל אביב לאמנות. "אני לא מגן על ההחלטה של טראמפ, ובאופן אישי אני לא בטוח שצריך לבנות הכול בסגנון נאו־קלאסי, אבל זו זכותו המלאה של הממשל הנכנס להחליט או לבחון את האופן שבו הם רוצים לייצר את הדימוי של השלטון האמריקאי גם דרך בניינים פדרליים או ציבוריים".
בתגובה לצו החדש הודיע המכון האמריקאי לאדריכלים (The American Institute of Architects), הארגון המקצועי החשוב ביותר בתחום האדריכלות באמריקה, שהוא "מודאג מאוד" מהצו החדש ומכל תיקונים "השוללים מהקהילות המקומיות את יכולת השליטה ודורשים לכפות העדפות עיצוב פדרליות רשמיות או להגביל בדרך אחרת את חופש העיצוב". בנוסף, נכתב בהצהרה כי "הקהילה האדריכלית מאמינה שעיצוב של מבנים פדרליים וציבוריים חייב קודם כול להגיב לאנשים ולקהילות שישתמשו בבניינים האלה. הבניינים הפדרליים ברחבי המדינה חייבים לשקף את העושר התרבותי של אמריקה הכולל מסורות עשירות באזורים גיאוגרפיים ייחודיים. יש לנו חששות כבדים מכך שדרישה של סגנונות אדריכלות חונקת חדשנות ופוגעת בקהילות המקומיות".
פרופ' ערן נוימןצילום: אלבום פרטיפרופ' נוימן מאמין שיש צורך לדיון מעמיק בנושא אבל טוען שלדעתו ההתנגדות לצו נובעת מהקשר הרחב של התנגדות לטראמפ: "אני חושב שההתנגדות שלהם באה מתוך המכלול של כל מה שטראמפ עושה ומייצג, ואני יכול להבין למה זה מייצר סוג של אנטגוניזם".
5 צפייה בגלריה
הנשיא ג'פרסון תכנן בעצמו כמה מבנים והיה בעל השפעה מכרעת על עיצוב הבית הלבן
(צילום: Zack Frank, shutterstock)
חיבור בין העולם החדש לעולם הישן
הדיון סביב סגנון האדריכלות של מבני הממשל הפדרליים אינו חדש, אלא נטוע עמוק בהיסטוריה האמריקאית מאז היווסדה של ארצות הברית במאה ה־18. את היסודות לסגנון הנאו־קלאסי הניח תומאס ג'פרסון, אחד מהאבות המייסדים של ארצות הברית ונשיאה השלישי. ג'פרסון, שלמד אדריכלות באופן אוטודידקטי, תכנן בעצמו כמה מבנים והיה בעל השפעה מכרעת על עיצוב הבית הלבן ובניין הקפיטול – שניים ממבני הציבור החשובים במדינה – בהשראת האדריכלות של יוון ורומא העתיקות.
5 צפייה בגלריה
בניין הקפיטול תוכנן בהשראת האדריכלות של יוון ורומא העתיקות
(צילום: Andrew Harnik / POOL / AFP)
הבחירה בנאו־קלאסיקה לא הייתה מקרית: ארצות הברית הצעירה ביקשה לשדר יציבות, עוצמה ורוח דמוקרטית. סגנון הבנייה התאפיין באלמנטים אדריכליים ברורים – סימטריה מוקפדת, גמלונים משולשים בחזיתות, עמודים יווניים מרשימים, קישוטים ואכסדרות רחבות שהעניקו תחושת הוד והדר. "תומאס ג'פרסון העלה את הרעיון לחבר בין האומה והדמוקרטיה האמריקאית ובין דמוקרטיות של העולם העתיק – יוון ורומא", מסביר פרופ' נוימן, "הוא השתמש למעשה בסגנון הנאו־קלאסי כדי ליצור זיקה בין העולם החדש לעולם הישן".
מאז המשיך הסגנון הנאו־קלאסי לשלוט באדריכלות הציבורית בארצות הברית, אך לא מבלי שעורר התנגדות. לאורך השנים הופיעו זרמים מודרניים שביקשו לשנות את המרחב הציבורי – לעתים מתוך רצון לשקף את רוח התקופה ולעתים כאמירה פוליטית ואידיאולוגית. לאחר מלחמת העולם השנייה, מינהל השירותים הכלליים האמריקאי (GSA), האחראי על תכנון מבנים פדרליים, נטש את האדריכלות הנאו־קלאסית לטובת המודרניזם והסגנון הבינלאומי. בשנים אלו הפך הסגנון הברוטליסטי לנורמה במבנים פדרליים רבים. בתקופת נשיאותו של ג'ון קנדי גובש מסמך רשמי בשם "עקרונות מנחים לאדריכלות פדרלית", שקבע כי אין לפתח סגנון רשמי וכי העיצוב האדריכלי צריך לנבוע מתוך המקצוע עצמו ולא להיות מוכתב על ידי הממשל. החלטתו של טראמפ להחזיר את הנאו־קלאסיקה למרכז הבמה אינה רק בחירה אסתטית – אלא מהלך שמצית מחדש ויכוח ארוך שנים על המשמעות התרבותית והפוליטית של האדריכלות הפדרלית.
5 צפייה בגלריה
דוגמה למבנה בסגנון ברוטליסטי. Hubert H. Humphrey Federal Building
(צילום: Tada Images, shutterstock)
האמריקאים מעדיפים קלאסי על פני מודרני
מחקר שנערך בשנת 2020 בחן את העדפות הציבור האמריקאי בכל הנוגע לסגנון האדריכלות של מבני בתי המשפט וגילה נתון מעניין: כשבעה מתוך עשרה אמריקאים, כ־72% ליתר דיוק, מעדיפים סגנון קלאסי על פני סגנון מודרני עבור מבני בתי המשפט. יתרה מכך, התמיכה בסגנון הקלאסי חוצה קווים מפלגתיים, כאשר 73% מהרפובליקנים ו־70% מהדמוקרטים מעדיפים אותו על פני עיצובים עכשוויים או מודרניים. המחקר אף מצא כי נשים נוטות יותר מגברים להעדיף סגנון קלאסי. מחבר המחקר, פרופ' ג'ק ל' נסאר מאוניברסיטת אוהיו סטייט, ציין כי "כבר יותר ממאה שנים הציבור הרחב – שאינו עוסק באדריכלות – מביע העדפה ברורה כלפי מבנים בעלי חזות נאו־קלאסית". לדבריו, אחת הסיבות לכך נעוצה ככל הנראה בהרגל: במשך דורות רבים, הציבור האמריקאי התרגל לראות מבנים נאו־קלאסיים כמייצגים של סמכות, יציבות ורשמיות – מאפיינים המתקשרים באופן טבעי עם מבני ציבור כמו בתי משפט.
ממצאי המחקר מספקים הקשר רחב להחלטתו של טראמפ לכוון את האדריכלות הפדרלית בחזרה אל הסגנון הקלאסי. בין אם מדובר ברצון ללכת עם מה שנתפס כרצון הציבור ובין אם מדובר במהלך שנועד לשמר נרטיב שמרני רחב, הוויכוח סביב עתיד האדריכלות הציבורית בארצות הברית רחוק מלהסתיים. "צריך לזכור שהמיינסטרים האמריקאי הוא רובו שמרני מאוד, גם בתחום האדריכלות, ורעיונות של אדריכלות מודרנית ופוסט־מודרנית הרבה יותר קשים להבנה ולעיכול", טוען פרופ' נוימן. "אנחנו חיים בעידן פופוליסטי ויש להיזהר. הרבה פעמים הפופולוס מחליט ויש לוודא שההחלטות הן לא רק על בסיס טעם הציבור אלא גם על בסיס דיון ציבורי רחב ורציני".
ומה המצב אצלנו בישראל?
בניגוד לארצות הברית, בישראל לא תוכנן אף מבנה שלטוני או ציבורי בסגנון הנאו־קלאסי. "מדינת ישראל הוקמה בסוף שנות ה־40, ובשל היריבות ההיסטורית בין ירושלים לרומא, בין התרבות היהודית לנוצרית, לא הייתה כלל אופציה לבנות את מבני הציבור בסגנון הנאו־קלאסי, שנתפס כנוצרי", מסביר פרופ' נוימן. "רוב מבני השלטון בישראל תוכננו בסגנון הברוטליסטי, שהיה נפוץ באותה תקופה".
עם זאת, קיימות בארץ גרסאות מקומיות ומופשטות של אלמנטים קלאסיים, שאפשר לזהות במבנה הכנסת ובבית המשפט העליון. "בנייני השלטון בישראל מאופיינים בסולידיות – לא תמצא כאן מבנים אקספרימנטליים, ובצדק. אני באופן אישי לא חושב שזה המקום לערוך ניסויים אדריכליים", הוא מסכם.
הצו החדש שעליו חתם טראמפ הוא המשך ישיר לגישתו הימנית־שמרנית וניסיון לעצב מחדש את הזהות הלאומית דרך האדריכלות. ייתכן שזהו גם אקט נוסף של התנגחות במגמות המודרניזם והפוסט־מודרניזם, המזוהות עם השמאל והליברלים, כמו למשל ההכרזה שלו בטקס ההשבעה כי מהיום יש בארצות הברית רק שני מגדרים – גבר ואישה. דבר אחד בטוח: עידן טראמפ חוזר, והוא מבקש להטביע חותם, לא רק בפוליטיקה, אלא גם בנוף האדריכלי של ארצות הברית.
