אל הדירה המעוצבת שבתמונות עברו הורים צעירים לילדים בגילאי גן. 120 המטרים הרבועים שבדירה, הממוקמת ברחוב שקט וירוק בתל אביב, חולשים על פני שלושה מפלסים, ונמצאת בבניין שנבנה לפני קום המדינה כמבנה תעשייתי. עם השנים הוסב המבנה למגורים, והשריד היחיד שנשאר משימושו המקורי – גרם מדרגות פנימי וצר – נבלע והוטמע בדירות השונות.
"הגעתי לדירה שהייתה בנויה למעשה משלושה חצאי מפלסים, מבנה קצת מוזר שהכתיב במידה מסוימת את התכנון", מספר בריאיון האדריכל יונתן קנטי, שקיבל לידיו את משימת התאמת הדירה ליושביה החדשים. "לחדרים יש משמעות סנטימנטלית לבני הזוג, ובמרביתם לא נגענו. הרסנו את חלוקת החדרים בכניסה למפלס התחתון, ובעיקר עבדנו על החלל הציבורי ועל תוספת של פינת עבודה במפלס העליון".
קנטי מספר כי מטרת השיפוץ והעיצוב המחודש, שהתמקד בחלל הציבורי, הייתה ליצור בית גמיש מאוד, שיצליח להשתנות עם הצרכים של המשפחה וגדילתם של הילדים. "לצורך כך התייחסנו למרחב הציבורי כמו אל לופט שיודע להיות גמיש ודינאמי, ניקינו את כל החלוקות שהיו בו ופתחנו אותו לגמרי", הוא מסביר. "הצבנו בבית מספר אובייקטים מרובי פונקציות, שהתכנון שלהם הוכתב על ידי השימושיות וההתנהלות היומיומית בבית. בכל הקשור לאופי הוויזואלי והסגנוני של החלל, היו כמה אלמנטים קיימים שהשפיעו עליו: קורות בטון מאסיביות שמתוחות לאורך התקרה, חלונות גדולים מאוד שפונים לצד הבניין, לנוף עירוני אבל מלא צמחייה, והמון רהיטים יפים ועבודות אומנות שצברו בני הזוג עם השנים, והיה חשוב מאוד לשלב אותם בעיצוב החדש".
גופי תאורה עם אופי
דלת הכניסה של הדירה נפתחת בין המטבח לסלון. מולה, מתחת לחלונות האלומיניום השחורים הגדולים שמכניסים את צמרות העצים פנימה, ממוקם הראשון מבין האובייקטים שקנטי מספר עליהם: שלושה ספסלים מפורניר אגוז באורך כולל של ארבעה וחצי מטרים. "המיקום, הגודל והגובה שלהם הופכים אותם לאלמנט שיודע לעשות מגוון של דברים", מסביר קנטי. "לאחסן, לאפשר ישיבה, להניח עציצים – אובייקט ורסטילי מאוד". מימין לכניסה אלמנט רב שימושי נוסף, ארון עץ לבן שמתפקד מצידו האחד כארון כניסה ומהצד השני כמזווה שמשרת את המטבח וממשיך אותו.
11 צפייה בגלריה
דלת הכניסה נפתחת אל המרחב שבין המטבח לסלון, שם תכנן המעצב ספסל עם חללי אחסון
(צילום: עידו אדן)
מול דלת הכניסה נמצא גם אי המטבח שעליו אוכלים בני המשפחה את ארוחותיהם היומיומיות. לצד האי מוקמו כיסאות בר מתכתיים בגוון כחול עז שמשמש כתוספת צבע בחלק זה של החלל, שמאופיין בעיקר בארונות לבנים. "משיקולי תקציב תכננו את ארונות המטבח דרך איקאה", מסביר קנטי, "עם כמה תוספות ושדרוגים שהיו חשובים לנו. למשל, רצינו לשלב חומרים טבעיים, ולכן בחרנו במשטח עבודה מאבן מקומית שנקראת 'מצפֵּה', אבן בגוונים מאוד חמים עם טקסטורה חזקה". קטע קיר אחד במטבח, מימין לארון הכניסה, נצבע בירוק שמהדהד את הצמחייה שבחוץ. הקיר זהה בצבעו לגוף התאורה המלבני והארוך שמאיר את המטבח מלמעלה.
ככלל, גופי התאורה שימשו את קנטי בפרויקט לחלוקה סגנונים ולאפיון הפונקציות השונות בחלל הלופטי והארוך, שרצפתו חופתה כולה בפרקט שיוצר המשכיות. מעל לכניסה תלויים שלושה גופי תאורה וינטג'יים, על העמודים הבנויים שמשני צידי הספה בסלון שתי מנורות במראה מעט יותר תעשייתי, ואילו מעל לפינת האוכל גוף תאורה כדורי גדול ובהיר.
פינת עבודה דינאמית
משמאל לכניסה נמצא הסלון. מיד אחרי דלת הכניסה ממוקמת ספריית עץ, ואחריה כורסה (עשויה מעץ גם היא) ושטיח גדול באורך ארבעה מטרים שהיה במקור שטיח קיר. כל אלה הגיעו עם בני המשפחה מביתם הקודם. הספה הגדולה והעמוקה יוצרה במיוחד עבור הדירה הנוכחית בגודל שיתאים למרווח שקיים בסלון בין שני עמודים. אחרי הסלון נמצאת פינת האוכל, ובה שולחן שתכנן המעצב במיוחד לפרויקט, עשוי מברזל ופלטה של סנדוויץ' ליבנה. סביבו הוא הציב כיסאות בצבע כחול-אפור.
לאחר שעוברים את פינת האוכל מגיעים למסדרון שמוביל לחדרים ולמפלסים הבאים. למסדרון צורת ר', כך שלא ניתן לראות את כל אורכו מהחלל הציבורי. הקיר שניבט אל הסלון נצבע בחום-אפור, שמספק עומק ומשמש גם כרקע דומיננטי לציור שנתלה שם – חלק מאוסף יצירות האומנות של בעלת הבית, כמו הצילום הגדול שתלוי ליד פינת האוכל.
הדלת הראשונה במסדרון מובילה אל חדר הרחצה של הילדים, שמשמש גם כשירותי אורחים. גם כאן יש חלון גדול עם פרופיל אלומיניום שחור, זהה לאלה שבחלל הציבורי, אך כאן מחליפים את הפרקט אריחים ריבועיים כחולים כהים שמטפסים על הקיר, מתחלפים בפס יחיד של אריחים בכחול-לבן עם טקסטורה עדינה של משבצות, ומסתיימים באריחים מלבניים לבנים. אחרי חדר הרחצה נמצאים חדריהם של שני הילדים, ולבסוף המדרגות, חלק מגרם המדרגות הפנימי המקורי של הבניין.
במעלה גרם המדרגות הזה, אחרי היציאה אל חדר ההורים צמוד המרפסת ולפני היציאה אל הגג, הוסיף המעצב אלמנט נוסף, פינת עבודה קטנה שמשמשת את האב בימים שבהם הוא עובד מהבית. פינת העבודה עשויה קורות ברזל חשופות – שקבועות בגג של חדר המדרגות ומוסיפות לו עניין – וקירות זכוכית שמאפשרים לאור להיכנס אך אוטמים את החדר לקול, כשיש צורך להתנתק מהבית לצרכי עבודה. התוספת הזאת, שמשלבת מראה תעשייתי ופונקציה משרדית, מתכתבת עם האופי המקורי של הבניין ומשלימה מעגל של שיפוץ שמכבד את העבר ובו זמנית צופה פני עתיד.
