ביתם של זוג בשנות ה-50 לחייו, 250 מ"ר גודלו, יושב על מגרש בן 750 מ"ר הממוקם במושב כפרי באזור ירושלים. שני בני הזוג בעלי משרות ציבוריות תובעניות, הורים לארבעה ילדים ששניים מהם כבר עזבו את הבית, והשניים הצעירים יותר (בני 25 ו-17) עדיין מתגוררים בו. הבית משתרע על פני שלוש קומות – מרתף, קומת קרקע וקומה עליונה, בנוי על צלע הר ומשקיף לנופים ההרריים של האזור. הוא נבנה בסגנון טוסקני כפרי, עם השפעות ספרדיות וים תיכוניות, קרותיו מחופי לבנים ("בריקים") ומרוצף באבן. הוא מואר ואוורירי הודות לפלטת הצבעים הבהירה שנבחרה לפתחים הגדולים, לתקרות הגבוהות ול"גשר" הפתוח המחבר בין קומות הבית. סביבו גינה פורחת ועצי פרי.
"הגיע אליי זוג עם חלום על בית בטוסקנה ומקום קסום על מגרש נהדר, מול נוף עוצר נשימה", מספרת המעצבת, הנדסאית האדריכלות שירלי דן. "בעלת הבית אוהבת חומרים טבעיים, אבן ועץ. היא רצתה בית עם נשמה ואופי ועם השפעות אתניות, כמו אריחים מצוירים ששילבנו באמבטיה ובפינת הזולה שבגינה. צריך היה להביא בחשבון שהאזור קר מאוד, ולכן השתמשנו בחומרים מבודדים, למשל טיח תרמי. קשה לחמם בית עם תקרות גבוהות כאלה, ולכן הכנסנו חימום תת-רצפתי וכן קמין פנימי וחיצוני".
נשמע יקר. בכלל, את ידועה כאדריכלית שהעשירון העליון אימץ לחיקו.
"אני באמת ידועה בבניית בתי יוקרה, אבל אני יודעת גם לעשות בתים יפים בלי להשתולל. בבית הזה עבדנו עם תקציב ולא יכולנו להתפרע, ובסוף לא התפשרנו על כלום, הגשמנו את כל החלומות, כולל חשמל חכם ומזגני VRF שעלותם גבוהה יותר משמעותית. עשינו את זה באמצעות קבלני משנה מקומיים ולא תושבי המרכז, עם בדיקת הצעות מחיר מספקים שונים ועבודה של כיתות רגליים. בנייה של בית ממוצע אורכת כשנה וחצי. את הבית הזה בנינו במשך יותר משנתיים וחצי, עם תקציב מהודק וקביעת סדר עדיפויות. במרתף, למשל, אפשר להשקיע פחות, ובחלונות, שהם היופי של הבית, לא לוותר. לא מוכרחים להביא רהיטים מאיטליה".
סיור מודרך
דלת הכניסה הגדולה מובילה אל מבואה רחבה שבה נשתל עץ זית עתיק. למבואה, בגובה כפול, תקרה עשויה קורות גלויות וקירות זכוכית. היא לב הבית וחוצה אותו לאגף פרטי מימין ולאגף ציבורי משמאל. סמוך לה ממוקם שולחן עבודה עתיק המשמש את בעלת הבית, שבחרה לעבוד שם ולא בחדר עבודה ייעודי. האגף הציבורי מוקף חלונות ענק הנפתחים לנוף פסטורלי, כולל מטבח, פינת אוכל וסלון שחלונותיו משקיפים אל הבריכה.
26 צפייה בגלריה
חלונות גדולים אל הבריכה, קמין ומערכת קולנוע ביתית המשולבים בקיר לבנים. הסלון
(צילום: שי אדם)
בסלון פינת ישיבה בהירה ("בד דוחה כתמים, הבחירות שלי פרקטיות", מסבירה בעלת הבית), שתי כורסאות עור בגון קוניאק, שטיח בהדפס וינטג' ומסך טלוויזיה שקוע בקיר שבו משולבים גם קמין ומערכת קולנוע ואודיו. פינת האוכל מציעה שולחן אבירים גדול מעץ, שיכול להיפתח כדי להתאים ל-14 אנשים. במטבח ארונות עץ בסגנון כפרי, צבועים בגוון בז' עם פרזול נחושת, אי מעץ ושני כיורי נחושת, ארונות עליונים עם דלתות זכוכית ושני תנורי לבֵנים גדולים בסגנון וינטג'י ("אנחנו מארחים הרבה"). בחצר בריכה, פינות ישיבה, מטבח חוץ ופינת מנוחה ("זולה") שביקשה בעלת הבית.
מצִדה השני של המבואה מסדרון המוביל אל האגף הפרטי. כאן ממוקמת סוויטת ההורים, הכוללת חדר שינה מרוצף בפרקט ומחופה בטפט ופינת ישיבה קטנה הניצבת מול המיטה. מכאן עוברים דרך חדר ארונות פתוח אל חדר רחצה פרטי עם ריצוף בטון מצויר ממרוקו. לסוויטת ההורים יש גם יציאה משלה אל הבריכה.
ממול נמצא חדר השינה המרווח המיועד לבת הצעירה, ובין שני החדרים מפריד גרם מדרגות מחופות עץ מפירוק, וממנו עולים אל גלריה המאפשרת להשקיף אל החלל הציבורי מלמעלה. מכאן גם יורדים אל המרתף, ובדרך פוגשים את שירותי האורחים.
בקומה השנייה, שנבנתה מעל האגף הפרטי בלבד, מסדרון ארונות אחסון ושני חדרים מרווחים מחופים פרקט, עם תקרה מקורות עץ מולבנות. אחד החדרים מיועד לבן, והשני לאירוח. חדר אירוח נוסף נמצא בקומת המרתף, ולצדו חדר אחסון. הבן המתגורר בקומה זו הוא מוזיקאי, ועיצוב החלל התחשב בכך, עם נקודות חשמל רבות וקירות אקוסטיים לימי הקלטות.
"ידעתי מה אני רוצה והתעקשתי"
בעלת הבית, אישה נמרצת וחובבת עיצוב עם כישורי ניהול, לקחה על עצמה את פרויקט בניית הבית לאחר שנים של מגורים בדירה מרווחת בעיר הבירה. בחלוקת התפקידים היא תקשרה עם אנשי המקצוע, ואילו בעלה, בן המושב, היה אחראי על ענייני הכספים והתשלומים השונים.
"במהלך הבנייה למדתי מה צריך לעשות בכל שלב, ושידרתי ביטחון שאני יודעת על מה אני מדברת", היא מספרת. "לא אמרתי לאנשי המקצוע, 'תעשו מה שנראה לכם'. ידעתי מה אני רוצה והתעקשתי על זה. קרה לא פעם שאנשי המקצוע אמרו לי, 'זה ישר כמו פלס', ואני אמרתי, 'זה לא ישר', וביקשתי לבדוק שוב. לשדר ביטחון היה קריטי, מכיוון שיש נטייה לחשוב שאם את אישה, את לא מבינה כלום".
איך הצלחת לשלב את האחריות על הבנייה עם קריירה תובענית?
"תהליך הבנייה הוא קשה, אבל למזלי בעלי אדם נוח ואנחנו חולקים את אותו הטעם. לא נקלענו לוויכוחים כפי שקורה בבתים רבים. לקחתי מפקחת עבודה, אישה, כי אני חושבת שלנשים יש יכולות לרדת לפרטים הקטנים וגם להסתכל על התמונה הכוללת. הגעתי אל השטח בשעות הערב המאוחרות, ואם היה צריך, הארתי את האזור עם פרוז'קטורים שהאירו את השטח. לקחתי חשמלאי בנפרד ואינסטלטור בנפרד כדי להוזיל עלויות ולקבל ליווי צמוד מתחילת הבנייה ועד סופה.
"הבנתי שקבלן שלד יכול להביא לך חשמלאי ואינסטלטור נהדרים, אבל קבלן גמר זו התמחות אחרת, וחשוב שהחשמלאי והאינסטלטור שהתחילו את התהליך ימשיכו עד הסוף ויהיו מוכנים לשינויים תוך כדי תנועה. למשל, ליד המדרגות הייתה תוכנית לדלת יציאה אל מרפסת מונמכת. בזמן הבנייה התברר שזה לא אפשרי בגלל ענייני ביוב של הכביש, והתוכנית בוטלה".
מה היה הכי חשוב לך בתכנון הבית?
"למרות שהילדים הגדולים יצאו מהבית, ויכולתי לבנות בית קטן יותר, ביקשתי לעצב לכל אחד מהם חדר מרווח כדי שיבואו להתארח כמה שיותר בחגים ובסופי השבוע ויוכלו להישאר לישון בנוחות".
יש לך עצות למי שבונה עכשיו את ביתו?
"עוד לפני שהתחלתי לבנות התחלתי באיסוף הפריטים שאני אוהבת כדי לא להגיע אל בית ריק בסיום הבנייה. אנשים אמרו, איך את יודעת שזה יתאים? אמרתי, 'כשאני אוהבת פריט, הוא ישתלב עם הכל'. וזה מה שקרה. את ימי שישי השקענו, בעלי ואני, בטיולים כדי למצוא פריטים. ככה היה לי מספיק זמן ללקט את מה שאני אוהבת. היו התייעצויות עם הילדים, ולי היה חשוב שתהיה פה עבודת צוות. אני אוהבת שיש פריט עתיק בכל בית. אצלי העיצוב הוא טוסקני, אבל שולחן האוכל עתיק, וזה מוסיף יופי בעיניי".
על מה ויתרת?
"מיקמתי את מערכת הקולנוע שלנו בסלון, ליד הקמין, ולא במרתף, כפי שנהוג, גם בגלל שיקולים של חוסר מקום וגם כדי שאוכל ליהנות מצפייה בסרט מול הנוף".
מה הפינה הכי אהובה עלייך בבית?
"רציתי פינת שאנטי בחצר עם קמין חיצוני להירגעות ולחשיבה, שנותנת נקודת מבט על כל הנוף וגם על כל הבית. אני נמצאת שם בסופי השבוע, כשיש לי זמן. אני אוהבת גם את האי של המטבח, שנמצא במרכז החלל. אני יושבת שם עם הילדים סביבי, והוא תמיד נותן תחושה של בית וחמימות, עם ריחות של תבשילים ברקע ועם העוגות של בתי, שהיא שף-קונדיטורית".
למה בחרת לוותר על חדר עבודה ולמקם את השולחן שלך במרכז הבית?
"מאחר שאני עובדת המון שעות מחוץ לבית, לא רציתי לשבת בתוך חדר ולעבוד כשאני צריכה להשלים עבודה גם בבית. כשאני יושבת פה אני רואה את עץ הזית, את הגינה, את הבריכה ואת הנוף, וכמובן את הילדים".
