מגרש 58 מתוך 66 בהגרלת הצדפים המפורסמת בראשית דרכה של תל אביב, העיר העברית הראשונה, עבר כבר כמה גלגולים, עד הנוכחי והעדכני - מלון Loginn נחלת בנימין. ממש בחודש האחרון הושק ברחוב אחוזת בית 5 המלון האורבני בן 65 החדרים שהכול בו חדש, אך את ההיסטוריה המפוארת אפשר לחוש בכמה פינות משמעותיות בו.
המבנה בן שש הקומות בסגנון אקלקטי שוכן באחד האזורים ההיסטוריים והעשירים אדריכלית ופיננסית בעיר. בלב שכונת "אחוזת בית" המקורית, סמוך לצירים המרכזיים רוטשילד, הרצל ונחלת בנימין, ממש מול הבורסה לניירות ערך במשכנה העדכני, נפתח מלון ורסטילי שבו המעטפת החיצונית נשמרה בשל מגבלות שונות, אך הפנים "גולח" לגמרי וחולק מחדש כך שבמקום בית משפחתי פרטי, משרדים של ברוקרים ומלטשת יהלומים באחד הגלגולים – יש 65 חדרים בגדלים שונים. ויש גם רופטופ רחב ידיים הצופה לנוף אורבני, בין היתר לעבר בית הכנסת הגדול באלנבי הנמצא בתהליך שימור מסיבי ול"בניין התחרה" עטור הפרסים בתכנון האדריכל פיצו קדם. גם את בניין הבורסה המודרני רואים.
גרם המדרגות עבר שימור ולא הריסה. במרכזו נמתח גוף תאורה
(צילום: עמרי אמסלם)
מלון לוגאין נחלת בנימין, עיצוב: מיכל רביד
(צילום: עמרי אמסלם)
דיגיטלי ואורבני
כמה דקות הליכה מלב חיי הלילה של העיר כיום – אזור נחלת בנימין ורוטשילד – וגם מהים, שוק הכרמל, שוק לוינסקי ופלורנטין, סימנו כמה יזמים צעירים מתחומי הטכנולוגיה, הנדל"ן והאירוח הדיגיטלי, את היעד האורבני שבו ישראלים ותיירים (כשיחזרו בהמוניהם לארץ) ישמחו להתארח. המלון, ושאר מלונות הרשת התל אביבית, פועל במודל של "מלונאות אוטונומית". מה זה אומר? ללא דלפק קבלה מסורתי, כשכל תהליכי הצ'ק־אין, הצ'ק־אאוט, אחסון המזוודות והתקשורת מתבצעים אונליין. זה הכתיב במידה רבה את עיצוב הפנים ואת חלוקת החללים, שנעשתה בידי מעצבת הפנים מיכל רביד. היא חיפאית במקור, וכבר שנים תושבת שוק הפשפשים ביפו, כך שאת הרצון להיות קרוב לים ולמרכז העניינים היא הציבה במרכז התכנון.
את הפנים "גילחה" רביד לגמרי משלל קירות, הנמכות ותוספות בנייה שאולי מתאימות לבניין משרדים משנות ה־80 אבל פחות מתאימות למלון טרנדי מודרני וצעיר באופיו. מהמבנה המקורי, שהיה בית מגורים משפחתי בסגנון אקלקטי של ראשית המאה ה־20, כמעט ולא נשאר דבר שאפשר לשמר. אבל את הרוח בהחלט כן. רביד דאגה לייצר לובי ממוזג ומעוצב המפריד מהרחוב ההומה, שהופך בלילה למעין סמטה פריזאית מלאה בשולחנות קטנים מהמסעדות הסמוכות. רצפת השחמט בשחור־לבן, הצמחייה והריהוט בסגנון לאונג' מקבלים את פני הנופשים, בתנאי כמובן שקיבלו את קוד הכניסה שלהם בצ'ק־אין הדיגיטלי. בלי זה – אין דרך להיכנס. מבחוץ נעשה ליטוש וניקוי של אבני החזית, החלונות הוחלפו והמזגנים התלויים ברישול ובחוסר סימטריה נעלמו בגלגול המבנה המחודש. איך יודעים זאת? אפשר לראות את ההבדל לעומת הבניין הצמוד והזהה, שלא עבר שום תהליך ונותר לשמש בניין משרדים מיושן.
שימוש בגוונים בהירים וחמים, בלי טפטים או אווירה אפלה. חדר משפחתי
(צילום: עמרי אמסלם)
חדר זוגי עם חלנות פנורמיים לעיר
(צילום: עמרי אמסלם)
רואים גם את בית הכנסת הגדול שעובר שימור
(צילום: עמרי אמסלם)
"את מקבלת בניין, סוקרת מה יש סביבך, אילו מלונות אחרים יש מסביב, מה קהל היעד, מי יכול להגיע לפה", מסבירה רביד על תהליך העיצוב. "יש משהו בשכונה הזאת, שהיא על קו התפר הזה – מצד אחד רוטשילד ונווה צדק, מצד שני הקוואסאן של תל אביב, שזה מה שנהיה מנחלת בנימין. רציתי עיצוב בהיר ונעים, שאורח ייכנס ויגיד 'וואלה, הייתי רוצה לגור פה'. יש קצת סגנון מיד־סנטרי. בלי טפטים רעשניים או אווירה אפלולית".
הקוד שמקבלים בצ'ק־אין משמש לפתיחת כל הדלתות במהלך השהות, מהלובי (הממוזג כבר אמרנו?) ועד החדר. כדי לספק מענה למגוון רחב של תרחישים ככל האפשר, דאגה רביד ליצור חדרים בגדלים שונים עם פתרונות מגוונים. כך למשל היא זנחה את הרעיון של דלת מקשרת בין שני חדרים סמוכים ויצרה אפשרות לקחת שני חדרים סמוכים עם מבואה קטנה משותפת, היוצרים מעין יחידת דיור קטנה ונעימה למשפחה מורחבת. יש חדרים לזוגות, למשפחות עם ארבעה ואפילו חמישה ילדים (יש אפילו חדר אחד ויחיד עם מיטת קומתיים מפנקת ומעוצבת) או לקבוצת חברות או חברים, וסוויטות.
המטבחון שנלחם ביוקר המחייה
בכל חדר, ללא קשר לגודלו או לקוטנו, יש מטבחון מאובזר עם מקרר (מיני־בר או ממש מקרר אלקטרה בסגנון רטרו מעוצב), מכונת קפה עם כמה קפסולות, כלים למשפחה, מיקרוגל ואפילו אפשרות לבקש כירה חשמלית. כך אפשר להחליט שאת חלק מהארוחות מתקינים לבד, ממה שיש לשוקי העיר להציע, או לפחות לסניף am:pm הקרוב. הפתרון העיצובי בא לתת מענה לאחת הסוגיות המטרידות - יוקר המחייה בישראל. במלון לא תמצאו חדר אוכל או ארוחת בוקר מסורתית. אם הזמנתם לינה הכוללת ארוחת בוקר – תופנו לבית הקפה הסמוך, Martinet, ששייך אף הוא לאותם בעלים, לארוחת בוקר קוקטית ואלגנטית. גם את החלל המינימליסטי הזה עיצבה רביד והוא מרשים מאוד, כזה שאפשר בקלות למקם בניו יורק, קופנהגן או לונדון. הוא מאופק אך בעל חומריות מעניינת, והרושם נוצר במידה רבה מהשילוב של שיש ירקרק טבעי ומגוון ובין בר עשוי לבנים אדמדמות. השילוב של השניים נראה טבעי ומעניין. החלל שמשמש במהלך היום בית קפה מהודק הופך עם רדת החשיכה לבר יין עם מנות שף וקוקטיילים.
כל חדרי הרחצה בגוון ירוק מרווה
(צילום: עמרי אמסלם)
נבחרו אריחים עם טקסטורה במראה פסיפס ליצירת עומק
(צילום: עמרי אמסלם)
בכל אחד מ-65 החדרים יש מטבחון מאובזר
(צילום: עמרי אמסלם)
יש מיטת קומתיים אחת בלבד, והיא בחדר משפחתי
(צילום: יוליה פריליק-ניב)
העיצוב מושתת על עקרונות אורבניים אקלקטיים. מה זה אומר? שימוש בפלטת צבעים זהה ובמוטיבים חוזרים. כל הדלתות בצבע בורדו שלא חוזר על עצמו בפנים החדר, ורוב התאורה והאלמנטים בחדר בהירים. "לא רציתי ליצור אווירה אפלולית או תחושת בורדל", מסבירה רביד. היא שילבה פרקט עץ בדוגמת פישבון יחסית כהה בכל החדרים, תוך שילוב ריהוט וטקסטיל בהירים, אך פה ושם יש נגיעות צבע. כך למשל כל חדרי הרחצה מחופים באריחים צרים בגוון ירוק. יש שימוש גם במוקה ובגוני קפה, בכריות נוי בגוון חמרה, ופה ושם יש שילוב של שולחן משרדי קטן ממתכת שחורה בשילוב כיסא רשת כסוף.
את המיטות הנוספות, מלבד המיטה הזוגית, עיצבה רביד בסגנון שזלונג עם מזרני עמינח איכותיים, כדי למחוק כל זכר לכורסאות המתקפלות (והלא נוחות) שיש במלונות מיושנים.
אם מניחים עליהם מצעים – הם בקלות הופכים למיטת יחיד, ואם משאירים ככה – אז יש שזלונג מפנק למי שמתארח. "אני לא אוהבת שיש רק מיטה בחדר", אומרת רביד. "זה מגביל את השימוש כי יש אנשים, ואני ביניהם, שלא ישבו עם הבגדים על המיטה שבה ישנים. לכן, בכל חדר שילבתי אופציה נוספת לישיבה נוחה, מבלי לוותר על העיצוב". את החיבור המקומי לעיר מחזקות תמונות בשחור־לבן מהפקת צילום במלון אחר של הרשת. "ובכלל, היה לי חשוב לשלב כמה שיותר ספקים מקומיים, או לפחות יבואנים מקומיים", אומרת רביד. "מהמצעים תוצרת הארץ של ערד טקסטיל ועד האמנות – יש פה תמיכה בשוק המקומי. אני יכולה להגיד לך שכל דבר פה הוא הכי קאסטום־מייד שיכול להיות".
מדרגות סביב סקיילייט
אחד הפיצ'רים הכי מרשימים בבניין הוא גרם המדרגות שרביד דאגה לשמר. לפעמים פשוט יותר להרוס, אבל גרם מדרגות כזה, מתחילת המאה ה־20, חבל להחליף במודרני. הוא רחב, בעל מדרגות טרצו ומתפתל באלגנטיות סביב סקיילייט שבקומת הגג השישית. אולם חלומות לחוד ומציאות לחוד – המעצבת נדרשה לשלל התאמות בתקני הבטיחות המחמירים שיש היום. את המעקה הישן דאגה רביד לקלף מלא פחות מ־17 שכבות צבע. את הפתחים שבעבר לא נחשבו מסוכנים דאגה לחסום בלוחות מתכת דקים בצבע שחור, כדי להשאיר את פיתוחי המעקה היפים, ובמרכז מתחה גוף תאורה מהגג עד הרצפה בקומת הכניסה, שהוזמן במיוחד מחו"ל ומאופיין בכדורי אור לבנים המשובצים על חוט כתום. בנקודה אחת בחדר המדרגות אפשר לראות לפחות שישה־שבעה גופי תאורה שונים, כשחלקם נועדו לאווירה ואחרים פונקציונליים (כולל תאורת חירום במראה שיש).
מלון לוגאין נחלת הרופטופ. אין בריכה מסיבות הנדסיות אבל יש צל, פינות ישיבה, מוזיקה ונוף
(צילום: עמרי אמסלם)
רופטופ מעוצב
(צילום: עמרי אמסלם)
מצדפים לצדפות
המבנה המקורי הוקם אחרי אותה הגרלת צדפים היסטורית על חוף הים שערך עקיבא וייס ב־11 באפריל 1909. "אחוזת בית" הייתה השכונה הראשונה מחוץ ליפו וגרו בה המשפחות המייסדות. הבניין המקורי באחוזת בית 5 היה בית חד־קומתי צנוע, כמו רוב בתי השכונה הראשונים, עם חצר אחורית, והוא נבנה בפיקוחו של ועד השכונה. בשנות ה־20 וה־30, ככל שתל אביב צמחה והפכה משכונת גנים לעיר, מבני החד־קומה של אחוזת בית נהרסו או הורחבו ולרוב נוספו להם עוד ועוד קומות. במקום נבנה מבנה עירוני גדול יותר, ששילב קומת מסחר וקומות מגורים, בסגנון האקלקטי המאוחר. באחד הגלגולים המעניינים פעל המקום גם כמרכז תרבות, ספרייה עברית קטנה ונקודת מפגש חברתית סוערת של צעירי התקופה.
עם השנים עבר המבנה גם את התקופה המשרדית שלו. עם הפיכת אזור רוטשילד והרצל ל"סיטי" הפיננסי של ישראל, הדיירים פינו את מקומם בהדרגה, לטובת שימוש עסקי. הבניין באחוזת בית 5 הפך למבנה משרדים שאכלס חברות מסחריות, סוכנויות ביטוח ומשרדי עורכי דין ורואי חשבון שנהנו מהסמיכות לבנקים הגדולים ולבורסה לניירות ערך גם במשכנה הקודם. אפילו מלטשת יהלומים פעלה בו בעבר.
לקראת סוף המאה ה־20 ותחילת המאה ה־21, כשמרכז העסקים הפיננסי עבר לציר של נתיבי איילון ומגדלי עזריאלי, חלק מהמבנים ברחוב אחוזת בית סבלו מהזנחה זמנית ושימשו בעיקר כשטחי לוגיסטיקה או משרדים מיושנים. כעת זכה המבנה במתיחת פנים, מתוך הבנה שהמיקום שלו ימשוך נופשים מהארץ ומחו"ל שמתחברים לקרבה לים ולחיי הלילה התוססים שמסביב. נוסף ל־Martinet פועל בצמוד למלון בר־המסעדה Abri (אברי), עם מנות מקוריות ויצירתיות. ביחד עם העיצוב, החיבור נועד לבסס את תחושת החופש והאקלקטיות. לקראת סיום מתגלה שיש בבניין מרתף עם תקרה גבוהה שעדיין לא עוצב. התכנון כרגע הוא להפוך אותו לספא מפנק, כמו בספא 3030 של הרשת, כך שצפויות התפתחויות בהמשך.
הכותבת הייתה אורחת המלון
