זוג צעיר, הורים לשניים (בני 4 ו-7), הוא מהנדס והיא רופאה, קנו מגרש בן 377 מ"ר בשכונה ותיקה באזור המרכז. על המגרש היה בית ישן שנועד להריסה, שבמקומו הם בנו בית חדש בן 250 מ"ר המתפרשים על פני שלוש קומות. בקומת הכניסה מוקמו הסלון, המטבח ופינת האוכל; בקומה הראשונה חדרי השינה של ההורים ושל הילדים, חדר רחצה וחדר עבודה; ובקומת המרתף - שמוארת באמצעות חצר אנגלית - פינת טלוויזיה ואזור משחקים רחב ידיים עבור הילדים.
את הבית תכננו האדריכליות טליה זנדבנק ולירון ברקאי מ-"זנדבנק-ברקאי אדריכלים", שמספרות שביקשו לתכנן בית שישתלב בשכונה בצורה אורגנית. "היה חשוב לנו להטמיע את הבית במקום, שהוא ייראה כאילו עמד שם מאז ומתמיד", מסבירה זנדבנק. "השכונה היא שכונה ותיקה, שיש בה משהו קהילתי ושקט, ובני הזוג הם באמת אנשים צנועים וחיפשו להשתייך ולא להתבלט. אני חושבת שהצלחנו לעמוד במטרה שהצבנו לעצמנו, ליצור בית לא גדול אבל מרווח, לא בולט מדי אבל בעל נוכחות".
אילו בקשות היו לבעלי הבית?
"הם ביקשו שיהיה להם קל לארח, לא רק במתכונת של ארוחות אלא בכלל. בנוסף, ביקשו שהמרחב הפנימי יהיה מרווח, ישרת את כל בני הבית ויאפשר להם לבלות ביחד. כדי לאפשר את זה, התחלנו את תכנון הבית מבפנים, מחשיבה על המרחבים הפנימיים, הפרופורציות שלהם והמעברים ביניהם. השטח של המגרש גדול למדי, אבל בעינינו יש דבר כזה בית 'גדול מדי', ולא רצינו להגזים אלא לתפור את החללים כמעין רקמה, כך שכל מקום בבית יהיה שם בגלל סיבה. אפילו המעברים תוכננו כדי להשרות אווירה מזמינה וליצור חוויה. מסדרון, מבחינתנו, הוא לא רק מקום לעבור בו אלא גם לשבת או לשחק בו".
ברקאי מוסיפה כי רעיון החוויה הוא שהדריך אותן בתכנון הקונספט של חללי הבית, וכי הקשר בין החוץ לפנים היה משמעותי. "רצינו שגם בתוך הבית ירגישו את הגינה שסביבו. בני הזוג ביקשו התייחסות ספציפית לילדים ולשימוש שלהם בבית ובחלליו השונים, ואת זה ניתן לראות בכל מפלס של הבית, מקומת המרתף ועד לקומה העליונה".
חלל ציבורי מחובק
החשיבה על הילדים וגם על ההשתלבות בקהילה נוכחת עוד לפני שנכנסים אל הבית, בגדר המקיפה אותו, שבה חריץ ארוך שמזמין את העוברים והשבים להציץ פנימה, ומייצר אינטראקציה עם שכנים וחברים. עם זאת, ההפרדה בין החוץ לפנים מתאפשרת באמצעות הקיר שבו קבועה הדלת, שפונה הצידה ולא ניצב אל מול השער.
29 צפייה בגלריה
מנקודת מבט ילדותית הספסל מזמין משחק ומסייע להרגיש בבית מהרגע הראשון
(צילום: איתי בנית)
דלת הכניסה מובילה אל מבואה בעלת תקרה נמוכה. האלמנט הבולט ביותר במבואה הוא ספסל ישיבה קבוע בקיר, שצורתו מזכירה ביצה. יש לספסל מטרה פונקציונלית – ישיבה וחליצת נעליים – אבל מנקודת מבט ילדותית הוא בעיקר מזמין למשחק ומסייע לקטנטנים להרגיש כמו בבית כבר מהרגע הראשון.
מימין לדלת הכניסה נמצאים שירותי אורחים, ושמאלה מהכניסה נמצא החלל הציבורי בצורת האות ר'. בפאה אחת של הר' נמצא המטבח השחור, שבמרכזו אי גדול לישיבה. בפאה השנייה נמצא הסלון שהספות והכורסאות בו מוצבות בצורת האות ח', כשחלק מהן בגבן לשאר החלל, מה שמייצר תחושה של הגדרה והפרדה בחלל רחב הידיים.
29 צפייה בגלריה
שולחן אוכל אובאלי וגדול נמצא בין מבואת הכניסה לסלון, ומשמש כמעין אי תנועה
(צילום: איתי בנית)
בתווך נמצא שולחן אוכל אובאלי וגדול מעץ בהיר, חומר שנבחר כדי להוסיף ממד היסטורי לחלל ("כי עץ תמיד היה שם, ועץ זה משהו שמזדקן", מסבירות האדריכליות). "בחרנו בשולחן מעוגל משום שרצינו שהוא ישמש כמעין אי תנועה", מפרטת זנדבנק. "זה שולחן גדול וכבד, קשה להזיז אותו. בעצם כל מי שנמצא בחלל המרכזי של הבית נע סביבו, וכך נוצרת סירקולציה מעגלית בבית שהוא בעצם קוביית בטון".
29 צפייה בגלריה
מבט אל הסלון. החלל הציבורי מרוצף בבטון מוחלק ופתוח בוויטרינות אל הגינה
(צילום: איתי בנית)
החלל הציבורי מרוצף בבטון מוחלק בגוון בהיר ופתוח בוויטרינות גדולות אל הגינה שמסביב. כך, הסלון "מחובק" מבחוץ במקטע מרוצף של הגינה, ובו פינה אוכל חיצונית. "מכל החלונות יש קשר ישיר לגינה", אומרת ברקאי. "עבדנו עם אדריכלי הנוף קרלה אפרתי ומיכאל שטרן כדי לדאוג לכך שהגינה תבצבץ בכל חלון וכדי להעצים את התחושה שהבית שתול בתוך הגן וששניהם תוכננו ונבנו ביחד".
להעלות את האדמה מעלה
אלמנט בולט נוסף בחלל הציבורי הוא גרם המדרגות המקשר בין קומות הבית. הוא בנוי משילוב של בטון ועץ ובכך משלב בין ריצוף הבטון של קומת הכניסה לפרקט העץ הטבעי שבו רוצפה קומת החדרים. "המדרכים בגרם המדרגות עשויים מבטון בתבניות שיצקנו במיוחד", מפרטת זנדבנק. "ושילוב העץ יוצר מעין הכנה לכך שלמעלה הרצפה עומדת להשתנות. זו הצצה למה שעומד לבוא. במדרגות עצמן שילבנו תאורה שקועה בקירות, במטרה להפוך אותן לסוג של אלמנט פיסולי תלת ממדי ונוכח בחלל, ולא לאלמנט שימושי בלבד".
29 צפייה בגלריה
כדי ליצור פרטיות, יצרו האדריכליות רפפות בטון בחלונות שבגרם המדרגות הפונה אל הרחוב
(צילום: איתי בנית)
החלונות שלאורך גרם המדרגות הם היחידים בבית שנפתחים לכיוון הרחוב הראשי, וכדי ליצור פרטיות בחרו האדריכליות ברפפות עשויות בטון. "זה נועד לשמור על פרטיות ועם זאת להכניס אור טבעי", הן מסבירות. "בנוסף, רפפות מחומרי בניין כמו בטון הן אלמנט שהיה מקובל בבנייה ישראלית של שנות החמישים, ולכן השימוש בהן מחבר את הבית לממד של זמן ומגשר בין ההווה לעבר".
"לא היה קל ליצור אותן", נזכרת זנדבנק. "עשינו המון ניסיונות והיה לנו קשה מאוד למצוא איש מקצוע שיסכים לבצע את זה. כולם ניסו לשכנע אותנו ללכת על משהו דמוי בטון, אבל אנחנו לא רצינו לעשות 'כאילו'. התעקשנו ולא ויתרנו וזה באמת יצא אלמנט סופר מרשים וייחודי".
הרפפות פונות, כאמור, לחזית הבית, וכמוהן פונה אל החזית גם חדר הרחצה של הילדים. כדי ליצור עבורם פרטיות, החליטו האדריכליות לתכנן את החדר כקובייה קטנה, שפאותיה בולטות מתוך הקובייה הגדולה יותר של הבית. בזכות הבליטה הזאת, שבמבט מבחוץ צמודה לרפפות הבטון משמאלן, ניתן היה לפתוח בחדר הרחצה חלונות שפונים לצדדים, ולא לחזית. "לכל דבר שרואים בבית הזה יש סיבה", מסכמת ברקאי.
העלייה לקומה השנייה מסתיימת במסדרון שבקצה אחד שלו חלון גדול שנפתח אל מרפסת קטנטנה שלא נועדה לאנשים אלא לצמחים בלבד. זוהי בעצם אדנית שבה שתול עץ שמכניס את הגינה גם לקומה הזו ("רצינו להגיד 'נכון, אנחנו כבר לא על הקרקע, אבל לקחנו חתיכה של אדמה מלמטה והנה היא פה'", מסבירות האדריכליות). בצד אחד של המסדרון נמצאים חדרי הילדים, חדר העבודה שיכול גם הוא לעבור הסבה ולהפוך לחדר ילדים נוסף אם יהיה צורך בכך, ו"פינת סיפור" שבה נמצאים ספרי הילדים ואזור ישיבה קטן. הפינה הזו צמודה לחדר העבודה, כדי לאפשר קרבה בין הילדים להורים גם כשאלה עובדים.
29 צפייה בגלריה
חדר העבודה של ההורים שאליו צמודה "פינת סיפור ומשחק" שבה יכולים הילדים לשבת בזמן שההורים עובדים
סוויטת הורים מורחבת
מעברו השני של המסדרון נמצא חדר הורים גדול. "התכנון המקובל של דירות קבלן כולל חדרי שינה קטנים וחללים משותפים גדולים", מספרת זנדבנק, "אבל בבית הזה לבעלת הבית היה חשוב ללכת לישון ולקום בחלל שמזמין לשהות בו, ולכן הגדלנו את שטח חדר השינה באמצעות פתיחה של חדר הארונות ושילובו בחלל. במרכז חדר הארונות הצבנו הדום עגול עטוף בד. גם כאן, כמו במקרה של שולחן האוכל האובאלי שבקומת הקרקע, הרהיט העגול משמש כעין אי תנועה שמכוון את הסירקולציה בחלל ויוצר תחושה של מרחב".
דרך חדר הארונות עוברים אל חדר הרחצה של ההורים, שבו בולט קיר גבוה שנמצא בתוך המקלחון ומחופה באריחים יוצאי דופן. "מדובר בקיר גבוה במיוחד – הגבהנו אותו עד מעל למפלס הגג כדי שנוכל לפתוח חלונות ולהכניס עוד אור טבעי", מסבירה זנדבנק. "הוא מחופה באריחים שעשויים מאדמה, קונספט ייחודי של המותג הישראלי 'קריאטרה'. זה משרת מבחינתנו את החיבור של החלל הזה לאדמה, כי זה החדר היחיד בבית שאין ממנו נוף לגינה. בנוסף, היה לנו חשוב לשלב בבית עבודת יד ישראלית".
האריחים הכהים משתלבים בסקאלת הצבעים של הבית, שרובה טבעית וניטרלית. "הכול בבית מאוד טבעי וסקאלת הצבעים כוללת שחור, לבן ואפור", מסבירה ברקאי. "אין כאן צבעים חזקים, והכוונה הייתה ליצור הרמוניה שתשמש רקע לצבעוניות שנכנסת לבית דרך הריהוט והטקסטיל שבחרו בני המשפחה, וגם באמצעות עבודות האומנות הרבות שהם הביאו איתם. אפילו בשירותים הם תלו עבודות אומנות".
את הסיור בבית מסיימים במרתף, חלל רחב ידיים ומואר בזכות חצר אנגלית שנחפרה לצידו. "כמו שבקומות האחרות הגינה נכנסת אל הבית, גם במרתף היה חשוב לנו לייצר חוויה דומה", אומרת ברקאי. "שתלנו שם צמחים והשתמשנו גם בצמחיה תלויה שכמו זולגת כלפי מטה, והירוק נשקף מכל פינה במרתף ויוצר תחושה שהגינה מחברת בין כל המפלסים".
