כמדי שנה, ייערך ב־26 במאי טקס פרס אות האדריכלות והעיצוב ביוזמתה של התאחדות האדריכלים. בטקס, שייערך מחר (ג') באולם לאגו בראשון לציון, ייחשפו 12 הזוכים מבין 200 המועמדים לשנת 2026 לצד פרס מפעל חיים שיוענק לאחד מתשעה אדריכלים, מבכירי ענף התכנון. הזוכים יקבלו את הפרס על "תרומתם המשמעותית לעיצוב המרחב הציבורי, איכות החיים והסביבה הבנויה בישראל".
בין 12 הקטגוריות מיוצג טווח רחב של פרויקטים החל מקנה מידה קטן יחסית של עיצוב פנים, דרך מבני מגורים, מבני ציבור ועד אדריכלות נוף ותכנון עירוני. לראשונה, נפתחה השנה גם קטגוריה ייעודית לסטודנטים לאדריכלות שנועדה לתת במה לדור הבא של המתכננים בישראל. "מאחורי כל מבנה, בית ספר, שכונה, מוסד ציבורי או מרחב עירוני עומדות שנים ארוכות של לימודים, התמחות מעשית, הכשרה מקצועית מעמיקה ואחריות עצומה במקצוע תובעני, ארוך ומורכב, שלעתים אינו זוכה להערכה הראויה לו, למרות השפעתו הישירה על איכות החיים של כולנו. דווקא בתקופה הזו, בולטת תרומתם האדירה של האדריכלים והאדריכליות בישראל, מי שבין סבבי מילואים, לצד אתגרי החיים והעבודה, ממשיכים לתכנן, ליצור ולעצב את הסביבה שבה נחיה כולנו מחר. אות האדריכלות הוא הזדמנות לעצור, להוקיר ולהאיר את העשייה יוצאת הדופן הזו", אומרת אורנה אנג'ל, יו"ר התאחדות האדריכלים ובוני הערים בישראל.
משחקים של אור וצל והרבה בטון
המגמה הבולטת השנה בקטגוריית הבנייה הפרטית מאופיינת בשימוש בבטון חשוף בשילוב עם מחיצות או משרביות שמסננות ומכתיבות את אופן כניסת האור הטבעי אל הבית. אחד הפרויקטים הבולטים בהקשר זה הוא K House בתכנונה של האדריכלית רוני אלרואי, שהוקם עבור זוג אספני אמנות וככזה הוא מתוכנן גם כחלל גלריה, כך שיאפשר "מפגשים משפחתיים יומיומיים ומפגשים לשוחרי אמנות ואספנים". לפי המסמך שהעבירה אלרואי עם הגשת המועמדות, "הבטון מאפשר מענה ישיר לתנאי האור החזק, תוך יצירת תחושת הגנה ויציבות. הפלסטיות של הבטון מאפשרת פיסול מרחבי ועומק המעשירים את חוויית האמנות".
כך, קורות הבטון שמלוות את הכניסה לבית ואת היציאה לחצר מסננות במהלך היום את האור הנכנס פנימה דרך פתחים עיליים ומוסיף שכבה נוספת על גבי הקירות והאמנות שתלויה על גביהם. את סינון האור משלימה עבודת הנגרות: דלת הכניסה לבית וגרם המדרגות מורכבים מסרגלי עץ אנכיים המפרידים בין החללים, שמאפשרים את כניסת האור דרך הרווחים ביניהם.
מבנה נוסף תוכנן על ידי המשרד רות פקר רונה לוין אדריכלים, שזכו בקטגוריית הבתים הפרטיים בשנה שעברה. המבנה המועמד הפעם תוכנן עבור ארבע משפחות, ואפשר לראות בו שימוש בחומרים דומים, אך באופן ביצוע ומינון שהתגבש לכדי תוצאה שונה לחלוטין. הבטון נשאר חשוף בהתאם לשימושו הקונסטרוקטיבי בכך שמדגיש את המפלסים ואת הקורות התומכות וגם מייצר אחידות של חזית המבנה לכיוון הרחוב.
20 צפייה בגלריה
מבנה בטון המורכב משתי מנסרות מלבניות. פרויקט שושנת הרוחות בתכנון יעקבס יניב אדריכלים
(צילום: עמית גרון)
בית פרטי נוסף שמועמד בקטגוריית הבנייה הפרטית מייצג את המגמה המכונה "שושנת הרוחות" ותוכנן על ידי יעקבס־יניב אדריכלים. זהו מבנה בטון חשוף המשלב רפפות עץ בגריד צפוף יחסית לסינון האור. מבחינה צורנית, המבנה מורכב משתי מנסרות מלבניות המונחות אחת מעל השנייה, כאשר המנסרה העליונה כמעט מרחפת מעל זו התחתונה, ובין שני המפלסים מחבר צילינדר עגול שבולט כלפי חוץ, גם הוא מבטון אדריכלי.
בבית פרטי נוסף בקטגוריה, בתכנונו של פיצו קדם אדריכלים, נעשה שימוש במשרבייה לא רק כדי לסנן את האור והאוויר, אלא כדי לתחום ולהגדיר חצר פנימית פרטית בקו הרחוב העירוני הצפוף של השכונה המרונית בצפון עג'מי שביפו. החצר הפנימית ומעטפת המשרבייה מבוססות על מחקר מטעם עיריית תל אביב, שעוסק באופייה של שכונת עג'מי ובמקורותיהם של האלמנטים האדריכליים מהתקופה העות'מאנית. התרגום העכשווי נובע מצורתה ומאופן הרכבת 14,000 אבני טרקוטה שהוכנו בתבניות ייחודיות לפרויקט. החצר במבנה הזה מהווה מעין פטיו חפור בקומת המרתף, והיא מכניסה אור ואוויר טבעי גם לחדרי השינה המתוכננים מתחת לקרקע, בקומה העליונה מעל המטבח ופינת האוכל. בקומת הגג יש סלון המגורים ומרפסת עם בריכה הצופה לכיוון הים. בניגוד ללבני הטרקוטה האדומות, פנים המבנה עטוף בטון חשוף ואלמנטים תעשייתיים.
גיאומטריה של המרחב
בקטגוריית הבנייה הרוויה, לצד מבנים המאופיינים גם כן במשרביות ורפפות בגיאומטריות שונות העוטפות את המבנים, בולטים שני מבנים שמדגישים את המפלסים האופקיים. הראשון תוכנן על ידי פריצקי ליאני אדריכלים וממוקם בלב תל אביב. כל מפלס מעל הקומה המסחרית המיושרת עם תוואי רחוב קינג ג'ורג' קיבל גיאומטריה שונה כתוצאה מהדרכים ההיסטוריות שעברו במקום ובהתאם לדרישות המגורים ולמבטים הנצפים מהמרפסות לכיוון הרחוב.
20 צפייה בגלריה
מבנה מגורים מודרני על ציר התרבות הירושלמי. דובנוב 1 בתכנון יומא אדריכלים
(צילום: נמרוד לוי)
הפרויקט השני תוכנן על ידי יומא אדריכלים וחולש על פני 3,500 מ"ר בשכונת טלביה שבירושלים, לצד התיאטרון. האתר ממוקם לאורך ציר "המייל התרבותי" שיזם טדי קולק בירושלים, ובחלקו הצפוני ממוקמת וילה שרובר שהוגדרה לשימור. עקרונות התכנון של וילה שרובר שתוכננה בשנות ה־50 עם המבט לסביבתה, היוו השראה ובסיס גם לתכנונם של שני המבנים הנוספים שהוקמו במגרש, בני חמש קומות כל אחד. נוסף על הסטת מפלסי הקומות האופקיות שמייצרות גינות גג, אחד האלמנטים הבולטים בפרויקט הוא עיצוב חזיתות הזכוכית בשילוב המשחק עם סיתות האבן. הקצב שנוצר מהצבת אבן בסיתות חלק לצד אבן עם סיתות גולמי יוצר הצללה ועומק ומעניק לה תחושה המנוגדת לאופיים הכבד של מבנים המחופים באבן.
מקצב של פתחים במבני ציבור
בקטגוריית מבני הציבור המועמדים לזכות בפרס אות האדריכלות אפשר לציין את מבנה המרכז הקהילתי לספורט ימי שבמתחם הדולפינריום לשעבר, שתוכנן על ידי ציונוב ויתקון אדריכלים ואת מרכז הטניס בירושלים שתכננו HQ אדריכלים – על שניהם כתבנו בהרחבה בעבר. ולצידם, מבנה המסילה בתכנונם של אסף לרמן אדריכלים שנפתח השנה בהרצליה. הפעילויות במרכז הקהילתי שהוקם במקביל למסילת הרכבת של הרצליה התגבשו יחד עם תושבי השכונה וכוללים בית קפה, אולמות תיאטרון וריקוד, מרחבי יצירה ומפגש ומגרשי ספורט חיצוניים. חזית המבנה פותחה באופן ייחודי לצמצום המרחק בין לוחות האבן התלויים ובין קונסטרוקציית הפלדה, המייצרים מקצב של פתחים המאפשרים את סינון השמש כלפי פנים ואת הקרנת הפעילות בפנים כלפי חוץ.
איך מתכננים חוסן חברתי?
פרויקט שהוגש בקטגוריה המכונה "תכנון ועיצוב עירוני" ולקח את שיתוף הקהילה בתכנון צעד נוסף קדימה, הוא פרויקט שכונת מישור הגפן באופקים על ידי ד.מ.ר אדריכלות. במהלך הפרויקט, משרד האדריכלים נדרש לגבש תוכנית פעולה לאופקים ולפתח מודל תכנוני לחוסן חברתי. האתגר לא כלל רק שיקום פיזי של השכונה שנפגעה קשה באירועי 7 באוקטובר, אלא יצירת תשתית שתאפשר גם שיקום ארוך טווח. "הפרויקט בשכונה אמנם נולד מתוך מציאות קיצונית, אך מבקש לנסח מתוכה מודל תכנוני רחב, חדשני ומיטיב, הרלוונטי לשכונות וערים באשר הן", נכתב בטקסט שהוגש על ידי משרד האדריכלים לתחרות.
יישום מודל "העיר כמרחב מטפל" שניסחו במסגרת הפרויקט מציע, במקרה של אופקים, תהליך הכולל שני שלבים: השלב המיידי מתמקד במרחבים הציבוריים בשכונה כדי לבסס שכבה עירונית בעלת איכויות טיפוליות וקהילתיות; והשלב השני עוסק בהתחדשות כוללת של השכונה ושל מבני המגורים בה, תוך שמירה על הזיכרון המקומי ועל זהות השכונה. הפרויקט הוא דוגמה מובהקת לניסיון של הטקס השנה להתמקד "בחיבור שבין המרחב הבנוי למציאות הישראלית המורכבת ובהן סוגיות של מיגון, חוסן קהילתי, תכנון למצבי חירום, איכות החיים בפריפריה, תכנון ציבורי מותאם למציאות משתנה והקשר שבין אדריכלות ובין תחושת ביטחון, קהילה ושייכות", לדברי מארגני הטקס.
לזכר משפחת ביבס
דוגמה נוספת להתמודדות המורכבת הוגשה בקטגוריה "אדריכלות נוף במרחב הפתוח". מדובר בהקמתו של אתר ההנצחה בקיבוץ צאלים "עקבות ביבס", שתכנן האדריכל צביקה פסטרנק ושנחנך בדצמבר 2025. אתר ההנצחה כולל מבואת כניסה ושביל בטון המוביל אל רחבה עגולה. במרכזה שישה מעגלים סובבים מעגל מרכזי ובתוכו טבועים בבטון עקבות המדמות את עקבותיהם של שירי, אריאל וכפיר ביבס. "אנדרטה, שדווקא באיפוקה מצליחה להביא לידי ביטוי את האכזריות הנוראה שבה נחטפו ונרצחו אם ושני בניה, על לא עוול בכפם", כך לפי הטקסט שהוגש לתחרות.
הפרויקטים שהוגשו השנה לתחרות מדגישים את קיום האירוע לצד "המציאות הביטחונית המתמשכת, הפגיעה בקהילות הדרום והצפון והאתגרים המורכבים שעמם מתמודדים תושבי האזור. במסגרת הערב יינתן ביטוי מיוחד גם לאדריכלים ואדריכליות שנקראו למספר סבבי מילואים, ושבו פעם אחר פעם להמשיך להחזיק את האחריות המקצועית, התכנונית והמשקית לצד ימי הלחימה", לדברי אנג'ל.
פורסם לראשונה: 12:11, 24.05.26
