לפני הרבה שנים הכניס יובל אברמוביץ', סופר ומרצה (מחבר סדרת ספרי "הרשימה" וספרים נוספים) לרשימת החלומות שלו גם בית ביוון. "חלמתי על יוון עוד לפני שזה נהיה טרנד והדבר הכי חם", הוא נזכר. "החלום הזה נולד כי במקצועי אני כותב ספרים. כל אחד מ-19 ספריי נכתבו באחד מאיי יוון או באתונה. 15 שנה אני טס כמה פעמים בשנה ליוון, שוכר חדר במלון או דירה לעשרה ימים, ועובד מהבוקר עד הלילה. כשהייתי חוזר לארץ עם פרקים כתובים מהספר, אנשים אמרו לי, 'אה, זו המוזה של יוון', והייתי עונה: 'זו לא המוזה, זה השקט'. אגב, אני לא מאמין במוזה, אלא בעבודה קשה. בבית, בתל אביב, אין לי שקט. יש לי שתי בנות, זוגיות, כלב וחתול והרצאות שמתרחשות גם במרפסת הבית שלי. לפעמים גם חבר עובר באזור ומציע קפה ועוד לא אמרנו מילה על הגירויים הטכנולוגיים".
אז יוון הייתה היעד להתבודדות?
"כבר לפני 15 שנה, כשהעולם התחיל לצפצף, הבנתי שתהליך כתיבה עבורי חייב להיות מחוץ לבית. הספר הראשון נכתב במלון צנוע ברודוס ועם השנים וההצלחה בספרים השתדרגתי. בסוף אמרתי שזה מטופש שכל כמה חודשים אני נוסע לחופשת כתיבה ומשאיר סכום כסף רציני בבתי מלון ושעדיף בית משלי".
איך התחלת לחפש?
"האמת היא שאני מאוד קליל לגבי הרפתקאות בחיים. עוד לפני הבית הזה, קניתי לפני שלוש שנים דירה בבניין אחר. הייתי בחופשה עם חברים באתונה, אכלתי ארוחת ערב עם חברים של חברים, אחד מהם אמר שהוא קונה דירה באיזה בניין שמזכיר באוהאוס בן 120 שנה שכמה ישראלים קנו שם. מיד אמרתי 'אני בעניין'. נכנסתי להרפתקה הזו, והיא קצת הסתבכה כי הם מחמירים בעניין השימור. הדירה הזו עדיין בתהליכי שיפוץ, וייקח עוד הרבה זמן עד שהיא תהיה מוכנה".
שתי מרפסות בלב שכונה היפסטרית
את הדירה שממנה כותב אברמוביץ' היום רכש לפני קצת יותר משנה, קצת אחרי 7 באוקטובר ואולי קצת בעקבותיו. מדובר בדירת שלושה חדרים, 90 מ"ר בקומה שישית עם שתי מרפסות – הראשית שיוצאת מהסלון משקיפה קצת להרים וקצת לים, השנייה, עורפית, יוצאת מחדר השינה. הדירה ממוקמת בבניין בשכונת פגרטי באתונה. "זו שכונה היפסטרית, 20 דקות הליכה מהעיר העתיקה, האקרופוליס, הפלאקה, אבל זו שכונה של מקומיים ולא של תיירים", הוא מסביר, "יש לי שוק איכרים מתחת לבית. פעם בשבוע, בכל יום חמישי, מציעים חקלאים מקומיים את מרכולתם. אני קונה פרחים, אוכמניות או קילו דובדבנים בכמה אירו".
גם הדרך שבה מצא את הדירה טומנת בחובה - איך לא - סיפור. "ב־7 באוקטובר הייתי בארצות הברית בסיום של סיבוב הרצאות קטן. קינחתי את זה בהופעת של אדל בלאס וגאס והיא רקדה עם הספר שלי, 'הרשימה' על הבמה. היה ערב מרגש", הוא נזכר, "כשהבנתי מה קרה בארץ, נחרדתי. לא היו טיסות. כל הטיסות לארץ בוטלו בימים הראשונים למלחמה. זה הרגיש כמו סוף העולם. הרגשתי שאני חייב להתקרב לארץ וכשאפשר יהיה לעלות על טיסה, אנחת בנתב"ג. כך הגעתי לאתונה. אמרתי לעצמי שאולי אוכל להיות בדירה שכבר הייתה לי, שנמצאת בשיפוצים רציניים, אבל כשהגעתי אליה, גיליתי שזה לא אפשרי. ממש גירדו את הקירות שיש בהם עיטורים ישנים. הייתי תקוע במלון באתונה. בכיתי על מה שקורה בישראל, וחשבתי שאולי אחפש בית אחר לגור בו, כי לא ידעתי מתי אחזור לארץ. הטיסות היו מלאות במילואימניקים".
"רציתי בית פופ־ארט, צבעוני ושמח, לא בית לבן. את הרעיונות לקחתי מפינטרסט. הקבלן שלח לי רפרנסים, גיליתי שאנחנו על אותו קו ואמרתי לו 'תיהנה'. תוך חודש ימים השיפוץ הסתיים. הקבלן הכניס צוות של עובדים ואת הכול ראיתי בסרטונים ובתמונות בווטסאפ"
איך מצאת את הדירה הזו?
"אמרתי לעצמי - בוא נראה מה יש לעיר להציע לי. וכך התגלגלתי אל הדירה הזו, שהייתה למכירה וקניתי אותה דרך חבר ישראלי שעוסק בנדל"ן וחיבר אותי למתווכת מקומית. איך שפתחתי את הדלת ידעתי: זו דירת הכתיבה שלי. בינתיים אפשר היה לעלות על טיסה ארצה וחזרתי, אבל רציתי לקנות את הדירה".
"הלכתי לחלוטין עם הקלישאה של אח בסלון"
אברמוביץ' לא אהב את העיצוב שלה והחליט לשפץ אותה. "היה שם מפגן טעם נוראי, אבל הדירה הייתה מלאת אור, מרפסת ענקית מוארת עם רוח ושקט. הדירה בקומה גבוהה, ואף אחד לא מסתיר את הנוף, בדיוק מה שהייתי צריך. והיה בה עוד דבר שאהבתי: אח בסלון. זה הכי קלישאה של כותב, יושב מול האח וכותב, אבל הלכתי לחלוטין עם הקלישאה. בינתיים חזרתי לארץ, לקחו שבעה חודשים עד שהעסקה הייתה סגורה והושלמה ביורוקרטית, כי ביוון עובדים לאט. זה חלק מהקסם. כשקיבלתי מפתחות כבר היה קיץ", הוא אומר.
איך הכול התחיל?
"זה בניין בן 14 שנה עם מעלית, חנייה, מחסן ואינטרקום. לא היה פה שיפוץ של החלפת צנרת. זה יותר שיפוץ אסתטי. מצאתי קבלן בשם קוסטה, שהפך לחבר טוב. מה שבאמת מפחיד אנשים בנדל"ן בחו"ל זה איך למצוא עורך דין אמין, קבלן אמין ומתווך אמין. קוסטה הבין מיד מה אני רוצה והיה ישר. אני מפנה אליו בשמחה אנשים כל הזמן והוא עזר לי המון כי השיפוץ התנהל בשלט רחוק".
איך התנהל שיפוץ בשלט רחוק?
"רציתי בית פופ־ארט, צבעוני ושמח, לא בית לבן, והוא זרם איתי. את הרעיונות לקחתי מפינטרסט. הקבלן שלח לי רפרנסים, גיליתי שאנחנו על אותו קו ואמרתי לו 'תיהנה'. תוך חודש ימים השיפוץ הסתיים. הקבלן הכניס צוות של עובדים ואת הכול ראיתי בסרטונים ובתמונות בווטסאפ, ואישרתי לו כל פעם להתקדם. על ההתחלה פתחנו את כל החלל, והמטבח הפך לחלק מהסלון. העפתי את הג'קוזי שהיה בחדר הרחצה והחלפנו למקלחון. הפרגולה בגג הייתה קרועה ולא שמישה וכל הצמחייה בגג הייתה מתה. הבית כולו היה בצבע חום קקי, עם ריח עז של סיגריות שנדבק לקירות כי הדיירת הקודמת עישנה בה. בקיצור, דירה שהיה לה לוק אופייני לדירות שראיתי ביוון – חום עם וילונות כבדים".
שני כיורים – ולא מטעמי כשרות
כשנכנסים מהדלת רואים מיד את המרפסת בשטח של 10 מ"ר וממנה נשקפים שמיים והרים. בצד ימין יש סלון ואח וגם קיר כחול. בצד שמאל, הטלוויזיה על קיר בצבע תכלת וממרחק נראה גם המטבח. "עשיתי מטבח חדש לגמרי ורכשתי מוצרי חשמל חדשים, קולט אדים, מקרר, כיריים ותנור. יש ביוון סטנדרט של שני כיורים - אחד לכלים ואחד לייבוש כלים, מין קטע כזה, אמרתי לקבלן להתקין גם אצלי שני כיורים", מספר אברמוביץ'.
למה מטבח אדום?
"כי רציתי עיצוב שמח. יש ספר שמאוד השפיע עליי, 'סוד הקסם היפני' של מארי קונדו. זה לא ספר על עיצוב אלא על גישה לחיים והיא אומרת בפתח הספר שמאחורי כל חפץ בבית יש אנרגיה. אם יש לך בבית חפץ שקיבלת מאדם שדיכא אותך, תעיף אותו. חפץ שמעציב אותך כי הבן אדם נפטר, נניח, שים במחסן. הדירה שלי בארץ נראית שילוב בין גלריה למוזיאון ומלאה צבעים. היה ברור לי שאני גם רוצה בית שמח ביוון. יש בסלון גם קיר כחול כהה, צבע שהקבלן יצר עבורי מערבוביה של צבעים. זה כחול מאוד ספציפי וזה לא קיים בסולם הצבעים בחנות. זה הקיר של האח. החלפנו את הריצוף במסדרון ובסלון לאבן טבעית גדולה".
איפה נרכשו הרהיטים?
"הקבלן שלי מחובר לחנויות המקומיות ולקח אותי לחנות שבה קניתי ב־2,000 אירו ריהוט לכל הבית - פינת אוכל לבית ולמרפסת, סלון, מיטות ומזרנים, הכול. זה מסוג הדברים שאתה משפשף עיניים בתדהמה ומקבל עצבים למה בישראל רק מזרן עולה לי כמו לרהט את כל הבית, זה קצת מקומם.
"הבית שלי נמצא בשכונה מקסימה ואחד הדברים הכי מרגשים הוא שיש לי במרחק חמש דקות מהבית סניף ג'מבו, המקסטוק היווני, שמאפשר לך לאבזר בית ב־1,000 אירו כולל צלחות ומזלגות. ממסמרים ועד צלחות קניתי שם. גם שטיח וכריות, למי שרוצה לשבת על הכריות מול האח".
נקודות כתיבה רבות ואירוח כותבים
"בסלון היה לי חשוב שתהיה ספה בת שלושה מושבים וכורסת יחיד ועוד כורסה מול האח, שם אני יושב וכותב עם הלפטופ. יצרתי לעצמי הרבה נקודות כתיבה. לפעמים אני כותב בפינת האוכל, לפעמים במרפסת החזיתית ולפעמים במרפסת העורפית שיוצאת מחדר השינה", מספר אברמוביץ'. "אבל הכי אני אוהב לשבת לכתוב מול האח. אני רק מחכה שירד הערב ויהיה מזג אוויר להצדיק הדלקת אח. זה רומנטי ומכניס אותי לאנרגיה נעימה. אני מאמין שכדי לכתוב צריך תנאים נאותים".
איך עוצב חדר השינה?
"יש שני חדרי שינה עם מיטות זוגיות כי אני מגיע עם המשפחה או לחופשות בקיץ עם חברים. רציתי שיהיה בהן הכול, כולל מיטות מפנקות. החדרים צבועים בצבע תכלת, ויש פרקט שהשארנו אותו והוא עבר פוליש וחידוש. הייתה לנו התלבטות אם להקטין את החדר השני ולהוסיף עוד חדר שירותים ועוד מקלחון, אבל כיוון שהבית בעיקר משמש אותי, לא היה טעם לשבור קירות ולהיכנס להוצאות, והעדפתי לוותר על זה".
חדר הרחצה הוחלף כולו וכעת הוא מעוצב בצבע שחור. "זה היה רעיון של קוסטה", אומר אברמוביץ'. "נשמע מוזר, אך במציאות זה עובד. זה נראה חדר אמבטיה כמו בבית מלון, שיש כבד שחור, כיור שחור, אסלה שחורה, החדר הזה שונה קצת משאר הבית. ויש קיר זכוכית גדול שקוף במקלחון".
המרפסת הקדמית זכתה אף היא לשדרוג במסגרת השיפוץ. "החלפתי את הפרגולה הלבנה לפרגולה חדשה חשמלית בצבע בורדו. קוסטה היה ממש חכם. ביוון יש רוחות, ולפעמים משום מקום יכולה להיות מין סערת רוחות לחצי שעה וזהו. הוא הציע לי לעשות למרפסת סגירה כמו שסוגרים בתי קפה בחורף בארץ, סגירה מפלסטיק קשיח, וזה היה רעיון גאוני בעלות של כמה מאות אירו. זה יצר לי מעין עוד חדר בבית", מסביר אברמוביץ'. "בחורף אני יכול לסגור את הכול, והופ, יש לי עוד חדר. זה בעצם מגדיל את הבית. אתה עם חלונות פתוחים ומרוויח את החוץ. יש שם טאבון מאבן שאפשר להכין בו פיצות ולעשות מנגל. אני אוהב צמחייה והיה לי חשוב שיהיו גם במרפסת. קוסטה לקח אותי למשתלה והקניות שם היו הדבר הכי יקר בבית. קניתי שני עצי זית בתוך עציצים, עץ תפוזים שהניב לאחרונה פרי, בוגנוויליות שהשתלטו על כל המרפסת. על הכול מפקחת מערכת השקיה ממוחשבת. מביקור לביקור הכול גדל ופורח ואני כמו חנה מרון ב'קרובים קרובים' - גוזם צמחים".
מה הבאת איתך מהארץ?
"רוב הדברים נרכשו ביוון. גם מה שיש לי בארץ הוא מחו"ל. הבאתי רק כריות ושמיכות, ספרים שאני אוהב, בעברית ובאנגלית, שיהיו לי בספרייה, וגם ספרים שלי שיהיו על מדף ויזכירו לי למה אני עובד קשה. הבאתי פוסטר שקניתי בהופעה הראשונה של אדל לפני עשור, הופעה שהייתי בה עם אמא שלי שנפטרה. זה מין פוסטר ממוספר שיש 200 עותקים ממנו והוא תלוי ליד האח. הבאתי שלושה פסלים דקים של האמן דוד גרשטיין. אני אוהב מוזיקה והבית שלי בתל אביב מרושת ברמקולים, אז הבאתי מערכת סאונד ולקחתי שני רמקולים מהדירה שלי בארץ. לאחרונה הוצאתי מהארץ משלחת כתיבה לדירה באתונה. 12 איש שישבו לכתוב איתי ושכרו מלונות בסביבה".
יש משהו שגילית רק אחרי שהתחלת לבקר בדירה?
"בכל קומה בבניין יש רק דייר אחד, כך שבעצם אין לצידי שכנים. לפעמים אני תוהה אם יש בשכונה הזו אנשים כי אני לא שומע אותם. בבניין יש רק חמש משפחות, ולא יצא לי לפגוש שכן אחד".
מדירתו היוונית יוצא אברמוביץ' לגיחות קצרות ברחבי אירופה. "הדירה משמשת אותי לכתיבה וגם כנקודת מוצא להרצאות באירופה", הוא אומר. "אם אני ביום שני בפראג ובחמישי בפריז, אני קופץ לפראג, קונה באמצע טיסה ב־250 שקל לאתונה שהיא גם הדרך הזולה וגם המהירה ברמת הבידוק כי אני מגיע עם תיק גב. כשאני באירופה אין לי צורך במזוודות כי יש לי בגדים באתונה. אז יוצא שאני נמצא בפראג יומיים, מגיע הביתה, אוכל אוכל ביתי ומתקלח במקלחת שלי, וטס לפריז. הקריירה שלי בינלאומית ב־15 השנים האחרונות, ובית מלון זה דבר מנוכר גם אם סידרו לך סוויטה".
