כמעט 50 שנה אחרי שנסגרה, תחנת הכוח האיקונית באטרסי (Battersea), הממוקמת בגדה הדרומית של נהר התמזה בלונדון, נמצאת במרכזה של פיסת הנדל"ן הכי חמה בלונדון. אחרי שנים שבהן עברה בין ידי משקיעים ועמדה נטושה, הפכה באטרסי למתחם יוקרתי שבו הושקעו לא פחות מ-9 מיליארד פאונד, הכולל מאות חנויות, אלפי יחידות דיור ומשרדים, שלכולם נוף מהפנט לנהר.
במרכז אתר באטרסי החדש שייפתח לקהל הרחב בקיץ הקרוב נמצאת תחנת הכוח, מוקפת בכביש עגול שממנו מסתעפים רחובות קטנים. על תהליך שימור התחנה והסבתה למתחם מגורים ומסחר יוקרתי, אחראי משרד האדריכלים Wilkinson-Eyre הבריטי. 110 חנויות ימלאו את קומותיה התחתונות, שמעליהן 6 קומות משרדים ובהמשך - שתי קומות מגורים שבהן 254 דירות יוקרה. שתי הארובות שבחזית המבנה מתוכננות לפעול, כשאחת מהן תשמש כתחנת כוח לאנרגיה ירוקה והאחרת כנקודת תצפית פנורמית לבירה הבריטית.
בהדמיות של פנים התחנה, ניתן לראות בבירור את רצונם של האדריכלים לבצע בידול בין המבנה המקורי לבין חלקיו החדשים. באופן זה, הקומות החדשות שהוצבו בתוך המבנה לא מתחברות אל קירות הלבנים החומות המקוריים, אלא ניצבות במרחק משמעותי מהם, במטרה להדגיש את המעטפת האיקונית. גם בתוספות המגורים שבגגות מתבצע הבידול. כך, לשתי הקומות המיועדות למגורים קירות מסך מזכוכית, שבמבט מבחוץ מדגישים את העובדה שמדובר בתוספת עכשווית.
סביב תחנת הכוח המשופצת מתוכננים לקום מגוון מוזיאונים, בתי מלון ומבני מגורים נוספים, שתכננו כמה מהאדריכלים המובילים בעולם כיום. על מגרש ממערב לתחנה אמון האדריכל היהודי-קנדי הידוע פרנק גרי, שזהו הפרויקט הראשון שלו באנגליה. גרי בחר להציב במגרש חמישה מבנים שקיבלו את הכינוי "פרחים" בגלל צורתם הייחודית. בדומה לפרויקטים אחרים שלו, גם כאן מדובר במבנים שנפחם דינמי ומשתנה: מרפסות וחלקים נוספים בבניין בולטים ונסוגים באופן פתאומי, וכך מדמים "עלי כותרת" מסועפים.
18 צפייה בגלריה
במרכז המבנים של פרנק גרי, ומתחת הרחבה הציבורית של ביארקה אנגלס
(הדמיה: cadmakers.com)
במגרש סמוך מתכנן האדריכל הבריטי נורמן פוסטר (FOSTER + PARTNERS) בניין מאורך שעוקב אחרי קווי המתאר של השטח, שעל גגו מתוכנן פארק לניארי ירוק, ולבסוף, למרגלות הפאה האחורית של תחנת הכוח, מתכנן האדריכל הדני ביארקה אנגלס (ממשרד BIG אדריכלים המפורסם) רחבה ציבורית שתחבר בין המוזיאונים שיוקמו במתחם. הרחבה מעוצבת בצורת שכבות של אבני גיר בשלל גוונים, שיעניקו למקום מראה דינמי, המנוגד למראה התחנה הסטטי והמונומנטלי. המבנים של גרי, פוסטר ואנגלס צפויים להיחנך בשנת 2023.
כחלק מדרישות העירייה, הוטלה על היזמים גם המשימה לקשר את אתר באטרסי ללונדון. במשך שנים היוותה התחנה מחסום בפני הטיילת שעברה על גדות נהר התמזה, וכחלק מהתכנון המחודש של האתר הוחלט לחבר את שני קצוות הטיילת המנותקים, ולאפשר מעבר רציף של הולכי רגל על גדות הנהר. דרך נוספת היא באמצעות בנייה של תחנת מטרו חדשה שתתחבר אל הקו השחור של הרכבת התחתית של לונדון. למרות שמדובר בתחנה שבה עובר קו אחד בלבד, התחנה שנפתחה בספטמבר האחרון גדולה ומפוארת למדי. בשונה מרוב תחנות המטרו בלונדון, הבנויות כמחילות במעבה האדמה, התחנה החדשה מזכירה בניין שקוע שבו חלל מרכזי גבוה ומרשים.
18 צפייה בגלריה
בניין מאורך ומתפתל שעל גגו פארק ירוק של האדריכל נורמן פוסטר
(הדמיה: FOSTER + PARTNERS)
שריד אייקוני מעבר מפויח
המראה יוצא הדופן של התחנה הפך אותה לאייקון שהופיע במספר רב של יצירות תרבות ידועות, המוכרת שבהם היא עטיפת האלבום Animal מ-1977 של להקת הרוק הבריטית פינק פלויד, שבה מצולמת התחנה מזווית שמדגישה את מידותיה העצומות. עשרות אמנים, בהם להקת טייק ד'אט, הביטלס ומונטי פייתון השתמשו לאורך השנים במראה הקודר והעתידני-משהו של המבנה, וראו בו מקור השראה וסמל למודרניזם המתועש. לא בכדי, תוארה התחנה בעשורים הראשונים של המאה ה-20 כ"מזבח הבוער במקדש העוצמה המודרני".
התחנה תוכננה בתחילת המאה הקודמת בידי האדריכל סר גילס גילברט סקוט, שאחראי לאייקון לונדוני נוסף, אם כי בקנה מידה אחר ומשוכפל באלפי עותקים - תאי הטלפון האדומים של לונדון. יחד עם צוות אדריכלים ומהנדסים, תכנן גילברט סקוט את המקום כשתי תחנות כוח נפרדות שנבנו לאורך שנות ה-20 ועד לשנות ה-50, כשמלחמת העולם השנייה מפרידה ביניהן. התוצאה הסופית והמאוחדת היא מבנה הלבנים הגדול ביותר באירופה (המקום מחזיק בתואר גם כיום), שלו גג המתנשא לגובה של 50 מטרים וארבע ארובותיו לגובה של 103 מטרים.
ב-1975 הוחלט לסגור את תחנת הכוח עקב זיהום האוויר שארובותיה פלטו. מאז ועד 2011 עבר המבנה שורה של בעלויות ועשרות תוכניות לגבי עתידו, כולל המחשבה להפוך אותו לפארק שעשועים. כל העת, עמדה התחנה נטושה, ללא כל שימוש ותחזוקה והחלה להתפורר. ב-1980 קיבל מבנה התחנה תו תקן של שימור ברמה 1, מה שמנע מבעליה הרבים מלהרוס אותה כליל, ובשנת 2007, לאחר שורת מאבקים שהנהיגו פעילים שהתחנה קרובה לליבם, קיבל המבנה ציון מחמיר יותר של שימור.
לבסוף, כשצורתה המיתולוגית מוגנת על פי חוק, עברו תחנת הכוח ושטחה לבעלותם של קבוצת משקיעים ממלזיה, שגייסו לצורך שיפוצה ותכנון המתחם שסביבה את האדריכל מאורוגוואי רפאל וינולי, המוכר בין היתר בזכות "מגדל הווקי טוקי" שתכנן בלונדון. וינולי הציע פיתוח אינטנסיבי של האתר, הוספה של אלפי יחידות דיור, מסחר ושטחי תעסוקה ובילוי, כשהאתגר המרכזי שעמד לנגד עיניו - מעבר לדרישות הרבות של עיריית לונדון, בהן טיהור הקרקע משלל המזהמים שחדרו אליה במשך השנים ובנייה של תחנת מטרו חדשה - היה שימור המראה האיקוני והמונומנטלי של האתר.
כדי לעשות כך, הוגבל גובהם של המבנים החדשים כך שלא יעבור את גובה הגג של תחנת הכוח העומדת במרכזם, אך כבר היום ניתן לראות שהבינוי החדש מרכך את מראה ההצבה המקורי, ששיווה לתחנה אלמנט של כוח וקדמה. עם השלמת הפרויקט, המראה האיקוני של תחנת הכוח עשוי להיחלש בשל שילובה בנוף העירוני, אך הבנייה הסימטרית משני צדיה עשויה דווקא להעצים את נוכחותה. הליכה ברחובות החדשים שיקיפו את התחנה יגרמו לה לצוץ לפתע בינות לבניינים, וליצור חוויה שונה של המבנה.
18 צפייה בגלריה
אחת מהארובות של תחנת הכוח תהפוך לנקודת תצפית פנורמית ללונדון
(הדמיה: wilkinsoneyre.com)
מתחם באטרסי הוא חלק מתנופת פיתוח גדולה לאורך התמזה. קילומטרים ספורים ממנו נמצא מוזיאון TATE לאמנות מודרנית, שהוקם גם הוא בתוך שרידיה של תחנת כוח ישנה בתכנונם של צמד האדריכלים השוויצרים הרצוג ודה מרון. השריד האחרון לעבר המפויח של האזור הוא שכונת צ'רצ'יל גרדנס, שצופה על המתחם מהגדה הצפונית של הנהר. השכונה נבנתה כחלק מפרויקט מדיניות הרווחה בשנים שלאחר מלחמת העולם השנייה - בלוקים ארוכים שיועדו לשכבות הנמוכות של החברה, שנראים כיום כמו פריט ארכיוני שבעוד מספר שנים יפנה את מקומו לקומפלקס יוקרתי נוסף.
