ב-1955, שנים בודדות אחרי שהוכרזה עצמאותה של מדינת ישראל ולמעלה מ-40 שנה אחרי שהוקם, נחנך המבנה שישמש כמטה רשמי של הארגון היהודי-הומניטרי הגדול בעולם, "הג'וינט". עובדי הארגון הנרגשים התמקמו בחגיגיות בתוך חלליו של מה שהיה עד אז אגף האריכיאולוגיה של האוניברסיטה העברית, מבנה מודרני-ברוטליסטי שתכנן האדריכל זאב רכטר, מהחשובים שבאדריכלי ישראל. במהלך השנים, עם התרחבות הארגון, אמנם נוספו שלושה בניינים נוספים למטה שתוכננו בידי בנו ונכדו של האדריכל, יעקב ואמנון רכטר, אך חללי הפנים המקוריים נשארו כשהיו.
לראשונה מאז שהוקם ובאיחור אופנתי של עשרות שנים, עבר המקום מתיחת פנים יסודית שהושלמה בתחילת 2021. על השיפוץ, שכלל את כל חללי הפנים, אמון משרד האדריכלים "אורבך הלוי", שנבחר לטובת המשימה המורכבת – לתכנן מחדש את 7,000 המטרים המרובעים של הבניין, שבתפוסה מלאה יכול לאכלס כ-400 עובדים.
"למרות שלא נגענו כלל במעטפת ושמדובר בעיצוב פנים, אני רואה את הפרויקט הזה כפרויקט אדריכלי לכל דבר ועניין", מספר בריאיון ל-ynet האדריכל אורי הלוי, שהוביל את צוות התכנון ב"אורבך-הלוי" יחד עם האדריכלית הילה רוזנברג. לפני שניגשו לשרטט, הם חקרו את המבנה האדריכלי המסועף שניצב מולם על שלל היתרונות והמורכבויות שטמונות בו.
"מדובר למעשה בארבעה מבנים צמודים אחד לשני שיוצרים ביחד מבנה אחד. כל אגף שנוסף במהלך השנים הוא בעל גאומטריה אחרת, מה שיצר מבוך בעייתי", מסבירה רוזנברג. הלוי מצטרף לדבריה: "מצאנו שם ערב רב של סגנונות – המבנה הראשון שהוא בן קומה אחת תוכנן בסגנון מודרניסטי-ברוטליסטי יפהפה. התוספת השנייה והשלישית שנבנו בשנות ה-70 וה-90 הן בניין פלדה טכני ו'ישיר' מאוד בעיצוב שלו, והמבנה האחרון שנבנה בשנת 2000 נראה כעיגול על גבול הפוסט-מודרניסטי. נוצר כאן מבוך אדריכלי וסגנוני יוצא דופן".
"שביל האבנים הצהובות"
האסטרטגיה שבה בחרו לנקוט בשיפוץ מכונה "Gut Renovation" ומשמעותה הוצאת ה"קרביים" של המבנה ותכנון חללי הפנים לגמרי מחדש. "הפרויקט 'גולח' לגמרי, כולל המערכות המכאניות שפורקו ושודרגו. למעט אלמנטים קונסטרוקטיביים לא נשאר קיר אחד עומד", מתאר הלוי. "פעלנו עם המון כבוד למבנים הקיימים, למרות שהם לא מיועדים לשימור. לכן השארנו את המעטפת כמו שהיא ועשינו את עבודות השיפוץ רק בתוך המבנה".
"אם כבר, השיפוץ חשף אלמנטים יפים מאוד של הבניין המקורי שכוסו עם הזמן, כמו למשל חלונות סרט ותקרת ערוגות (תקרה עם שקעים, ש"פ) שבחרנו להשאיר. לא ראינו אותם עד שלא רוקנו את המבנה", מוסיפה רוזנברג.
לדברי השניים, אחת מהמטרות המרכזיות בשיפוץ הייתה לייצר תחושת סדר והתמצאות בקרב המבקרים, שהייתה חסרה במבנה המקורי. הושם דגש מיוחד על מערכת התנועה הפנימית והמעברים במבנה, וכדי לחזק זאת תוכנן מסדרון מרכזי שלכל אורכו נקבעו רפפות עץ. תחילת המסדרון היא בכניסה הראשית לבניין, משם הוא עובר לאורך קומת הקרקע ומוביל אל אגפיו השונים של המבנה.
"המסדרון הזה הוא כמו שביל האבנים הצהובות ב'קוסם מארץ עוץ'. יש לו שתי מטרות עיקריות: להפוך את התנועה בבניין להרבה יותר אינטואיטיבית ופשוטה, ושנית לייצר תחושת זהות באמצעות הכלים העיצוביים שבחרנו", אומר אורי ומסביר: "יש כאן בסך הכל שישה אגפים, שכל אחד מהם בחרנו לאפיין בצבעים וחומרים אחרים. מסדרון הכניסה מהווה את מערכת התנועה הציבורית שעוזרת להתמצא במרחב ולהבין באיזו מחלקה נמצאים לפי העיצוב הספציפי".
אופן-ספייס הומניטארי
ברזומה של אורבך הלוי כמות די מרשימה של פרויקטים המתמקדים בעיצוב פנים של משרדים, ביניהם ניתן למנות חברות גדולות כמו צ'ק פוינט, אמדוקס ו-WIX. למרות הניסיון העשיר, משתפים אורי והילה שהפרויקט הנוכחי היה מאתגר במיוחד ושלב התכנון בטרם הבנייה ערך כמעט שנה. האתגר לדבריהם לא נבע רק מהמורכבות המבנית שמאפיינת את המתחם, אלא גם מהתנהלות הארגון הייחודית של הג'וינט ששונה מאוד מזו של חברת הייטק או משרד עורכי דין. העיצוב החדש נדרש להיות מותאם לאופי העבודה הייחודי ולשקף את ההוויה של הארגון.
"הג'וינט הוא ארגון מאוד מובילי ודינאמי. המשמעות של הדבר היא שחלק גדול מכוח האדם שלו עוסק בתוכניות שטח של רווחה ומנהיגות ברחבי מדינת ישראל. יש עובדים שמגיעים למשרד פעמיים בשבוע ויש כאלו שרק אחת לשבועיים. זה ארגון שנסמך בצורה יוצאת דופן על עבודה בצוותים אבל גם משלב המון עבודה ריכוזית מול מחשב", מתאר הלוי ומציין מאפיין חשוב נוסף: "אחד הדברים הססגוניים ביותר בג'וינט הוא נוכחות מגוון רחב של קבוצות, החל מחוקרים אקדמאים ממכון ברוקדייל שעוסקים בפילוח ביג דאטה ועד עובדים שמובילים תוכניות חברתיות ופיתוח מנהיגות בקרב נוער בסיכון. לכל אחת מהאוכלוסיות אופי עבודה משלה".
במסגרת תהליך המחקר שקדם לתכנון, ערך צוות התכנון במשרד האדריכלים סדנאות וקבוצות מיקוד עם עובדי הג'וינט עצמם במטרה להבין מה הציפיות והצרכים שלהם מסביבת העבודה החדשה. "בכל הפרויקטים הגדולים אנחנו מקיימים סדנאות לאפיון מרחב בעבודה. אנחנו לא יושבים רק עם ההנהלה הבכירה אלא גם עם העובדים עצמם ולומדים על הארגון דרך 'הרגליים', מלמטה. זה מאפשר לנו לייצר פרוגרמה שמדייקת את רוח המקום. אלו דברים שאי אפשר לדעת מטבלאות אקסל, משוכללות ככל שיהיו", הוא אומר.
יותר זה יותר
בתכנון החדש ניתן דגש מיוחד לפונקציות הציבוריות המשותפות, דבר שלדברי הלוי ורוזנברג כמעט שלא היה קודם לכן. "לפני השיפוץ היו כאן הרבה מעברים צרים ובכל מקום שהיה אפשר להכניס עוד משרד עשו את זה, אפילו במסדרון", מסבירה רוזנברג. "לא היו כמעט פונקציות ציבוריות, אלא פשוט המון חדרים. מה שאומר שגם לא הייתה אפשרות לשבת ולעבוד בצוות. כדי לערוך כל מיני אירועים וכנסים שנעשים באופן שבועי היה צריך לחפש מקום מחוץ לבניין".
העיצוב החדש ניצל את הגינות הפנימיות שהיו קיימות בתכנון המקורי, ומיקם סביבן את הפונקציות הציבוריות. כך מרבית החללים זוכים לקבל אור טבעי ונעים, ויחד עם שימוש נרחב בחומרים טבעיים כמו עץ, רצפות טרצו וטקסטיל צבעוני נוצרת בבניין אווירה ביתית ומזמינה.
כשמסתובבים כעת בבניין הג'וינט המשופץ מבחינים במנעד רחב של חללים – החל בשתי ספריות המיועדות לעבודה בשקט, דרך מאה וחמישים חדרי עבודה משותפים שיכולים לאכלס עד ארבעה עובדים, וכלה בחדרי ישיבות מעוצבים לעבודה בצוותים. "הפתרון שלנו היה לייצר ערב רב של תסריטים ומקומות ישיבה לאנשים שמגיעים למשרד. אפילו המנכ"לית ד"ר סיגל שלח, האישיות הבכירה ביותר בארגון, אמרה שהיא לא צריכה לשבת בחדר לבד ומעדיפה להיות אחת מכולם", מספר אורי.
לבסוף, בכל אחד מאגפי הג'וינט מיקמו האדריכלים "בית קפה" פרטי, מעין אופן ספייס מעוצב ומזמין שכולל מטבחון מאובזר. עיצוב הקפיטריות משתנה מאחת לשנייה וכולל מספר סידורי ישיבה שביניהם תאים פרטיים, שולחנות וכיסאות בר מוגבהים או שולחנות קפה עגולים. "לכל אחד יש את בית הקפה השכונתי עם השולחן האהוב עליו, אז יצרנו חמישה בתי קפה כאלה גם כאן. לכל אגף יש את בית הקפה שלו, ואם יש עובד שמגיע למשרד פעם בשבוע ואין לו עמדת עבודה קבועה, סביר להניח שהשולחן האהוב עליו בבית הקפה בג'וינט יחכה לו", הוא אומר.
