"פארק האופרה" (Opera Park) נפתח לא מזמן וכבר זוכה בהישגים משמעותיים. לפני כמה ימים, ב-22.2, זכה הפרויקט בפרס הנחשק של "פרויקט אדריכלות הנוף הטוב ביותר לשנת 2024" בקטגוריית אדריכלות הנוף והציבור. הפרס מוענק מדי שנה על ידי אתר האדריכלות החשוב ArchDaily והפך בשנים האחרונות לאחד הפרסים המשמעותיים בתחום.
מה מיוחד דווקא בו? החשיבה היצירתית שמאחורי הפתרון לאחת הבעיות המטרידות בעולם האדריכלות. המאה ה־21 מסמלת במידה רבה את "עידן הערים" – תקופה שבה קצב גידול האוכלוסייה ותהליכי העיור המואצים הובילו לכך שיותר ממחצית מהאנשים בעולם מתגוררים בערים. אחד האתגרים המשמעותיים העומדים בפני מתכנני הערים והאדריכלים הוא הצורך הגובר בתכנון שטחים פתוחים וירוקים במרכזי הערים למען בריאות התושבים וגם למען הסביבה. בימים אלה נפתח בקופנהגן, דנמרק, פארק חדש הבנוי כולו על אי מלאכותי קטן הממוקם על הנהר במרכז ההיסטורי בעיר. המרחב נועד לספק נווה מדבר ירוק לתושבים ומפלט רחב ידיים מהחיים הסואנים בכרך.
האם בשנים הקרובות נראה יותר פרויקטים כאלה? האם נהיה עדים לעוד ועוד ניסיונות לברוא ריאות ירוקות במקומות יוצאי דופן בערים? כנראה שכן.
בעקבות העלייה במספר התושבים בקופנהגן וכן במספר המבקרים בה, הבירה הדנית עוברת בשני העשורים האחרונים תהליכי בנייה והתחדשות אינטנסיביים. כתוצאה מהגידול באוכלוסייה הפכו שטחי בילוי ירוקים ופתוחים לנדירים יותר. זו אחת הסיבות לתכנון המקורי של "פארק האופרה", הנקרא כך בשל הקרבה לבניין האופרה המלכותית (הוא הושלם לפני כמעט 20 שנה ונחשב לאחד ממבני האופרה היקרים ביותר בעולם מבחינת עלות הבנייה). מדובר במרחב ציבורי בגודל של 21 אלף מ"ר, כמו שלושה מגרשי כדורגל, שנבנה על אי מלאכותי הנתמך על ידי עמודים מסיביים יצוקים במים. הוא יהיה פתוח בכל ימות השנה ומיועד לספק מקום נעים לפעילויות פנאי, לבילוי ולמנוחה.
9 צפייה בגלריה
האם זה הפתרון לצפיפות בערים המאכלסות יותר ממחצית מאוכלוסיית העולם?
(צילום: Francisco Tirado)
גנים מהעולם, בית קפה מקורה וחניון תת־קרקעי
הפארק יוצר נקודת גישה לנמל הפנימי של העיר ומהווה ריאה ירוקה משמעותית עם מגוון ביולוגי רחב הכולל יותר מ־628 עצים, 80,000 צמחים ושיחים רב־שנתיים ו־40,000 צמחים מיוחדים מרחבי העולם, ובהם נרקיסים, צבעונים, יקינתונים, חבצלות, בצל ושום. התכנון נעשה בהשראת הגנים ההיסטוריים של בירות אירופה והוא כולל שבילים מפותלים, ערוגות פרחים בצורות אורגניות ונקודות תצפית, לצד חממה בצורת פרח ובה בית קפה וחניון תת־קרקעי עם 300 מקומות חנייה.
חלק מהקונספט של המקום הוא לייצג סוגים שונים של גנים ממקומות בעולם, כך שלמעשה הוא מורכב משישה גנים בעלי מאפיינים שונים וצמחייה נבדלת: יער צפון אמריקאי המכיל עצים גבוהים עם פלטת צבעים מגוונת; יער אלונים דני עם עצי אלון גבוהים וחופות רחבות; יער נורדי עם עצי אשוח, אורן וארזים; גן אוריינטלי המושפע מגנים יפניים וקוריאניים ומעוצב בהרמוניה, איזון ושלווה; גן אנגלי עם מרבצי דשא גדולים וצמחייה פרועה ומסוגננת; וגן טרופי השוכן בתוך חממה. הגנים המגוונים טומנים בחובם אלמנטים שונים כמו מזרקות, בריכות אקולוגיות עם חבצלות מים, רהיטי גן ועוד.
9 צפייה בגלריה
628 עצים, 80,000 צמחים ושיחים רב־שנתיים ו־40,000 צמחים מהעולם
(צילום: Francisco Tirado)
הפרויקט תוכנן על ידי COBE אדריכלות, תכנון ערים ואדריכלות נוף. מדובר במשרד מקומי ומוערך שתכנן בשנים האחרונות כמה פרויקטים בקופנהגן שזכו לפרסים ולשבחים רבים. במידה רבה אחראים אדריכלי המשרד למהפך העירוני שעובר על העיר בעשורים האחרונים ועל התואר הנחשק – "העיר הטובה ביותר בעולם" – שמוענק לה מדי שנה. הוא נדבך נוסף באסטרטגיה העירונית שמבקשת להפוך את העיר הדנית למקום שטוב ונעים לחיות בו, ובאותה הזדמנות להוסיף לה אייקון חדש. "פארק האופרה הוא מקום שבו הטבע נמצא במקום הראשון בתוך ההתפתחות העירונית ההומה של קופנהגן", סיפר דן סטוברגורד, מייסד המשרד בריאיון לאתר Dezeen. "עם ששת הגנים, השבילים המפותלים ונקודות המבט המעוצבות בקפידה, שואב הפרויקט השראה מהגנים ההיסטוריים והרומנטיים של קופנהגן' במטרה להתמודד עם האתגרים של היום, uבהם ירידה במגוון הביולוגי וניהול מים".
אתגר ההצפות
בשל העובדה שהפארק ניצב על שטח מלאכותי על גבי הנהר יש אתגרים נוספים מול הסכנה של הצפות. במטרה להגן עליו מפני הצפות במקרה של גשם כבד או במקרה שמפלס המים בנמל יעלה באופן משמעותי, הוא נבנה על שטח מוגבה. הוא כולל גם ערוגות גשם לניהול נגר מי גשמים, בעוד שלחממה ולגשר המעוצב, המחבר את הפארק ובניין האופרה, יש גגות ירוקים ללכידת מי גשמים. כל החשמל הנדרש לתפעול המתחם מופעל באמצעות פאנלים סולאריים הנמצאים על גג בניין האופרה הסמוך, וכך למעשה לא פוגעים בסביבה על ידי פליטת מזהמים.
הרעיון של הקמת פארק על גבי אי מלאכותי אינו חדש. לפני כשלוש שנים נבנה פרויקט דומה בנהר ההדסון בניו־יורק - פארק שנמצא על הנהר ונתמך על ידי 132 עמודי בטון מיוחדים. את "ליטל איילנד" (Little Island) תכנן המעצב הבריטי תומאס הת'רוויק. בשטח תוכננו 540 מטר של שבילים שמתפתלים לאורכו ולרוחבו, ומובילים לכמה נקודות תצפית על מנהטן. במרכז האי מדשאה רחבת ידיים שבה יכולים המבקרים לערוך פיקניקים או להשתזף בשמש, ובחלקו הצפון־מערבי נמצא אמפיתיאטרון בן 700 מקומות ישיבה, כשמאחורי הבמה נשקף נוף לנהר ההדסון.
משוואה פשוטה: יותר ירוק – יותר רווחה
האם נראה יותר פארקים בערים בעתיד? יש לקוות שכן. על פי נתונים של האו"ם, יותר ממחצית מאוכלוסיית העולם מתגוררת במרחבים עירוניים (בישראל יותר מ־90%), כשבעשורים הבאים נהיה עדים להמשך גידול חסר תקדים בתהליך העיור, בעיקר במדינות מתפתחות. אין ספק שנתונים אלה יובילו לבעיות סביבתיות ובראשן זיהום אוויר גבוה יותר. אזורים ירוקים הם מרכיבים חיוניים לא רק במאבק במשבר האקלים והצורך בהפחתת זיהום, אלא גם למען בריאות הציבור: סינון האוויר, ספיגת זיהום האוויר מהאטמוספרה, הפחתת רעש וספיקת מי תהום באדמה. בנוסף, מגוון מחקרים קושרים בין חשיפה לשטחים ירוקים בעיר ובין בריאות, כולל תמותה מופחתת, ירידה במחלות נשימה ובמחלות לב, רווחה ובריאות נפשית טובה יותר.
עובדות אלה רק מחזקות את הצורך בפיתוח של אסטרטגיות תכנוניות ושיטות תכנון חדשות, שיאפשרו חיזוק והגדלת השטחים העירוניים תוך הבטחת חיים בסביבה אקלימית טובה יותר עם מרחבים ירוקים, נעימים, איכותיים ומזמינים. הפרויקט הזה הוא דוגמה מוצלחת ומקורית לאופן שבו אפשר לתכנן פארק ירוק במרכז עיר צפופה ובמקביל לשמור על שטחים מרכזיים לצורכי מגורים ומסחר. בביקורכם הבא בקופנהגן: לא לשכוח לקחת רגע של נחת בריאה הירוקה החדשה.
"הכי טובה" – למי?
אם קופנהגן מסקרנת אתכם, במסגרת פסטיבל אפוס ה-15 שיתקיים בחול המועד פסח (23-27 באפריל) במוזיאון תל אביב ובסינמטק יוקרן הסרט Best in the World על מי שזוכה שוב ושוב במשאלים בתואר "העיר הטובה בעולם". מי היה מאמין שרק לפני כ-30 שנה הייתה זו עיר תעשייתית מזוהמת, על סף פשיטת רגל? השיקום של קופנהגן הוא סיפור הצלחה יוצא דופן, ויוצרי הסרט לא מתעלמים ממנו ולא מיופייה של העיר. אך כפי שרואים בסרט, ליופי יש מחיר: המרקם החברתי משתנה והיא הפכה למקום שרק אנשים אמידים יכולים לחיות בה, בעוד האחרים נדחקים החוצה. תוך ראיונות עם אדריכלים, פעילים החברתיים ותושבים, דנים בשאלה – האם זו גורלן של כל הערים המבקשות להפוך ל"הכי טובות בעולם"? ומה נוכל ללמוד מכך על הערים שלנו?
