למרות מאמציו החוזרים ונשנים, התבטאויותיו הפומביות ורצונו המוצהר לזכות בו, נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ טרם זכה בפרס נובל לשלום, לפחות לא לשנת 2025. ייתכן שבשנה הבאה זה עוד יקרה, אך בינתיים, בשטוקהולם, העיר שבה מחולק הפרס מדי שנה (מלבד פרס נובל לשלום המחולק באוסלו), מתגבש מהלך אדריכלי־תרבותי סביב מרכז נובל החדש. השבוע נחשפו לראשונה הדמיות למרכז החדש, פרויקט ציבורי רחב היקף שעתיד להיבנות בשטוקהולם בשנים הקרובות. בפרויקט מבקשים לתכנן מרחב אדריכלי שבו ידע, מחקר וחשיבה מושכלת אינם ערכים מופשטים, אלא חלק פעיל מהשיח העירוני והאזרחי. לא מדובר כאן בעוד פרויקט, אלא במהלך תרבותי שמבקש לעגן מחדש את רעיון פרס נובל בלב המרחב הציבורי.
מרכז הנובל החדש צפוי לקום על קו המים של שטוקהולם, בסמיכות לעיר העתיקה, בלב אזור הנקרא סלוסן שעובר בשנים האחרונות תהליך התחדשות עירונית. הבניין, ששטחו הבנוי יעמוד על כ־13 אלף מ"ר, מתוכנן להשתלב במרקם העירוני הרגיש שבין היסטוריה עירונית רבת שנים ובין מרחב ציבורי עכשווי, ולשמש נקודת מפגש בין ידע, תרבות ועירוניות. המרכז עתיד לארח תערוכות מתחלפות, סדנאות, הרצאות ואירועי תרבות, ויבקש להנגיש את עולם המדע, הרעיונות והמחקר לקהלים רחבים ומגוונים. לדברי האנה סטאר, מנכ"לית קרן הנובל, "בית הנובל החדש נועד לשמש סמל בינלאומי לידע נגיש, מסביר פנים ופתוח לכולם". היא הדגישה כי "פועלם של חתני פרס הנובל ממחיש כיצד ידע יכול לשנות את עולמנו, וכי רעיונות הנתפסים כיום כבלתי אפשריים עשויים להפוך למציאות של מחר. מתוך תפיסה זו, המטרה המרכזית של המרכז החדש היא להפוך את הכוח הטמון בידע לזמין, נגיש ורלוונטי לכל סוגי האוכלוסיות, הרבה מעבר לגבולות האקדמיה והמחקר".
6 צפייה בגלריה
תרגום של קנה מידה אנושי ומדורג לשפה אדריכלית עכשווית
(הדמיה: Onirism/Nobel Prize Outreach)
עם מבט לעבר ומבט לעתיד
גם האדריכלות עצמה מגויסת ליישום הרעיון, והבניין מתוכנן כרצף של נפחים גושיים מרובעים, כשמידותיהם, הפרופורציה הכוללת של המבנה והקצב שביניהם נגזרים מדיאלוג מודע עם קו הבינוי ההיסטורי של האזור. ההשראה לעיצוב נשענת, בין היתר, על בתי הסוחרים העירוניים מהמאה ה־17 הניצבים מעברו השני של המפרץ, ומאפשרת תרגום של קנה מידה אנושי ומדורג לשפה אדריכלית עכשווית. כך נוצר חיבור טבעי ורציף אל קו החוף ההיסטורי של שטוקהולם: מצד אחד המבנה נקרא כסדרה של נפחים מובחנים, ומצד שני הוא נתפס כגוף אחד שלם וקוהרנטי, בעל נוכחות אחידה וברורה במרחב העירוני.
בקומת הקרקע של המבנה ימוקמו מבואה, חנות ומסעדה, שייפתחו אל טרסה חיצונית המשקיפה אל המים ומטשטשת את הגבול בין פנים לחוץ. המהלך התכנוני מבקש להרחיב את קומת הקרקע ולהפוך אותה להמשך ישיר של המרחב הציבורי, כזה המזמין שהייה, תנועה ומפגש בין אנשים, ומשקף ערכים של שקיפות, נגישות ופתיחות לקהל. בשאר חלקי המבנה יהיו גם חללי לימוד, אודיטוריום גדול להרצאות, משרדים ועוד. המבנה ייבנה ברובו מעץ, חומר בנייה נפוץ בסקנדינביה, המזוהה עם מסורת מקומית ועם חשיבה עכשווית על קיימות ובנייה אחראית. חזיתות המבנה ישולבו בלבנים אדומות מחומרים ממוחזרים, המחברות בין עבר לחומריות עכשווית, וכלל בחירות בחומרים המבטאים את מחויבותו של מרכז נובל לקיימות.
6 צפייה בגלריה
האנה סטאר, מנכ"לית קרן הנובל, והאדריכל דיוויד צ'יפרפילד
(צילום: Onirism/Nobel Prize Outreach)
6 צפייה בגלריה
הפרויקט היוקרתי הופקד בידי האדריכל הבריטי המוערך דיוויד צ'יפרפילד
(צילום: Onirism/Nobel Prize Outreach)
כיאה לפרויקט ציבורי חשוב ובעל נראות בינלאומית, הופקד התכנון בידיו של האדריכל הבריטי המוערך דיוויד צ'יפרפילד, הנחשב לאחד הקולות המשפיעים באדריכלות העכשווית. בחירתו משקפת שאיפה לשפה אדריכלית מאופקת אך עמוקה, המשלבת מחויבות ציבורית, רגישות להקשר העירוני ועמדה תרבותית ברורה. צ'יפרפילד, חתן פרס פריצקר לשנת 2023, התייחס לרוח הפרויקט ואמר: "המבנה, המעוצב על ידי מיקומו הבולט על קו החוף של סלוסן, הוא בעל נוכחות אזרחית ייחודית המושרשת במיקומו ובחיי היומיום של העיר, ובמקביל משקף את המשמעות הרחבה יותר של פרס נובל. בתקופה שבה מומחיות ודיון מושכל חיוניים מתמיד, תקוותנו היא שמרכז הנובל יעמוד כמרחב חוסן של ידע וחילופי ידע בין אנשים".
צ'יפרפילד נולד בלונדון בשנת 1953 וגדל בחווה קטנה בדרום אנגליה. הוא למד בהתחלה אמנות ולאחר מכן השלים את לימודי האדריכלות באגודה לארכיטקטורה בלונדון בשנת 1980. לאחר תקופה שבה עבד בכמה משרדי אדריכלים מובילים, ובהם דאגלס סטיבן, נורמן פוסטר וריצ'רד רוג'רס, הקים צ'יפרפילד בשנת 1984 את משרדו העצמאי, David Chipperfield Architects, הפועל כיום מלונדון, ברלין, מילאנו ושנגחאי. במהלך יותר מארבעה עשורים תכנן המשרד למעלה ממאה פרויקטים ברחבי אירופה, אסיה וצפון אמריקה, החל במבני תרבות וציבור וכלה במגורים. בין עבודותיו הבולטות נמנה שיקום המוזיאון החדש בברלין, פרויקט שזכה להכרה רחבה בזכות השילוב הרגיש בין שימור המבנה ההיסטורי ובין תוספת אדריכלית עכשווית.
יושק רק ב־2031
היקפו של הפרויקט מתבטא גם בתקציב הבנייה המרשים העומד מאחוריו. מרכז נובל ממומן בראש ובראשונה על ידי קרן ארלינג־פרסון וקרן קנוט ואליס ולנברג, שתיים מהקרנות הפרטיות המשפיעות בשוודיה, התורמות יחד סכום כולל של כ־2.3 מיליארד קרונות שוודיות (כ־200 מיליון אירו), בחלוקה שווה ביניהן. סכום זה מיועד הן להקמת המבנה עצמו והן לפיתוח התערוכה הקבועה רחבת ההיקף, שתתמקד בדמותו של אלפרד נובל, בהיסטוריה של פרס נובל ובאופן שבו תגליותיהם ופועלם של חתני הפרס עיצבו ומשנים את עולמנו. את יתרת המימון נושא ארגון נובל עצמו, כך שהעלות הכוללת של הפרויקט מוערכת בקצת יותר מ־2.5 מיליארד קרונות שוודיות (כ־215 מיליון אירו) — השקעה חסרת תקדים המדגישה את השאיפה להציב את מרכז הנובל לא רק כיעד אדריכלי ותרבותי, אלא כמוסד ציבורי בעל משמעות ארוכת טווח.
אם לוחות הזמנים יתממשו כמתוכנן, הבנייה תחל בשנת 2027 ומרכז הנובל החדש ייפתח לציבור בשנת 2031. עד אז ימשיכו פרסי נובל להינתן באולמות מוכרים, והוויכוחים סביב מדע, אמת וידע ימשיכו ללוות את הזירה הציבורית והפוליטית העולמית. ייתכן שעד אז גם טראמפ יגשים את שאיפתו ויוסיף מדליה יוקרתית לארון, אך בשטוקהולם כבר ברור דבר אחד: בעוד פרסים מוענקים לאנשים, המרכז החדש מבקש להעניק מקום קבוע לערכים עצמם. ידע, חשיבה ביקורתית ואחריות אזרחית לא ככותרת חגיגית, אלא כמבנה קונקרטי בלב העיר, על קו המים, הפתוח לכולם.
