ב־16 במרס 1987 מת האדריכל הדני יוהאן אוטו פון ספרקלסן (Johann Otto von Spreckelsen) בגיל 58. פון ספרקלסן, שם לא מוכר לקהל הרחב, הותיר אחריו קומץ כנסיות שבנה במולדתו וקשת אחת גדולה ומפורסמת וגם שנויה במחלוקת – ה"גרנד ארש" (הקשת הגדולה), בניין המשרדים שעשוי גרניט, אבן וזכוכית, שנחשב גולת הכותרת של פרויקט רובע העסקים לה דפאנס (La Défense), מצפון־מערב לפריז. הקשת הגדולה נמצא בקצה שדרות שארל דה גול ו"אקס היסטוריק" – הציר ההיסטורי של רצף המונומנטים שחוצה את מערב עיר האורות. הבניין, שבנוי כקובייה כמעט מושלמת, ממוקם גם בקו ישר בין מגדל אייפל ומגדל מונפרנאס.
במברק ההשתתפות בצער ששלח פרנסואה מיטראן, נשיא צרפת דאז, למשפחתו האבלה של האדריכל הדני, הוא כתב שפון ספרקלסן היה "אחד האדריכלים הגדולים ביותר של זמננו, שנתן לפריז ולכל צרפת את יצירתו היפה ביותר".
טריילר לסרט "הקשת הגדולה" - The Great Arch
(באדיבות בתי קולנוע לב)
פון ספרקלסן מת מסרטן. כך לפחות נטען. ב"ניו יורק טיימס", בידיעה שבישרה על דבר מותו, נכתב כי "סיבת המוות נותרה מחוץ לכותרות לבקשת המשפחה". האגדה האורבנית דווקא מתעקשת שפון ספרקלסן התאבד. הסיבה: הוא לא יכול היה לשאת את זווית הבנייה של "הקשת הגדולה", שחרגה מהחזון ומהתכנון שלו ומהזווית של ה"אקס היסטוריק" ולכן בניין "הקשת הגדולה" לא מקביל לחלוטין לשער הניצחון. בסופו של דבר, פון ספרקלסן התפטר ב־1986 מהפרויקט המתוקשר ואישר את העברת כל אחריותו האדריכלית לעמיתו, האדריכל הצרפתי פול אנדרו. פון ספרקלסן מת לפני שראה את הקובייה שלו מוגמרת. מיטראן חנך ביולי 1989 את "הקשת הגדולה", באירוע חגיגי שהיה מלווה במצעדים צבאיים גדולים.
6 צפייה בגלריה
הבנייה, שאותה לא סיים האדריכל הדני. מתוך הסרט "הקשת הגדולה"
(צילום באדיבות בתי קולנוע לב)
לחגוג 200 שנה למהפכה הצרפתית
רגע לפני ציון 40 שנה למותו של פון ספרקלסן מגיע עכשיו לבתי הקולנוע הסרט "הקשת הגדולה" של הבמאי הצרפתי סטפן דמוסטייה. הסרט התחרה בפסטיבל קאן האחרון, ב"מבט מסוים", המסגרת השנייה בחשיבותה בקאן. לפני כשבוע הוא אף הוצג ב"רנדוו", אירוע שנערך בפריז מטעם ארגון "יוניפרנס", שנועד לחשוף ולקדם את הקולנוע הצרפתי העכשווי בפני התקשורת הבינלאומית.
הסרט משחזר איך נולד בעצם פרויקט "הקשת הגדולה" של אדריכל דני לא מוכר שהצליח לגבור על מאות אדריכלים מפורסמים (ובהם גם צרפתים) ועתירי ניסיון, שהגישו הצעות. הסרט עוקב גם אחר הקשיים שחווה בדרך להגשמת חזונו ואחר המאבקים והעימותים עם המתנגדים לו.
הכול התחיל כשמיטראן פצח ביוזמה שאפתנית במיוחד: מכרז בינלאומי לרגל 200 שנה למהפכה הצרפתית, להקמת מונומנט מודרני בלב רובע העסקים לה דפאנס – סמל לעידן חדש בצרפת ובאירופה כולה, מה שכונה "שער הניצחון של האנושיות והשלום על המלחמה". כשמיטראן הכריז על הזוכה כולם מסביבו תהו: "אוטו, מי?". וכשפון ספרקלסן הלא מוכר נשאל במסיבת עיתונאים על הרזומה שלו, הוא ענה: "בניתי את הבית שלי וארבע כנסיות", והקהל פרץ בצחוק.
מיטראן נימק אז את הבחירה שלו בהצעה של פון ספרקלסן, בזכות "הפשטות והטוהר שלה". כשנשאל פון ספרקלסן מאיפה בא לו רעיון הקובייה הוא השיב: "אדריכלות היא התשוקה שלי. היא מעניינת אותי. הרגשתי צורך להשתתף בתחרות. הרעיון שלי נראה לי הגיוני מאוד, ולכן הגשתי את ההצעה שלי. בפריז יש מבנים נודעים – מגדל אייפל, שער הניצחון, מרכז פומפידו. המבנים הללו אינם דומים זה לזה. הם לא נראים כמו פריז, אבל הם מסמלים את העיר. רציתי למצוא צורה חדשה לפריז, ובפריז אין קובייה. המקום ישמש למפגשים עבור האנושות".
6 צפייה בגלריה
מיטראן בחר בהצעה של פון ספרקלסן בזכות "הפשטות והטוהר שלה". מתוך "הקשת הגדולה"
(צילום באדיבות בתי קולנוע לב)
"האדריכל היה אדם אידיאליסט"
הבמאי דמוסטייה בחר לתפקיד פון ספרקלסן את השחקן והזמר קלאס באנג – בן ארצו של האדריכל. באנג התפרסם בזכות הסרט "הריבוע" – הסאטירה של רובן אוסטלונד שזכתה ב"דקל הזהב" בפסטיבל קאן 2017, ובה גילם באנג אוצר במוזיאון גדול ונחשב לאמנות מודרנית בשטוקהולם. הסרט לעג לתרבות התקינות הפוליטית, לאמנות המודרנית ולאופן שבה משווקים אותה לציבור. באנג בן ה־58 גם מצטיין בגילום של מה שנהוג לכנות "האיש הרע". השיא היה בעונה הראשונה של הסדרה "אחיות רעות" (2024) – הקומדיה השחורה מבית אפל טיוי פלוס, והדמות שלו הוכתרה כ"אחד הנבלים הגדולים של השנה".
הסופר סטיבן קינג, אשף המתח והאימה, שמבין דבר אחד או שניים ברוע, כתב ברשת אחרי הופעתו של באנג בסדרה "אחיות רעות": "אני מברך אותך על היותך האדם הכי נורא בעולם". וזה כמובן מאוד החמיא לבאנג. "זו באמת הביקורת הכי טובה שקיבלתי בחיים!", אמר באנג, כשנפגשנו במלון ברלינאי מעוצב ויוקרתי. "תזכור בבקשה שמדובר בברנש שכתב את הדמות של ג'ק ניקולסון בסרט 'הניצוץ', שהייתה דמות של בן אדם מחריד. אם שיחקתי דמות שנוראית אפילו יותר מזו של ניקולסון, אני מניח שסטיבן קינג הוא זה שיידע להגיד. העתקתי את הביקורת של קינג ושמרתי אותה בזיכרון בטלפון הנייד שלי. אמרתי: 'טוב, זהו. אני את שלי עשיתי'. בבחירת תפקידים אני מעדיף לבחור חומרים שאני מרגיש קירבה אליהם ברמת התוכן. זה קצת מוזר, אבל יצא שבהרבה מהפרויקטים האלה גילמתי אנשים שלא היית רוצה לשהות יותר מדי זמן במחיצתם... במקרה של דמויות רעות, יש יותר עם מה לשחק. כשאתה פשוט האדם הישר באמצע, הכול קורה סביבך. כנבל אתה יכול לחרוג מהמותר, לעשות דברים הזויים".
ועכשיו מגיע התפקיד של פון ספרקלסן, שהוא בפירוש לא האיש הרע, אבל הוא בהחלט דמות מרתקת ומורכבת. כשבאנג קיבל את ההצעה, הוא מעיד ששמח. "נראה שלדמויות שלי תמיד יש רמת מודעות גבוהה. טוב, אולי מודעות עצמית זו לא המילה, כי בדיוק שם הן מפשלות, נכון? בעיניי רוב הדמויות האלה די אינטליגנטיות. אני תמיד מוצא בעצמי איזה שביב שיכול להתחבר לדמות, או משהו בה שמהדהד אצלי - כי אני מרגיש שזה מה שמכניס לה אותנטיות. במובן הזה תמיד יש משהו ממני בדמויות שלי, כי זו הדרך היחידה שאני מרגיש שאני מסוגל להתחבר אליהן. עבורי, ההזדהות היא מה שגורם לי להרגיש כאילו אני נע עם הדמות", הוא אומר.
מה עוד משך אותך בדמות של פון ספרקלסן?
"שהוא היה אדם אידיאליסט, כזה שהחזיק בתקוות וברעיונות גדולים על הפרויקט שהוא ביקש להרים, פרויקט שנדפק בגלל פוליטיקה וכל מיני החלטות של אנשים אחרים. כשקראתי את התסריט חשבתי שמדובר בסיפור מאוד עצוב. הרעיון שאיתו פון ספרקלסן מתחיל ומה שהוא רוצה לעשות איתו הוא מגניב וגדול, אבל בסוף הוא מוצא את עצמו לוקח צעד אחורה".
מתברר שבאנג הכיר את שמו ופועלו של פון ספרקלסן עוד לפני שצלל לעומק התחקיר. "מדובר היה בתחרות האדריכלות הגדולה ביותר שידע העולם בזמנו. הוגשו משהו כמו 400 הצעות מרחבי העולם, ואז איזה בחור מדנמרק, לא ידוע במיוחד גם במדינתו שלו - לכל הפחות מחוץ לחוגים האדריכליים - זכה. עד אותה נקודה הוא לא הרים יותר מדי פרויקטים. העובדה שאדריכל דני זכה בתחרות לא הייתה עניין של מה בכך ולכן הידיעה הופיעה בעיתון. אני זוכר את הזכייה שלו. הוא כאילו הגיח מהערפל ולפתע ניצב לפנינו. זה היה כמו סיפור אגדה".
אילו הכנות עשית כדי להיכנס לדמות של פון ספרקלסן?
"זה הזוי אבל יש בבעלותי בקתה מחוץ לעיר שבנה אדריכל, שהבת שלו - גם היא אדריכלית - הכירה את פון ספרקלסן. בעזרתה יצרתי קשר עם רבים שנסעו איתו לפריז ועבדו עמו יחד על הפרויקט. מה שנשאר איתי מכל שיחה שערכתי עם אנשים שהכירו אותו היה באיזה חום הם דיברו עליו. הם מאוד מאוד אהבו אותו. פון ספרקלסן באמת דאג לאנשים שאיתם הוא עבד. היו גם אנשים שחשבו שהוא משוגע ושאלו בשעתו: 'למה הוא בונה את הקובייה הזו?'. אני זוכר את הוויכוחים סביבו וגם את הרגע שבה פון ספרקלסן עזב את הפרויקט. חשבתי, גם אז, כמה מצער שהוא לא הצליח לסיים את הפרויקט. חשבתי שבטח היו לו את הסיבות שלו".
אחרי התחקיר והעבודה על הדמות הצלחת להבין למה הוא נטש את הפרויקט?
"דיברתי בטלפון עם זוג שהכרתי שגם עבד על פרויקט הקשת הגדולה. שאלתי אותם אם הם עצמם הבינו למה פון ספרקלסן עזב את הפרויקט, והשניים ענו, בבת אחת: 'כן' ו'לא'. הברנש אמר שפון ספרקלסן היה צריך להישאר, כי עדיין היה מדובר בפרויקט מדהים, ואילו הבחורה טענה שכבר היו שם הרבה יותר מדי פשרות. זה היה מעניין כי לשניים האלה הייתה תגובה הפוכה לחלוטין לשאלה".
באנג סבור שמדובר היה בפער תרבויות בין פון ספרקלסן הדני ובין הצרפתים. "כן, זה לגמרי היה קטע. בשביל הסיפור הענקנו בסרט לדמות שלו את היכולת לדבר צרפתית, אבל במציאות פון ספרקלסן לא דיבר את השפה. אני חושב שהרבה דברים נפלו בין הכיסאות בתרגום. אבל הסרט שלנו הוא לא סרט דוקו וחשוב מאוד לזכור את זה. הוא מבוסס על הרומן שכתב לורנס קוסה ויש בו המון אלמנטים בדויים, אבל חלק מנקודות המפנה בעלילה היו לגמרי אמיתיות".
מה למשל?
"שיטת הבנייה שבה נקט הייתה אסורה בצרפת. פון ספרקלסן גם היה קרוב מאוד לאשתו והביא אותה לפרויקט בתפקיד של יועצת, אבל לצרפתים זה נראה מוזר. במובן הזה לדעתי דנמרק הייתה אז אחרת: היו אצלנו ניצני שוויון בשנות ה־80 שעוד לא נראו בצרפת, שם התרבות גברית בהרבה. אני חושב שכל האלמנטים האלה השתלבו יפה בסיפור שלנו".
באנג מוצא חיבור מעניין בין שני הסרטים שלו: "הריבוע" ו"הקשת הגדולה". "ב'הריבוע', הטקסט שמלווה את מיצג האמנות שעומד במרכז הסרט אומר שבגבולות הריבוע שוכן מפלט של אמון ואכפתיות, שהריבוע הוא מקום שבו אתה יכול לשוחח עם אחרים ולבקש עזרה. ואילו כשפון ספרקלסן הציג את הפרויקט של הקשת הגדולה במסיבת העיתונאים הוא אמר למעשה כמעט את אותו הדבר: שהקשת אמורה לשמש מקום מפגש עבור בני אדם מקצוות שונים של החברה, ממדינות שונות, מקום שיתווך תקשורת ביניהם".
מבחינת באנג, הסרט "הקשת הגדולה" הוא כמעט אלגוריה לתהליך של יצירת סרט, "במובן שכל כך הרבה אנשים מתאגדים לפרויקט משותף ועל כל חלקי הפאזל להתחבר יחד, ואז מגיעים החבר'ה מהתקציב ואומרים: 'הבטחנו לכם שלושה ימים בלוקיישן, אבל זה כבר לא יקרה, אתם יכולים לקבל רק יום אחד'. ואז צריך לשכתב את התסריט, והבמאי או התסריטאי אומרים: 'פאק, זו הסצנה המרכזית וזה קו בל יעבור'. כל מיני פשרות כאלה נדרשות ממך כשאתה חלק מפרויקטי אמנות יקרים, שמערבים כל כך הרבה אנשים - כך שבמובנים רבים מדובר בסיפור שמתאר גם תהליך יצירה של סרט ולא רק הקמה של מבנה".
