אם אתם נוסעים ברכבות, באזור חיפה אבל לא רק, כנראה נתקלתם בעבודתה של לילי רפאל, הנדסאית אדריכלות ותיקה שעובדת במשרד גורדון אדריכלים, מתמחה בתחום תכנון מבני ציבור והשתתפה בתכנון של כמה וכמה תחנות רכבת גדולות בעיר ובסביבתה. אבל אם תגיעו לעיר התחתית של חיפה ותיכנסו לדירה שהיא חולקת בוואדי סליב עם בעלה סיימון, אח מוסמך במקצועו, תגלו עולם עיצובי אחר לגמרי, צבעוני ומחמם לב, שלא מזכיר בדבר את הסגנון המודרני-התעשייתי הפונקציונלי של תחנות רכבת.
"אני עובדת במקצוע כבר 30 שנה", מספרת רפאל, "בעבודתי נשאבתי לתחום הציבורי והתמקצעתי בו, אבל בדירות הרבות שיצא לנו לעבור עם שני הבנים שלנו – תאומים בני 28 שכבר עזבו את הבית – תמיד השקעתי ועיצבתי. זה משהו שאני מאוד אוהבת ומוכנה לצמצם הוצאות בתחומים אחרים כדי שזה יהיה אפשרי. הזוגיות שלי מאוד תורמת לזה, סיימון משתתף ועוזר ומאפשר, ובלעדיו זה לא היה קורה".
עובדת בתחום האדריכלות כבר 30 שנה. לילי רפאל בביתה
(צילום: שירן כרמל)
"סיימון משתתף ועוזר ומאפשר". רפאל ובן זוגה בפינת האוכל
(צילום: שירן כרמל)
עושה לביתה
רפאל סיימה לאחרונה קורס הלבשת הבית אצל מעצב הפנים גילי אונגר, ובמסגרתו עיצבה מחדש בעיקר את החלל המרכזי בביתה. השינוי, היא מספרת, התמקד ברובו לא ברהיטים, בפריטים, באוספים ובחפצי האמנות הרבים שבבית – אלה נאספו לאורך שנים ארוכות מאוד – אלא בראש ובראשונה בצבעי הקירות והתקרה. "במטבח יש לנו קיר של ארונות גבוהים בצבע ירוק, הוא ארוך ויש לו נוכחות שמשפיעה גם על הסלון", היא מספרת. "חיפשתי דרך להמשיך אותו לתוך הסלון ולא בצבע, והחלטתי על טפט עם דוגמה גרפית של עלים. אחר כך דגמתי ממנו צבעים נוספים לקירות בחלל המרכזי. קיר כחול כרקע לפינת האוכל שגם ממשיך למסדרון הארוך, קיר ירוק כרקע לסלון וגם צבע ירקרק להנמכה של התקרה. הכול ביחד יוצר חיבור ממש נהדר שהיה לי בראש אבל לא יכולתי להסביר אותו. רק אחרי שסיימון ואני סיימנו לצבוע הוא אמר שהוא מבין למה כיוונתי מההתחלה".
הכניסה לבית – חלל קטן מאוד שנפתח מיד לחלל המרכזי – נצבעה בגוון הקיר היחיד בבית שלא נדגם מהטפט: כתום, צבע שרפאל אוהבת במיוחד וממשיך אחר כך גם לאחד הקירות של המסדרון הארוך. הסגנון האקלקטי הייחודי של הדירה ניכר ברגע שפותחים את הדלת. רפאל תלתה כאן מראה מאיקאה מעל לשידה ישנה תלויה מעץ שקנתה בשוק הפשפשים בחיפה, הוסיפה תמונות וינטג' בעבודת יד וסיימה במתלה שעשתה בעצמה ומסתיר את ארון החשמל.
חלל הכניסה לבית מאופיין בגוון כתום
(צילום: שירן כרמל)
הסגנון האקלקטי הייחודי של הדירה ניכר ברגע שפותחים את הדלת
(צילום: שירן כרמל)
פינת האוכל, המטבח והיציאה למרפסת
(צילום: שירן כרמל)
מכאן פונים לחלל הפתוח. משמאל נמצא הסלון, עם אוסף מרתק של רהיטים ופריטים שממוסגר בשלושה קירות מרשימים. קיר אחד מחופה בטפט העלים. הוא הודבק מסביב לוויטרינה גדולה שממנה יוצאים למרפסת ומשקיפה אל הנוף המרהיב של הכרמל. הקיר ממול נצבע בירוק כהה בחלקו התחתון ובירקרק בהיר בפס עליון שממשיך את צביעת התקרה, ועליו נתלתה תמונה שעשויה מטלאי בד ונקנתה בחנות יד שנייה לצד עבודות אמנות נוספות. הקיר השלישי מהווה רקע לספרייה שעליה אוסף ענק של כדים, פמוטים ושאר חפצי נוי ווינטג' שאספו בני הזוג.
"קודם הייתה לי כאן ספריית עץ גדולה של שמרת הזורע", מסבירה רפאל, "היא הייתה יפה אבל הכבידה על החלל, וחיפשתי רהיט קליל ובהיר שיחליף אותה". פינת הישיבה כוללת ספה רכה מנורווגיה שרפאל קנתה בשוק הפשפשים וריפדה, העתק נוח במיוחד של כורסת איימס קלאסית וגם קלאסיקה נוספת – ספת ארקול בריטית. "אהבתי את הגב ואת המשענות שלה ולכן בחרתי בה למרות שהיא לא מאוד נוחה", מחייכת רפאל. את הכול מחבר שטיח גדול בסגנון עיצוב של שנות ה-70 בצבעי כתום, חום וצהוב שמתכתב עם כמה מהכדים שמוצגים על הספרייה.
הספרייה הכבדה מעץ הוחלפה באחרת, קלילה יותר
(צילום: שירן כרמל)
נגיעות של כתום ושל וינטג'
(צילום: שירן כרמל)
הנוף החיפאי שנשקף מהמרפסת
(צילום: שירן כרמל)
מרפסת ירוקה עם נגיעות כתומות
(צילום: שירן כרמל)
ממול ניצבת פינת האוכל המורכבת מרהיטים שבני הזוג תכננו ויצרו. "אנחנו עובדים שנים עם סמואל, נגר מבוגר משוק הפשפשים שכבר מכיר את השיגעונות שלנו", מספרת רפאל. הוא זה שיצר עבורם את שולחן האוכל הגדול, מדלת בת יותר ממאה שנים על רגליים מאדני מסילת רכבת שנחתכו לגובה הרצוי, ופלטת זכוכית שמאפשרת שימוש בדלת הישנה כמשטח להגשה ולאכילה. גם הארונות הגדולים עם התריסים הישנים כדלתות הם פרי שיתוף הפעולה עם הנגר. למעלה תלוי שיתוף פעולה נוסף של רפאל עם יוצר התאורה עמיאל קושנר, שהרכיב לבקשתה גוף תאורה מזכוכית סבתא בגוונים שמשתלבים היטב עם צבעי הקירות. בצמוד לקיר הסמוך ניצב ספסל שרפאל הוסיפה לו משענת מרופדת שנתלתה על הקיר כדי שיהיה נוח לישיבה, ומתחתיו בנתה מרבץ נעים לכלבים. על הקיר מנגד נתלה שטיח וינטג' גדול ומרשים של "משכית".
מהסלון יש יציאה למרפסת מוקפת צמחייה ובה הציבו בני הזוג שולחן אוכל סולידי וכיסאות אוכל כתומים שמוסיפים כתם צבע מרענן.
יש מקום ייעודי לחיות המחמד
(צילום: שירן כרמל)
שולחן האוכל היה פעם דלת
(צילום: שירן כרמל)
המטבח לבן וצנוע, וגם בו שולבו חפצי וינטג'
(צילום: שירן כרמל)
תצוגת אוספים בכל מקום שאפשר
המטבח הסמוך פונקציונלי ופשוט ("אבל פעיל מאוד", אומרת רפאל, "סיימון היה בעבר טבח, לפני שנהיה אח מוסמך"). במהלך הפרויקט הוסיפה לו מדפים להצגת כלי נוי – כוסות, כדים וקנקנים מאמייל שהיא אוספת. "בכל מקום שאפשר אני שמה מדף ומציגה את האוספים שלנו", היא אומרת. "אני לא עובדת לפי הגדרה או סגנון מסוים אלא לפי חיבור רגשי".
מצידה השני של פינת האוכל נכנסים למסדרון ארוך מאוד, כ-12 מטר אורכו. המסדרון רחב יחסית, 1.2 מטרים, ואִפשר לרפאל להציב בו מדפים צרים (20 ס"מ עומק) מקונסטרוקציית ברזל ועץ סנדוויץ' שעליו מונחים ספרי אמנות שהיא אוספת, ספרי רפואה של בן הזוג, וכמובן עוד חפצי וינטג' ועבודות אמנות.
ספרים, אמנות ואוספים
(צילום: שירן כרמל)
חדר השינה של בני הזוג. הילדים כבר עזבו את הבית
(צילום: שירן כרמל)
שידת וינטג' ווילון שהיה במקור בד לשמלת כלה
(צילום: שירן כרמל)
קירות החדר מלאים בתמונות של נשים ויש ארון מתריס ישן
(צילום: שירן כרמל)
לבסוף מגיעים מהמסדרון לחדר השינה של בני הזוג. "מבחינתי הוא הממלכה שלי, ולקח לי הרבה שנים להתקבע על מה שאני רוצה שיהיה בו", משתפת רפאל. ליד מיטת עץ עם גב מרפיה ניצבת שידת וינטג' מעץ כהה יותר ומאחוריה חלון מכוסה בווילון מבד שנועד במקור לשמלות כלה. "מצאתי אותו באיזו חנות בהדר והתאהבתי", היא אומרת. קירות החדר מלאים בתמונות של נשים מכל הסוגים והמינים, ויש כאן שילוב של ישן וחדש עם מתלה מתכת מחנות שמייבאת ריהוט יפני לצד ארון נוסף עם חזית מתריסים. "הוא קטן אבל נעים, עוטף ורך", מסכמת רפאל.
