"המעגל – עיצוב ככלי לשינוי מציאות", התערוכה החדשה שעולה בימים אלה במוזיאון העיצוב חולון (מ־10 בספטמבר עד מאי 2027), מציבה רף שאפתני למדי כבר בכותרת שלה. ו"המעגל" היא אכן תערוכה מרשימה ומעניינת. לא רק במוצגים שיש בה, אלא גם בגישה שהיא מביאה: עיסוק באקולוגיה ובהשלכות האדם על הסביבה (והסביבה חזרה על האדם). אלא שהפעם, במקום הסיפור שאליו הורגלנו, של אסון גלובלי וקטסטרופה בקנה מידה תנ"כי – התערוכה מציעה לנו לעלות איתה על הנתיב של התרחיש האופטימי. האם ההתפתחויות הטכנולוגיות יכולות לשמש אותנו לעיצוב של פריטים שיובילו לעתיד טוב יותר?
זרקור על קיימות. תערוכת "המעגל", מוזיאון העיצוב חולון
(צילום ועריכה: רותם כהן)
על "המעגל" עבדו במוזיאון כשנתיים וחצי, והיא תערוכה גדולה בהיקפה. היא חולשת על כל חללי המוזיאון, ומשתתפים בה עשרות פרויקטים מהארץ ומחו"ל מתחומי עיצוב שונים: עיצוב תעשייתי, עיצוב אופנה, אדריכלות ותקשורת חזותית. לצידם, מוצגים בה פיתוחים של חברות סטארט־אפ, וכן פרויקטים שפותחו בשיתוף פעולה עם מוסדות מחקר מובילים בישראל: מכון ויצמן, הטכניון ושנקר. חלק מהפרויקטים המוצגים נמצאים בשימוש או מתוכננים להיכנס לשימוש בקרוב, וחלקם מביאים הצעה רעיונית, מחשבה שיכולה לפתוח ולגרות את הדמיון להאמין במציאות אחרת, אפילו לעודד את המילה שהפכה כמעט מגונה במציאות הישראלית: תקווה.
עבודה של אולגה סטדניוק - Pulse now
(צילום: דניאל חנוך)
"אנחנו לא מתייאשים מ'לא' שאנחנו מקבלים"
ואם בתקווה עסקינן, אי אפשר להתעלם מהזווית הבינלאומית. אמנם יש יוצרים מחו"ל המשתתפים בתערוכה, אבל זה נראה קשה יותר ויותר לרתום אותם לעניין.
יש בתערוכה לא מעט שמות בינלאומיים. כמה מורכב זה היה במציאות הנוכחית?
לירז כהן מרדכי, מ"מ האוצרת הראשית של המוזיאון: "יש פה מעצבים ויוצרים מקומיים לצד בינלאומיים - מספרד, מקסיקו, ארצות הברית, קנדה, גרמניה ומדינות נוספות. וזה אכן דבר מאוד לא טריוויאלי בתקופה שאנחנו נמצאות בה. יש לנו יכולת כמוזיאון להביא גם את הבשורה הבינלאומית, כפי שהיה כמעט בכל התערוכות שהוצגו פה בעבר (Maarten Baas, Patricia Urquiola, Oki Sato, Marcel Wanders, Stefan Sagmeister & Jessica Walsh הם חלק מהשמות, ד"מ). כמוזיאון, אנחנו לא מתייאשים מ'לא' שאנחנו מקבלים מיוצר זה או אחר. בתור מוזיאון העיצוב היחיד בארץ, יש משמעות בעשייה שלנו להצגת יוצרים מחו"ל, לצד התמיכה ביוצרים המקומיים, לעשות כל שביכולתנו כדי להביא דברים מבחוץ פנימה. יש לנו את התפקיד הזה".
טליא ינובר, שאצרה את התערוכה יחד עם ליאור חרמוני, מנהלת ספריית החומרים של מוזיאון העיצוב, מוסיפה: "זה בהחלט היה מורכב. היו לנו שיחות שהתחילו ואז חזרו אלינו עם כך שהשותפים או הקולגות חושבים שזה לא רעיון טוב להשתתף בתערוכה, או שיחות שהתחילו והסתיימו כלא היו…". כהן מרדכי: "הרבה פעמים זה לא בהכרח כי ליוצר עצמו יש בעיה להציג בישראל, אלא מתוך החשש של איך הוא ייתפס בעיני קהילת היוצרים הבינלאומית אם הוא יציג במוזיאון בישראל".
הפסולת שאחרי התערוכה
לא רק המוצגים עצמם הם בסימן של עיצוב מקיים. באופן מעורר הערכה, הקפידו במוזיאון ליישם את העקרונות של התערוכה גם באמצעי התצוגה. "בבסיסו, עיצוב תערוכה זה דבר שגם הוא לא מאוד מקיים. בסופו של דבר את מייצרת כל מיני אמצעי תצוגה וכשנגמרת התערוכה הם הופכים לפסולת", מסבירה כהן מרדכי, כשאנחנו פוגשים אותה ואת אוצרות התערוכה במהלך ההקמות. "כאן, לאורך כל הדרך, השתדלנו לחשוב מה האופציות שלצד האסתטיקה והנראות בסטנדרטים של המוזיאון יביאו גם את העקרונות האלו", היא אומרת. "אנחנו מוזיאון העיצוב היחיד בישראל, ואנחנו לוקחות ממש ברצינות את התפקיד הזה ואת הרצון להיות בחוד החנית ולהביא חדשנות. הרעיון בתערוכה הוא עיצוב שהוא מעגלי. לנסות לקחת מהעקרונות של הטבע את מה שהטבע יודע לעשות הכי טוב והכי נכון - בשילוב עם החדשנות, הטכנולוגיה והמדע. אנחנו מכירים דיבור על אקלים במובנים שהם נורא מפחידים ומציפים. התערוכה הזו מבקשת דווקא לא לייצר את הפחד, אלא לדבר על פתרונות. במקום לדבר על מה הבעיה - לדבר על מה אפשר לעשות".
"אנחנו לא רוצות לחשוש לפנטז - זה כלי מאוד משמעותי בעיצוב ובחדשנות", אומרת ינובר, "הבנו במחקר של התערוכה הזו שאנחנו במערכת סגורה".
מה הכוונה?
"בעולם בעצם אין פסולת. פסולת זה פיקציה, זה לא דבר אמיתי. כי זה נשאר איתנו, זה לא נעלם מכדור הארץ. הכול מערכת אחת. אנחנו מציעות להסתכל על העיצוב כעל משהו שיכול לתפוס את המערכת כולה".
למרות הכול, אופטימיות אקטיבית
כהן מרדכי מונתה לתפקיד עם התפטרותה של האוצרת המיתולוגית של מוזיאון העיצוב חולון, מיה דבש, על רקע מתחים ואי הסכמות בין מוסדות התרבות של העיר חולון ובין העירייה, שהובילו לסגירתם או לצמצומם של מוסדות. אחד מהם הוא המרכז לתיאטרון בובות או המרכז לאמנות דיגיטלית - מוסד שהצמיח פרויקטים משמעותיים בשדה המקומי ששטחו יצומצם משמעותית, באופן שהוביל את אודי אדלמן, שעמד בראשו שנים, להתפטר מתפקידו. בינתיים נראה כי התקציבים של מוזיאון העיצוב נשארו כשהיו, והעירייה ממשיכה להכיר בחשיבות של המוזיאון בשדה החזותי והחומרי הישראלי. כהן מרדכי, שמכהנת במקביל גם כמ"מ אוצרת המוזיאון לקריקטורה ולקומיקס (כמו קודמתה בתפקיד), מכירה בכובד המשקל המונח על כתפיה ועל כתפי המוזיאון, אך לא חוששת. "חובת ההוכחה היא עצומה, אנחנו מרגישות את זה ויודעות את זה. כל העיניים עלינו. יש במוזיאון צוות מדהים שהוא ברכה, ואנחנו מבחינתנו ממשיכים להיות החזית של העיצוב בישראל", היא אומרת. ינובר מצטרפת לדבריה: "זו תקופה מאוד מורכבת במדינה. עוד מעט יהיו בחירות, ואנחנו לא יודעות מה יהיה פה, מבחוץ ומבפנים. חלק מהייעוד של כולנו, ככה הרגשנו ממש, היה לנסות לייצר תערוכה עם איזשהו מסר חיובי בתוך כל הבלגן הזה. זו אופטימיות אקטיבית".
5 פרויקטים שאסור לפספס בתערוכה "המעגל":
הפקת מים מהלחות באוויר, תוך שימוש במשאבים מועטים בלבד
(צילום באדיבות: GENNY+ by Watergen)
GENNY+ של חברת Watergen
אין זמן רלוונטי יותר מאשר משבר המים הנוכחי במרכזי ההתפלה של ישראל כדי להציג את המכשיר של חברת ווטרג'ן – בר מים ביתי או משרדי, שמייצר מי שתייה מהלחות באוויר, תוך שימוש במינימום משאבים. המכשיר מזקק את מי השתייה מהאוויר, ומבצע להם תהליך של סינון בפחם ושל מינרליזציה (השבת מינרלים), על מנת להפוך אותם למים מצוינים וראויים לשתייה, מה שאף הודגם לנו הלכה למעשה בזמן הקמת התערוכה. לחברה יש גם מכשירים תעשייתיים שלא מוצגים בתערוכה במוזיאון העיצוב חולון. נותר רק לקוות שהחשיפה מהתערוכה תעזור בקידום פתרונות כאלה בקרב הציבור הרחב בישראל.
בוסתן - פרויקט של עופר אסף (MTRL טכניון)
(צילום: עידו אסולין)
עתיד הבנייה? ביתן שבנוי מלבנים שמודפסות בתלת־ממד מאדמה, ללא פחת
(צילום: עידו אסולין)
"בוסתן" – עופר אסף ומעבדת MTRL בטכניון
העבודה הראשונה בקומת הכניסה לתערוכה היא "בוסתן" - מעין ביתן אדריכלי שבנוי מלבנים שמודפסות בתלת־ממד מאדמה. הלבנים עשויות ללא פחת, ומיועדות להגן על עצים צעירים בשלב שבו הם עדיין רגישים לאיתני הטבע. העיצוב משלב בתוכו מקומות מחסה ומחיה למערכת האקולוגית: דבורים, ציפורים, פטריות ועוד. הפרויקט בוחן כיצד כלים דיגיטליים עכשוויים יכולים להשתלב עם חומר מקומי ועם עקרונות של אדריכלות אקולוגית. כדי לשמור על עקרונות התערוכה, עץ הזית שניצב בתוך הביתן הוא עץ זית אמיתי, שמנוטר על ידי היוצרים ומקבל תנאים מיטביים לצמיחה גם בחלל הסגור של התערוכה.
מיטומבה של היוצרות מירב גזית ומאיה ארזי
(צילום ודימוי באדיבות היוצרות)
ערמות בגדים להמחשת הזיהום של תעשיית האופנה
(צילום ודימוי באדיבות היוצרות)
"מיטומבה" – מאיה ארזי ומירב גזית
לא פחות מ־200 פריטי לבוש שיועדו להטמנה מוצבים כבלוקים בתערוכה, ממש באותו האופן שבו הם מועברים במכולות ענק לעולם השלישי להטמנה. הבגדים האלו, רובם טובים ללבישה וחלקם לא נלבשו מעולם. לדברי אוצרות התערוכה, הנתונים מצביעים על כך שגם אם כל תעשיית האופנה, מהמזהמות על פני כדור הארץ, תפסיק את ייצור הבגדים באופן מיידי - יש ברגעים אלה מספיק פריטי לבוש כדי שלא יהיה צורך לייצר פריטים נוספים לאנושות למשך בין 50 ל־70 שנה. חוץ מהנראות, ההלם שמייצרת המסה של ערמות הבגדים ואיזה הדהוד של המיצבים האייקוניים של האמן האיטלקי מיכאלאנג'לו פיסטולטו, "ונוס של הסמרטוטים", שמציב פסל שיש של ונוס מרכין ראש מול ערימה עצומה של טקסטיל מקומי עזוב - יש גם פאנץ' טכנולוגי. הפריטים המיועדים להטמנה הופכים באמצעות בינה מלאכותית למערכות לבוש צבעוניות ומשונות, שמתייחסות לבגדים כאל נתונים ומתחילות לחרוג מהאנושי ולייצר מה שיכול להיתפס כ"תקלות" או כהרחבה של התפיסה שלנו.
סטארט־אפ ישראלי - קוביות ג'ל להשקיית צמחים רק פעמיים בשנה
(צילום באדיבות תומגרו)
שילוב צמחייה בלי לדאוג להשקיה תכופה. עיצוב חלל: אורבך הלוי אדריכלים
(צילום: מיכאל טיומרקין)
TOMGROW TECH
"תומגרו" הוא סטארט־אפ ישראלי בתחום האגרוטק שמייצר מעין קוביות ג'לי עם חומרי הזנה לצמחים, שמחליפות את הצורך באדמה לצמחייה. במקום השקיה סדירה, ניתן להשקות את הצמחים פעמיים בשנה - וליהנות ממרחב ירוק ומשגשג. מעבר לחיסכון במים ובמשאבים בחללים גדולים כמו משרדים או בתי מלון, מדובר בפוטנציאל הצלה גם למשתמש הביתי, שלא יכול להפסיק להרוג את הצמחים שלו מחוסר השקיה.
סולארפאנק – גלעד רוזנקוף, רפליקה
עבודת וידיאו ספקולטיבית עתידנית שמנסה לחשוב איך תיראה ישראל העירונית בעתיד שבו הטכנולוגיה תנוצל לעבוד גם בשירות האקולוגיה. במידה מסוימת, העבודה של רוזנקוף, שהוזמנה במיוחד, מקפלת בתוכה את הרעיון של התערוכה כולה - לייצר פנטזיה לא ילדותית ולא מופרכת ומופרעת מדי על נתיב אפשרי של האנושות, שבו היא בוחרת ליישם כלים לשיפור המצב האקלימי.
