במשך יותר מ-100 שנה היו בטון ופלדה חומרי היסוד של הבנייה לגובה. רוב המגדלים הגבוהים בעולם מבוססים על שילוב ביניהם: ליבת בטון מזוין מספקת יציבות, בעוד שלד פלדה או מערכת משולבת של פלדה ובטון נושאים את העומסים ומאפשרים למבנים להתנשא לגבהים עצומים. השילוב הזה נהפך לסטנדרט העולמי בזכות חוזקו, יציבותו ויכולתו להתמודד עם עומסים כבדים ורוחות חזקות. אלא שכעת, על רקע המאבק במשבר האקלים והחיפוש אחר חלופות בנות קיימא לענף הבנייה, מתגבשת מהפכה חדשה: מגדלים העשויים מעץ מהונדס. פרויקט חדש שנבנה בימים אלה באוסטרליה משנה את חוקי המשחק ומאתגר את אחת המוסכמות הבסיסיות ביותר של עולם האדריכלות וההנדסה – האם גורדי השחקים של העתיד יכולים להיבנות גם מעץ?
התשובה לשאלה הזו מתחילה להתגבש בימים אלה בסידני, שבה נבנה אחד הניסויים השאפתניים ביותר בתחום הבנייה לגובה. מגדל The Atlassian Central, הנמצא בשלבי בנייה מתקדמים ועתיד להסתיים בחודשים הקרובים, מתנשא לגובה של 180 מטר עם 39 קומות, ונהפך החודש למגדל העץ ההיברידי הגבוה בעולם. המבנה, המשמש כמטה החדש של חברת הטכנולוגיה Atlassian, מבוסס על קונסטרוקציה היברידית המשלבת עץ מהונדס, פלדה ובטון, במטרה להפחית משמעותית את טביעת הרגל הפחמנית שלו, בלי להתפשר על חוזק, יציבות ובטיחות. בכך הוא עקף כמעט ב-100 מטר את מגדל Ascent שבמילווקי, שהחזיק עד כה בתואר, ומסמן הישג משמעותי במאמצים לבחון כיצד אפשר לשלב עץ גם בבנייה לגובה.
180 מטר עם 39 קומות
(צילום באדיבות SHoP Architects)
מערכת המשלבת כמה טכנולוגיות וחומרים בבניין אחד
(צילום באדיבות SHoP Architects)
כמו שכונה אנכית
אז מה בעצם המשמעות של מגדל "היברידי"? בדומה למכוניות היברידיות, המשלבות בין מנוע בעירה למנוע חשמלי, גם כאן מדובר במערכת המשלבת כמה טכנולוגיות וחומרים, שלכל אחד מהם תפקיד שונה. במגדל הזה העץ המהונדס מפחית את משקל המבנה ואת הפחמן הגלום בו, בעוד הבטון והפלדה מספקים את החוזק והיציבות הנדרשים לבנייה לגובה. ליבות הבטון מעניקות למבנה את יציבותו, הרצפות והאלמנטים הפנימיים עשויים מעץ מהונדס, ושלד הפלדה החיצוני נושא חלק ניכר מהעומסים.
אחת ההחלטות התכנוניות המסקרנות ביותר הייתה חלוקת המבנה לשבע יחידות אנכיות, המכונות על ידי האדריכלים "בתי גידול" (Habitats), המופרדות זו מזו בכל ארבע קומות באמצעות "מגה-קומות". כל אחד מהמתחמים האלה משלב משרדים ואטריומים המתפרסים על פני כמה קומות וגנים מוגבהים, במטרה ליצור סביבת עבודה פתוחה, ירוקה ונעימה יותר – כזו שמרגישה פחות כמו מגדל משרדים מסורתי ויותר כמו שכונה אנכית. השימוש בחומרים ממחיש עד כמה מדובר בניסוי רחב היקף: המגדל כולל כ-10,000 מ"ק (מטר מעוקב) של עץ מהונדס, לצד כ-8,000 טונות של פלדה וכ-30,000 מ"ק של בטון.
החזון האדריכלי מגיע גם עם תג מחיר משמעותי. עלות הקמתו של המגדל מוערכת בכ-1.4 מיליארד דולר אוסטרלי (כ-900 מיליון דולר אמריקאי), מה שהופך אותו לאחד ממיזמי הבנייה היקרים והשאפתניים שנבנים כיום באוסטרליה. המגדל מוקם כחלק מפיתוח רובע Tech Central בסידני, אזור חדש המבקש להיות מוקד החדשנות והטכנולוגיה המרכזי של העיר. אבל לחדשנות הזו יש גם מחיר: בנייה היברידית בקנה מידה כזה עדיין דורשת תכנון מורכב, בדיקות ייעודיות ושרשרת אספקה שאינה מפותחת כמו זו של פלדה ובטון. לכן, בשלב הנוכחי, המעבר לעץ אינו בהכרח הבחירה הזולה יותר, אלא השקעה בטכנולוגיה ובשיטת בנייה שעדיין נמצאות בתהליך של התבססות. היקף ההשקעה ממחיש כי השימוש בעץ מהונדס כבר אינו נתפס כניסוי אדריכלי בלבד, אלא כפתרון שיזמים מוכנים להשקיע בו גם בפרויקטים מורכבים ובקנה מידה עצום.
המעבר לעץ אינו בהכרח הבחירה הזולה יותר
(צילום באדיבות SHoP Architects)
השקעה בטכנולוגיה ובשיטת בנייה שעדיין נמצאות בתהליך של התבססות
(צילום באדיבות SHoP Architects)
שאיפה ליצור "בית גידול טבעי" בתוך גורד שחקים עירוני
(צילום באדיבות SHoP Architects)
חיבור חדש וישן
מאחורי הפרויקט עומדים משרדי האדריכלים SHoP Architects מניו יורק, בשיתוף עם משרד האדריכלים המקומי BVN Architecture, שביקשו להשתמש בחדשנות הקונסטרוקטיבית של המגדל כדי ליצור גם סביבת עבודה חדשה. "זו זכות ענקית עבורנו לתכנן פרויקט כה חדשני – כזה שלדעתנו יגדיר מחדש את האופן שבו אנשים נפגשים, משתפים פעולה ויוצרים, בסידני ומחוצה לה", אמרה אנדריאה טיישיירה, אדריכלית ושותפה ב-SHoP Architects. לדבריה, אחד ההיבטים המרגשים ביותר בפרויקט הוא יצירת "בית גידול טבעי" בתוך גורד שחקים עירוני, המחבר בין האנשים, הטבע והעיר שסביבם. היא הוסיפה כי המגדל מציב רף חדש בתחום הקיימות, באמצעות שילוב של עץ, צמחייה ואוורור טבעי "במטרה ליצור סביבת עבודה הוליסטית, בריאה ונעימה יותר, כזו שעשויה לשמש השראה לדור הבא של המגדלים".
המגדל ממוקם בסמוך לתחנת הרכבת המרכזית של סידני, מעל מבנה היסטורי המכונה The Parcels Shed. המבנה שימש בעבר לקליטת חבילות ומטענים בתחנת הרכבת, ובהמשך הוסב לאכסניית נוער. במסגרת הפרויקט שולב המבנה ההיסטורי בבסיס המגדל, כחלק מהניסיון לחבר בין הבנייה החדשה ובין המרקם והמורשת של האתר. החיבור בין המגדל החדש למבנה הוותיק מדגים את הניסיון לשלב בין פיתוח עירוני אינטנסיבי לשימור של שכבות היסטוריות במרכז העיר.
מעבר לחדשנות האדריכלית, הפרויקט מבקש להדגים איך אפשר לצמצם את ההשפעה הסביבתית של הבנייה לגובה. לדברי צוות התכנון, השימוש הנרחב בעץ מהונדס מפחית את משקל המבנה ואת טביעת הרגל הפחמנית שלו באופן ניכר. לפי ההערכות, השיטה ההיברידית צפויה להפחית בכ-50% את פליטות הפחמן הגלומות בבנייה, בהשוואה למגדל משרדים קונבנציונלי הבנוי מפלדה ובטון. הנתון ממחיש את הפוטנציאל של עץ מהונדס לצמצם את פליטות גזי החממה של ענף הבנייה, הנחשב לאחד המקורות המשמעותיים לפליטות בעולם.
הוספת צמחייה במהלך הבנייה
(צילום באדיבות SHoP Architects)
שאלה של קיימוּת
הקיימות של המגדל אינה מסתכמת בחומרים שמהם הוא בנוי. הפרויקט מכוון גם לשיפור של כ־50% ביעילות האנרגטית התפעולית, בהשוואה לבניין משרדים קונבנציונלי. בנוסף, הוא צפוי לפעול באמצעות 100% אנרגיה מתחדשת כבר מיום הפתיחה, ללא שימוש בדלקים פוסיליים, ולשאוף לדירוג גבוה של LEED (התקן האמריקאי לבנייה ירוקה). עם זאת, גם כאן התמונה מורכבת יותר: כ-10,000 מ"ק של העץ המהונדס המשמש במגדל יוצרו באוסטריה, במרחק של אלפי קילומטרים מסידני. אמנם השימוש בעץ מפחית את ההשפעה הסביבתית של המבנה, אך השינוע שלו מצד אחד של העולם לצד השני מעלה שאלה מעניינת: עד כמה חומר בנייה "ירוק" נשאר כזה כאשר הוא נדרש לעבור מרחק עצום כדי להגיע לאתר הבנייה?
בסופו של דבר, השאלה הגדולה שהמגדל בסידני מציב אינה אם אפשר לבנות גורד שחקים מעץ – על כך הוא כבר מספק תשובה ברורה – אלא אם אפשר להפוך את הרעיון הזה למודל שיחליף בעתיד חלק מהבנייה המסורתית. הדרך לשם עדיין רצופה סימני שאלה: עלויות, תהליכי ייצור, שינוע, תקינה, בטיחות וזמינות של חומרי גלם בקנה מידה עולמי. אבל אולי זה בדיוק תפקידו של פרויקט כזה. הוא לא צריך להוכיח שעץ יחליף את הבטון והפלדה, אלא להראות שהגבולות של מה שאפשר לבנות כבר אינם כפי שהיו. אם גורד השחקים של המאה ה-20 סימל את היכולת של האדם לבנות גבוה יותר, ייתכן שהמגדלים של המאה ה-21 ייבחנו גם לפי השאלה ממה הם בנויים – וכמה הם עולים לסביבה.
