במושב בצפון השרון גרה משפחה מורחבת שאוהבת לבלות ביחד. על נחלה בת כשני דונמים עומדים כמה בתים שפונים כולם לרחבה מרכזית שבני המשפחה מכנים בשם "רחבת הקיבוצור", משום שהיא יוצרת תחושה כמו של רחבה מרכזית בקיבוץ. לפני זמן מה החליט אחד מבני המשפחה לעבור עם אשתו ועם שלושת ילדיהם (בני עשר, שמונה ושלוש) לגור בבית שבו גדל – וילה בגודל 178 מ"ר.
הם פנו לאדריכליות דניאל רוזנבוים ותמי משולם מסטודיו דו כדי שיתכננו ויעצבו את הבית מחדש בהתאם לצורכיהם. השתיים התבקשו לא לשנות את המבנה הכללי של הבית בצורת האות ח' שמקיפה חצר פנימית, אבל הן פתחו בו חלונות חדשים, עשו שינויים קטנים אבל משמעותיים בסידור הפנימי ויצרו בית חמים בסגנון טמפלרי – סגנון שמאפיין את עבודתן גם בבתים נוספים.
שמנת, פיסטוק ועץ
השינוי מתחיל עוד לפני הכניסה לבית. מבואת הכניסה החיצונית הוגבהה כך שכעת היא בגובה זהה לזה של הבית ורוצפה באריחי אבן לקט ששוקעו בבטון לבן. דלת הכניסה הראשית הוחלפה לדלת עץ וינטג' כפולה מפירוק, שנפתחת מול חלון עץ מעוגל שמשקיף אל הפטיו ושהיה כאן עוד לפני השיפוץ. מהכניסה אפשר לפנות ימינה, לחלל המרכזי, או שמאלה, לאגף הפרטי שבו חדרי השינה.
המטבח תוכנן מחדש בצורת ח' גדולה ושולחן האוכל ניצב במרכז. פס אחד של המטבח מורכב מארונות גבוהים בהירים שבהם שובצו גם מדפים פתוחים מעץ. הפס הניצב לו כולל ארונות נמוכים ומשטח עבודה שמעליהם נתלתה בצד אחד תוספת ארונות עם דלתות זכוכית. בצד השני יש חלון גדול מאלומיניום בגוון שמנת שפונה דרומה, אל הרחבה המשפחתית המשותפת. מולו ניטע עץ אלון שאמור עוד לגדול ולסייע לפרטיותם של בני הבית. בין שני פסי הארונות הניצבים נפתחת דלת זכוכית ואלומיניום אל אותה רחבה. את המבנה בצורת האות ח' מסיימת ארונית מזווה בצבע פיסטוק, שתוכננה כך שהיא מגיעה רק עד חצי מגובה הקירות ומאפשרת קשר עין בין המטבח והסלון.
במרכז, כאמור, שולחן עץ גדול שנרכש בחברת ווטסו עם שישה כיסאות מעץ טיק ועור שנקנו דרך פייסבוק מרקטפלייס וכיסא מעוצב נוסף לפעוט. שני גופי תאורה מעץ וברזל תלויים מעל לשולחן האוכל ומתכתבים עם הספוטים מפליז שנתלו בסמוך, מעל לארונות המטבח.
שתי מדרגות יורדות מהמטבח אל מפלס הסלון. הן היו כאן קודם אך עוצבו מחדש עם אבן חלילה (אבן גיר צהבהבה מדרום הר חברון) כדי שישתלבו בריצוף הטרצו הקיים שנשמר ולוטש ליצירת מראה רענן של משטח אחיד. גם בסלון הוגדלו הפתחים משמעותית. מצפון נפתח חלון חדש אל הפטיו ונקבע בו ספסל מעץ אלון מרופד בכריות למנוחת צהריים נעימה. בקיר המזרחי שונו מידות החלון – האורך הוגדל והגובה הוקטן – כדי לאפשר מבט החוצה בלי לפגוע בפרטיות. מדרום הוגדל הפתח הקיים משמעותית ותוכננה פרגולת ברזל משולבת בסרגלי עץ להגנה מהשמש ומהגשם.
הריהוט בסלון ביתי ומזמין, עם ספת בד פינתית בגוון כחול ים של חברת לובלינר, כורסת עור עם הדום תואם, שני שולחנות עץ וינטג' שונים שמשתלבים ביחד, ומאחור ניצב קמין שמחמם את האוויר כמו גם את האווירה. שני שטיחים אתניים בגוונים חמים מונחים באלכסון זה על גבי זה ומקנים לחלל תחושה אקלקטית.
תריסים כפריים
אם פונים מהכניסה שמאלה מגיעים אל האגף הפרטי של הבית שהרצפה שלו חופתה בפרקט עץ אלון מיושן, שהושם מעל לריצוף הקיים. רגע לפני המעבר לפרקט נמצאים שירותי האורחים שהמעצבות הוסיפו להם מבואה קטנטנה וקבעו בהם דלת מפירוק מעץ אלון מיושן עם זכוכיות סבתא. בפנים רוצף החלל באריחים מצוירים ובקיר הימני "נגנבה" נישה של כ־30 ס"מ מהחדר הסמוך, כדי ליצור מקום לארון שעליו הונח כיור אבן כהה. ממול לנישה פתחו המעצבות חלון נוסף לאוורור החלל, ומבחוץ נוספו לו תריסי עץ ייחודיים בצבע ירוק לתוספת פרטיות. "תריסי העץ האלה הם ממש סימן ההיכר שלנו, לרוב הם ירקרקים אבל לפעמים גם בצבעים אחרים", מספרות האדריכליות.
27 צפייה בגלריה
האדריכליות משלבות את התריסים הכפריים בכל פרויקט שלהן. רק הצבעוניות משתנה
(צילום: דרור קאליש)
מימין נמצא חדר עבודה קטן שפונה לפטיו. החלל, שהיה קודם פתוח למסדרון, נסגר בזוג דלתות אסם בגוון שמנת עם פרזול שחור כדי לאפשר עבודה שקטה בעת הצורך. בפנים קבעו המעצבות שולחן תלוי עשוי עץ אלון טבעי ומעליו ארונית אפורה כהה. בין לבין חופה הקיר באלון כהה מחורץ, וכיסא וינטג' משלים את התמונה.
וינטג' וזכוכית סבתא
מכאן ממשיך המסדרון אל חדרי השינה, ומתחיל בארון דו־צדדי – צד אחד שלו סגור והשני הוא ספרייה פתוחה צבועה בטורקיז. הארון נקבע במרחק קטן מהקיר שבו ארון נוסף דומה, כך שמתקבל חריץ הצצה מעניין בין חלקי הבית. כאן נפתחות הדלתות של שלושת חדרי הילדים ושל חדר הרחצה שלהם שבו אריחים מאוירים בדוגמת מעוינים ושני ארונות עץ בצבעוניות דומה לזו של הריצוף. ארון אחד כהה יותר ומשמש כארון כיור עם פלטת שיש לבנה, והשני, בתכול בהיר עם זכוכיות סבתא, ממוקם מעל לאסלה.
לבסוף מוביל המסדרון לחדר ההורים הגדול שהורחב במהלך השיפוץ ונפתח בו חלון חדש שפונה צפונה, אל החצר, עם אדן חלון רחב שמאפשר ישיבה נעימה. לכל אורכו של הקיר הימני הוצמד ארון גדול בגוון שמנת עם ידיות פליז, ובמרכז הוצבה מיטה מרופדת שמשני צדדיה זוג שידות עץ מלא מחופות בשיש בגוני שמנת ואפור. השידות נקנו בחנות "בלומה מיי" שבשוק הפשפשים בחיפה, ואיתן נקנתה גם מכתבה עתיקה מעץ מלא שהוצבה בנישה קטנה שתוכננה במיוחד עבורה מול המיטה ומשמשת כפינת איפור.
דלת אסם מפירוק מפרידה בין המבואה של חדר ההורים ובין חדר הרחצה שלהם, שרוצף באריחים מאוירים בגוון תכלכל. מהחדר נגרע שטח קטן לטובת הנישה של פינת האיפור מצד אחד, אבל מנגד הוא הוגדל מהצד השני על חשבון חדר הכביסה הסמוך. בזכות ההגדלה יכלו המעצבות להציב פה ארון עץ שעוצב במיוחד ומעליו כיור מונח לבן מעוטר בפס שחור שנקנה בחנות "טורקיז". מראת טריפטיך שנמצאה בקבוצת וינטג' בפייסבוק נתלתה מעל ומוסיפה לחדר הרבה אופי, שלו תורמת גם מנורת הווינטג' מזכוכית חלבית עם שרשרת פליז שנקנתה בחנות "דורותיאה" ונתלתה במרכז התקרה.
עם סיום הסיור, קשה לפספס חלל מהותי אחד שלא קיים בבית – ממ"ד. "מיד בתחילת הפרויקט הסברנו לבני הזוג שהם חייבים לבנות ממ"ד", נזכרות האדריכליות. "אמרנו להם שממ"ד זה צורך השעה, הכרחי לכל בית בישראל, וניסינו שוב ושוב לשכנע אותם בכך – בלי הצלחה. בהמשך התחלנו להבין עד כמה מדובר במשפחה מורחבת קרובה ובנחלה שמתפקדת כקיבוץ לכל דבר, יש כבר ממ"דים בבתים האחרים, אז התוספת מיותרת בבית הזה. בכל זאת עשינו תכנון שיאפשר הוספה קלה של ממ"ד בחלקו הצפוני של הבית למקרה שיהיה בו צורך בעתיד".
סטיילינג לצילום: לינוי לנדאו
