עוד לפני שהושלמה באופן סופי, בזיליקת הסגרדה פמיליה המפורסמת בברצלונה רשמה החודש ציון דרך היסטורי: עם הצבת הרכיב האחרון בראש הצריח המרכזי, היא הפכה באופן רשמי לכנסייה הגבוהה ביותר בעולם, המתנשאת לגובה של 172.5 מטר. עבור ברצלונה זו לא רק נקודת שיא אדריכלית אלא גם רגע סמלי במסע בנייה חריג בהיקפו ובאורכו, שנמשך כבר יותר מ־140 שנה, מאז שהונחה אבן הפינה הראשונה בשנת 1882. לפי לוחות הזמנים העדכניים, השלמתו של אחד מפרויקטי הבנייה הממושכים והמפורסמים בתולדות האדריכלות נמצאת כעת בשלביה האחרונים, כשהעיר (והתיירים) עוקבים מקרוב אחר השאלה הגדולה: האם היצירה של האדריכל הקטלאני אנטוני גאודי, שהחלה כחלום שאפתני במאה ה־19 והמשיכה להתעצב לאורך דורות, עומדת סוף־סוף להתקרב לקו הסיום?
השלמת הבנייה של סגרדה פמיליה
(מתוך ערוץ היוטיוב Basílica de la Sagrada Família)
עם הגעתה של הכנסייה לגובה הסופי עקפה הסגרדה פמיליה את קודמתה בתואר הנחשק, קתדרלת אולם (Ulmer Münster) שבגרמניה, שהתנשאה במשך יותר מ־100 שנים לגובה של כ־161.5 מטר ונחשבה לכנסייה הגבוהה בעולם עד החודש. הצבת האלמנט העליון של הצריח הגבוה בכנסייה בברצלונה מסמנת לא רק שיא הנדסי, אלא גם מעבר לשלב הסופי בבניית המבנה כולו. בהודעה רשמית שפרסמה הקרן המנהלת את הפרויקט נמסר כי "השלמת חלקו העליון של המגדל פותחת את פרק הסיום של עבודות הבנייה, שצפויות להגיע לידי מיצוי מלא בחודשים הקרובים, לאחר יותר מ־144 שנים של תכנון, הפסקות, שינויים והתאמות לדורות מתחלפים של אדריכלים, מהנדסים ובעלי מלאכה".
6 צפייה בגלריה
הצבת האלמנט העליון של הצריח הגבוה. סגרדה פמיליה
(צילום: Fundació Junta Constructora del Temple Expiatori de la Sagrada Família / Pep Daudé)
6 צפייה בגלריה
השלמת הסגרדה פמיליה
(צילום: Fundació Junta Constructora del Temple Expiatori de la Sagrada Família / Pep Daudé)
100 שנים אחרי שגאודי מת
באופן סמלי, סיום העבודות נקבע השנה, לציון 100 שנים למותו של אדריכל הקתדרלה, גאודי. עיצוב ובניית הבזיליקה הפכו לחלק מרכזי בחייו ובקריירה שלו, כשהחליט לנטוש את התוכנית המקורית שעוצבה בתחילה בסגנון ניאו־גותי לטובת יצירה שאפתנית ומודרנית יותר, בסגנון "מודרניסטה" (שילוב של אר־נובו וגותיות) המאפיין את גאודי. יש היגידו שמדובר באחת הכנסיות הייחודיות ביותר בעולם. היא נחשבת לעבודתו המפורסמת ביותר של גאודי, והוא עבד עליה עד מותו בשנת 1926 בעקבות תאונת דרכים, כשפחות מרבע מהמבנה היה מוכן. מאז, הבנייה נמשכה עם אינסוף עיכובים, בעיות תקציב וחילופי אדריכלים רבים.
מאחורי הסיפור של גאודי והחזון האדריכלי שלו עומד גם אחד הפרויקטים הכלכליים החריגים בעולם הבנייה. בניגוד לפרויקטים ציבוריים רבים, הסגרדה פמיליה ( Sagrada Família, המשפחה הקדושה) נבנתה כמעט לכל אורך הדרך ללא מימון ממשלתי או ציבורי ישיר, כשהיא נשענת בעיקר על תרומות, כרטיסי כניסה והכנסות שונות מתיירות. על פי דו"ח שפורסם בשנת 2019, עלות הבנייה המצטברת עמדה אז על כ־360 מיליון אירו. מאז, המשך העבודות, האצת קצב הבנייה והשימוש בטכנולוגיות מתקדמות העלו את ההוצאה הכוללת לכ־480 מיליון אירו. עבור מנהלי הפרויקט מדובר לא רק באתגר הנדסי ואדריכלי, אלא גם בניהול פיננסי מתמשך של אתר שמתפקד במקביל ככנסייה, אתר תיירות ומפעל בנייה פעיל. במובן הזה, הסגרדה פמיליה היא לא רק יצירה אדריכלית יוצאת דופן, אלא גם ניסוי כלכלי ארוך טווח בשאלה איך אפשר לממן חלום מונומנטלי לאורך דורות, בלי לדעת מראש מתי ואם יושלם.
השלמתה של הכנסייה מעלה גם שאלה עקרונית שמלווה את הפרויקט כבר עשרות שנים: עד כמה נכון ואפשרי לסיים יצירה של אדריכל שמת לפני 100 שנה? מאז מותו של גאודי, עבדו על הפרויקט דורות של אדריכלים ומהנדסים שנדרשו לפרש שרטוטים חלקיים שנשארו, מודלים חצי שבורים ועדויות כתובות בלבד. לאורך השנים התקבלו לא מעט החלטות שנעות על הציר שבין נאמנות אדוקה לחזון המקורי של גאודי ובין התאמות הכרחיות למציאות משתנה, תקנים מודרניים וטכנולוגיות חדשות. במובן הזה, הסגרדה פמיליה אינה רק מבנה דתי, אלא ניסוי מתמשך בשאלת המחבר, הסמכות והגבולות שבין שימור, פרשנות ויצירה חדשה. "גאודי רצה להזמין אנשים להביט למעלה, להיות קרובים לאלוהים", אמר לתקשורת ג'ורדי פאולי, האדריכל הראשי של הפרויקט כעת והוסיף: "הוא רצה ליצור כנסיית אור".
6 צפייה בגלריה
הצריח הכי גבוה הוצב במקומו
(צילום: Fundació Junta Constructora del Temple Expiatori de la Sagrada Família / Pep Daudé)
6 צפייה בגלריה
החל כשנהגו לחשב על הנייר
(צילום: Fundació Junta Constructora del Temple Expiatori de la Sagrada Família / Pep Daudé)
סמל לאי־סיום
אחד ההיבטים המרתקים בפרויקט הוא הפער בין נקודת המוצא שלו ובין האופן שבו הוא מושלם בפועל. מבנה שתוכנן בסוף המאה ה־19, בעידן של חישובים ידניים ומלאכת אבן מסורתית, נסמך כיום על מידול תלת־ממדי, הדפסות מתקדמות, אלגוריתמים גיאומטריים ושיטות ייצור דיגיטליות. הטכנולוגיה לא רק האיצה את קצב הבנייה, אלא גם איפשרה מימוש מדויק יותר של הצורות המורכבות שגאודי רק רמז להן בזמנו. התוצאה היא מפגש כמעט פרדוקסלי בין רוח מיסטית ואורגנית, הידועה כל כך עם הסגנון של גאודי ובין כלים הנדסיים מהמתקדמים בעולם, כאלה שממקמים את הסגרדה פמיליה כפרויקט אדריכלי עכשווי לחלוטין.
מעבר להיבט האדריכלי, השלמת הפרויקט מתרחשת על רקע מציאות עירונית מורכבת. הסגרדה פמיליה היא אחד מאתרי התיירות הפופולריים ביותר בברצלונה ומקור הכנסה מרכזי שמימן לאורך השנים את הבנייה. לפי נתוני הקרן שמנהלת את הכנסייה, בשנת 2023 הסתכמו הכנסות התיירות בכ־124 מיליון אירו ויותר ממחציתם הופנו להמשך העבודות. במקביל, גוברת גם הביקורת מצד תושבים על עומסי תיירות, צפיפות ושחיקה של המרחב הציבורי סביב המבנה. במובן זה, סיום העבודות צפוי להציב אתגר חדש: לא עוד אתר בבנייה מתמשכת, אלא מוקד תיירות קבוע שיידרש להשתלב ביומיום העירוני של ברצלונה.
6 צפייה בגלריה
בשנת 2023 הסתכמו הכנסות התיירות בכ־124 מיליון אירו
(צילום: David Herraez Calzada, shutterstock)
ואולי יותר מכול, השלמת הסגרדה פמיליה מסמנת שינוי עמוק באופן שבו הציבור תופס את המבנה עצמו. במשך יותר מ־100 שנה הייתה הבזיליקה סמל לחוסר סיום, יצירה שנמצאת תמיד בהתהוות, כזו שהפיגומים והעגורנים היו חלק מזהותה. כעת, כשהעבודות מתקרבות לקו הסיום, עולה שאלה תרבותית רחבה: האם מבנה שנולד כפרויקט מתמשך יכול לשמר את המיתוס והקסם שלו גם כשהוא הופך ליצירה גמורה. עבור ברצלונה, זהו לא רק סיום של פרק אדריכלי יוצא דופן, אלא רגע שבו אייקון מוכר נדרש להגדיר מחדש את מקומו בין אמונה, תיירות ותרבות עירונית עכשווית.
