הצלחת המעופפת של קייב

"הצלחת המעופפת" של קייב מוגנת דווקא בחסות המלחמה - אך לא לאורך זמן

האדריכל האוקראיני פלוריאן יורייב בילה את שלוש השנים האחרונות לחייו בניסיון לשמר את אחת מיצירותיו החשובות, שמהווה דוגמה יחידה במינה למודרניזם אוונגרדי באדריכלות הסובייטית. סרט דוקומנטרי חדש מתעד את המאבק על בניין "הצלחת המעופפת" שנקטע בזמן מגפת הקורונה, וכעת, במהלך מלחמת רוסיה-אוקראינה, נתון שוב לחסדיהם של בעלי הכוח וההון

יוליה ניקנקין
פורסם: 16.05.22, 11:52
מלחמת רוסיה-אוקראינה מעמידה בסכנה לא מעט אתרי מורשת אוקראיניים. העיר חרקוב, למשל, שבה התרחש חלק מהותי מהלחימה, ספגה אבידות, בהן מבנה הממשל, בית האופרה ובניין הפילהרמונית. עדות להרס אפשר למצוא גם במקומות כמו קייב הבירה, שלמרות שרוסיה נסוגה ממנה בתוך זמן קצר יחסית, נהרס בשטחה במהלך שריפה מוזיאון איבנקיב. עם זאת, על רקע הסכנה המיידית הנשקפת למבנים, קיימת באוקראינה מסורת ארוכת שנים של הזנחת מבנים ארכיטקטוניים חשובים.
13 צפייה בגלריה
הצלחת המעופפת
הצלחת המעופפת
הצלחת המעופפת של קייב
(מתוך הסרט "האינסוף על פי פלוריאן")
אחד מאותם מבנים הוא בניין המכון למדע בקייב, המוכר ביותר בכינויו "הצלחת המעופפת", שהמלחמה על הישרדותו היא מוקד הסרט הדוקומנטרי החדש "האינסוף לפי פלוריאן" (Infinity According to Florian). בסרט, שיוצג בפסטיבל דוקאביב (3.6-29.5), תיעד הבמאי האוקראיני אלכסי רדינסקי את ימיו האחרונים של האדריכל פלוריאן יורייב, אז כמעט בן 90, שנאבק לשמר את יצירתו הייחודית שמאוימת להיבלע בידי מרכז מסחרי עצום.
"הצלחת המעופפת" השוכנת ברחוב אנטונוביצה שבמרכז הבירה האוקראינית נבנתה בין השנים 1964 ל-1971, ונחשבת עד היום למבנה מייצג של האדריכלות המודרניסטית הסובייטית. הצלחת עצמה היא חלק ממבנה שתוכנן על ידי יורייב ושותפו לב נוביקוב, שלמרות שתוכנן כאולם קונצטרים, שימש מיום הקמתו את המכון למידע וטכנולוגיה של הקג"ב (ארגון הביון והמשטרה החשאית הראשית של ברית המועצות לשעבר).
13 צפייה בגלריה
הצלחת המעופפת
הצלחת המעופפת
מבנה מייצג של האדריכלות המודרניסטית הסובייטית: המכון למדע בקייב
(צילום: RiderUA, Wikimapia)
המבנה מורכב משלושה חלקים: בניין זכוכית בין 16 קומות הניצב על בסיס מלבני מוארך, שבמרכזו מונח מבנה דמוי חללית הנראה כמו תלוי באוויר. בבניין פעלו משרדי המכון, וכן הספריה המדעית הטכנית וארכיונים, ואילו ב'חללית' נמצא אולם הכנסים של המכון. מעבר לנראות הייחודית של המבנה, צורתו שימשה פונקציות רבות בשטח המצומצם שהוקצה לבנייה סובייטית בשנות ה-60, מבלי לחסום את הרחוב ולאפשר מעבר של תנועה.

"צריך להתעסק בנדל"ן בזמן שנשפך דם"

למרות ייחודו כמונומנט אדריכלי המציג פרק חשוב בהיסטוריה, עוד בזמן צילומי הסרט, ב-2018, המבנה לא הוגן בחוק האוקראיני והיה חשוף לניסיונות השתלטות של יזמי נדל"ן לאורך השנים. הניסיון האחרון, שבו גם מתמקד הסרט, נעשה על ידי האוליגרך וגיף אלייב, שביקש להשתמש בקרקע כדי להרחיב את מרכז הקניות הסמוך, Ocean Plaza, שבבעלותו. אלייב הציע תוכנית לקניון שישתרע על פני 300 אלף מ"ר, ולהשתמש בחזית "הצלחת המעופפת" ככניסה לאתר הקניות החדש.
13 צפייה בגלריה
פלוריאן יורייב
פלוריאן יורייב
לא התרגש מהסכנה. פלוריאן יורייב
(מתוך הסרט "האינסוף על פי פלוריאן")
"המבנה היה נטוש למחצה כשחברי ואני חשבנו להציג בו מספר תערוכות, אלא שאז שמענו על בניה מחדש של הקניון באתר הזה", מספר רדינסקי בראיון ל-ynet מקייב לרגל הקרנת הסרט בישראל. "אני מכיר את פלוריאן באופן אישי בעקבות מחקר שערכתי על זרם המודרניזם הסובייטי, והתקשרתי אליו כדי להזהיר אותו. בהתחלה הוא לא התרגש מהסכנה והסביר לי שזה קרה פעמים רבות בעבר, אבל המשקיעים תמיד פשטו את הרגל או נעלמו לפני שהתחילו את העבודה. הסברתי לו שהפעם מדובר בבעיה אמיתית כי הבניה כבר החלה. באותו זמן הוא היה בן 88, ואני משער שהיו לו תוכניות אחרות לשארית חייו, אבל למרות זאת הוא הפך לחלק מרכזי ופעיל בקמפיין לעצירת בניית הקניון, ולמעשה ככה גם התקבלה ההחלטה ליצור סרט שמתעד זאת".
"אוקראינה ורוסיה הפכו למגרש משחקים עבור אנשים כמו טראמפ ואידאולוגיית השוק שלהם, ששולטת גם במדינות המערב, אלא שבניגוד אליהן, ברוסיה ובאוקראינה היא נתפסה באופן ממשי כאלטרנטיבה היחידה לקומוניזם, מה שאפשר ליזמים ואוליגרכים לעשות כרצונם, בלי שאף אחד יציב להם גבולות"
יחסי הכוחות המורכבים שבין משקיעים, יזמים ואדריכלים, או בין הון לאמנות, מתבהרים בסרט וחושפים תמונה קודרת. בניסיון להגן על יצירתו, פנה יורייב למשקיעים בהצעה לרעיונות אחרים שישאירו את הצלחת המעופפת שיצר שלמה, אך אף אחת מהן לא התקבלה בגלל שיקולים כלכליים. בסרט אף מוקלט האוליגרך אלייב כשהוא מספר איך פגישה עם דונאלד טראמפ הובילה אותו להפוך למשקיע נדל"ן ועיצבה את תפיסת עולמו, ובפרט עצתו הצורמת של טראמפ: "צריך להתעסק בנדל"ן בזמן שנשפך דם".
13 צפייה בגלריה
אלכסי רדינסקי
אלכסי רדינסקי
במאי הסרט "האינסוף על פי פלוריאן", אלכסי רדינסקי
(צילום פרטי)
"אוקראינה ורוסיה הפכו למגרש משחקים עבור אנשים כמו טראמפ ואידאולוגיית השוק שלהם, ששולטת גם במדינות המערב, אלא שבניגוד אליהן, ברוסיה ובאוקראינה היא נתפסה באופן ממשי כאלטרנטיבה היחידה לקומוניזם, מה שאפשר ליזמים ואוליגרכים לעשות כרצונם, בלי שאף אחד יציב להם גבולות", מספר רדינסקי. "אחרי האירועים שתועדו בסרט ניתן לבניין סטטוס של מבנה מוגן, ב-2020. עם זאת, לצערי במדינה שלנו אין לזה הרבה משמעות. יש לא מעט בניינים שמיועדים לשימור ונמצאים בסכנת הריסה. כשאוליגרך רוצה להשתלט על מבנה קיים, אני בטוח שיש לו אפס הבנה בנוגע למשמעות שלו. אלייב פשוט התעניין בקרקע. היה כבר קניון סמוך, והוא רצה להשתלט עליו כדי לבנות אחד גדול יותר. הוא לא ידע מה משמעות הצלחת המעופפת עד שהציבור אמר לו לעצור".

אדריכלות פלילית

בעשור האחרון יש עניין מחודש, במיוחד בקרב חוקרים ואמנים, בבנייה מודרניסטית סובייטית פוסט מלחמת העולם השניה, ורצון של הציבור לגלות ארכיטקטורה אוונגרדית מקומית. "בשנות ה-60 ואילך תוכננו פרויקטים אוונרגדיים שיצאו לפועל בברית המועצות, אבל היו חלק מתנועה גלובלית. המונומנטים המפורסמים ביותר הם מבני ה"ספומניק" (Spomenik) ביוגוסלביה לשעבר, ואחריהם, אח נוסף במשפחה הזאת הוא החללית של יורייב", אומר רדינסקי. "אחת מהשאיפות שלנו היום היא לבדל פרויקטים כאלה מהבנייה ההמונית באיכות הנמוכה שהיתה מקובלת בברית המועצות, ויש לה מוניטין רעים מאוד. למרות שישנה נטייה לערבב הכל בקלחת אחת, באופן שמבטל את היצירות המעניינות, היו אמנים דיסידנטים (יוצא נגד הכלל, י"ק), שהצליחו להוציא לפועל את חזונם למרות השלטון, מהבולטים שבהם הוא יורייב".
13 צפייה בגלריה
אדריכלות אוונגרדית סובייטית: הספומניק (Spomenik) ביוגוסלביה לשעבר
אדריכלות אוונגרדית סובייטית: הספומניק (Spomenik) ביוגוסלביה לשעבר
אדריכלות אוונגרדית סובייטית: ספומניק (Spomenik) ביוגוסלביה לשעבר
(צילום: ShutterStock)
מלבד היותו אדריכל, יורייב, שהלך לעולמו בספטמבר 2021 בגיל 92, היה גם אמן, כנר, מלחין ותיאורטיקן. בתחילת שונת ה-60 פיתח רעיונות אודות 'המוזיקה של הצבע', שמתייחסים לחיבור בין צלילים, צבעים וצורות. את "הצלחת המעופפת" תכנן במקור כאולם קונצרטים שאמור היה להיות הראשון מסוגו בעולם שנותן ביטוי לסינתזה של מוזיקה וצבע. התכנון כלל 500 מקומות ישיבה באולם עגול שצורתו הקעורה מייצרת אקוסטיקה המאפשרת לשמוע את הכלים המנגנים ללא צורך בהגברה. אלא שרעיונותיו של יורייב לא התיישבו היטב עם האידאולוגיה הסובייטית שהונהגה בברית המועצות באותן שנים, והובילו לרישום פלילי על "קידום אמנות אינדיווידואליסטית" ואיומים במאסר.
13 צפייה בגלריה
הצלחת המעופפת
הצלחת המעופפת
חזון אוונגרדי שהתגשם למרות השלטון הסובייטי
(מתוך הסרט "האינסוף על פי פלוריאן")
13 צפייה בגלריה
הצלחת המעופפת
הצלחת המעופפת
רישום פלילי על "קידום אמנות אינדיווידואליסטית"
(The Institute of Scientific and Technical Information)
13 צפייה בגלריה
תוכנית הצלחת המעופפת
תוכנית הצלחת המעופפת
תוכנית אולם הקונצרטים הצלחת המעופפת
(צילום: Andriy Movchan, Wikimapia)
למרות מערכת היחסים הסבוכה של יורייב עם השלטונות, הוא זכה לבסוף להקים את המבנה שרצה, בזכות מקורות השפעה אחרים. שנות ה-60 וה-70 של המאה הקודמת היוו את השיא של תחרות 'המירוץ לחלל' שבין ברית המועצות וארצות הברית, והכתיבו את את הלך הרוח בכל תחומי החיים. "כולם ניסו לדמיין איך יראה העתיד כשהאנושות תגיע לחלל החיצון", מספר רדינסקי. "פלוריאן עצמו היה מצייר טילים בניסיון לחשוב איך יראו. אבל לא רק אמנים עסקו בשאלה הזאת. הממשלה קידמה פרויקטים כאלה כי רצתה לגרום לאנשים להאמין שהם יגיעו בקרוב לחלל".
13 צפייה בגלריה
פלוריאן יורייב
פלוריאן יורייב
פלוריאן יורייב עם דגם של מבנה המכון למדע
(מתוך הסרט "האינסוף על פי פלוריאן")
13 צפייה בגלריה
סינתזה של צבע ומרחב
סינתזה של צבע ומרחב
סינתזה של מוזיקה וצבע: תוכנית היכל הקונצטרים של יורייב
(צילום: Andriy Movchan, Wikimapia)
בסופו של דבר, במקום אולם קונצרטים, הצלחת המעופפת שימשה להרצאות והקרנות של הקג"ב. "המימון לפרויקט הגיע מהקג"ב, ששלט אז על התוכניות להקמת המכון למידע וטכנולוגיה. למעשה, זה תמיד היה הסיכוי היחיד של הרעיון של יורייב לצאת לפועל, כי רק הקג"ב יכול היה להרשות לעצמו בנייה שכזאת". במקום צבעים שמתכתבים זה עם זה בצורה הרמונית, הקירות כוסו בפרסקאות בעלי מוטיב סוציאליסטי, עם דמויות שמציגות תפקידים שונים: מגלי ארצות, אסטרונאוט, מדענים לצד איכרים. רק בשנות ה-90, אחרי הכרזת עצמאותה של אוקראינה, החל החלל לתפקד לראשונה כאולם לקונצרטים ניסיוניים, וב-2017 היה האתר המרכזי של הביאנלה של קייב.

"אחרי המלחמה שאלות יתחילו להישאל"

תיעוד המאבק לשימור המבנה, מסביר רדינסקי, היה רעיון של יורייב עצמו. "הוא ביקש מאיתנו לצלם את הניסיונות שלו לעצור את הבנייה, וביקש מאתנו להיות איתו בכל פגישה עם המשקיעים ועם פקידים ציבוריים", הוא מסביר. "הסצינה המורכבת ביותר לצילום בסרט היא הביקור של האוליגרך אלייב בתערוכה. אלייב הוא אדם סודי ביותר, שלא מרשה לאף אחד לצלם אותו אף פעם. היה לי חשוב לצלם אותו משום שזה נותן ביטוי מוחשי לאופן שבו אנשים כאלה תופסים אמנות ומשתמשים בה לצרכיהם. זה עוזר לנו לעשות דקונסטרוקציה לכוח שלהם. בסופו של דבר גם אנשים כאלה צריכים אמנות. גם אם הם טוענים שהדבר היחיד שחשוב הוא כסף, גם הם לא מצליחים לפעול בלי אמנות ועיצוב סביבם".
13 צפייה בגלריה
הצלחת המעופפת
הצלחת המעופפת
נבלעת בבנייה היזמית בקייב: הצלחת המעופפת
(מתוך הסרט "האינסוף על פי פלוריאן")
בניית הקניון הופסקה ב-2020 עם פרוץ הקורונה. בהמשך, למרות ניסיונות להתקדם עם ההקמה ופרסומים על פתיחה משוערת של הקניון באמצע 2022, הבניה לא התקדמה בגלל המלחמה ובגלל כליאת המשקיע. "אלייב אמנם חי שנים בקייב, אבל יש לו דרכון רוסי והוא מחובר לכסף רוסי. הוא נעצר בתחילת המלחמה על ידי השירות החשאי האוקראיני ומאז לא שמעו עליו דבר. יכול להיות שהוא שיחד את דרכו החוצה, אבל זה לא סביר. השוטרים אולי מושחתים, אבל לתת לאוליגרך רוסי ללכת זה מסוכן מדי".
13 צפייה בגלריה
מתחם הקניות שאמור היה לקום במקום
מתחם הקניות שאמור היה לקום במקום
הדמיית מתחם הקניות Ocean Plaza של האוליגרך אלייב
(הדמיה: naiukraine.com)
למרות שהבנייה הופסקה, רדינסקי עצמו לא ממהר לשמוח. "הבניין היה במצב רע כשצילמנו את הסרט. הוא היה ועודנו בבעלות המכון למידע ששייך למדינה, למרות שהגוף הזה לא פעיל באמת. הוא לא נטוש לגמרי, אבל בחורף, למשל, האולם לא מחומם. התשתיות בו בסיסיות ברמה שאפשרה לנו לקיים בו התכנסויות - חלקן הוצגו בסרט - אבל לחימום המקום היינו צריכים לדאוג בעצמנו. גם כיום, המצב עדין רע".
13 צפייה בגלריה
פלוריאן יורייב
פלוריאן יורייב
אמן, כנר, מלחין ותיאורטיקן: פלוריאן יורייב
(צילום: Веренко Я. Г., wikimedia)
אפשר לקוות שהעניין הציבורי המחודש בבניין יוביל לכך שישמרו עליו?
"לא ברור מי ואם בכלל עומדים לשפץ אותו, כי המדינה מאז ומתמיד טענה שאין לה את הכסף לדאוג לזה. כרגע יש לנו את התוכניות המקוריות של היוצר המקורי, וזה כבר טוב. אני מקווה שהעתיד יהיה טוב יותר אם המלחמה לא תחמיר, אבל אני לא אופטימי במיוחד. מדברים הרבה על בניה מחדש של אוקראינה אחרי שהכל יסתיים, אבל ברור שלמדינה עצמה לא יהיה את הכסף לכך. יש הרבה תורמים בינלאומיים שרוצים לעזור לבנות את אוקראינה מחדש, אבל השאלה היא מה הם עומדים לבנות. אני לא מתכוון לאיזה בניינים ישוחזרו פיזית, אלא לתביעות של מי הם עומדים להיענות.
"ענף הבניה הוא הספרה המושחתת ביותר באוקראינה, כמו בחלקים אחרים בעולם, וקל מאוד לדמיין שכל הכספים האלה ילכו לתחזוק של פקידים מושחתים, ממש כמו וגיף אלייב. המחשבה הזאת מפחידה אותי. יש כמובן אפשרות שהאוכלוסיה הרחבה תיקח שליטה ותעלה שאלות חשובות כמו 'האם אנחנו באמת זקוקים לכמות כזו של מרכזי קניות והאם אנחנו נותנים את הסכמתנו להקמתם'. עד עכשיו זה היה עניין פשוט, כי העירייה לא טרחה לבדוק את צרכי התושבים לפני שנתנה את האישורים ליזמים שמקימים פרויקטים שאיש לא זקוק להם רק כי חשוב להם להביס את המתחרים. אני מאמין שאחרי המלחמה השאלות האלה יתחילו להישאל".
לכתבה זו התפרסמו 0 תגובות ב 0 דיונים
הוספת תגובה חדשה
אין לשלוח תגובות הכוללות מידע המפר אתתנאי השימוש של Ynet לרבות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.