במושב בני ציון, על מגרש של כ־500 מ"ר, עומד בית בן 350 מ"ר, שלוש קומות, שמרגיש כמו יצירה מתמשכת. מבחוץ, הוא כמעט נעלם בתוך שכבה של צמח גפנית מחומשת שמטפס על הקירות ויוצר נוף ירוק, צפוף ועוטף - כמו בית שצמח מהאדמה. "מדובר בבית ששיפצנו מא' ועד ת' בהשקעה של יותר ממיליון שקל", אומרת רות שריג לוי, אדריכלית שמלמדת ב"שנקר" ומכשירה את הדור הבא של הנדסאי האדריכלות. "זה היה בקיץ, בלחץ של זמן, והצלחנו לסיים את הכול תוך חודשיים, אחרי שגם שברנו את כל הקירות".
בבית גרים זוג בשנות ה־40 לחייהם, הוא איש עסקים והיא אמנית, וארבעת הילדים שלהם בגילאי 14 עד שבע. שריג לוי מגיעה בעצמה מבית שבו האם אמנית טקסטיל - אורגת שטיחים בעבודת יד שעבודותיה מוצגות עכשיו במוזיאון מוזה בהרצליה. "גדלתי לתוך אמנות שמשלבת שטיחים, שבעיניי הם אלו שמעניקים לבית שכבת רוך וחומריות נוספת, וזה בא לידי ביטוי גם בפרויקט הספציפי הזה", היא אומרת. הבית הפרטי אכן משובץ בשטיחים לא שגרתיים ובהם שטיח בהדפס זברה בחיתוך א־מורפי, שטיח בצורת עלה, שטיח כדורונים ושטיחים אתניים ואוריינטליים.
הפרקט מטפס לספרייה
לקראת עיצוב ותכנון הבית, הלקוחות נתנו לה יד חופשית וקרדיט מלא ליצור עבורם את המעטפת החדשה שלהם. "הם לא הגיעו עם אג'נדה מסוימת. הם הביאו איתם רהיטים וחפצים מהבית הקודם ויחד החלטנו מה יישאר ומה יוחלף. הסגנון שלי הוא מאוד ורסטילי, כזה שמתאים את עצמו, אני לא מוכתבת על ידי אופנות. הסגנון שלי הוא על־זמני וזה מה שהיה חשוב להם", אומרת שריג לוי על בחירת הקו העיצובי.
נקודת המוצא הייתה הגפנית המטפסת שעוטפת את הבית כמעט מכל צד, ומעניקה תחושת פרטיות עמוקה כבר מהשביל. "הצמחייה לא רק מקשטת, היא חלק מהאדריכלות, יוצרת מיקרו־אקלים מוצל ורך", מסבירה האדריכלית.
הלב הפועם של הבית הוא הסלון שנמצא בחלל גבוה וכפול עם ספריית עץ רציפה שמטפסת עד התקרה. הספרייה, שמכילה מאות ספרים מתחומי סיפורת, פילוסופיה, אמנות ואדריכלות, יוצרת מראה דרמטי אך חם. שילוב הצבעים של הפרקט והספרייה, יוצר מעין אשליה שהפרקט החום מהעץ המלא מטפס למעלה, וממשיך לספרייה. הקירות, לדברי האדריכלית, נשארו לבנים כדי ליצור ניגוד ולהאיר את החלל הגבוה. הספה הארוכה בירוק עמוק נבחרה בטולמנ'ס כך שתשתלב עם ספות בעיצוב רטרו של פלורליס. גופי תאורה מנחושת של המעצב טום דיקסון משתלשלים מהגובה ומוסיפים אור חם על הספה הירקרקה, שטיח הזברה והדום העור שתחתם.
"החלל מזכיר יותר ספריית אוניברסיטה אירופית מאשר סלון כפרי, ואני חושבת שזה היופי שלו", אומרת שריג לוי. "מדובר בסגנון אקלקטי - השולחן, השטיח והרבה מהאביזרים הגיעו מהאוסף הפרטי של בני המשפחה. לצד זה, חידשנו ספות שמוסיפות המון יופי, כמו גם תאורה מותאמת ואביזרי נוי ואמנות".
מטבח לבן עם רצפה גיאומטרית
הסלון והמטבח חולקים את אותו חלל רחב ידיים, ומה שמפריד ביניהם זה שולחן האוכל. "פינת האוכל העגולה מייצרת רגע נעים בין הסלון למטבח. היה לי חשוב שהמעבר ביניהם יהיה לא דרמטי אלא טבעי, כמו זרימה פנימית", היא מוסיפה. המטבח נמצא בחלל יחסית סגור עם תקרה נמוכה משמעותית מזו שבסלון. הוא מכיל מסה גדולה של ארונות ולכן נבחר הצבע הלבן כדי שתהיה תחושה יחסית קלילה. "החומר שנבחר הוא פורמייקה, כדי שיהיה קל יותר לתחזק את המטבח עם ארבעה ילדים קטנים. זה חומר שלא סופג שריטות ונוח מאוד לשימוש", מסבירה שריג לוי. "במטבח בולטת רצפה בשחור־לבן גרפית, מעין אשליה תלת־ממדית שמוסיפה ניגודיות ואופי. אריחים בסגנון הזה נבחרו גם לחללים הרטובים האחרים בבית. מקרר Built in מוסתר מאחורי דלתות המטבח, כדי לשמור על הרצף והאחידות. יש שם רק חלון אחד אז תכננתי שגם הוא יהיה בלבן".
גלריה שקופה מעל המטבח יוצרת תחושה של בית רב־שכבתי, עם קשר עין אנכי בין הקומות. האי הרחב משמש מוקד משפחתי להתכנסות סביב ארוחות, שיעורי בית, שיחות עבודה ועוד. "פרופיל הברזל נועד כדי ליצור קלילות וקשר עם החלל הכפול בסלון. יצרתי רצפה מפרידה, ושם למעלה, ממוקם חדר של אחת הילדות. הוספנו וילונות הצללה, כך שהיא שולטת בחשיפה של החדר", מסבירה האדריכלית.
מהסלון יש יציאה אל מרפסת מקורה ומאווררת, עם ריהוט ראטן וכאמור צמחייה שמטפסת מסביב. שריג לוי היא גם אדריכלית נוף במקצועה ובתכנון הפרויקט היא הביאה בחשבון את החיבורים של החוץ והפנים למראה הרמוני, עם כמה שפחות חומות ומחיצות וכמה שיותר ירוק שישתקף מהחלונות. "זוהי אחת הפינות הפעילות בבית בבוקר, בצהריים ובערב", היא אומרת, "זה מקום לשבת, לארח, לעבוד או ללמוד וליהנות מהטבע".
אמנות להורים, חלל למידה לילדים
בחדר ההורים, שנמצא גם הוא בקומה הראשונה ליד הסלון, נשמר מראה רגוע ומואר, ביתי וחמים, עם שטיחים צבעוניים, פופים רכים, יצירות קדרות של אם המשפחה ופתחים גדולים לגינה. "גם כאן בני הזוג רצו אווירה אקלקטית, לגמרי בסגנון מה שעשינו בסלון. השטיח הודי והוא נדד איתם מהבית הקודם. הוא ממש מוביל את האווירה החמימה המשפחתית בחלל הזה והוא גם מתכתב עם הטקסטיל של המיטה. יש בחדר השינה הרבה אלמנטים של עור - הדום, מסגרת של המראה ולמרגלות המיטה יש ספסל עור המשמש ליופי ולישיבה", היא מסבירה.
שריג לוי ובעלי הבית אוהבים תמונות ואמנות וזה בא לידי ביטוי גם בחלל הזה, ולא רק בחלל המרכזי. בנוסף, משובצות בחדר השינה יצירות של האמנית הצרפתייה Frédérique Morrel שיוצרת פסלים ומחפה אותם בגובלנים שהיא אוספת בשוקי פשפשים. גם בסלון יש יצירות מבית היוצר שלה.
המסדרון נמצא מאחורי חדר השינה ומוביל לחדר רחצה. "הפכתי את המסדרון לחדר ארונות פרקטי תוך ניצול מקסימלי של מקום. גם כאן הפורמייקה לבנה, מתוך חשיבה על נוחות, תחזוקה וניקיון", אומרת שריג לוי.
בחדרי הילדים יש יותר משחקיות ופחות הצהרה, לכל ילד עוצב חדר לפי גילו, טעמו ותחביביו, ובהם שולבו טפט עם פסים כחולים־לבנים שיובא מאנגליה, מסכות של חיות, שטיחים בהשראת הטבע. כל אלו הופכים את החדרים לחללים שמאפשרים דמיון חופשי וחופשיות של תנועה. בנוסף, יש חלל מרכזי למפגשים וללמידה. "הרעיון המרכזי והאידיאולוגי הוא שהילדים לא יסתגרו כל אחד בחדרו ויהיו מנותקים, אלא שישבו באותו מקום להכין שיעורי בית. הנגרות היא בהזמנה מיוחדת כדי שיהיה נוח לקרוא, ללמוד, לעבוד על מחשב ולדבר", אומרת שריג לוי.
בחדר הרחצה של הילדים בולטת שפה אירופית עם אריחי מטרו לבנים, ריצוף גיאומטרי שחור־לבן, ברזי כרום בקו נקי וזכוכית. הקומה התחתונה בבית משמשת את האם הקדרית כחדר עבודה. יש לה מטבחון קטן, פינת אוכל ופינת ישיבה בסגנון כפרי בוהו־שיק. גם פה לא ויתרו על שטיחים וצמחייה, ואת הקיר מעטר אוסף כובעי קש של בעלת הבית.
