לפני כחמש שנים קנו מעצבת הפנים קרן פרידמן-צור ובן זוגה זכויות בנייה בבניין קיים במרכז תל אביב. "לא חשבתי בהתחלה שנגור בדירה הזאת", מספרת פרידמן-צור. "זה בניין ארוך וצר מאוד, והמבנה נראה לי בעייתי, לא הייתי בטוחה שאצליח לתכנן שם דירה למשפחה עם שלוש בנות". אחרי תהליך של חשיבה, היא מספרת, הבינה שתכנון חכם, נגרות מושקעת במיוחד וכמה פשרות קטנות יאפשרו לה להפוך את הדירה לווילה עירונית חלומית. התוצאה: דירה בת 150 מ"ר בנוי עם גג בן 40 מ"ר, המתפרשת על שלוש קומות וכוללת ארבעה חדרי שינה, חדר עבודה, ארבע מרפסות ואפילו בריכה קטנה ומפנקת.
ניצחון האחסון
לדירה יש שתי כניסות. התחתונה שביניהן – בקומה הרביעית של הבניין – נפתחת לקומת החדרים של בני המשפחה. דווקא הכניסה העליונה, בקומה החמישית, היא הכניסה הראשית לאורחים והיא זו שמובילה לאגף המרכזי. כאן נפתחת הדלת ממש מול המרפסת שופעת הירק עם מטבח החוץ הקטן, ורק אחרי שפונים שמאלה פוגשים את המרחב המרכזי הצר והארוך של הבית. "היה לי חשוב ליצור תחושת מרחב כבר בפתיחת הדלת כדי לטשטש את המבנה הצר של הקומה", מסבירה פרידמן-צור.
הקומה החמישית בבניין הנמצאת מעל קומת חדרי השינה
(צילום: איתי בנית)
הסלון והמרפסת הפונה לעיר
(צילום: איתי בנית)
יציאה למרפסת
(צילום: איתי בנית)
בצמוד לכניסה תכננה המעצבת קיר נגרות ארוך שנבנה על ידי שניר נגרות אדריכלית. "בבית עם מבנה כזה הנגרות היא כלי תכנוני חשוב, לא משהו שעושים רק בשביל העיצוב", היא אומרת. "רציתי להכניס לכאן את כל המערכות של הבית – מיזוג אוויר, חשמל, תקשורת, סאונד, וגם ארון כניסה, טלוויזיה, בר משקאות, מדפים פתוחים ועוד. זה עולם שלם של אחסון נסתר ומבחינתי זה סוג של ניצחון. לא הייתי בטוחה שאצליח להכניס לכאן הכול – והצלחתי".
בסופו של החלל, מול פינת האוכל, מתחלף הצבע הבהיר של הקיר בגוון אגוז. כאן מסתתרים שירותי האורחים, אלמנט נוסף בבית שפרידמן-צור חששה בהתחלה שלא תצליח למצוא לו מקום. "זה לא מקום אידיאלי, ליד המטבח והסלון, ולכן הסתרתי אותם ככה שמי שלא יודע שהם שם לא מזהה שמדובר בשירותים. בחרתי עבורם דלת מיוחדת וחוסמת רעש. במה שקשור לעיצוב של החדר אמרתי לעצמי שאני יכולה לעשות מה שבא לי, זה חדר קטן שלא מבלים בו הרבה זמן, אז גם אם אעשה טעויות, לא יקרה שום דבר". כך יצא שילוב של אריחים בוורוד-טרקוטה עם טפט פרחוני ירוק שיוצר חלל צבעוני ומקסים אף שהוא קומפקטי.
על הגג: יותר שכשוכית מבריכה אבל פיצ'ר שבני המשפחה אהבו
(צילום: איתי בנית)
מקום להתרעננות ולא לשחייה
(צילום: איתי בנית)
כך זה נראה בשעות בין הערביים
(צילום: איתי בנית)
פינת קריאה ומטבח כחול
בסלון ניצבת כורסה כחולה עם תאורה מכוונת שמשמשת כפינת קריאה קטנה למעצבת ולבן זוגה, שניהם חובבי ספרים. בנוסף יש שם שולחן עץ אגוז שמתכתב עם הצבע של קיר הנגרות וספה בהירה גדולה במיוחד. "עברנו מדירה שבה הכול היה במפלס אחד וחששתי מאוד שבדירה הזאת לא נראה את הילדות, שכל אחת מהן תהיה בחדר שלה ואנחנו נשב לבד בסלון", מספרת פרידמן-צור. "לכן בחרתי בספה הזאת, שבמצב הרגיל שלה היא עמוקה במיוחד ומאפשרת לחמישתנו לרבוץ עליה ביחד. כשבאים אורחים אפשר לקפל אותה לרוחב של 90 ס"מ שמאפשר ישיבה זקופה יותר".
אחרי הסלון שולחן האוכל ואחריו המטבח המורכב משני פסים מקבילים של ארונות בצבע כחול בולט. "ידעתי מראש שאני לא רוצה מטבח לבן או ניטרלי אלא משהו עם נוכחות, ובחרתי בכחול לא צעקני מדי שחשבתי שאמשיך לאהוב גם שנים קדימה, ובאמת אני מתלהבת ממנו עד עכשיו, והיו לי גם הרבה לקוחות שראו ואמרו, 'כזה אני רוצה'", היא מספרת. "לעומת זאת ויתרתי על אי במטבח, משהו שממש רציתי וחלמתי עליו, אבל הבנתי שבחלל כל כך צר זה לא יעבוד ובחרתי במקומו שני פסים מקבילים שבכל אחד מהם הצבתי כיור כדי שלא נצטרך להתרוצץ".
כיור בכל פס ארונות כדי למנוע טפטופים
(צילום: איתי בנית)
מטבח עם נוכחות אך בלי אי
(צילום: איתי בנית)
הקיר המרכזי שבו מוטעמות רוב המערכות של הבית
(צילום: איתי בנית)
מחשבה רבה השוקעה בנגרות
(צילום: איתי בנית)
בלי חדר ארונות אבל עם מרפסת פרטית
בקצה הקומה מתחבא גרם המדרגות המוביל לקומה הרביעית שבה מוקמו חדרי השינה של כל בני המשפחה. המדרגות חופו בפרקט אלון שממשיך לקומה התחתונה, ומתחת להן נחבאים מקומות אחסון נוספים שמכילים את מכונת הכביסה והמייבש, ארון נעליים וארון מגבות. מיד כשמסיימים את הירידה פוגשים את דלת הזכוכית הגדולה של חדר העבודה הקטנטן שנועדה להכניס אור למסדרון, ואחריה ממשיכים לחדריהן של שלוש הבנות (18, 15, 11). גם החדרים שלהן לא גדולים, והקטן ביותר מביניהם זכה למרפסת פרטית, כפיצוי על הממדים הקומפקטיים.
שירותי האורחים מוסתרים ליד פינת האוכל
(צילום: איתי בנית)
הכניסה מתוך קוביית עץ אגוז
(צילום: איתי בנית)
המדרגות מעץ בין קומת החדרים לקומה המשותפת
(צילום: איתי בנית)
כל ס"מ נוצל לאחסון
(צילום: איתי בנית)
בקצה הקומה נמצא חדר ההורים ובצמוד אליו יש חדר רחצה ומרפסת פרטית קטנה. "תכנון החדר התחיל מוויתור ענק כי תמיד רציתי חדר ארונות גדול", אומרת המעצבת. "בכל הדירות השכורות שגרנו בהן קודם תמיד הייתה לי בעיה עם אחסון ותמיד אמרתי שבבית הבא יהיה לי חדר ארונות. אבל חדר השינה שלנו קטן יחסית, אז החלום נגוז והוחלף בארון קיר גדול מאוד וארון נוסף שמסתתר מאחורי קיר מחוץ לחדר, ויש כאן תחושת מרחב שנוצרת בזכות הוויטרינה הענקית שמפרידה בין החדר למרפסת".
אחד מחדרי הבנות. כמו יתר החדרים, הוא לא גדול
(צילום: איתי בנית)
חדר השינה הזוגי. גם לו יש מרפסת פרטית
(צילום: איתי בנית)
וחדר רחצה צמוד - ושקוף
(צילום: איתי בנית)
חדר הרחצה הצמוד מופרד מחלל השינה בזכוכית אטומה שמטשטשת את מה שקורה מאחוריה ועדיין מכניסה אור לחלל, ובתוכו הצליחה פרידמן-צור להגשים חלום קטן ולבנות מקלחון זוגי. "אמרתי, אם לא חדר ארונות, לפחות זה", היא מחייכת.
המשרד הביתי. גם לו נמצא מקום בתכנון
(צילום: איתי בנית)
חדר ילדה נוסף ובוגר יותר
(צילום: איתי בנית)
הנגרות ממקסמת את החדרים הקטנים כך שלכל גומחה יש פתרון
(צילום: איתי בנית)
חדר רחצה לבנות
(צילום: איתי בנית)
לבסוף עולים שוב במדרגות, חולפים על פני קומת הכניסה וממשיכים למעלה, אל הגג המפנק שיש בו מטבח חוץ קטן, בר שמשקיף על הנוף, ספה לרביצה, מיטת שיזוף ואפילו בריכה. "היא באמת קטנה, יותר שכשוכית מבריכה, ותוכננה כמקום להתרעננות ולא לשחייה", אומרת פרידמן-צור. "היא לא משתלטת אלא משאירה מקום לצמחייה, לישיבה ולאירוח ומשלימה את התחושה שכיוונתי אליה – בית פרטי בלב העיר".
