זה התחיל ממתנת יום הולדת תמימה: בן שטיינברג (42) ממודיעין קיבל לגיל 40 מדפסת תלת-ממד. הוא לא באמת דמיין שהיא ואלה שיבואו בעקבותיה ייהפכו את היצירה והעיצוב למרכז עולמם שלו ושל מיכל (42) בת זוגו. היא מאמנת פילאטיס, הוא עובד בתחום המחשבים וההייטק, הם הורים לשניים, אדל (14) ואיתי (11) והלו"ז שלהם צפוף ועמוס גם בלי תחביב חדש. "דווקא לי תמיד היה חיבור וזיקה לעולם העיצוב", מספרת מיכל, "תמיד כולם היו אומרים לי שאני חייבת להיות מעצבת, אם זה בביגוד או בדברים אחרים. תמיד עניין אותי להתפתח למקומות של עיצוב".
בן, לעומתה, הגיע מכיוון אחר לגמרי. "החיבור שלי לעולם הזה התחיל דווקא דרך אהבה גדולה אחרת – צמחים טרופיים. אני מגדל בבית צמחים מיוחדים, כאלה שלא תמיד קל למצוא בארץ. כשעיצבנו את הבית שלנו מחדש, מיכל אפילו יצרה חממה פנימית שנעשתה חלק מהעיצוב".
עציצים בהדפסת תלת-ממד, גם הפ יוצגו ביריד חוצות היוצר
(צילום: מיכל ובן שטיינברג)
בדיוק באותו הזמן סיימה מיכל לצפות בסדרת משחקי הכס והושפעה מדרקונים. "אמרתי לבן, 'בוא נתחיל להדפיס בעצמנו'. התחלנו לחקור ולהכיר וגילינו עולם שמחובר מאוד לטבע ולקיימות, ואלה תחומים שאנחנו מחוברים אליהם. אנחנו תמיד בטבע, אוהבים טיולי אוהלים במדבר ובצפון, יש לנו חיבה עמוקה לבעלי חיים וכלבה משפחתית בשם קווין. אנחנו תמיד נוגעים בחומרים עצמם".
בן התלהב מהרעיון, והשניים התחילו ליצור דמויות, ובהן דרקונים ויצורים דמיוניים, אבל מהר מאוד גילו שההדפסה בתלת-ממד מאפשרת להם הרבה מעבר לכך. החברים שנחשפו לעבודות התחילו להתלהב, לבקש לרכוש, והמדפסת הביתית פשוט לא הפסיקה לעבוד.
מ-30 ביולי ולמשך שבוע יימכרו היצירות המקוריות של בני הזוג בדוכן בפסטיבל הבינלאומי הגדול לאמנות ולמוזיקה, "חוצות היוצר" בבריכת הסולטן בירושלים.
השפעה מדרקונים בעקבות "משחק הכס"
(צילום: מיכל ובן שטיינברג)
"המדפסות הן רק הכלי"
(צילום: מיכל ובן שטיינברג)
מדפסת על השיש במטבח
"קודם הייתה מדפסת אחת, אחר כך עוד אחת. התחילו להצטבר אצלנו 4, 8, 12 מדפסות, והכול עדיין היה בבית, אפילו על השיש במטבח", בן נזכר בחיוך. אחרי כחצי שנה הבינו השניים שמדובר בהרבה יותר מתחביב. המדפסות יצאו מהבית ועברו לסטודיו מסודר במודיעין, עם מערכות בטיחות ותשתיות שמתאימות לעסק לכל דבר ועניין, תוך שהם עדיין עובדים בעבודות הקודמות. כיום יש לשניים כ־20 מכונות, והן עובדות כמעט ללא הפסקה תחת השם שהגו - Buba 3D.
הוא נהפך למותג פופולרי אבל מיכל מעדיפה שלא להתייחס לעניין כמסחרי. "המילה הדפסה יכולה לגרום לנו לחשוב על מוצר טכנולוגי, וזה נכון, אבל מבחינתנו מדובר קודם כול בעיצוב. המדפסות הן רק הכלי. מה שמבדיל בינינו למישהו שיש לו מדפסת בבית הוא קודם כול איכות העבודה. אלה מדפסות חצי תעשייתיות. החומר שאנחנו משתמשים בו איכותי, ויש לנו שיתופי פעולה עם אמנים בינלאומיים שאנחנו עובדים איתם ועם מודלים שהם יוצרים", היא מסבירה.
בן מסביר כי גם החומר עצמו הוא חלק מהבחירה שלהם. "אנחנו עובדים עם חומר גלם ממוחזר המבוסס על עמילן תירס. החומר הזה מאפשר לנו ליצור מוצרים שמתאימים לערכים שמלווים אותנו כאנשי טבע. ברור שאנחנו לא רוצים לעבוד עם פלסטיק רגיל אלא עם חומר שיש בו גם חשיבה סביבתית".
החיבור לטבע מופיע גם בקולקציות עצמן. הרבה מהדמויות נולדו בעקבות חוויות משפחתיות: טיולי אוהלים, צלילות באילת ומפגש עם בעלי חיים. "כשאנחנו רואים משהו בטבע, אנחנו ישר חושבים איך אפשר ליצור אותו. ראינו חתול ים בצלילה ואמרנו שאנחנו חייבים לייצר אותו. כך נולדו גם דגים צבעוניים, לובסטרים, קונכיות וחיות נוספות", מספרת מיכל.
מתחזקים עסק בין סבבי המילואים
(צילום: אלבום פרטי)
קורה שאתם מתכננים דגם בראש, משקיעים שעות בעיצוב ובהדפסה, ואז התוצאה הסופית מאכזבת או דווקא מפתיעה לטובה?
בן: "בוודאי. זה קורה לא מעט. יש אכזבות. לפעמים משהו שנראה מושלם במחשב, לא עובד בדיוק באותה צורה במציאות. אבל לצד זה יש גם הפתעות שהופכות ליצירות מוצלחות יותר ממה שתכננו".
מיכל: "אחד הקסמים הגדולים ביצירה הוא דווקא המקומות שבהם משהו משתנה בדרך. אני לא מפחדת מזה. אני חושבת שהרבה דברים ביצירה נוצרים כשאנחנו לא מתכננים אותם. אפשר לתכנן מידול בראש, אבל לפעמים כשמגיעים לתוצאה הסופית מגיעים למקומות חדשים. לפעמים אפילו תקלה טכנית הופכת לרעיון עיצובי. אם נגמר סליל באמצע הדפסה, ואני נאלצת להחליף אותו לגוון אחר, בן מיד שם לב להבדל ומבחינתו מדובר בבעיה, אבל אני דווקא יכולה לראות בזה הזדמנות. אני אומרת לו: 'אתה תראה, זה יֵצא מושלם'. אחד המקרים האלה הוליד אריה עם גב בגוון שונה, שבן בכלל חשב שהוא לא מתאים למכירה. הוא רצה לתרום אותו, ואני התעקשתי להשאיר אותו בדוכן. בסופו של דבר זה נהיה אחד המוצרים המבוקשים. גם תמנון שנוצר עם טעות בצבע העיניים, והיה אמור להיפסל, נעשה מוצר שאנשים התלהבו ממנו במיוחד".
מי מתעניין בבובות שלכם?
"על פניו היה נראה שהדמויות תמשוכנה יותר את עולם הילדים. אבל מהר מאוד גילינו שהקהל שלנו רחב הרבה יותר. בואו נגיד שמגיל חמש ומעלה. ילדים, מבוגרים, אספנים, אנשי מקצוע ומשרדים שמחפשים פריטים מיוחדים. כאמור, אחד התחומים שהתפתחו אצלנו בצעדי ענק הוא העבודה עם אמנים ומעצבים. אנחנו מקבלים מודלים ורעיונות, מסייעים להפוך אותם למוצרים פיזיים ומייצרים עבור יוצרים אחרים פריטים שהם לא היו יכולים לייצר בשיטות רגילות".
מיכל: "הייחוד של המוצרים שלנו נמצא גם בפרטים הקטנים. אחת הסדרות המצליחות שלנו היא סדרת החוג'ולים – דמויות קטנות, צבעוניות וחולייתיות, כלומר כאלה שמורכבות מחלקים נעים. כשמרימים אותן הן זזות, יש להן תנועה".
לפעמים מדפסת עובדת 72 או 80 שעות על בובה אחת
(צילום: מיכל ובן שטיינברג)
במהלך ההדפסה
(צילום: מיכל ובן שטיינברג)
המוצר המוגמר - מעמד תכשיטים
(צילום: מיכל ובן שטיינברג)
בן: "גם הדרך שבה אנחנו מייצרים את המוצרים שונה ממה שנדמה. ההדפסה היא רק שלב אחד מתוך תהליך ארוך. אחרי שהמוצר יוצא מהמדפסת הוא עדיין לא מוכן. צריך לשייף, לשפשף, להרכיב ולעבור עליו ידנית. לפעמים מדפסת עובדת 72 או 80 שעות על בובה אחת, ואם משהו משתבש בסוף התהליך, היא לא יוצאת למכירה. לפעמים אפילו יש בינינו 'ויכוחים' מקצועיים סביב פגמים קטנים שרוב האנשים בכלל לא היו שמים לב אליהם. אם יש פס קטן בגבה של הבובה, אני אומר למיכל שלא מוכרים. היא לפעמים אומרת לי שזה בסדר. אבל מבחינתי אם זה לא מוצר שהוא מרצדס, אני לא מוציא אותו".
מיכל: "זה משפט שהוא אמר מההתחלה ואנחנו באמת נאמנים לו לאורך כל הדרך".
בתוך כל התהליך הזה, גם הילדים שלהם נהיו שותפים מלאים. "הם עוזרים בהרכבות, בשיוף, בתמחור ובהכנות לדוכנים. בקרוב אנחנו משתתפים בפסטיבל 'חוצות היוצר', והעבודה המשפחתית הפכה להיות משמעותית במיוחד", אומרים השניים.
הלחץ והדרישה להספק שנוצר בעקבות ההכנות לא תפסו את משפחת שטיינברג לא מוכנה. בן נמצא כעת בהפוגה אחרי סבב מילואים שביעי כלוחם, ומיכל והילדים למדו לתמרן תוך כדי תנועה. "כשבן היה במילואים", משחזרת מיכל, "המשכתי לעבוד כמדריכת פילאטיס. הילדים היו בבית הספר ובכל זאת היינו צריכים לייצר מלאים. הם פשוט נכנסו לזה – הצמידו מחירים, הדביקו, שייפו ועשו את כל העבודה שמאחורי הקלעים. אני יכולה לומר שהם לא רק עוזרים אלא ממש לומדים איך נראה עסק מבפנים".
הם גם מציעים רעיונות לבובות ולדמויות?
"בהחלט, ויותר מזה – הם גם מהווים השראה לקולקציות שלמות. חלק מהרעיונות למוצרים מגיעים בכלל מהם. איתי, למשל, שמאובחן עם הפרעת קשב וריכוז, התחבר במיוחד לעולם של המוצרים שמעסיקים את הידיים – קליקרים, ספינרים ופידג'טים. בעקבות זה פתחנו אצלנו גם תחום של מוצרים להפרעות קשב וריכוז. ילדים מתעסקים איתם בידיים וזה מאוד עוזר להם".
אפשר לפגוש את היצירות מקרוב ביריד חוצות היוצר ה-50
(צילום: מיכל ובן שטיינברג)
בתקופות שבהן בן היה במילואים, ראית באמנות גם משמעות מרפאת ומרגיעה?
"ללא ספק. לאחרונה הוא היה ארבעה חודשים ברצף לא בבית, וזה היה קשוח מאוד. הייתי הולכת לעבוד בסטודיו וזו הייתה הנירוונה שלי. הרגע שבו אני מנקה את הראש ולא חושבת על המשימה הבאה או על מה שאני חייבת לעשות. פשוט הייתי יוצרת".
בן: "גם הקשר בינינו המשיך להתקיים דרך היצירה. מיכל הייתה שולחת לי תמונות וסרטונים, מתייעצת איתי על החלטות עיצוביות, וכך הייתי ממשיך להיות חלק מהתהליך גם מרחוק. זה שמר גם על השפיות שלי".
פסטיבל "חוצות היוצר" המתקיים השנה בפעם ה-50 הוא מבחינתם לא רק עוד נקודת מכירה. הם מגיעים אליו גם מתוך הערכה לעולם האמנות והעיצוב. "זה תמיד היה חלום. אנחנו מגיעים כמעט כל שנה לפסטיבל. אנחנו אוהבים אמנים ועבודות יד, ואנחנו יודעים כמה עבודה עומדת מאחורי כל יצירה. השנה החלטנו לקחת חופש מהעבודות הרגילות ולהקדיש את עצמנו לפסטיבל. עדכנתי אפילו את המפקד שלי שבימים האלה לא אהיה זמין". בן מסכם את הקסם של התחום מבחינתו: "אתה יושב מול מחשב ומתכנן משהו וירטואלי, שולח פקודה להדפסה, ואז יום אחרי אתה מגיע ורואה משהו שהיה רק בראש שלך נהיה דבר אמיתי".
