"הבית שלי צריך אור טוב כי אני מצלמת בו את העשייה שלי", אומרת בלוגרית האוכל רחלי קרוט, המכונה בפי כל "קרוטית", על דירת קבלן החדשה בראשון לציון שרכשה לפני שלוש שנים. היא חיפשה דירה שהיא לא דרומית, "בגלל הצילומים לא רציתי אור ישיר בבית. כששאלתי את הקבלן מהם כיווני הדירה הוא לא ידע להבטיח לי. הבניין נבנה באלכסון ולקח זמן לקבל היתרי בנייה. הכוכבים היו צריכים להסתדר ובסוף הדירה שלי היא צפון־מערבית, כפי שרציתי", היא אומרת.
הכוכבים הסתדרו בעניין כיווני האוויר, אבל היו עיכובים אחרים. כשפרצה המלחמה ב־7 באוקטובר, התעכבה הבנייה, הכול נדחה ואת המפתח קיבלה קרוט, רווקה בת 45, באיחור של שנה, כפי שסיפרה גם ליותר מ־280 אלף העוקבים שלה באינסטגרם. גילוי נאות: היא גם בעלת מדור שבועי "בזמנים+" של ידיעות אחרונות וב-ynet אוכל.
"לא ידעתי איך הדירה תיראה", מודה קרוט, "רק ידעתי שאני רוצה שטח אירוח גדול, שהמטבח והסלון יהיו מחוברים - ולגבי שאר החללים לא היה לי שום כיוון".
חדר לילד שאולי ייוולד או אירוח לאחיינים?
כדי לגבש את הכיוון העיצובי נכנסה לתמונה מעצבת הפנים רוני שני פלדשטיין. מדובר בדירת ארבעה חדרים בת 115 מ"ר עם מרפסת בת 21 מ"ר הכוללת מטבח חוץ לצד עציצי עשבי תבלין ואדניות גבוהות לגידול ירקות העונה, וחלק נוסף לאירוח נוח עם שולחנות טרצו. לדברי קרוט זו "המרפסת עם השקיעות הכי יפות בארץ".
הדירה בנויה כך שנכנסים לחלל מרכזי הכולל סלון, מטבח ופינת אוכל, כולם עוצבו בדגש על אירוח ופוטוגניות. מצד שמאל מסדרון המוביל לחדרים: חדר שינה, חדר שירותים וחדר רחצה גדול עם יציאה לחדר שירות ובו מכונת הכביסה והמייבש. בהמשך המסדרון יש גם חדר עבודה וחדר לאירוח אחיינים. "כשהתחלתי לעבוד עם רוני המעצבת, הייתי בשיא של טיפולי הפוריות, שעוד אחזור אליהם, והמחשבה הייתה שזה יהיה חדר של ילד. היה לנו דיון רגשי ועמוק איך נעצב את החדר הזה, כי זה חדר שיושב עליו הרבה. במהלך התהליך שעברנו הבנתי שאני לא רוצה חדר ילדים ילדותי, כי אם לא יהיה ילד, אני לא רוצה להיתקע עם חדר של טפט ארנבים. החלטנו שזה יהיה חדר אירוח לאחיינים שלי בשלב זה".
איזה חלום רצית להגשים בדירה שלך?
"הבית הראשון שלי היה שחור ואחר כך הפכתי אותו לצבעוני. היה לי טפט בכחול זוהר עם ורוד זוהר. כל דבר שהיה צבעוני, קניתי בלי להתחשב אם זה מתאים או לא ואם יש לי מקום לנשום בו. היה לי בית צבעוני בטרפת, והפרעת הקשב שלי הייתה בחרפון. רוני המעצבת הבינה שצריך גם וגם, שלא יכול להיות רק צבעים אם אני זקוקה לשקט. הייתה לי רק דרישה אחת אליה: אל תביאי לי שחור".
17 צפייה בגלריה
בחרה את המעצבת לפי תמונה אחת באינסטגרם. קרוט (משמאל) ורוני שני פלדשטיין
(צילום: אורית ארנון)
"יש לי הפרעות קשב ואני זקוקה לשקט ולרוגע בחיים שלי"
את שני פלדשטיין, שהייתה אחראית על הנגרות, הלבשת הבית ותכנון הפנים, בחרה קרוט דרך תמונה אחת של מטבח שראתה בעמוד האינסטגרם של המעצבת. "היה שם מטבח צבעוני מצד אחד, ומצד שני היה בו המון רוגע", אומרת קרוט. "אנשים לא תמיד הבינו אותי. חיפשתי מעצבות צבעוניות והן שלחו לי דירות צבעוניות בטירוף. יש לי כאמור הפרעות קשב ואני זקוקה לשקט ולרוגע בחיים שלי".
איך זה בא לידי ביטוי כבלוגרית?
"בתיכון הייתי שקטה וכלפי חוץ הייתי לבושה מאוד צבעוני ועם שיער קצוץ. היום אני בתקופה אחרת בחיים. אני אדם צבעוני מבפנים וכלפי חוץ אני אישה מוחזקת. אני מתלבשת רק בשחור או מקסימום חולצה אדומה, אבל בפנים מה שהכי בא לי ללבוש זה מכנסי קורדרוי ירוקים וחולצה כתומה. כל השנים הסתכלו עליי בתור הבלוגרית השקטה שעושה מתכונים בגובה העיניים. אני גם לא מצטלמת ולא דיברתי בסרטונים. השקט שלי בא לידי ביטוי במתכונים ובמה שהצגתי. זה עניין של ביטחון עצמי. אף על פי שאני רואה את החיים באופן מצחיק, ההומור שלי אף פעם לא בא לידי ביטוי. ההתפתחות האישית שלי אפשרה לי בשנה האחרונה לומר לעוקבים שלי דברים שלא אמרתי קודם, עם יותר הומור".
איך את מסבירה את ההצלחה שלך?
"יש לי תואר במזרחנות ורקע של נגינה בפסנתר, התעמלות קרקע, טניס, כתיבה וצילום. בשום דבר לא הייתי מספיק טובה ובמשך כל החיים זה היה חיסרון - רחלי שלא מצליחה לסיים לימודים ולא מספיק טובה בפסנתר ולא הפכה לאמנית. רק כשהבנתי שהידע הזה הוא יתרון ולא חיסרון, רק אז הצלחתי. כשהפכתי לבלוגרית, כל הלימודים התחברו והבנתי שאני לא באמת בינונית".
מה היה לך ברור שתרצי בתכנון הדירה החדשה?
"הבית שלי תמיד היה גם מקום העבודה שלי. יש לזה הרבה יתרונות אבל גם חיסרון אחד עצום, שבו את כל הזמן תלויה בעבודה. גם בבית הקודם שלי לא היה לי מקום להרגיש בו בבית. הבית תמיד היה הסטודיו שלי. לא משנה לאן הסתכלת, מצאת אביזרים של העבודה שלי. אפילו בחדר השינה היו רקעים לצילום.
"לכן, לפני שעברתי לדירה החדשה, עברתי תהליך ונפרדתי מהרבה כלים שהם כבר לא אני, כלים ששמרתי רק לצורכי עבודה והמון דברים שהוצאתי מהבית החוצה, כי הם כבר לא היו חלק מהחיים שלי. אם חפץ נרכש רק לצורכי עבודה, הוא לא חלק מהחיים שלי באמת. כשעברתי לדירה הזו, היה לי חשוב לייצר השראה ושקט, מקום שירגיש בית ושתהיה בו הפרדה מהעבודה שלי, לכן בכלים שבהם אני מצלמת אוכל אני מאחסנת במחסן שקיבלתי עם הדירה. בדירה הקודמת חייתי בתוך לונה פארק גדול שהקשה עליי מאוד. הבית היה עמוס בחפצים".
לונה פארק שלא היה פרקטי לחיים?
"כן. למשל, מעולם במשך 15 שנה לא ישבתי בסלון לראות טלוויזיה, כי הספה שלי מראש הייתה ספת ישיבה ישרה שישבתי עליה זקופה כמו פסל. זו ספה של אירוח ולא של רביצה. אם הייתי רוצה לראות טלוויזיה, הייתי מתיישבת על הרצפה כדי לראות, נניח גמר של 'האח הגדול'. ההתנהלות בבית התנהלה על פי העיצוב".
מקום מרפא עם שמחת חיים
שני פלשטיין הגיעה לקרוט בלי להכיר אותה קודם. "כנראה הייתי האישה היחידה במדינה שלא ידעתי מי היא. כולם מכירים אותה, מאוהבים בה, מדברים עליה", מספרת המעצבת. "היא באמת אישה כל כך כובשת, שמהשיחה הראשונה היה בינינו חיבור מיידי ודיברנו שעה וחצי. התקשורת הייתה פתוחה וטובה מהרגע הראשון. הסתכלתי עליה וידעתי שצריך איזון בין מקומות שקטים שהיא צריכה וגם את המקומות שמשקפים את האישיות השמחה שלה, כמו קשת בענן שהתפוצצה בדירה. בסופו של תהליך לא נשבר שום קיר, אבל התחולל שינוי עיצובי ורגשי בבית".
ההחלטה העקרונית של שתיהן הייתה שכל חדר הוא עולם אחר ובעל אישיות משל עצמו. לכל חדר יש ייחודיות ופלטת צבעים משלו. "רציתי בית צבעוני וזה חלום של כל מעצב, אבל רוני הבינה באינטליגנציה רגשית גבוהה שהיא חייבת לאזן אותי, כי אני צריכה שקט למרות שמעולם לא אמרתי את זה, ואולי גם לא הבנתי כמה אני זקוקה לזה", מסבירה קרוט. "רציתי את כל הצבעים של טמבור. רוני אמרה 'אוקיי, זה יכול להיות ורוד, אבל חייבים גם לבן ושקט'. היום ברור לי שזו הייתה הבעיה של הבית הקודם".
שני פלדשטיין מוסיפה: "הפגישה הראשונה שלי עם רחלי הייתה בבית שלה כדי לראות את האוספים ואת עבודות האמנות שלה ונדהמתי שיש לה אוסף גדול מכל דבר – כל קולקציית דובוני סברובסקי, בובות פופ, אוסף כלים ואמנות ישראלית, שחלקם מעולם לא היו על הקירות, כי לא היה מקום. אהבתי את האוספים ורציתי לסדר אותם במקבצים כדי שהכול יעבוד ביחד. תליתי הכול בעדינות עם עוגנים בחלל בפלטת הצבעים שמתאימה לו. ליקטנו מהמחסן שלה חפצים שהיא לא זכרה שהם קיימים".
קרוט: "רוני נתנה כבוד לחפצים שאני לא ידעתי לתת להם כבוד, ואז אפשר לעצור ולהתרגש מהם. נוצר סדר בבלגן, ולעיצוב שלה בבית שלי היה מקום מרפא. קודם חייתי בסערה. בבית הקודם היה חוסר הבנה איפה כל דבר היה צריך להיות".
שני פלדשטיין: "המטרה שלי היא תמיד להבין את אופי הלקוח ולשקף את אופיו בחלל, להבדיל ממעצבים שרוצים להביא את עצמם. באתי להקשיב וללמוד מה יהיה לה נכון. רחלי דיברה על הצבעוניות, והמטרה שלי הייתה להשקיט את הבית ובכל זאת לשמור עליו צבעוני. הבסיס של הבית הוא לבן ועץ ויש לו רצפת בטון. זה בית עדין, נקי ויפהפה ועליו התפזרנו עם אקססוריז וחפצי אמנות שמשתפים פעולה עם שמחת החיים של רחלי. שמחת החיים שלה משתקפת בקירות של הבית שלה. לצד זה יש פונקציונליות: מראה שמסתירה את ארון החשמל, מקום לנעליים, למפתחות, ארון למצעים ולמגבות. עיצוב נכון הוא שילוב של פונקציונליות ואסתטיקה בדירה 'רגילה' של קבלן".
מטבח תחילה - ומקום לאמנות, כלים ואוספים
את המטבח בחרה קרוט עוד לפני ששני פלדשטיין הצטרפה לעיצוב. היא רצתה מטבח לבן עם חריטה עדינה וידיות זהב מט, כמו כל הפרזול בבית, כולל הברזים והסיפון בכיור. "אנשים חשבו שזה יהיה נובורישי והיו בחרדה כששמעו שהפרזול יהיה בזהב", היא אומרת.
שני פלדשטיין מוסיפה: "הרגשתי שהמטבח משרת אותנו בצורה טובה והתפרענו עם גופי תאורה של אמנית קרמיקה. הכנסנו שני כיסאות בר עגולים ורודים ואת פריטי האמנות. הפינה מעל האי במטבח היא האהובה עליי ושם ליקטתי את פריטי האמנות שהכי אהבתי. כל מי שנכנס שואל על גופי התאורה".
ספת הישיבה בסלון, בניגוד לעבר, היא ספת רביצה בהירה. המעצבת התעקשה שתהיה ספה נוחה. "למה לא? היא לא מארחת את מלכת אנגליה, רציתי שתוכל לנמנם עליה אחר הצהריים ושתשדר רכות ויומיומיות. לצד הספה ניצבת כורסה עגלגלה", מסבירה המעצבת.
בפינת האוכל העגולה מוצגים גם הכלים.
שני פלדשטיין: "כמות הכלים של רחלי היא לא סבירה ויפהפייה. רציתי מקום להציג את הכלים. פינת האוכל העגולה עומדת בסמוך לשתי ויטרינות שמושכות את העין ומציגות את כלי האוכל עם חלוקה לצבעים, ולמעלה, על מדף, יש את אוסף ספרי הבישול שלה".
קרוטית: "כל מי שנכנס אומר 'הייתי בטוח שהבית שלך יהיה צבעוני ובבלגן'".
בחדר השינה יש רוגע. הבסיס הוא לבן ועץ ושולבה בו צבעוניות קלה של כתום וסגול. "זה החדר הרגוע שלי", צוחקת קרוט.
"בחדר האחיינים עשינו ארון שיש לו דוגמה א־מורפית של צורות מתעגלות ולידו טפט מטורף של תוכים בג'ונגל. מתחת לטפט עיצבנו פינת רביצה, משחק או שינה לאחיינים שלה בגוונים עדינים של מוקה. רחלי רצתה את הפינה הזו צבעונית ואני הבנתי שצריך פה נגיעה של שקט", מוסיפה שני פלדשטיין.
את חדר העבודה מאפיינים טפט עם רקע של ציפורים טרופיות נדירות, כורסת ישיבה שהן קוראות לה "ספת עריכה" שבה תתיישב קרוט לערוך את סרטוני התוכן הוויראליים שלה וארון משרבייה המכיל את כל הציוד שלה לעבודה.
מה הדבר הכי פרקטי בדירה?
"יש לי חדר ממש קטן למכונת כביסה ולמייבש, ולא הבנתי איפה אשים בגדים מלוכלכים וחומרי ניקיון. רוני בנתה לי ברווח של 50 ס"מ בין המכונה לחלון ארון שהוא ניצול שטח מטורף. גם מאחורי דלת חדר השינה שלי היה רווח, ורוני מיקמה שם ארון חצי פתוח לבגדי החורף שלי, ושם נמצאים גם הנעליים והתכשיטים. ארון בגדי הקיץ ממוקם מול המיטה".
מהי הפינה האהובה עלייך?
"יש לי פריט אמנות של שרון בורנשטיין, שהוא חיבור של בלונים שהתפוצצו בתוך מסגרת פרספקס. אני מרוגשת מהיצירה ויכולה לעמוד שעות ולהסתכל עליה. היא נמצאת ליד ספריית הטלוויזיה ולצד מעמד הספרים ששינו אותי. אני גם אוהבת את הנוף הפתוח של הדשא מהמרפסת שלי".
מה המסר שלך למי שקונה דירת קבלן?
"הארמון הזה שאתם רואים הוא דירת קבלן פשוטה שלא עברה שדרוג מיוחד. זה בית רגיל ואולי אף קטן יותר, אבל התייחסתי אליו כאל הממלכה שלי. אנשים רואים בסטורי ואומרים 'לא יכול להיות לי בית כזה'. כן, יכול להיות. אתה לא צריך דירת פאר או וילה שלוש קומות כדי לעצב את החלום שלך. גם בדירת שלושה־ארבעה חדרים כל אחת יכולה למצוא את הארמון שלה".
מה הלאה?
"החלום הבא שלי יהיה בית צמוד קרקע".
