בצילומי אדריכלות ועיצוב פנים, החיים עצמם כמעט תמיד נשארים מחוץ לפריים. הכריות מסודרות, המשטחים נקיים והחפצים מונחים בדיוק במקומם. אלא שבדירה המכונה "בית הקשתות" בשכונת טלביה בירושלים, זו המציאות במשך רוב ימות השנה. הבית המהודר שופץ ועוצב עבור משפחה אמריקאית המגיעה לישראל לתקופה קצרה מאוד, רק אחת לשנה. יש בו קשתות בסגנונות שונים, קורות עץ, חיפויי אבן ועושר של חומרים ופרטים שנאספו ממקומות שונים בארץ ובעולם. הכול מוקפד ומוכן לשימוש, אך רוב הזמן הדיירים לא נמצאים בו כלל. מי שכן יוכלו לבקר הם אלה שיירשמו לסיורים המודרכים שמובילה האדריכלית ומעצבת הפנים שרון טורין במסגרת אירועי "בתים מבפנים - ירושלים" ב-23-22 באוקטובר.
הבית המודרני מבחוץ הוא חלק מתופעה מוכרת בשכונות הוותיקות והמבוקשות בירושלים: נכסים שנרכשו בידי תושבי חוץ ומשמשים אותם שבועות ספורים בשנה, אם לחופשה, לקראת עלייה אפשרית או כמקום מפלט לעת הצורך. מאחורי החזיתות המטופחות והבתים המשופצים, השינוי מורגש גם ברחוב. בתים שבעבר התגוררו בהם משפחות לאורך השנה עומדים כעת ריקים במשך חודשים, והשכונות מאבדות בהדרגה משהו מחיי היומיום ומהמרקם הקהילתי שלהן.
בית הקשתות בעיצוב שרון טורין
(צילום: יוליה פריליק-ניב)
בין אמריקה לירושלים
הכניסה קצת משכיחה את הסביבה, את ההקשר השכונתי והמיקום בעיר. המבנה מודרני לחלוטין אבל נחבא באחת הסמטאות בשכונה ולא נראה באופן ישיר מהרחוב עצמו. כדי לשנות את התכנון המקורי – והמודרני – הוסיפה טורין חלונות ופתחים מקושתים, חיפויי אבן ואלמנטים מעץ, והם יוצרים תחושת המשכיות לסביבה הירושלמית שניבטת מהחלונות: צמחייה מהחצר הפרטית או מסביבת הבניין שמלווה את המבנה לאורכו.
כמה מדרגות ועולים לקומת הסלון, המטבח ופינת האוכל
(צילום: איתי בנית)
פינת אוכל עם שולחן הנפתח לשבעה מטרים
(צילום: איתי בנית)
שימוש בטקסטיל רב-שכבתי כדי לשוות תחושת חמימות סביב אח האבן שנוספה בעיצוב
(צילום: איתי בנית)
אף שמדובר במבנה בעל שלד מודרני, השפה העיצובית שנבחרה לבקשת המשפחה האמריקאית שרכשה אותו מתרחקת במכוון מהמינימליזם הנקי, המזוהה לא פעם עם בתים עכשוויים. במקומו נבנה עולם חומרי עשיר, שנשען על קשתות מעוגלות, קורות עץ דקורטיביות חשופות, חיפויי אבן בעלי מרקם גס, אריחים והרבה עבודות נגרות. הריהוט משלב בין פריטים בעלי אופי כפרי למסגרות מוזהבות, גופי תאורה דומיננטיים ובדים ארוגים, והתוצאה היא בית שכאילו התפתח בהדרגה, שכבה על גבי שכבה, ולא עוצב כולו במהלך אחד. את כתמי הצבע אפשר לפגוש ביצירות האמנות הצבעוניות הרבות התלויות ברחבי הבית, רובן של אמנים ישראליים.
טורין, שעלתה לישראל לפני כ־17 שנה, עובדת בעיקר עם לקוחות אנגלו־סקסים, ולאורך השנים יצרה עבור עצמה נישה המתמחה בעבודה עם משפחות שמתגוררות בחו"ל ומבקשות להקים לעצמן בית נוסף בישראל. היא מכירה היטב גם את הצדדים הפחות נעימים של התופעה."אני חיה בישראל, אני רואה שהרבה מאוד ישראלים עובדים קשה מאוד ואין להם יכולת לקנות בתים כי המחירים רק עולים ועולים, וזה משהו שבאמת קשה לי. אבל אין לי טענות לבעלי הבתים שאני עובדת איתם. זה לא שהם לא רוצים להגיע לכאן יותר וזה רק בית נופש בשבילם – יש להם חיים שלמים ועבודה ומחויבויות במדינה אחרת. אני שמחה שהם מגיעים לישראל ושמחה שהם נותנים לאנשים בארץ פרנסה, כי חשוב להם לשים את הכסף שלהם פה ולא בשום מקום אחר בעולם", היא מספרת בריאיון. "אגב, הציעו למשפחה 65 מיליון שקל כדי למכור את הבית". מדובר ב-350 מ"ר בנוי.
הסלון, פינת האוכל והלאה המטבח מעבד לדלתות זכוכית
(צילום: איתי בנית)
עוד קשתות שנוספו במהלך העיצוב מחדש של הדירה המודרנית
(צילום: איתי בנית)
שירותי אורחים ובהם כיור אבן פראי
(צילום: איתי בנית)
העבודה עם לקוחות שנמצאים במרחק אלפי קילומטרים מחייבת מידה רבה של אמון. לאורך השנים יצרה טורין צוות קבוע של קבלנים, נגרים, מסגרים ובעלי מקצוע מקומיים שמלווים את הפרויקטים שהיא מעצבת. היא מספרת על לקוחות שרכשו נכסים מרחוק והופתעו לגלות עם הגעתם ליקויי בנייה וגמר. מבחינתה היכולת לנהל את העבודה מקרוב ולהבטיח שהלקוחות יקבלו את מה שציפו לו, היא חלק מרכזי מהתפקיד שלה.
ואכן, רוב עבודות הבנייה והגמר בבית הזה בוצעו בישראל, אבל לצד העבודה המקומית שולבו גם פריטים שהגיעו מחו"ל, בהם קרמיקה ועתיקות ממרוקו ומפריז. גם יצירות האמנות, השטיחים, הטפטים והטקסטיל תופסים מקום משמעותי בעבודה של טורין. היא בוחרת אותם כבר במהלך התכנון, ולא רק בסופו, מתוך רצון ליצור בית שנראה כאילו התפתח לאורך שנים, ושבעליו ליקטו חפצים ממקומות שונים בעולם.
מטבח עם פונקציות כפולות למשפחה שומרת כשרות
(צילום: איתי בנית)
הפינה המעוגלת האינטימית נוצלה לשולחן אוכל עגול
(צילום: איתי בנית)
קשת בנגרות המטבח
(צילום: איתי בנית)
טאון האוס ים־תיכוני בלב ירושלים
"אני עובדת עם הרבה מאוד חומרים. יש מיליון פרטים, בדים וטקסטורות, ואני משלבת ביניהם. כל פינה מטופלת, בכל החדרים יש טפטים, וילונות כפולים, שטיחים ומאפיינים שרואים בעיקר בבתים בחו"ל. אדריכלים בארץ לא עובדים ככה, וזה 'הלוק' שאמריקאים רוצים. זאת עבודה בשכבות כדי שעיצוב הבית יהיה חם. אני אומרת כל הזמן, בית בלי וילונות, בלי טקסטיל – זה כמו אדם עירום", אומרת טורין.
בחירה אחת של המעצבת בולטת מעל כל היתר – קשת, והיא בכל מקום. הבחירה בשילוב קשתות הגיעה מתוך לימוד ומחשבה שמשלבת, לדבריה, את האלמנטים הים-תיכוניים עם התחושה הביתית, החמה והיוקרתית שרצתה עבור הלקוחות, והן נושאות גם מטען תרבותי. במהלך ביקור במרוקו, שאליה הגיעה כדי להעביר הרצאה בכנס לאחר הסכמי אברהם, השתתפה בסיור מקצועי, שאיפשר לה להעמיק בלמידה חומרית ותרבותית על הקשתות.
עלתה לארץ לפני 17 שנה ומכירה היטב את הסגנון האמריקאי. שרון טורין
(צילום: איתי בנית)
חדר השינה הזוגי כולל פינת ישיבה וקמין לחורף
(צילום: איתי בנית)
בצידו השני יש פינת עבודה מבעד לדלתות זכוכית
(צילום: איתי בנית)
שימוש בפריטים שנראים כאילו לוקטו לאורך שנים ממקורות שונים
(צילום: איתי בנית)
"יש יותר מ-100 סוגים של קשתות, וכל אחת עומדת בפני עצמה. יש קשתות ערביות מוסלמיות, נוצריות, איטלקיות, יהודיות ועוד. כל אחת מוגדרת לפי נקודת התחלה וסיום, וכל צורה מסמלת זהות תרבותית או דתית אחרת", מסבירה טורין. בתכנון של הבית יש כשישה סוגים שונים של קשתות, כדי ליצור מראה אקלקטי-ים תיכוני עשיר. את הקשתות אפשר לראות בכניסה לבית, במעברים, בנישות, בחדרי הרחצה, בעבודות הנגרות וכמובן בחלונות, שכמעט אי אפשר לדמיין את הגלגול הראשון והמודרני של המבנה. אולי רק במבט מפינת האוכל האינטימית והמעוגלת אפשר לראות פרופילי אלומיניום שחורים, שמוסתרים מאחורי וילון גלילה בהיר. גובה התקרה שנקבע מראש כשקיבלה את שלד המבנה אילץ אותה למצוא פתרונות או להתפשר פה ושם על אופי הקשת.
חדר משותף ךשני הבנים הצעירים במשפחה
(צילום: איתי בנית)
אחד מחדרי הרחצה שיש בבית
(צילום: איתי בנית)
חדר שינה נוסף, לבת הבכורה
(צילום: איתי בנית)
חדרי הרחצה ממשיכים את הקו העיצובי
(צילום: איתי בנית)
סאונה וחדר יין במרתף, ג'קוזי בחצר
קומת המגורים, שהיא קומת הכניסה מהרחוב בתוספת כמה מדרגות, כוללת את פינת האוכל ובמרכזה שולחן שנפתח לשבעה מטרים, והיא המקשרת בין המטבח משמאל לסלון מימין. שכבות של וילונות, שטיחים וריפודים מאפשרות להכיל את הממדים של החלל הרך והפתוח. למרות הידיעה שמדובר בבית שהושקעו בו תקציבים לא מבוטלים, הוא אינו מנוכר או מנכר. בסלון בולט קיר אבן מחוספס שנראה כמעט תלוי מעל הקמין המשמש לחימום בחורף הירושלמי. זאת בהנחה שהדיירים מגיעים לחופשה כמובן.
חדר הין במרתף
(צילום: איתי בנית)
הסאונה הביתית
(צילום: איתי בנית)
פה ושם עדיין אפשר לראות את קירות המסך המודרניים
(צילום: איתי בנית)
המטבח, שעונה על דרישות הכשרות של המשפחה, כולל פונקציות כפולות (שני כיורים, שני תנורים, שני משטחי עבודה נפרדים ועוד) וכך גם חללי האחסון שבו. אפשר לסגור אותו בעזרת דלתות הזזה. מלבד אי העבודה המרשים והנגרות שעוטפת את המטבח, יש פינת אוכל אינטימית שצמודה לקיר החלונות המעוגל, והיא מעין מפלט עדין עם כריות רקומות לרגעים משפחתיים.
בניגוד לקומת המגורים רחבת הידיים, חדרי השינה כולם פרושים לאורך מסדרון, מימין ומשמאל. את המדרגות מלווה מעקה ברזל בסגנון צרפתי והחדרים עצמם קטנים יחסית. בכל אחד מהם יש מיטה, ארון או חדר ארונות, ולרובם יש חדר רחצה צמוד. בחדר המאסטר להורים שילבה טורין גם פינת עבודה מעץ אלון שעוקבת אחר הקיר המתעקל ומופרדת על ידי דלת זכוכית כדי לא לחסום את כניסת האור הטבעי. חדר הכביסה תופס נפח משמעותי ביחס לאלה בקומה ומאובזר לחלוטין. בקצה המסדרון קיימת דלת נוספת שמאפשרת גישה לשתי קומות נוספות במבנה, בהן גם דירה ששייכת למשפחה אחרת, וגם אותה עיצבה טורין.
חצר ירוקה מאפשרת פרטיות
(צילום: איתי בנית)
בחצר המקיפה את הבית יש כמה אזורי ישיבה, רובם ככולם נהנים מפרטיות גם בלב שכונה צפופה
(צילום: איתי בנית)
מטבח חוץ מאובזר
(צילום: איתי בנית)
מתחת למפלס הכניסה יש שתי קומות נוספות, אחת מהן, מספרת המעצבת, התגלתה במקרה במהלך השיפוץ. קומה אחת משרתת את דיירי הבית ובה יש חדר סאונה, הכנה לחדר כושר ביתי, חדר משקאות ויין, חדר אורחים וחלל אירוח אינטימי. בקומה הכי תחתונה יש עוד חדרי שינה לאורחים, מטבח קטן וחדר רחצה. זו קומה שהוגדרה לאירוח, ואליה יש גם כניסה נפרדת מחדר מדרגות פנימי במבנה, שמתחבר לחנייה. אף על פי שבשתי הקומות ייתכן שימוש נדיר אף יותר, טורין לא מוותרת כמעט על אף פרט (אולי חוץ מהקשתות שמפנות מקום לקווים נקיים יותר). יש הקפדה על הצבעים, הטקסטיל, החיפויים העשירים ואיכות חומרי הגמר והתכנון, כך שהן מהוות חלק בלתי נפרד מיתר הבית.
את המבנה מקיפה חצר רחבת ידיים, עם דק עץ, צמחייה עשירה, פינות ישיבה מוצלות וג'קוזי. במסגרת השיפוץ שינתה טורין את גובה המפלס המקורי והוסיפה כמה מדרגות שיוצרות הפרדה בין אזורי הישיבה לשימושים השונים בחצר. בניגוד לחללי הפנים, שבהם כמעט כל פינה עמוסה בפרטים ובחומרים, בחוץ העיצוב פשוט ומשוחרר יותר, עם דגש על הצמחייה ועל המפגש עם הסביבה הירוקה. החצר פונה אל המבנים הסמוכים ולא אל הרחוב, ומספקת לבני המשפחה פרטיות ותחושה של מקום מבודד ושקט, אף שהיא נמצאת בלב אחת השכונות הוותיקות של ירושלים.
