יש פרויקטים שנולדים מתוך צורך פונקציונלי, ויש כאלה שנולדים מתוך רגש. בפרויקט הזה, שתכנן האדריכל שאדי דאהר, בעל משרד CHEZ CHADI, נקודת המוצא לא הייתה רק יצירת חצר יפה בהמשך לבית יפה, אלא יצירת חוויית מגורים ואירוח הפורטת על כל מנעד החושים. בעלי הבית הם זוג עם ארבעה ילדים (שני זוגות תאומים), הרגילים לנדוד בעולם בין מלונות יוקרה וחופשות בדובאי, תאילנד ומילאנו. הם ביקשו מהאדריכל לקחת את תחושת הריזורט הבינלאומי ולהכניס אותה אל תוך הבית הפרטי שלהם, הנמצא במיקום לא שגרתי.
הווילה בדיר חנא, ההשראה מדובאי ותאילנד
(צילום: F.O.B)
הבית המדורג, שנבנה על צלע הר ביישוב דיר חנא בגליל התחתון, לא רחוק מהכנרת, תוכנן מלכתחילה באופן יוצא דופן: הכניסה אליו מתבצעת מהמפלס העליון, בעוד שמרכז החיים המשפחתיים והאירוח נמצא דווקא בקומה התחתונה, הפתוחה לנוף. קומות המגורים עוצבו בעבר בשפה כהה ודרמטית, אך כשהגיעו לתכנון קומת האירוח והחוץ, היה ברור לדאהר שהחלל הזה צריך לתת תחושה אחרת לגמרי, בדגש על סביבה בהירה ורכה. "הם ביקשו להתנתק מהבית בתוך הבית", מסביר דאהר. "רציתי ליצור מעין יעד חדש - מקום שמרגיש כמו חופשה, אבל כזה שלא מנותק מהמשפחה ומהחיים עצמם".
הכנסה והסלון
(צילום: פידא דאו)
המטבח ופינת האוכל בקומת האירוח
(צילום: פידא דאו)
הפנים מתחבר לחוץ
(צילום: פידא דאו)
נקודת מוצא: הנוף
אלא שהיצירתיות בפרויקט לא הסתכמה בבחירת חומרים או בבחירת הריהוט והאביזרים. היא התחילה דווקא מהנוף. בזמן שישב והתבונן בהרים הירוקים המקיפים את הבית, הבין דאהר שהטבע לא צריך להיות רק תפאורה, אלא חלק בלתי נפרד מהאדריכלות עצמה. "במקום לנסות להתחרות בנוף, החלטתי להמשיך אותו", הוא אומר.
כך נולדה אחת המחוות האדריכליות המרכזיות בפרויקט: יצירת "הרים" פיסוליים בקומת החוץ. דאהר תכנן קונסטרוקציות ברזל גדולות שעליהן הותקן חומר גלי ועמיד במיוחד, שיצר צורות אורגניות ותלת־ממדיות. ההרים שבחוץ הפכו לרקע טבעי ל"הרים" שנבנו בפנים במעין משחק של שכבות, עומק ותנועה שמטשטש את הגבול בין הטבע ובין המבנה. יש אפילו פסל עשוי יציקת ברזל של ג'ירף לבן לתוספת של אלמנט עומק.
"לא רציתי לייצר עוד גינה יפה", אומר האדריכל. "רציתי לייצר חוויה. משהו שמרגיש כמו אתר נופש פרטי, אבל כזה שמחובר לחלוטין למקום שבו הוא נמצא".
לדברי דאהר, כל המפלס התחתון בבית הפרטי נבנה מחדש, מתוך מחשבה על אירוח בקנה מידה גדול, "אך מבלי לאבד אינטימיות", הוא מציין. "החלל תוכנן כך שיוכל להכיל אירועים משפחתיים מרובי משתתפים, כי יש להם משפחה מורחבת גדולה, וכשצריך להתכנס לרגעים משפחתיים קטנים ושקטים יותר של שיחה או מנוחה".
מטבח חוץ ופינת אוכל תחת פרגולה מיוחדת
(צילום: פידא דאו)
אלמנט פיסולי של הרים מלאכותיים המתחברים להרים אמיתיים
(צילום: פידא דאו)
כדי ליצור כמה אפשרויות לתרחישים, יצר דאהר מגוון רחב של אזורי ישיבה - בפנים ובחוץ - שכל אחד מהם מציע אופי אחר של מפגש. לצד אזורי אירוח פתוחים ורחבים, תוכננו גם פינות אינטימיות יותר, המאפשרות שיחה שקטה מול הנוף או ישיבה רגועה לצד הבריכה. "המעברים בין הפנים לחוץ כמעט ואינם מורגשים, והחלל כולו מתפקד כמו ריזורט רציף שבו כל אזור מגלה חוויה אחרת", אומר האדריכל.
בריכה, מטבח פנים ומטבח בחוץ
אחד האלמנטים המרכזיים בקומה הוא המטבח הפנימי, שתוכנן כמטבח גלריה פונקציונלי: אי מרכזי רחב ובמקביל לו קיר ארונות ארוך. מדובר בתכנון דו־פסי שנחשב לאחד הסידורים האידיאליים לאירוח. "זה הלייאאוט הכי נכון לאירועים ולאירוח", מסביר דאהר. "הוא מאפשר תנועה טבעית, עבודה נוחה ונוכחות של הרבה מאוד אנשים בחלל מבלי לחוש עומס".
בריכת שכשוך רדודה שאפשר לשבת בה
(צילום: פידא דאו)
הקומה עוצבה בעיקר על בסיס אבן טאג' מהאל, עץ ואלומיניום
(צילום: פידא דאו)
לצד המטבח הפנימי תוכנן גם מטבח חוץ מאובזר לעילא המאפשר לבשל, לארח ולאכול גם באוויר הפתוח. בניגוד למטבחי חוץ שנשארים חשופים לחלוטין, כאן היה חשוב לדאהר ולבני הבית לייצר תחושת חמימות והגנה מפני פגעי מזג האוויר. לכן נבחרה תקרת במבוק שמכניסה רכות, טבע ועדינות לצד הפונקציונליות.
גם הבריכה בחצר נולדה מתוך מחשבה על חוויית שהייה ולא רק על נראות מרשימה. הבריכה, באורך 13 מטר, כוללת לכל אורכה שכשוכית רדודה בעומק של כ־20 ס"מ. כך יכולים בני הבית והאורחים לשבת בתוך המים, לנהל שיחה, לשתות או פשוט לנוח. "זו לא בריכה שנועדה רק להסתכל עליה", אומר דאהר. "זו בריכה שנועדה לחיות בתוכה".
תקרת במבוק ופסל ג'ירפה לבן
(צילום: פידא דאו)
חללי החוץ משתרעים על פני כחצי דונם
(צילום: פידא דאו)
המטרה: להשרות תחושה רגועה גם באירוח רב משתתפים
(צילום: פידא דאו)
בעיקר שלושה חומרים טבעיים
השפה החומרית בחלק הזה של הבית נשענה רק על שלושה חומרים מרכזיים: אבן טאג' מהאל, עץ ואלומיניום, לצד שימוש בחומר דמוי אלומיניום. "הבחירה המצומצמת יצרה תחושת ניקיון ואלגנטיות, ואפשרה לנוף ולאור הטבעי להישאר במרכז החוויה", אומר האדריכל. "שטח הפנים של הקומה עומד על כ־130 מ"ר, בעוד שחללי החוץ משתרעים על פני כחצי דונם. למרות קנה המידה הרחב, הצלחנו לשמור על תחושה אישית, רגועה ואינטימית, שלא מרגישה ראוותנית.
חדר השינה עוצב כבר בעבר ונמצא למעלה
(צילום: פידא דאו)
חדר השינה מאופיין בגוונים כהים ועמוקים יותר
(צילום: פידא דאו)
"בסופו של דבר, זהו פרויקט שמספר סיפור רחב יותר על אדריכלות עכשווית: לא רק תכנון של חללים יפים, אלא יצירת חוויית חיים בתוכם, מקום שבו אנשים יכולים לארח עשרות חברים ומשפחה, אך גם למצוא לעצמם רגע קטן ושקט מול ההרים. זה מקום שמצליח לקחת משפחה שמטיילת ללא הפסקה בעולם - ולגרום לה לרצות להישאר דווקא בבית שלה בארץ".
