לפני כמה שנים בני זוג, הורים לשני ילדים בגילאי בית ספר יסודי, עמדו לחזור לארץ אחרי עשור בלונדון ובמקומות נוספים בעולם. הם חיפשו דירה ביפו אבל מצאו נכס שאהבו דווקא במרכז תל אביב, בקרבת רחוב אלנבי המתחדש. הדירה, בת שתי קומות, עם כמה מרפסות וגג בשטח כולל ויוצא דופן של 419 מ"ר, נמצאת בבניין לשימור שעבר שינויים ותוספות לאורך השנים.
כדי להתאים את הבית המרווח לאופיים הם פנו למעצב הפנים הילי לזרוב. במהלך השיפוץ השתדל המעצב לחשוף כמה שיותר מהקירות ומהעמודים המקוריים של הדירה, ואלה השתלבו ברהיטי הווינטג' שהגיעו עם בני הזוג מלונדון ויצרו תוצאה ייחודית ומעניינת.
דירה בבניין לשימור שעברה שיפוץ יסודי למשפחה שחזרה מרילוקיישן
(צילום: ALENA SYUNYAKOVA)
הכניסה לדירה נעשית לרוב דרך הקומה השנייה שלה, שאליה מובילה מעלית פרטית, אבל יש לה כניסה נוספת מגרם המדרגות של הבניין אל הקומה התחתונה, שבה מוקמו חדרי השינה. אחרי היציאה מהמעלית מובילה דלת זכוכית וברזל מקושתת למעין גשר מפרופיל ברזל מסיבי הממולא בבטון מלוטש שלזרוב החליט ליצוק כדי לשנות את כיוון הכניסה לדירה. לפני השיפוץ, הוא מספר, הדלת נפתחה מהקיר הצדדי שליד הכיור, והדברים הראשונים שנראו אחרי המעבר בה היו מטבח וקיר. כדי לשנות את המצב נוצר הגשר, עם מעקה שממשיך את השפה של המעקה המקורי של גרם המדרגות הפנימי הצמוד, אבל בתוספת רשת נירוסטה בגלל תקני הבטיחות שהשתנו והשתפרו לאורך השנים.
רצפת בטון, קיר אבן מרוקאית וקמין
מצד אחד של הגשר נמצא גרם המדרגות שיורד לקומה התחתונה וממוסגר מצידו השני בספרייה מעץ אלון לבן גושני, שנוצרה במיוחד והותאמה לעמוד העגול בדירה. אחריה נמצאים הסלון הגדול והוויטרינות הענקיות שמובילות אל המרפסת. רוב הריהוט בסלון, כמו בבית כולו, הגיע עם בני הזוג במכולה מלונדון. לזרוב מסביר שזה היה אחד העקרונות שהנחה אותם בעבודה – להשתמש בקיים ולא לקנות שלא לצורך. התחושה הווינטג'ית יוצרת ניגוד מעניין לריצוף הבטון המלוטש שמחפה את רצפת הבית כולו, לצד כמה חריגים קטנים.
"בבית שלהם בלונדון הייתה רצפת בטון מלוטש אדמדמה, והם רצו לעשות בארץ משהו דומה", מספר לזרוב. "אני הצעתי להוריד קצת את הטון וללכת לכיוון בז'י יותר, לא חמרה כמו שהיה להם שם אבל גם לא האפור הרגיל של בטון. הדגשנו את הגוונים עם סילר (חומר איטום. ג"ק), ובחיבור בין הרצפה לעמודי הבטון המקוריים של הדירה שחשפנו אפשר לראות בקלות את ההבדל בגוון".
בסלון בולט קיר גדול שחלקו מחופה באבן מרוקאית ובתוכו קמין. "בהתחלה התנגדתי לקמין, כי בעיניי זה לא נחוץ בארץ, אבל בשבילם זה היה זיכרון מלונדון ומשהו שהתרגלו אליו, וגם אני הבנתי שהקיר הזה בסלון יעזור למקד את העין כי אין בחלל הרבה קירות והמבט מתפזר", מסביר המעצב. "עם האבן חיפינו את הקיר של הקמין, את הספסל הבולט מתחתיו שממשיך החוצה גם למרפסת ואת רצפת המרפסת כולה. אבל מתחת לספסל השארנו את הבטון חשוף כדי לחבר את הקיר לדירה".
קיר נוסף שנשאר חשוף, או ליתר דיוק נחשף במהלך השיפוץ, הוא זה שבפינת האוכל מול הכניסה. "במהלך השיפוץ גילינו שהחצי התחתון של הקיר הזה עשוי מסיליקט, מפני שהקומה הזאת הייתה במקור קומת גג וזה היה המעקה שלה. עם השנים נבנה פה המשך לקיר מבלוקים, שאותו השארנו מחופה", מספר לזרוב. אחרי פינת האוכל יש קיר מעוגל שמחביא מאחוריו את שירותי האורחים המוצנעים בדלת בקו אפס. הקימור של הקיר מוביל לדלת יציאה אל המרפסת האחורית, שדרכה מגיעים אל המשרד הביתי.
ברחבי החלל המרכזי משובצים רהיטים מעץ ומקטיפה, כולל ספות בצהוב ובירוק וגם פסנתר שחור שעליו מנגנים בני המשפחה. על הקירות ועל המדפים מונחים לא מעט פריטים צבעוניים שהופכים את הבית לבעל אופי אקלקטי.
במטבח הסמוך נבחרו ארונות וחיפויים במראה נקי. המטבח מורכב מארונות עץ אלון וקש, עם משטח עבודה מגרניט שנועד למתן ולהשקיט את המראה של החלל. "הנגרות הייתה אחד האתגרים הגדולים בבית", מספר לזרוב. "הם רצו משהו ברוח יפואית וינטג'ית, ואנחנו כיוונו לתוצאה שמושפעת מהעולם הזה אבל לוקחת אותו לכיוון אחר, נקי יותר", מסביר המעצב.
שביל האבנים הצהובות
גרם מדרגות עם מדרכים צהבהבים מוביל אל החדרים בקומה התחתונה, וכשמסיימים לרדת בו מגיעים לפינת המשפחה. מימין נמצאת דלת שחורה שמשמשת יציאה נוספת לחדר המדרגות של הבניין, ואחריה ניצב ארון עץ גדול שמסתיר מאחוריו חדר כביסה. "תכנונית, הקומה הזאת הייתה אינטנסיבית מאוד ", אומר לזרוב. "אם למעלה היה שטח גדול לשחק איתו, למטה החלל קטן יותר, את הפתחים אי אפשר לשנות כי זה בניין לשימור. פתאום הרגשתי שחזרנו להתעסק באתגרי הגודל של דירה תל אביבית רגילה. השמדנו לגמרי את התוכנית הקודמת כאן ויצרנו חדר הורים עם חדר רחצה פרטי, חדר משפחה, שני חדרי ילדים וחדר רחצה נוסף".
אחד האתגרים שיצר החלל הוא מסדרון ארוך שנפתח לחדר משפחה נטול חלונות. כדי לפתור את בעיית פיזור האור בפינת המשפחה יצר לזרוב לחדרים דלתות מעץ גושני וזכוכית שמכניסות אור לחלל הפנימי. "היו גם הרבה דיונים בשאלה אם להמשיך את רצפת הבטון לקומה הזאת", מספר לזרוב. "רציתי ליצור בין הקומות הבדלים אבל גם קשרים, למשל בקורות חשופות, בנגרות ובאופי החללים הרטובים, כי ידעתי שבכל מקרה ייווצרו כאן תחושות אחרות לגמרי. בשלב מסוים בעלי הבית חשבו על פרקט בקומה התחתונה, אבל לדעתי הבטון עובד מעולה, והשטיחים, הריהוט והנגרות מכניסים לכאן את החום שרצו להשיג באמצעות ריצוף עץ. הם גם אוהבים מאוד טקסטיל ושטיחים, ואני חושב שאלה דברים שמתחברים טוב יותר לבטון מאשר לעץ".
א-סימטריה וחזרתיות חומרית
בחדרי הילדים הדגש הוא על פשטות, שימוש ברהיטים שבני הזוג אספו לאורך השנים והשלמות מאיקאה. הקירות צבועים בחצי התחתון שלהם בלבן ובחלק העליון בצבע כהה יותר, בניגוד למקובל בדרך כלל. לזרוב מספר שההחלטה התקבלה רק אחרי שהקירות נצבעו כשהלבן למעלה. "את הקבלן זה ממש לא הצחיק", הוא מוסיף. בתקרה בולטות קורות מפלדה מגלוונת לא צבועה שהוסיפו לשם לאחר שחשפו את קורת הבטון וגילו שהיא סדוקה וזקוקה לתמיכה נוספת.
בקצה המסדרון נמצא חדר ההורים, והדלת אליו נפתחת למסדרון קצרצר נוסף שנוצר בין שני ארונות הזהים לארונות המטבח. מאחורי אחד מהם מתחבא חדר הרחצה הפרטי של בני הזוג. בחדר בולטת א-סימטריה שהוכתבה על ידי מבנה הקומה ורק מוסיפה לו חן. ארון הבגדים מחולק לשני חלקים לא שווים, ובצד אחד שלו נגרע חלק קטן לטובת קורת בטון. בקיר שבו קבועה הקורה יש קורה נוספת, צרה יותר, שלזרוב מתאר במילים "אחת מההפתעות שגילינו במהלך העבודה וחיבקנו". המיטה עומדת מאחורי שידה שמשמשת כגב שלה, כך שכששוכבים בה מביטים אל החלון שמתחתיו נבנה ארון נמוך נוסף.
בחדר הרחצה הכללי המשמש את הילדים הריצוף מתחלף למרצפות מצוירות שבעלת הבית בחרה מראש, עוד לפני העבודה עם לזרוב, והזמינה מחו"ל, והן משמשות לריצוף גם במשרד ובגג. "אולי כמעצב לא הייתי בוחר בהן, אבל אני אוהב את התוצאה", אומר לזרוב, "הן מיוצרות בטכניקה ישנה ונראה כאילו היו כאן עוד לפנינו. בגלל העומס שהריצוף המצויר יוצר בחלל הקטן לצד הנגרות בחרתי לחפות את הקירות ברזינה במראה טבעי שתייצר שקט. כיורי הבטון נולדו כדי להתחבר לאופי הבטוני של הבית. בכל הבית יש ערבוביה של רקע מודרני ומינימליסטי עם תוכן מלא נשמה ונוסטלגיה, וכאן הערבוב הזה מגיע מכיוונים קצת אחרים", אומר המעצב לסיום.
לסיום הסיור בדירה יוצאת הדופן אנחנו חוזרים לקומת המגורים, וממנה עולים בגרם מדרגות מרחף עם מעקה לבן מינימליסטי אל הגג הגדול שזכה, לבקשת בעלי הבית, לטיפול מועט בלבד, עם עציצים ירוקים, אותו ריצוף מצויר שבחרה בעלת הבית ולצידו חיפוי חצץ פשוט, ובעיקר נוף מרחיב לב של גגות תל אביב שנמשכים כל הדרך עד לים.
