ביקור בפארק שעשועים הוא ככל הנראה אחד מהרגעים המרגשים של הילדות. גם כיום, במציאות הרוויה גירויים ומסכים, משהו במתקנים הצבעוניים, הדמויות הבדיוניות והאורות הזוהרים יוצרים עולם בדיוני וקסום שמתעלה על כל משחק בטאבלט. מג'ק קאס (Magic Kass), פארק השעשועים המקורה הגדול ביותר בישראל שנפתח לאחרונה בהשקעה של כחצי מיליארד שקלים, מבקש לעמוד בתווי התקן של מתחמים דומים בעולם, ומנסה ליצור ניתוק פיזי ותודעתי מהשגרה הישראלית הכאוטית. איך? באמצעות בועה כאוטית מסוג אחר, עמוסה בדימויים, אורות ומתקנים.
פארק השעשועים החדשני חולש על פני 13 דונם במיקום שנוי במחלוקת למדי - אזור התעשייה "מישור אדומים" שנמצא מעבר לקו הירוק. ההשקעה האדירה במתחם החדש והנוצץ היא עדות לאמון של קבוצת קס, בבעלותו של היזם חנוך קס, בהתכנות הכלכלית של הפרויקט. לא רחוק משם, גם במעלה אדומים, אפשר למצוא את D-city – פרויקט שאפתני נוסף של החברה שהושק לאחרונה ומכתיר עצמו כ"עיר העיצוב החדשה של ישראל". בוודאי יצא לכם לראות את גיא זוארץ ויעל בר זוהר מפזזים בהתרגשות בפרסומת למקום שנראה כמו העתק קלישאתי של ארמון או עיר אירופאית.
כלפי חוץ, מעוצב הפארק המקורה כמבנה טבעתי רחב היקף שתכנן האדריכל אנריקו סגרה. הוא מחופה בלוחות אלומיניום כסופים משובצים בנורות לד שמאירות בלילה את הנוף של צפון מדבר יהודה. המבנה הגרנדיוזי בעל המראה המתכתי וה"עתידני" לכאורה, נראה תלוש ומנותק מהסביבה הטבעית שעוטפת אותו, ונראה יותר כמו חללית חייזרים שנחתה בלב המדבר.
בקבוצת קס מסבירים שהבחירה באתר "נעשתה מתוך הבנת הפוטנציאל המסחרי והכלכלי של האזור. כמו כן, המיקום מאפשר חוויה ייחודית של סביבה מדברית השונה מנוף שאר הפארקים בישראל". אך למיקום המדברי יש מחיר – רוב הסיכויים שתאלצו להשתמש ברכב הפרטי כדי להשתתף בחגיגה. עלות הנסיעה הארוכה תתווסף לעלות הגבוהה של כרטיס הכניסה, שנעה בין 99 ל-145 שקלים לאדם.
גם הבחירה להשיק מקום מקורה וסגור באקלים של וירוס הקורונה מרגישה תמוהה, במיוחד לאור העובדה שהאוכלוסייה העיקרית שתעשה בו שימוש לא יכולה להתחסן. "ההחלטה על בניית פארק מקורה נעשתה כמה שנים לפני פרוץ הקורונה", מסרו מהנהלת הפארק. "פארק מקורה, בשל היותו ממוזג באופן קבוע, הוא רב עונתי ויכול לעבוד בכל תנאי מזג אוויר".
במורד מחילת הארנב
החוויה העיקרית במקום נובעת מעיצוב הפנים של הפארק, שעלה כ-80 מיליון שקלים, עליו חתום האדריכל הישראלי-איטלקי מיקלה סימאונה. בראיון ל-ynet מספר סימאונה שתכנון המקום נמשך כחודשיים תמימים, תקופת זמן די קצרה בשביל פרויקט בסדר גודל שכזה. "ידעתי שזה הולך להיות מקום ייחודי ופורץ דרך. האמת היא שהתלבטתי הרבה זמן אם אני בכלל רוצה לקחת את הפרויקט הזה, כי מדובר בהרבה קריאייטיב ועיצוב פנים, ופחות אדריכלות. אבל ברגע שלקחתי על עצמי את עיצוב הפארק נכנסתי לעולם קסום של חזרה לעבר ולילדות. קראתי ספרים כמו עמי ותמי וראיתי סרטים כמו 'אליסה בארץ הפלאות', כי בגיל 50 לא זוכרים", מספר סימאונה ומדייק שהוא עדיין בן 49.
למרות שמדובר בפארק שעשועים מקורה, סימאונה מספר שהתייחס לפרויקט הנוכחי שכרוך בעיקר בחשיבה קונספטואלית כמו לכל אחד מהבניינים שהוא מתכנן במשרד. "כמו באדריכלות, גם בעיצוב פנים אני מתכנן סיפור. תכננתי בעבר מסעדות וחנויות, וזו הפעם הראשונה שאני עושה משהו כזה. אבל כאן רציתי להביא משהו אחר ולא תחושה של עוד קניון. חשבתי איך ליצור את הקריאייטיב כאן ואף אחד לא היה לי לעזר. אני בניתי בעצמי את הסיפור והיזמים אהבו וזרמו עם מה שיצא".
הדרך אל פארק השעשועים מתחילה במורד מנהרה שאורכה 12 מטר, שמחופה במראות משני צדדיה ובתקרה מקושטת בפרחים ורודים. השתקפויות המראות אלו באלו יוצרת עולם אינסופי ומבלבל. סימאונה מסביר שמטרת המנהרה היא ליצור שינוי תודעתי במעבר מהחוץ אל הפנים שמשולב במתח וציפייה. "יורדים במנהרה ואז נחשפים לעולם המטורף שבפנים. אין קשר בין החוץ והפנים, זה היה הרעיון. רצינו שאנשים ירגישו שהם נכנסו במנהרת הזמן והגיעו לעולם אחר. כאילו הם נכנסו לחללית, עלו למאדים והגיעו לעולם שהוא דמיוני וסוריאליסטי שיש בתוכו כל מיני עולמות".
תחת קורת גג אחת, באווירת הטירוף המוגזם של לאס וגאס, נדחסו יחדיו שלל נרטיבים: החל באגדות וסיפורי ילדים, דרך מדע בדיוני וחלל, ועד לדימויים שמסמלים תרבויות שבטיות. פנים המבנה מסודר כך ששתי קומות טבעתיות מקיפות ומשקיפות אל מרכז החלל, שבו 12 מתקני שעשועים ואקסטרים. גולת הכותרת שבהם היא רכבת הרים בגובה של למעלה מ-20 מטר, שיוצאת מגבולות המתחם ומשקיפה אל ים המלח.
נוסטלגיה עתידנית
הקומה הראשונה משמשת כקומת המסחר וכוללת ג'ימבורי, משחקי וידיאו וסימולטורים, ודוכני מכירה בסגנון שווקי כריסמס אירופאים. סימאונה מסביר שהקונספט שעומד מאחוריה הוא "עבר, הווה, עתיד", וכי ההליכה בקומת המסחר משלבת בתוכה אווירה נוסטלגית ותחושה עתידנית. השילוב נוצר בעיקרו באמצעות טפטים בדוגמת חלל וגופי תאורה בהשראת חייזרים.
הוא מספר שעיצוב הפנים של הפארק החל דווקא מהקומה השנייה שמשמשת את המסעדות. "ידענו שהקומה הזאת צריכה להיות עם ערך מוסף שהוא הרבה יותר מאוכל. אפשר לאכול בכל מקום, אבל צריכה להיות כאן גם חוויה. התנועה היא מעגלית בסוג של טבעת. בחרנו לחלק את הקומה לשלושה אזורים וככל שמתקדמים בחלל כך מתקדמים בסיפור ובחוויה".
הנרטיב הראשון בקומה הוא ה"טיקי בר", יצור כלאיים שמתבסס על "עיצוב שבטי" אך נושא את השם המקומי "מפגש השיח". חזית המסעדה שנמצאת בחלק זה מעוצבת כמסיכה שבטית בעלת עיניים ושיניים, דרכה מתבצעת הגשת המזון. השולחנות והכיסאות עשויים מגילופי עץ בעבודת יד. "עיצוב החלל יוצר תחושה שנחתנו באמצע ג'ונגל ואנחנו צריכים למצוא את דרכנו. כל הפריטים במקום שורטטו במיוחד ובוצעו לטובת הפרויקט. אין שום דבר שנרכש מראש. הכל שורטט על ידי", מסביר סימאונה.
האזור השני בקומה הוא "מחילת הארנב", שעוצב בהשראת הסיפור הקלאסי אך השחוק של 'אליסה בארץ הפלאות'. "כאן בחרנו לשלב כל מיני פרטים מהסיפור המקורי ומהאינטרפרטציה האישית שלנו. בסיפור מופיעות דלתות דרכן עברה אליסה, אז בחרנו לייצר דלת פצפונת שמכניסה לעולם קטן ודמיוני וביציאה ממנו יש דלת ענקית בגובה ארבע וחצי מטר".
עיוות הפרופורציות וקנה המידה הם העקרונות שהתוו את עיצוב הפנים של יתר החלל, שבו ניתן למצוא גרם מדרגות הפוך וחפצים נוספים שתלויים מהתקרה. פרצוף ענק של החתול המחייך עם עיניים מוטוריות וזוהרות מתפקד כחזית מסעדת המבורגרים. "זה נותן לילד הזדמנות לדמיין ולחשוב שאין סוף לאפשרויות, גם אם לפעמים הן נראות רחוקות מאיתנו. אנחנו צריכים לתת לילדים להסתובב ללא חוקים והגבלות", מסביר סימאונה.
החלק השלישי והאחרון בקומה מעוצב בסגנון "שמורת פנטנל" שבדרום אמריקה. סימאונה והצוות שלו תכננו את המקום כג'ונגל עם חיות ואזור "ארכאולוגי" שבו מאובנים ושלדי דינוזאורים. גם כאן ריהוט הפנים תואם את הקונספט עם כסאות בר שרגליהם מעוצבות כרגליים של בעלי חיים.
בחזרה למציאות
בניגוד למשימות אדריכליות כמו מגורים, מסחר או מבני ציבור שמטרתן ליצור אווירה נינוחה ורגועה למשתמש, נראה שכאן מטרת העיצוב הייתה להיות כמה שיותר מוחצן ומנקר עיניים. המקום רווי קלישאות ודימויים חזותיים שמטרתם לגרות את "דור המסכים", אך במקביל עשויים ליצור תשישות ויזואלית בקרב מבוגרים. חדי העין ביניהם אף עשויים להתרעם על הצבעוניות בחדרי השירותים – ורוד-בובתי לבנות וכחול מחוספס לבנים.
38 צפייה בגלריה
השתקפות הריצוף על האריחים האדומים יוצר תחושה אינסופית בחדר השירותים
(צילום: עודד סמדר)
"זאת חוויה שלא נראתה בארץ", מספר סימאונה. "אין ילד שהולך למסעדה בישראל ורואה את אליסה בארץ הפלאות עם פטריות ושולחנות הפוכים מהתקרה או דינוזאורים מוטוריים". הוא משתף שכדי להגיע לתוצאה, הוא ושותפיו למשרד היו צריכים לשים עצמם בנקודת מבט של ילד. "זה לא פרויקט קונבנציונלי, והוא לגמרי החזיר אותי אחורה. זה היה מסע תיקון אפשר להגיד את זה ככה, בזמן התכנון הייתי ילד. ניסינו לחשוב כמו ילד שמבקר בפארק שעשועים, לראות את מה שהוא רוצה לראות".
אין ספק שביקור במג'יק קאס הוא חוויה צבעונית וסוריאליסטית שעלולה לגרום למציאות שבחוץ להיראות אפורה וחד-גונית. עם זאת, קשה שלא לתהות אם כדי לשמח ילדים ולעורר בהם עניין יש צורך לנתק אותם לגמרי מסביבתם.
