שמי אסף. אני בן 37, נשוי לשרון ואבא של נועם, בן שנתיים וחצי. עד לפני חצי שנה עבדתי כצלם עיתונות בקבוצת ידיעות אחרונות, אך במקביל עשיתי הסבת אקדמאים והוצאתי תעודת הוראה. החל מספטמבר הקרוב אחנך כיתה בחטיבת ביניים.
לפני שבע שנים, באביב 2014, עברנו לגור בדירה מספר 7 בקומה השנייה של בניין ישן בן שלוש קומות, ברחוב יסוד המעלה 13 בהוד השרון. כבר בשבוע הראשון גיליתי שהקסם האמיתי בבניין הוא הפשטות והקבלה המוחלטת של הדיירים זה את זה, אנשים שהמוטו שלהם הוא חייה ותן לחיות. הבניין, וגם הרחוב עצמו, הזכירו לי חוויות נשכחות מילדותי ברחוב אנשי בראשית במרכז הוד השרון. אפילו אותו אוטו-גלידה הגיע לכאן בכל שישי בצהריים.
הדיבור על התמ"א 38 שהבניין עומד לעבור היו באוויר כבר כשנכנסנו לגור כאן, אבל זה לקח כמה שנים טובות עד שהפטיש-חמש-קילו היכה לראשונה. אנחנו הבניין השלישי, והאחרון, בשלב השלישי של פרויקט עם שם מבטיח, "פנינת נטעים". בימים האלה ממש סגרנו שנה של מגורים בתוך אתר בנייה.
כצלם, יצא לי לבקר בהרבה מאוד בתים. בתים גדולים ומפוארים, מופצצי שפע ועושר, וגם לא מעט דירות זעירות, מוזנחות ומתפוררות. אבל הבית שלנו, בבניין המיוחד הזה, סיפק אותי ושימח אותי מאז ומעולם. כיף לי לחזור אליו הביתה, למשכן והארמון שלי, פיסת נדל"ן מוצפת אור בת 70 מ"ר בערך, הפונה לרחוב צדדי. הרעש הכי חזק כאן בצהריים הוא הוויכוחים הסוערים בין חבורת הדררות לבין כנופיית המיינות, שבשבת בבוקר הם נשמעים יותר כמו פסקול של ג'ונגל.
הפסטורליה נפסקת מדי בוקר בשבע-אפס-אפס, ומתחלפת בחפירות-קדיחות או דפיקות-ניסורים. ברקע עולה שילוב קטלני של ניחוחות סולר עם עשן סיגריות נטולות פילטר, שמציף את המדרגות והמסדרונות. אני ממהר לצאת ובדרך מברך כל אחד מהפועלים בצוות: "סבח אל וורד יא חביבי אבו חסן". "סבח אל ח'יר יא אספ'קו", מחזירים לי האחים רמי ואוסמה מכפר בידיא בצפון השומרון . זה לא רק גינונים ונימוסים, זה הערכה וידידות.
משתלם אבל מאתגר
בסך הכל יש בבניין שלנו 12 דירות, ארבע בכל קומה. בסוף התמ"א יוספו לו עוד שלוש וחצי קומות ו-17 דירות חדשות. הבניין המקורי ואלה הסמוכים לו הוקמו כאן בידי עמידר ומשרד השיכון בשנת 1970, והם החליפו את צריפי העולים שעמדו שם משנות ה-50, ומסביבם שממה – חול וכורכר, ללא דרכי גישה מסודרות.
פרויקט התמ"א נועד בעיקר לחזק את עמידות המבנה בפני רעידת אדמה, אבל אצלנו הוא ישדרג בנדיבות לא שגרתית את כל הדירות בבניין. כל דירה תקבל עוד חדר, ממ"ד ומרפסת. כך, לשטח של כל דירה מקורית בת 65 מ"ר יוספו עוד 28 מ"ר מגורים, ועוד 12 מ"ר מרפסת שמש. זאת, לצד חיזוק היסודות, הוספת מעלית, החלפת כל התשתיות – ביוב, מים, חשמל, תקשורת, דודים וקולטים – וגם החלפת כל האלומיניום בבניין. המשמעות של המהלך בכסף: כמעט הכפלה של ערך הנכס. בחשבון פשוט של עלות-תועלת, משתלם לגור זמנית בתוך אתר בנייה.
אבל בעת החישובים המקוריים איש לא דמיין שנה מאתגרת כזו: קורונה, סגרים, טילים, מבצע צבאי, גל שלישי ורביעי, פעוט נטול מסגרת חינוכית, הכל בין ובתוך הפיגומים. גם בשגרה לא היה פשוט: כבר קרה שאספנו את נועםמהגן באמצע היום כי לא הרגיש טוב, ומשנרדם סוף סוף, התעורר מבוהל ובוכה בגלל הקונגו בקומה מעלינו. בכלל, ילדים בתוך אתר בנייה? לא מומלץ.
23 צפייה בגלריה
"עד הקורונה הייתי יושב לבד בגינה עם היונים". דוד אהרון מדירה מספר 10 והשובך שטיפח שנים מאחורי הבלוק
(צילום: אסף פרידמן)
הפרויקט ישדרג בנדיבות לא שגרתית את כל הדירות בבניין. כל דירה תקבל עוד חדר, ממ"ד ומרפסת. לשטח של כל דירה בת 65 מ"ר יוספו עוד 28 מ"ר מגורים, ו-12 מ"ר מרפסת שמש. זאת, לצד חיזוק היסודות, הוספת מעלית, החלפת כל התשתיות – ביוב, מים, חשמל, תקשורת, דודים וקולטים – והחלפת כל האלומיניום בבניין. המשמעות בכסף: כמעט הכפלה של ערך הנכס
23 צפייה בגלריה
"יש אחלה אחוות שכנים". חיים ותמי (המכונה תמ"י 38) מסלאתי בוחנים את המרפסת שנוספה לדירה שלהם בקומה 3
(צילום: אסף פרידמן)
23 צפייה בגלריה
צבע אדום, שלוש לפנות בוקר בחדר המדרגות במבצע שומר החומות: ניר ואימו רחל מהדירה ממול, ונועם ואמו שרון
(צילום: אסף פרידמן)
23 צפייה בגלריה
לילה בין הפיגומים: שרה אהרון מדירה 10 ובתה הדס מנסות להתעדכן היכן פגעו הטילים שנורו לשרון
(צילום: אסף פרידמן)
23 צפייה בגלריה
המרפסת עוד לא גמורה, אבל אפשר לתפוס בה שמש. אסתר הברי, האמא של הבניין מדירה 3, עם צימוק הצ'יוואווה
(צילום: אסף פרידמן)
23 צפייה בגלריה
כשהפועלים הולכים בשישי בצהריים שרה ודוד מדירה 10 מנצלים את המרפסת החדשה לייבש כביסה
(צילום: אסף פרידמן)
כל דירה סיפור
בדירה מספר 3 בקומה הראשונה, ממש מתחתינו, גרה מאז שנת 1982 אסתר הברי, בת 66. אסתר היא אמא לשלושה בנים, סופר-סבתא לשמונה נכדים, והלב הגדול שלה זיכה אותה גם במעמד האמא של הבניין. בין היתר, כי בימים שבהם נמשכו העבודות עד שעה מאוחרת, אסתר דאגה להכין לפועלים ארוחת ערב.
אסתר מתגוררת עם צימוק, צ'יוואווה שמרגיש דוברמן ומגן עליה בחירוף נפש. לפני כמה שבועות הוא נדרס ומת. כל הבניין כאב את מותו עם אסתר. הדיירים, ביחד עם מנהל הפרויקט והפועלים, ביקשו להשתתף בקניית הצי'וואווה שבניה מיהרו לקנות לה, והמחווה הזו ריגשה אותה מאוד. כעת היא מגדלת כלבת צ'יוואווה קטנה וחמודה, גורה, שגם לה קוראים צימוק.
בדירה מספר 5 בקומה השנייה, מתגוררת אירנה לוין, בת 54, עם בנה אלי. המטבח שלהם והמטבח שלנו חולקים קיר משותף. אירנה עברה לכאן בשנת 1995. "אהבתי את הבניין אז והיום באותה מידה", היא מספרת. "הדירות היו שייכות לעמידר. הדירה הזו לא הייתה מסודרת, היו כאן מלא קירות והייתי חייבת לשפץ. בהתחלה אמרו לי שכאן גרים נרקומנים, אבל אני אהבתי את המקום. גידלתי פה את הבן שלי ותמיד דאגתי שיקבל חינוך טוב.
"השנה האחרונה הייתה לי מאוד קשה, אבל בינתיים אני סובלת בשקט. לא צריך שעון מעורר - כל בוקר בשבע כבר שומעים קדיחות וחפירות מלמעלה. המזל שלי הוא שיש כאן שכנים טובים, ואני אוהבת את הבניין ומחוברת לשכונה".
בדירה מספר 10 בקומה השלישית מתגוררים דוד ושרה אהרון, שנכנסו לגור פה בשנת 1990. דוד, בן 65, גידל יונים בשובך שטיפח מאחורי הבלוק. אהבתי לשבת אתו על הספסל, להתבונן בו מטפל ביונים, ולשמוע את סיפוריו על עיראק ועל המזרח הרחוק. הוא נולד בארץ, זמן קצר אחרי עליית הוריו, אבל מחובר למורשת שלו. דוד הוא גם האח הקטן (בשנה) של אסתר מדירה מספר 3, ושניהם מספרים מדי פעם על שנות ילדותם במעברה.
דוד: "30 שנה גידלתי כאן יונים. זו היתה אהבת חיי. הייתי יורד כל יום ומעביר את הזמן בטיפול בהן. עד הקורונה הייתי יושב לבד בגינה עם היונים, כשהתחילה הקורונה כל השכנים גילו את החצר האחורית. אבל עכשיו כבר לא תהיה כאן גינה".
דירה מספר 6 בקומה השנייה הפכה באופן זמני למטה האופרטיבי והמשרד של החברה הקבלנית, ובה יושב מנהל הפרויקט שלנו, אמיתי דוד. כשהוא שם, הוא לרוב עסוק. מבצע הזמנות במחשב, עונה לטלפונים. כשהוא לא במשרד, וזה קורה די הרבה, הוא מסייר על הפיגומים או משוטט על הגג בקומה 7 - בודק, משגיח, מחלק הוראות ושומר על קשר קבוע עם מנהל השלד, אבו חסן. לא אחת, אמיתי ואבו חסן מתפללים יחד.
לנו זה מרגיש כאילו אמיתי היה שם תמיד. אני כבר לא זוכר איך זה להתעורר מוקדם בבוקר, בלי לשמוע עוד במיטה את אמיתי מחלק הוראות בכניסה לבניין: "של מי הרכב הזה בחנייה? להזיז אותו. מגיעות היום משאיות ליציקה".
בשעות הערב, המשרד בדירה 6 הופך להיות הבית של סאלם א-שטיה, בחור אדיב ואכפתי משכם, כבן 40, נשוי ואב לארבעה. בחברה הקבלנית ("בן שלום יהושע", אם זה חשוב) הוא משמש יד ימינו של המנהל אמיתי. סאלם הוא בשלן מחונן. בערבים הוא משאיר את הדלת פתוחה ומבשל ארוחות נהדרות שממלאות את המדרגות בניחוחות ביתיים, וכל מי שרוצה מוזמן לטעום, תפאדל.
החורף האחרון היה קשה במיוחד, כשהעבודות התמקדו ממש סביב הדירה שלנו. אין דייר-תמ"א שלא חווה את כל סוגי התקלות: נזילות, הפסקות חשמל ומים, או ניתוק מהאינטרנט. בוקר אחד גילינו שהתקרה שלנו מטפטפת, ממש מעל המיטה – ליתר דיוק, ממש מעל הצד שלי במיטה. העברתי שבוע בשינה אתגרית בסלון. היינו קצרי רוח שהעבודה תתקדם כבר לקומות החדשות בבניין.
כיף לי לחזור אליו הביתה, למשכן והארמון שלי, פיסת נדל"ן מוצפת אור בת 70 מ"ר בערך, הפונה לרחוב צדדי. הרעש הכי חזק כאן בצהריים הוא הוויכוחים הסוערים בין חבורת הדררות לבין כנופיית המיינות, שבשבת בבוקר הם נשמעים יותר כמו פסקול של ג'ונגל
23 צפייה בגלריה
בקומה השישית החדשה מתפללים ביחד מנהל העבודה היהודי אמיתי דוד וקבלן השלד המוסלמי אבו חסן
(צילום: אסף פרידמן)
23 צפייה בגלריה
פרויקט כזה הוא הזדמנות ללמוד מקרוב על ענף הבנייה. איברהים ביום של טיח לבן
(צילום: אסף פרידמן)
23 צפייה בגלריה
רגע של סיגריה בסוף יום ארוך: יאסר שריים, בן 28 מטול-כרם, על רקע הרצפה שזה עתה נוצקה בקומת הקרקע
(צילום: אסף פרידמן)
לכאמל ג'אבר מהכפר ג'יוס, מזרחית לקלקיליה, יש שלושה בנים. אנחנו מיודדים. לפני כמה שבועות ישבתי אתו לבירה לילית בקומה חמש החדשה. לפני שבועיים הוא צ'יפר אותי במשלוח ששום וולט לא היה מספק לי - קנטאקי פרייד צ'יקן מקלקיליה
23 צפייה בגלריה
הנרגילה של סוף היום: אחרי ארוחת הערב המשותפת ושיחות הלילה עם בני המשפחה הרחוקים ולפני השינה
(צילום: אסף פרידמן)
23 צפייה בגלריה
הולכים בזהירות על הקורה עם מנות של חומוס חם ופיתות לארוחת הבוקר המאוחרת, בין החפירות בכניסה לבניין
(צילום: אסף פרידמן)
23 צפייה בגלריה
חוגגים את השלמת השלד: על האש בקומה השביעית, רגע לפני שמתחילים את עבודות הגימור
(צילום: אסף פרידמן)
בדירה מספר 6 בקומה השנייה יושב מנהל הפרויקט, אמיתי דוד. כשהוא שם, הוא לרוב עסוק. מבצע הזמנות במחשב, עונה לטלפונים. כשהוא לא במשרד, הוא מסייר על הפיגומים או משוטט על הגג בקומה 7 - בודק, משגיח, מחלק הוראות ושומר על קשר קבוע עם מנהל השלד, אבו חסן. לא אחת, אמיתי ואבו חסן מתפללים יחד
סטודיו מאולתר בסלון
הבחירה לגור כאן סיפקה לי הזדמנות נדירה לתעד מקרוב את השינוי שעובר בניין, לפתח את הקשרים עם השכנים וצוות הפועלים, ואפילו ללמוד קצת על ענף הבנייה. בשיא התקופה הקמתי בסלון שלנו סטודיו מאולתר, והזמנתי את הפועלים להצטלם. הצעד הזה בנה אמון ויחסים טובים בינינו, ולכן היה לי קצת עצוב כאשר כעבור שבוע הוחלפו כל הפועלים בצוות חדש. כך או כך, מהר מאוד התחלתי לתעד גם את הפועלים החדשים.
לכאמל ג'אבר מהכפר ג'יוס, מזרחית לקלקיליה, יש שלושה בנים. אנחנו מיודדים. לפני כמה שבועות ישבתי אתו לבירה לילית בקומה חמש החדשה. לפני שבועיים הוא צ'יפר אותי במשלוח ששום וולט לא היה מספק לי - קנטאקי פרייד צ'יקן מקלקיליה. לא פעם הוא הזמין אותי לבקר אצלו בכפר.
מאז חוברה המרפסת לסלון שלנו, אחד הדברים שאני אוהב לעשות הוא לחבוש קסדה, לצאת אל המרפסת החדשה שלנו בקומה השנייה, לטפס על הסולמות והפיגומים החיצוניים - ולהעפיל אל הקומות הגבוהות. החוויה הזו שולחת אותי אל שנות הילדות, ל"מחנה" שבנינו על האורן הכי גבוה באזור, להִתְעַלּוּת שחשנו כאשר השקפנו אל הנוף מבין הענפים הכי גבוהים. הקומות החדשות בבניין צופות אל השדות מסביב, ואל הרי השומרון. במובן של לוקיישן נדל"ני, מדובר במיקום מצוין – נגיש לנתיבי היציאה מהעיר, כמו כביש 531 וכביש 40, קרוב לצומת אלישמע, ואל שתי תחנות הרכבת של הוד השרון וכפר סבא.
בערב שישי אחד עליתי על הפיגומים לקומה הרביעית החדשה, מאיר את דרכי באפליקציית הפנס בטלפון, כדי לבקר את בני הדודים, אחמד וחמודי שמאסנה, ששהו שם בממ"ד. אחמד סבל מכאב גרון וכאבי ראש, ואת שניהם עקצו מלא יתושים. ירדתי הביתה וחזרתי עם סטרפסילס, כדורים נגד כאבים ואלתוש. אחמד לא נשאר חייב, ומייד שלף מתחת למיטה שלו בממ"ד, מיכל של זיתים נפלאים שאמא שלו, לילה, החמיצה בעצמה אחרי שנמסקו במטע שלהם.
בניין שושנה בין חוחים
בדירה מספר 8 בקומה השנייה, ממש בדלת מולנו, מתגוררת רחל לזר, בת 61, פיזיותרפיסטית גרושה ואם לשניים. רחל היא יו"ר ועד הבניין, ואני מקפיד לשלם לה בזמן. היא מתגוררת כאן משנת 1995: "אין הרבה הבדל בין אז לבין היום, גם אז השכונה הייתה שקטה. פעם קראו לרחוב הזה 'העצמאות', היו כאן מלא ילדים קטנים בבניין, והשכונה נחשבה קצת פחות אטרקטיבית. שם הרחוב שונה ליסוד המעלה והשכונה לא פחות אטרקטיבית מאחרות".
בדירה מספר 12 בקומה השלישית, מול דוד ושרה, מתגוררת משפחת מסלאתי הנדירה. הבית של תמי וחיים תמיד פתוח לרווחה, למקרה שתרצה להצטרף לקוסקוס, להשאיל חפץ, או רק בשביל תשומת לב ואהבה. אני סוגד לקוסקוס של שישי שמכינה תמי. מאז התמ"א חיים קורא לה "תמי 38". מדי שבוע, כשהיא חוזרת מהסופרמרקט עם הקניות ומכריזה בקולי קולות "כמה זמן עוד נחכה למעלית??", בנה, רועי, יודע שזה הסימן שלו לרדת ולעזור לה לסחוב את השקיות במדרגות.
חיים, בן 54, ותמי, בת 50. הם הורים לחמישה ילדים וסבים לשלושה נכדים. גם הם הגיעו לבניין ב-1995. השנה הם עברו באופן זמני לדירה חלופית בקומה השלישית, כי פיר המעלית עובר ממש בתוך הדירה שלהם. "יש כאן אחלה אחוות שכנים", אומרת תמי וחיים משלים: "הבניין הזה הוא שושנה בין חוחים. תמיד היה מהמסודרים ברחוב. דאגנו כאן לניקיון, לגינון ולסדר. יחסי השכנות עשו את כל ההבדל. דיירי הקבע חיים ונותנים לחיות, מכירים ומקבלים זה את זה. בבניין אחר, ייתכן שלא כל השכנים היו מקבלים בעין יפה את עניין שובך היונים של דוד. אבל דוד טיפח וניקה את השובך באופן יומיומי, ולאנשים זה לא הפריע".
לא תמ"א דרכנו
בקרוב נתחיל שיפוץ רציני בתוך הדירה שלנו, והיא תשנה את פניה דרמטית. לשרון יש ויז'ן ברור, היא כבר יודעת בדיוק כיצד תיראה הדירה ביום שאחרי. אני עוד עובד על זה, עדיין לא שם.
לחיות בתמ"א זה עניין מאתגר מאוד, פיזית ומנטלית, וגם בהיבטים האסטרטגיים והביצועיים, לדיירים ולפועלים כאחד, אבל יש הרבה נחמות – הידיעה שמדובר במצב זמני, החתירה ליעד הסופי, התקווה לשיפור גדול באיכות החיים. אבל כל אלה לא היו מקלים עלינו אם התהליך הזה לא היה שואב את כל מי שהשתתף בו לגיבוש אנושי נדיר. קשה להאמין שהקשרים והיחסים האישיים הנפלאים שנרקמו בחסות התמ"א בין הדיירים לבין עצמם וביניהם לבין הפועלים היו יכולים להתקיים בנסיבות אחרות. האופטימיות הזו מסייעת להמשיך עד יולי הבא, שכן המסע עוד לא תם, ודרכנו עוד לא תמ"א.
יש הרבה נחמות – הידיעה שמדובר במצב זמני, החתירה ליעד הסופי, התקווה לשיפור גדול באיכות החיים. אבל כל אלה לא היו מקלים עלינו אם התהליך הזה לא היה שואב את כל מי שהשתתף בו לגיבוש אנושי נדיר. קשה להאמין שהקשרים והיחסים האישיים הנפלאים שנרקמו בחסות התמ"א בין הדיירים לבין עצמם וביניהם לבין הפועלים היו יכולים להתקיים בנסיבות אחרות
23 צפייה בגלריה
שרון אשתי, אני, נועם הקטן והחתולה הסיאמית דילן, בוחנים את המרפסת החדשה שלנו ומתרגלים סבלנות
(צילום: אסף פרידמן)
23 צפייה בגלריה
יצא לי לבקר בבתים עשירים מאוד, אבל תמיד שמחתי לחזור ל-70 מ"ר שלנו, בבניין הזה. צלם הסדרה אסף פרידמן
(צילום: גדי סיארה)
