לפני כמעט שבע שנים קנה ישראלי לשעבר שמתגורר באמסטרדם דירה גבוהה במיוחד, למעשה, אחת מהגבוהות בארץ, בקומה 44 במגדל בבת ים, שהיה אז בשלבי בנייה. לאחר קניית הדירה בשטח 130 מ"ר שחולקו במקור לחמישה חדרים, פנה הבעלים למעצב הפנים אלדד מיטלמן כדי שיתאים אותה לצרכיו – דייר יחיד השוהה בה מדי פעם.
"אחרי הקנייה של הדירה, שנועדה לשמש את הלקוח בביקורים שלו בארץ, חיכינו שלוש או ארבע שנים עד שקיבלנו מפתח", נזכר מיטלמן. "אחר כך היה עיכוב נוסף. רצינו לשנות את גודל הוויטרינה של הדירה, כי יש לה נוף באמת מטורף – קילומטרים על גבי קילומטרים של ים פתוח – והחלון המקורי היה קטן מדי. התחלנו בבקשות מהקונסטרוקטור של הבניין, אחר כך נמצא שיש שם צינור אינסטלציה וגם לזה מצאתי פתרון. הגענו לשלב ההיתר ושם נתקלנו בסחבת ארוכה. אחרי כל זה גילינו שבפנטהאוז שבקומה מעל יש בריכת שחייה, ושבירה של קירות אצלנו עלולה לגרום בה לסדקים, וככה יצא שבסוף ויתרנו על כל העניין".
דירה שנועדה לשמש בביקורים בארץ
(צילום: עופר תמרי)
אחרי הוויתור התקדמה סוף־סוף העבודה והדירה הותאמה לאורח החיים של בעל הבית תוך ויתור על חדר אחד, כך שכיום יש בדירה שלושה חדרי שינה במקום ארבעה שהיו בתוכנית המקורית. "בעל הדירה ביקש שסגנון העיצוב יהיה אירופאי", מספר מיטלמן. "בדרך כלל אני אוהב שיהיו נגיעות מקומיות, ישראליות ומזרח תיכוניות, אבל פה, לבקשתו, כל ההשראה הגיעה מעבר לים". והתוצאה אכן מזכירה בתים בחו"ל.
קמין מדומה לחיזוק האווירה האירופאית
דלת הכניסה נפתחת אל החלל המרכזי מול פינת האוכל שמוקמה על רקע קיר מעוגל מותאם לקוטר השולחן הייחודי. מימין לדלת הכניסה יש ארון כניסה גדול מעץ. זה המקום להזכיר כי כל עבודות הנגרות בדירה, למעט המטבח, נעשו על ידי חברת "ניב־רז". במרכז הארון עוברת מלמטה למעלה רצועה המחופה שיש עם נישה ייעודית לאגרטל. את השיש, מספר מיטלמן, מצאו בחברת "שיש פרביטל" והשתמשו בו במקומות שונים בחלל, כולל הכניסה, הסלון והמטבח כדי ליצור המשכיות וחיבור. "זה שיש מאוד מיוחד אבל רגוע, שלא מנסה לצעוק בצבעוניות או בעורקים", הוא אומר. משמאל מכסים ארונות המטבח של חברת אביבי קיר אחד שלם ומחביאים גם שתי דלתות - האחת מובילה לארון החשמל והשנייה לאגף נוסף בבית שבו נמצאים הממ"ד, חדר רחצה כללי וחדר כביסה.
מול ארונות המטבח הבהירים והמודרניים ניצב אי גדול ואחריו הסלון שבו ריהוט שנקנה ברובו בחנות "ריהוטים יוסי ברקוביץ'". החלל תחום בשלושה קירות, שניים מהם מחופים בעץ בהשראת הסגנון האירופאי שביקש בעל הבית. בקיר עץ אחד נמצאת הוויטרינה הנפתחת אל המרפסת והים ובשני יש נישה שקועה משיש בעומקים שונים שבה שובץ קמין מדומה. הקיר השלישי מחופה בטפט בדוגמת עננים של חברת פורנסטי שנקנה ב"רנבי". משני צידיו נתלו מראות גבוהות במיוחד. "כאמור, הוויטרינה לא מספיק גדולה והתחושה שלי הייתה שחסר פה קצת ים", מספר מיטלמן. "הפתרון שלי היה לתלות מראה שתשקף אותו מיד כשנכנסים הביתה, וזה הצליח מאוד. כדי שתהיה סימטריה תליתי מראה נוספת בצד השני של הקיר".
את המראות, שגובהן מרצפה ועד תקרה, אי אפשר היה להכניס למעלית בחתיכה אחת ולכן כל אחת מהן עשויה משתי מראות שונות. מיטלמן הפך את האתגר ליתרון ושיבץ במרכז המראה הקרובה יותר לוויטרינה מדף מעוגל מפליז שנקנה בחנות "ארטיג'אני" ובה מחזיק לפמוט. כשמדליקים את הנר הוא משתקף במראה והאפקט שלו מועצם. בין שתי המראות תלויה עבודת אמנות גדולה של אדוה קרמר שנקנתה בטולמנ'ס והיא מחווה בפיקסלים לציור "הנשיקה" המפורסם של גוסטב קלימט.
19 צפייה בגלריה
עבודת אמנות של אדוה קרמר מחווה לציור "הנשיקה" של גוסטב קלימט. אלדד מיטלמן
(צילום: איתי בנית)
טפט של נוף
מצידה השני של הכניסה נפרס מסדרון שקירותיו מחופים בעץ. הוא מוביל אל האגף הפרטי הכולל חדר שינה מאסטר של בעל הבית, חדר רחצה צמוד, שירותי אורחים וחדר עבודה. בשירותי האורחים חופו הקירות באריחים כחולים בוהקים בתוספת טפט שמשתקף במראה עם המסגרת המעוטרת שנתלתה מעל לארון הכיור הכהה. נוסף לשירותים יש כאן מקלחון עם רצפה מעץ טיק. מיטלמן מסביר שבמהלך הבנייה מיקם הקבלן בחדרי הרחצה שבדירה אגניות ניקוז לבנות. "הן לא היו יפות ולא התאימו לנו, אבל אם היינו מחליטים לפרק אותן, זה היה מחייב פירוק רציני של הריצוף היפה של מודי שהקבלן כבר הניח, ולכן החלטתי להניח מעל לאגניות פסים מעץ טיק עמיד למים עם רווחים שמאפשרים חלחול אל האגנית שמתחבאת מתחת".
קירות חדר השינה הראשי שממול כוסו לגמרי בטפט של נוף, שיחד עם המיטה המרופדת הגדולה יוצרים מראה של חדר במלון בוטיק. דלת מזכוכית פסים מובילה לחדר הרחצה הצמוד. "רציתי לשקף משהו מהאור והפרטים שמאחורי הדלת בלי לפגוע בפרטיות", מסביר מיטלמן.
בפנים חופו הקירות באריחים בגוון דומה לזה של פרקט האלון המעושן שמחפה את רצפת הדירה כולה כדי ליצור אחידות. הקיר המעוגל שממסגר את פינת האוכל נגרע מהחלל כאן ויצר מובלעת קטנה בתוך המקלחון, שבה הציב מיטלמן ספסל ישיבה מעץ – אותו עץ שחוזר גם פה ככיסוי לאגנית שהניח הקבלן ומדגים שוב איך אפשר להפוך חיסרון ליתרון.
