משפחה מישוב בשומרון פנתה לאדריכל ינון בן דוד, בבקשה שיתכנן ויעצב עבורם את ביתם החדש. בני המשפחה – אם שעובדת בתיירות ומעבירה סדנאות שזירה, אב בענף הבנייה וארבעה ילדים (בני ובנות 14, 11, 8 ו-5) – ביקשו בית חם ומשפחתי, בנוי מחומרים טבעיים ומקומיים, שהם הגדירו בפניו כ-"הכי רחוק ממודרני".
"בעלי הבית ביקשו מקום שיהיה מחובר לשפה של הסביבה וידבר את האזור", מספר בן דוד. "עם הרבה אבן מקומית, קשתות, חצר פנימית עם חומה שמזכירה בנייה ערבית של פעם, וקשת כניסה. היה להם חשוב גם להתייחס לנוף וליצור הפרדה בין מפלסים".
לבקשות של בני הזוג התווספו גם אתגרים טופוגרפיים וגיאוגרפיים: האזור שבו ממוקם הבית הוא מדברי וחשוף לרוחות חזקות מאוד שמגבילות את היכולת לשבת בחוץ, והמגרש שבו בחרו להקים את ביתם הוא משופע מאוד. נוסף על כך, מספר בן דוד, מדובר בבית גדול למדי, בן 300 מ"ר ובו שבעה חדרים, כך שלאתגרים הסביבתיים התווסף הצורך ליצור אינטימיות ביתית בשטח רחב הידיים. את כל אלה פתר המעצב במגוון דרכים שיצרו בית מדברי מעניין במיוחד.
השפעות עיצוב אוריינטליות
דלת הכניסה לבית ממוקמת לא בחזית, אלא בצד, וכדי להגיע אליה יש לעבור דרך חצר פנימית שיצר בן דוד, כך שהיא מוגנת מרוחות ומגשמים. הבית מחופה מבחוץ באבן מקומית וקבועים בו פתחים גדולים בצורת קשת, שמוגנים על ידי פרגולה גדולה עשויה פרופילים מפלדה וחיפוי סרגלי עץ. את דלת הכניסה עצמה קנו בעלי הבית בשוק הפשפשים שביפו. מקורה במצרים, גילה כ-100 שנה והיא עשויה עץ אלון מפירוק. "היה לי חיבור לדלת הזאת מהרגע הראשון", מספרת בעלת הבית. "סבא וסבתא שלי עלו לארץ מלבנון ומסוריה. כשסבתא שלי באה אלינו היא אמרה שדלת בדיוק כזאת הייתה לה בחמדון".
אחרי פתיחת דלת הכניסה מגיעים למבואה, שאל מולה ממוקם המטבח. מימין, נמצאים פינת האוכל והסלון, שבקירות העוטפים אותם ממוקמות שלוש קשתות גדולות, שבכל אחת מהן דלת זכוכית בפרופיל בלגי המובילה אל החוץ. שלוש הקשתות מכניסות פנימה את הנוף המדברי ונפתחות אל המרפסת המקורה בפרגולה שמקיפה את הבית.
בחלל הציבורי, בין שתיים מהקשתות ניצב קמין. משמאלו שולחן האוכל הגדול שנבנה מעץ בידי נגר פרטי, אליו סמוכים כיסאות אוכל העשויים משילוב של קש ובמבוק. מלמעלה תלויים זוג גופי תאורה עשויים פורניר אלון שנקנו ב-"תומס תאורה". בעלת הבית אומרת שהם מזכירים ציפורים נודדות, כמו אלה שניתן לראות דרך החלונות הגדולים בשמי הסתיו.
20 צפייה בגלריה
פינת האוכל. כיסאות קש ובמבוק, ושולחן עץ רחב. גופי התאורה מזכירים ציפורים במעופן
(צילום: נמרוד לוי)
מימין לפינת האוכל נמצא הסלון, שבקיר הנגדי שלו קבועה הקשת השלישית שממוקמת בחלל הציבורי. כאן נמצאים ספה גדולה שתוכננה והורכבה במיוחד עבור הבית וצופה אל הנוף, וכיסאות עור מינימליסטיים שמצטרפים אליה כמקומות ישיבה. מאחורי השטיח הוא שטיח פרסי עתיק שנקנה על ידי המשפחה בחנות עתיקות, ומכניס הביתה את הסגנון האוריינטלי שביקשה בעלת הבית. את אותו סגנון ממשיכים גם השולחנות הקטנים המעוגלים שאל מול הספה, עם רגלי עץ בשילוב פליז וזהב בסגנון ערבי, שנקנו גם הם בחנות עתיקות.
ארונות המטבח צבועים בוורוד עדין עם נגיעות של זהב בפרזולים. הארונות הנמוכים בנויים בצורת ר', עם משטח עבודה מדקטון בצבע בטון, שאליהם מצטרף קיר צף שמכיל את הארונות הגבוהים ובהם המזווה, התנור ומקרר בילט אין. במרכז שולחן עגול גדול, שעליו אוכלת המשפחה את הארוחות היום-יומיות.
מינימלזים רך בחלל הפרטי
גרם מדרגות מעוצב, מואר על ידי חלונות המשקיפים אל החצר הפנימית, מוביל אל המפלסים הבאים של הבית. ראשית, חמש מדרגות מעץ גושני עולות אל מפלס חדרי הילדים, שבו ארבעה חדרי ילדים, שני חדרי רחצה, חדר כביסה וממ"ד. עיצוב החדרים ממשיך את פלטת הצבעים הרגועה של הבית, עם שימוש רב בעץ ובחומרים טבעיים. בין החדרים מבואה רחבת ידיים עם ספסל מובנה לישיבה מתחת לחלון גדול ושטיח רך ומזמין בגווני ורוד ואפור.
חלקו השני של גרם המדרגות, העשוי מקונסטרוקציית מתכת עם מדרכים מרחפים מעץ אלון ומעקה מתכת מינימליסטי, מוביל אל מפלס נוסף, שם ממוקם חדר ההורים והמשרד ביתי. חדר השינה של ההורים פשוט ונקי, ועשוי על טהרת עץ אלון וגוונים של לבן. בחדר חלון בינוני כדי שלא להכניס פנימה את הרוחות העזות שבחוץ.
ארון גדול מאוד, שמכיל גם נישת ישיבה קטנה, מוביל אל חדר הרחצה שממוקם מאחורי הקיר שאליו סמוך ראש המיטה. כמו בשאר חלקי הבית, גם כאן העיצוב מינימליסטי, עם שפע של משטחים ריקים וחלקים, שבזכות הצבעוניות החמימה, החומרים הטבעיים והנוכחות החזקה של הנוף בתוך החלל מצליחים לייצר אווירה חמימה, ביתית ומדברית.
