כשהדיירת, פנסיונרית בת 60 ואמנית פסיפס בחסד, החליטה לעזוב את המושב לטובת המגורים בעיר הגדולה, היה לה ברור שהיא לא מחפשת דירת קבלן סטנדרטית אלא בית אותנטי ואישי. היא פנתה למעצבת הפנים מאיה בירגר, שקיבלה לידיה דירת ארבעה חדרים גנרית בצפון תל אביב, ותרגמה את החזון לשפה חומרית וצבעוניות ייחודית. במהלך שיפוץ יסודי, הוסבה הדירה לבית בן שלושה חדרים מרווחים שבו הישן והחדש נטמעים יחד לכדי גלריה פרטית מלאה באופי ובצבע. "היה לנו ברור שבית 'רגיל' זה לא יהיה", מספרת בירגר. "זהו מרחב שנבנה סביב אישיותה המיוחדת של הדיירת, מקום שבו אין אף קיר לבן ואורח החיים שלה משתקף בכל פינה".
פירוק ובנייה מחדש
השיפוץ כלל פירוק מלא והחלפת כל התשתיות, בעזרת הקבלן שחר תכנון ובנייה, לצד שינוי בפריסה. המהלך המרכזי היה שבירת קירות וביטול של חדר אחד לצורך פתיחת המסדרון. "מצד אחד היו שירותי אורחים, ומצד שני חדר", מתארת בירגר. "פתחנו את החדר ושברנו את המסדרון. החלל שנוצר משמש היום גם כפינת קריאה וגם כאזור עבודה ויצירה שהיו חשובים לבעלת הבית. את שירותי האורחים ביטלתי, וחיברתי את השטח שלהם לחדר המאסטר כדי להגדיל את חדר הרחצה שבו ולהפוך אותו למרווח ונוח".
לדברי המעצבת, העבודה על הדירה התחילה ממה שיש – ואז נדדה להשלמת החסר. הן החלו במיפוי והערכת הפריטים, העבודות והחפצים הקיימים. אחר כך עברו לבחירת פלטת הצבעים והמשיכו לחלוקת החללים מחדש. "לא קנינו כמעט שום דבר חדש", אומרת בירגר. "עבדנו עם הדברים הקיימים. הריהוט שלה, האמנות שלה, השטיחים שלה". חלק גדול מהרהיטים עברו עם הדיירת מהבית הקודם במושב. ספות ישנות של "וילה מרוק" רופדו מחדש, רהיטי חדר השינה נשארו ושודרגו בעזרת שכבת טקסטיל עדכנית, וגם חלק מגופי התאורה עברו דירה. הרכישות החדשות - כמו פינת האוכל, שידות הרחצה, שידת הטלוויזיה - נבחרו כך שלא ייראו חדשות, וישתלבו באופן הרמוני עם השפה והסגנון שנבחר לדירה. האמנות, ובעיקר עבודות הפסיפס של הדיירת, הפכו לחלק בלתי נפרד מהתכנון.
צבע כנקודת מוצא
"בבית אין אף קיר לבן. גם עבור הקירות הבהירים בחרנו בגון נס קפה עדין ולא בלבן", אומרת בירגר. "הפלטה נשענת על גוונים עמוקים – בורדו, חרדל, צבעי אדמה – שמופיעים בעבודות האמנות של בעלת הבית. הצבעים היוו כלי עבור חלוקת החלל או 'קשירת' חללים שונים באותה שפה. בפינת האוכל לדוגמה צבע הקיר ממשיך לתקרה ותוחם אותה, בעוד שבסלון הוספנו בורדו שממשיך גם לפינת הקריאה, למסדרון ולדלתות החדרים, ומייצר תחושה של חלל אחד. בחרנו בפלטה של חברת הצבעים בנג'מין מור, שיש בה דרגות ברק עדינות. לכן הקירות עצמם היו חייבים להיות מפולסים ומושלמים. זו הייתה עבודת נמלים".
מטבח פונקציונלי וכניסה חכמה
המטבח תוכנן מחדש כדי להיות פונקציונלי ורחב, למרות נתוני הפתיחה הצנועים של החלל. אזור אחד נוצל לטובת פינת קפה מזמינה, ואזור השירות, שבו מכונת הכביסה, חופה באותם אריחים של המטבח כדי לשמור על רצף ויזואלי. "היה לנו חשוב שגם אזור הכביסה ירגיש חלק מחלל הבית, לכן השארנו אותו ללא דלת ועם הרבה מקומות לאחסון", אומרת בירגר.
במבואת הכניסה נוצל העומק של גב המקרר לטובת ארון נסתר לתיקים ולנעליים. פריט בולט נוסף הוא מראה בסגנון בארוק שאותרה בחנות המייבאת פריטים מטירות בצרפת, ומעניקה זריקת אופי כבר בצעד הראשון פנימה.
יוגה בחדר השינה וארון בממ"ד
חדר המאסטר עבר שינוי משמעותי: שירותי האורחים והמקלחת המקורית אוחדו לחלל רחצה מפנק ונגיש. הקיר בין חדר השינה ובין חדר הרחצה נפתח, ובמקומו הותקנה דלת הזזה מזכוכית גלינה, כדי להכניס יותר אור ולהעניק תחושת מרחב ופתיחות. הרהיטים בחדר השינה הם כאמור הרהיטים שכבר היו ברשותה של הדיירת, ועכשיו הם זכו ברענון בעזרת טקסטיל וטפטים בהירים המרככים את התחושה ואת האווירה.
"חדר השינה המרווח נשמר נקי ומאוורר במכוון. הדיירת, העוסקת ביוגה, ביקשה להשאיר את המרחב פנוי לתרגול, ולכן הוחלט שלא להציב בו ארון בגדים. חדר הממ"ד הצמוד הוסב לחדר ארונות, שתוכנן בנגרות מלאה, הכוללת ספסל ישיבה עם אחסון המאפשר ישיבה נוחה של כמה אנשים, במידה שיש צורך בשהייה ממושכת", מסבירה בירגר. היא מציינת שאת הנגרות בבית ביצעה חברת La Casa Kitchens; התאורה נבחרה אצל קמחי תאורה ואצל Baboo; הטקסטיל הוא מ"קרן־אור בבית", ואת הקרמיקה והכלים הסניטריים רכשו בחברת א.א קרמיקה.
לדברי המעצבת, הייחודיות של הבית טמונה בפרטים הקטנים והבלתי צפויים שמפוזרים בו. מראת פסיפס שיצרה הדיירת נתלתה בחדר הרחצה; גוף תאורה ייחודי עם נוצות משלים את הקומפוזיציה שעל השידה בפינת הקריאה; והנברשת בעיצוב יהודה אוזן התלויה מעל פינת האוכל שודרגה עם רוזטה דקורטיבית. בירגר לא חששה לשלב גם אלמנטים הומוריסטיים, כמו דמות קוף קטנה שנמצאת במטבח ומעלה חיוך. "אני גאה בבית שנוצר כאן. זה בית שבאמת משקף את מי שגרה בו", מסכמת בירגר. "הרגע המרגש ביותר היה כשהבן שלה נכנס לדירה בפעם הראשונה ואמר 'אמא, זה פשוט את'. עבורי, כמעצבת, זו ההצלחה הכי גדולה. זכיתי לעבוד עם לקוחה אמיצה, שאפשרה לי לצאת מהשגרה וליצור יחד איתה משהו אותנטי וייחודי".
