אתמול עלתה לשידור בכאן 11 עונת ספיישל פסח השלישית של תוכנית המציאות הישראלית "בואו לאכול איתי", ובמרכזה משתתפים המוכרים מעולם האוכל והבישול (טל רשבסקי, לילי בן שלום, בנצי ארבל, יוסי שטרית וחן קורן). זו הזדמנות להיזכר במי שהדוקו-ריאליטי הפך אותו למפורסם, או לפחות עזר לזה להתפתח משמעותית - מעצב השיער החיפאי וכוכב הרשת בזכות סרטוניו הוויראליים, איציק כרסנטי.
"בתקופה הזו של המלחמה אנשים פוחדים לבוא, אבל עדיין מגיעים", אומר כרסנטי, שמככב בעשרות סרטוני טיפוח השיער והעור, "לשמור על השיער זה בעצם לשמור על מצב רוח טוב, על החשק להתעורר בבוקר ולהרגיש טוב עם עצמנו. הנראות שלנו נשארת איתנו, ואם מישהו רואה את עצמו עם שורשים לא מסודרים או גולגול לא מטופח, זה רק מעצים את הדיכאון. השיער שלנו באמת יכול לשפר את ההרגשה בצורה בלתי רגילה".
רוקח תמרוקים בביתו המעוצב
(צילום: איציק כרסנטי)
כרסנטי, שמוכר ברשתות החברתיות כמעצב שיער יצירתי עם שלל טיפים לטיפוח, מתחזק גם בית מרשים בחיפה, הנראה לפחות כמו וילת פאר באירופה. מלבד צילום סרטונים במטבח ובסלון, מתחזק כרסנטי בביתו גם מספרה. כך שמעבר לעיצוב שיער ושיפור מצב הרוח, מי שמגיע לבית של כרסנטי יכול להתרשם מהעיצוב התיאטרלי הכולל שנדלירים, רהיטים כהים עם פיתוחי עץ, גופי תאורה עם דמויות סוסים, תקרה שחורה דרמטית לצד קמין חמים, צלחות של פורנסטי, טפטים לא שגרתיים וכריות בהדפסים צבעוניים. ממש כמו הדמות שלו בטלוויזיה וברשתות החברתיות - גם לבית שלו אי אפשר להישאר אדישים.
18 צפייה בגלריה
חיבה עזה לפורנסטי - מותג איטלקי עם פניה של זמרת אופרה מיתולוגית
(צילום: איציק כרסנטי)
"הקורונה הוציאה אותי מעבדות לחירות"
עוד לפני שהפך לכוכב רשת, כרסנטי, בן 56, גרוש ואב לארבעה ילדים, כבש כאמור את המסך כשכיכב בתוכנית "בואו לאכול איתי" (בעונה 2, עם דאנסי גדי האלמותי) ובריאליטי "האח הגדול" (בעונה 7). בשתי התוכניות הוא הפגין את האישיות הצבעונית שלו. למסך הגיע אחרי שניהל במשך 36 שנה מספרה מצליחה בחיפה והיה סלב מקומי מוכר, עד שהגיעה הקורונה וגרמה לו לשנות מסלול. "הקורונה בעצם הצילה אותי והוציאה אותי מעבדות לחירות", מספר כרסנטי. "הייתה לי מספרה ענקית, הכי גדולה בחיפה, עם המון עובדים, אבל זה גמר אותי. תמיד ידעתי שבתוך כל הפעילות המטורפת הזו אני מאבד כוחות, וכבר לא אהבתי את זה. אז סגרתי ועברתי לעבוד בבית, וזה איפשר לי לחיות אחרת, בקצב שלי".
בשנה וחצי האחרונות זוכה כרסנטי להצלחה גדולה ברשתות החברתיות, כשהוא מעניק ל־70 אלף העוקבים שלו באינסטגרם ו־24 אלף העוקבים בטיקטוק מתכונים שונים למסכות ותכשירים לשיער, הכול עשוי מחומרים טבעיים. כך למשל רוקח כרסנטי משחות "בוטוקס לשיער" מקפה וסוכר ועיסה לשיער מבריק מאורז וחלב. "בהתחלה העליתי לרשתות תמונות וסרטונים שלי מתאמן במכון כושר, אבל הבן שלי אמר לי: 'תשמע, אתה לא בן 24 ולא דוגמן, יש לך כל כך הרבה ידע לתת'. אז החלטתי להראות את הידע שלי", הוא מספר. "עשיתי סרטון על מתכון של אמא שלי לשיער שומני שהייתי עושה עוד כשהייתי נער - מגררים תפוחי אדמה, שמים בחיתול, סוחטים את הנוזלים ושמים על הקרקפת. הסרטון הזה התפוצץ, אז המשכתי ליצור תוכן. זה פשוט קרה מהר, בלי שתכננתי.
"בקרוב אני גם הולך להשיק ספר שנקרא 'מעבדת היופי והטבע' שהוא בעצם אלבום מהודר ומעוצב של כל המתכונים שלי לטיפולים בשיער ובעור הפנים", מגלה כרסנטי. "זה לא ספר רגיל, אלא בסגנון של ספרי אופנה כמו שאנל, דיור וגוצ'י ששמים על השולחן בסלון. בהוצאה לאור, 'מטאור' אמרו לי שהם לא ראו דבר כזה. זה לא קיים בארץ וגם לא בחו"ל. אני בעצם המצאתי נישה חדשה בלי לדעת מראש, בדיוק כמו בעיצוב".
העוקבים מבקשים סיור וירטואלי בבית
כרסנטי בהחלט יודע דבר או שניים על עיצוב. אמנם הוא לא למד עיצוב פנים באופן מקצועי, אבל הוא עיצב את ביתו הפוטוגני בעצמו. הסלון הפך לאולפן צילום לסרטונים שהוא מעלה לרשתות, והתגובות מהעוקבים על הסטייל המיוחד לא איחרו לבוא. "כשאני מצלם סרטונים, העמדה שלי היא אי במטבח ואז הכול בבית פשוט משתקף. אנשים אומרים לי 'תעשה סיור בכל הבית, תסביר לנו איך עיצבת, מה עשית, איך שמת כל פריט'. אנשים מאוד סקרנים לגבי כל מה שקורה כאן, כי בבית הזה יש באמת הרבה עניין".
כרסנטי גר כאן עשר שנים, וזה הבית הראשון שנמצא בבעלותו. "לפני כן גרתי בדירות שכורות וזה היה קושי קטסטרופלי", הוא משתף. "ואז החלטתי שהגיע הזמן שבגילי המופלג תהיה לי דירה משלי ושאקבר עם משכנתה עד סוף החיים. אז עיצבתי לעצמי את הבית בדיוק לפי מה שאני אוהב ולפי הצרכים שלי, בלי ייעוץ של מעצבות, כי אני אוהב את הטעם שלי וחושב שאני יודע לתכנן את המרחב בצורה נכונה".
הבית, המתפרס על פני 140 מ"ר, כולל ארבעה חדרים, ובהם חדר שבו שלושת ילדיו מהנישואים השניים ישנים ביחד (שניים מהם היום חיילים קרביים), חדר עבודה שהוסב למספרה וחדר שינה עם יציאה למרפסת המשקיפה לנוף של הכרמל. "זה בית אחורי שנמצא כאילו בתוך ואדי. הכרמל כולו מאוד ירוק, והנוף הירוק נשקף מכל הכיוונים. עשיתי חלונות מזכוכית סביב כל הבית, כך שזה נראה כמו אקווריום. מכאן אפשר לראות גם את הים וגם את הירוק מסביב, והכול נראה חי ונושם. זה לא נוף אורבני רגיל, אלא כאילו אתה בתוך יער. בעצם הבאתי את המשאב הכי גדול, כל החוץ, כל הירוק - פנימה, והבית מלא אור, ירוק ואנרגיה נהדרת", אומר כרסנטי.
כמו מועדון בניו יורק או פריז
לדבריו, הלקוחות שמגיעות להסתפר נהנות מאוד מהאווירה בבית. "הן מקבלות את האפשרות להסתובב בכל החלל ובכל המרחב בלי הגבלה", הוא מוסיף, "הן מגיעות, נרגעות כי החלל מרגיע ויש בו אווירה הוליסטית. אפשר לשבת, להסתכל על הנוף ולגלות עוד ועוד פרטים בכל מקום".
הסגנון אקלקטי וכולל רהיטים וחפצים שונים שכרסנטי אסף לאורך השנים. "הבית שלי לא נבנה לפי קטלוג או עיצוב מסודר", הוא אומר, "הוא נבנה כמו יומן מסע: כל פריט הגיע מטיול, משוק קטן או מחנות עתיקות. זה ערבוב של תקופות, תרבויות וחומרים כמו זכוכית, ברזל והרבה עץ. אני משיג את רוב הפריטים בשווקים בחו"ל ולעתים בהחלפות עם אנשים. חלקם נמצאים איתי 40 שנה", הוא מספר. "אמא שלי אומרת שאני אגרן, ואני מסכים איתה. מזל סרטן לא זורק שום דבר. אבל הבית לא עמוס. יש בו מרחב, הכול מסודר בקפידה, והכול נאסף עם מחשבה. כל פריט נכנס לכאן כי ריגש אותי ויש לו סיפור. אני מאוד מאמין באקססוריז. הם עושים את הבית. אפשר לבנות את הבית עם מעטפת, עם קירות, אבל אתה צריך להלביש אותו בהלבשה נכונה".
18 צפייה בגלריה
"הבית נבנה כמו יומן מסע: כל פריט הגיע מטיול, משוק קטן או מחנות עתיקות". כרסנטי בביתו
(צילום: יריב אלדד)
אחד מהאקססוריז הבולטים בבית הם של המותג האיטלקי הוותיק והאהוב פורנסטי. "הדמות הנשית הזו, לינה (זמרת האופרה לינה קבאליירי שהפכה למוזה של מייסד המותג, מ"ב), מלווה אותי המון שנים. היא נוצרה על ידי פורנסטי, אמן איטלקי. הוא הטביע את דמותה, שהוא העריץ אך מעולם לא פגש, על שלל פריטי עיצוב. אני מרגיש שהיא מסתכלת עליי בכל מצב. יש את גרסת המדוזה עם הנחשים, שבכלל מזוהה עם ורסאצ'ה, אך על צלחת של פורנסטי. הפריטים האלה נותנים אווירה מיוחדת. אנשים שואלים אותי מה הסיפור שלהם, ואני מרגיש שכל פריט מביא משהו אחר. הדמות מסתכלת, שקטה, נותנת, לא שופטת. היא מאפשרת חופש ומרחב להיות עצמך, בלי ביקורת".
לצד הריהוט והאביזרים, לתאורה יש תפקיד גדול. במטבח תלוי אהיל עם הדפס סוסים, שמעניק לחלל אווירה חמימה, בסלון ניצבת קנדלברה (מנורת פמוט דקורטיבית בעלת כמה זרועות, מ"ב) גדולה שכרסנטי קיבל מאחת הלקוחות, בעוד משחקי תאורה חבויה יוצרים תחושה של עומק ורבדים שונים של אור. במבואה בולט גוף תאורה יוצא דופן: מנורת שנדליר כפולה, המורכבת למעשה משתי מנורות המחוברות זו לזו, שמוסיפה נוכחות דרמטית ומרשימה כבר בפתח. "יש לי הרבה מנורות שמלוות אותי כבר שנים. הן מוסיפות אופי לכל חלל. הרבה מהן עומדות ליד צמחייה, והשילוב בין הירוק והמואר שבתוך הבית ובין הנוף הירוק שמחוצה לו נותן עוצמה", אומר כרסנטי. "התאורה משנה את האווירה לאורך היום: בבוקר החלל מואר, מלא חיים וחיוניות, אבל בלילה הכול הופך לכהה ואינטימי, עם אור צהוב חמים שמגיע מתאורת לד שנמצאת מתחת לתקרת העץ שבמטבח. זה נותן תחושה של מועדון בניו יורק או פריז".
בית של גבר
המטבח משלב פונקציונליות עם אסתטיקה. "אם היה לי מקום, הייתי עושה מטבח בגודל של 40 מ"ר, כי הבישול אצלי מאוד חשוב", מספר כרסנטי. "אז יש לי אי גדול - אי כפול עם שישה כיסאות, שבו אנחנו תמיד אכלנו עם הילדים, ועדיין כשבאים אורחים אפשר לשבת כאן יחד. מתחתיו יש גם אי קטן נוסף, עם פלטת שיש מחלוקי נחל". הארונות בצד אחד עשויים עץ פראי וגס, ואילו בצד השני הגוון אפור, עם פלטת נירוסטה שמוסיפה ניגוד מודרני.
עיצוב המטבח מתחבר היטב עם הסלון הכולל כורסאות שחורות עתיקות, אהיל בהדפס זברה, כריות צבעוניות ופריט נוסף ייחודי – קמין שעומד לאורך. "הקמין מצופה באבני בזלת מרמת הגולן. לצערי, לא הדלקתי אותו כבר שלוש שנים, כי מאוד קשה לתחזק קמין כזה שעובד על גז, אבל כשהוא דולק עם העץ בפנים זה משגע. הוא גם נותן לבית אווירה חורפית אמיתית", מסביר כרסנטי.
לדבריו, המפתח בעיצוב נכון הוא שמירה על איזון: "כל הפריטים האלה יכולים בשנייה להפוך להיות קיטשיים, אבל אני שמח שזה לא קרה, כי עשיתי מה שנקרא מיקס אנד מאץ'. הכלל שלי הוא שאם יש לי הרבה צבע, אני מאזן את זה עם חומרים טבעיים כמו עץ, אבן או מתכת. למשל, החיפויים של חלק מהעמודים עשויים בריקים וזה נותן אווירה רגועה יותר והמרחב הופך להרמוני".
לצד זאת, כרסנטי לא חושש להעז: "יש לי הרבה לקוחות שבאות ואומרות לי: 'וואו, איזה מדהים! כמה יפה, אבל אין סיכוי שהייתי עושה כזה בית בחיים', כי הן מפחדות. עיצוב ופחד הם שני דברים שלא עובדים יחד. אני לא מפחד ממה שיגידו, ולא מאמין בכלל בחוקים כמו שחור מקטין או שצריך מטבח לבן כדי להרחיב את החלל. רציתי לצבוע את כל הבית בשחור, אבל לא עשיתי את זה כדי שהילדים לא יגדלו עם קירות כהים, אבל כל המשקופים והאביזרים כאן בשחור לכה, והבית לא נראה קטן בכלל. התקרה צבועה בשחור, והמבואה מצופה בטפטים עם פסים כהים. הצבעים חזקים, ברורים ודומיננטיים, והכול מאוד נוכח, עד כדי כך שאדריכל אחד אמר לי: 'רואים שזה בית של גבר, לא של אישה'. ברגע שאתה עובד עם אומץ ומנטרל את הפחד - השמיים הם הגבול".
