ברגע היסטורי אחד מבקשת אחת המדינות הגדולות בעולם, המאכלסת כ-282 מיליון בני אדם, להחליף את עיר הבירה שלה, שבה כ־10 מיליון בעיר עצמה וכ־40 מיליון במטרופולין. אך לא מדובר בהעברה המונית של מילוני תושבים, אלא בניסיון לשנות את מרכז הכובד השלטוני כולו אל עיר חדשה ומודרנית, שתכלול עשרות מבני ממשלה, סמלים לאומיים ומוקדי כוח. המהלך נועד לנטוש את הבירה הנוכחית, הצפופה והענקית, ולהיוולד מחדש כעיר מתוכננת מן היסוד, עם חזון של סדר וקיימות בלב נוף טבעי יוצא דופן. אלא שכבר בשלב זה מתברר כי בין ההבטחה הגדולה למציאות בשטח נפער פער גדול, והשאלה המרכזית אינה רק כיצד תיראה הבירה החדשה, אלא האם היא תצליח להפוך לעיר חיה ומתפקדת או שתיוותר כעיר רפאים מפוארת.
הבירה החדשה נבנית בימים אלה באינדונזיה, המדינה בעלת האוכלוסייה המוסלמית הגדולה בעולם. היא מיועדת לשמש כבירה הפוליטית הרשמית ולרכז בתוכה את מוקדי השלטון: משרדי ממשלה, מוסדות ציבור לאומיים ואפילו ארמון נשיאותי חדש. העיר, שנושאת את השם נוסנטרה (Nusantara), אמורה לגלם חזון של סדר שלטוני חדש ושל התחלה רעננה עבור המדינה כולה. אלא שהחזון הזה כרוך גם בניתוק גיאוגרפי: נוסנטרה ממוקמת הרחק מהבירה הנוכחית, ג'קרטה, בצידו האחר של הארכיפלג האינדונזי, על אי בשם בורנאו הנמצא במרחק של כ־1,200 ק"מ מהבירה הנוכחית. זה כמו שממשלת ישראל תבקש עכשיו לעבור מירושלים לעיר חדשה בנגב, אך בקנה מידה הרבה יותר רחוק כמובן.
תהיה התחלה רעננה עבור המדינה? העיר נוסנטרה באינדונזיה
(The Impossible Build)
7 צפייה בגלריה
המבנה המסקרן והבולט ביותר בעיר, הנמצא בשלבי בנייה, הוא הארמון הנשיאותי
(צילום: hendra yuwana, shutterstock)
בגלל משבר האקלים?
אחת הסיבות המרכזיות, אם כי הפחות מדוברות, להחלטה הדרמטית על העברת הבירה קשורה גם למשבר האקלים. בעשורים האחרונים חוותה ג'קרטה עשרות אירועי שיטפונות חריגים, חלקם משביתים שכונות שלמות וגורמים לנזקים כבדים לתשתיות ולכלכלה העירונית. העיר, השוכנת ברובה בגובה פני הים ואף מתחתיו, מתמודדת גם עם תופעה מתמשכת של שקיעת קרקע, בין היתר בשל שאיבה מסיבית של מי תהום. לפי הערכות, עליית מפלס הים עלולה בעתיד הקרוב להפוך אזורים נרחבים בג'קרטה לבלתי ראויים למגורים, ואף לחייב פינוי של שכונות שלמות. במובן זה, נוסנטרה אינה רק פרויקט של זהות לאומית ושלטון, אלא גם ניסיון אסטרטגי של המדינה להיערך לעתיד אקלימי מאיים ולחפש חלופה בטוחה יותר.
בניית העיר החדשה החלה בשנת 2023, ומאז מתקדם הפרויקט בקצב מהיר יחסית: עד כה הושלמו כמה מבני ממשלה, לצד מלונות, בנקים ודירות המיועדות לעובדי מדינה ולכוחות הביטחון. במקביל, מתגבשות תוכניות להקמת שורה ארוכה של מבני ממשל נוספים, שכונות מגורים, מתחמי שגרירויות ותשתיות תחבורה ציבורית וכן גן בוטני ומוסדות בתחומי הספורט, התרבות, החינוך והבריאות – כולם אמורים לעצב את דמותה של הבירה החדשה כעיר מתפקדת, ולא רק כמרכז שלטוני. אלא שלפחות בשלב זה, הפער בין החזון למציאות ניכר: כיום מתגוררים בעיר כ־2,000 עובדי מדינה בלבד, ולצידם כ־8,000 פועלי בניין. לפי התוכניות הרשמיות, עד 2030 אמורה האוכלוסייה המקומית לעמוד על כ־1.2 מיליון תושבים – יעד שאפתני במיוחד, המעורר שאלות באשר ליכולת למשוך אוכלוסייה רבה בזמן קצר וליצירת מרקם עירוני תוסס ולא רק אוסף של מבנים מתוכננים בקפידה.
7 צפייה בגלריה
כיום מתגוררים בעיר כ־2,000 עובדי מדינה בלבד, ולצידם כ־8,000 פועלי בניין
(צילום באדיבות Urban+)
7 צפייה בגלריה
מרקם יומיומי מתפקד, שמבקש לחבר בין זהות לאומית, קיימות סביבתית וטכנולוגיה
(צילום באדיבות Urban+)
ארמון נשיאותי בהשראת מלך הנשרים מהמיתולוגיה
המבנה המסקרן והבולט ביותר בעיר, הנמצא כיום בשלבי בנייה מתקדמים, הוא הארמון הנשיאותי החדש, המכונה גארודה (Garuda Palace). זהו אחד משבעה ארמונות נשיאותיים באינדונזיה, והוא ממוקם על ראש גבעה המשקיפה על המרחב העירוני המתהווה. עיצובו האדריכלי של הארמון שואב השראה מדמות הגארודה - עוף מהמיתולוגיה ההינדית והבודהיסטית, המוכר כמלך הנשרים וכסמל לאומי מרכזי באינדונזיה. את הדימוי פיתח ויצר הפסל האינדונזי ניומן נוארטה, ודמותו הענקית של העוף משמשת בסיס צורני ורעיוני למבנה. כך מצטייר הארמון הנשיאותי כסמל המזוקק ביותר של החזון הגדול שמאחורי העיר החדשה. אלא שכשמרימים את המבט מהמונומנט הבודד אל המארג העירוני הרחב, מתברר שהסיפור של הבירה החדשה מורכב הרבה יותר, ובעיקר פוליטי בהרבה.
את היוזמה להקמת עיר בירה חדשה השיק בשנת 2019 הנשיא האינדונזי לשעבר ג'וקו וידודו, מתוך תפיסה שיש להחליף את "ג'קרטה המזוהמת, הפקוקה והשוקעת" במרכז שלטוני חדש ומתוכנן. מאז, עם התקדמות העבודות בשטח, התמונה השתנתה. נשיא חדש, פרבובו סוביאנטו, שנכנס לתפקידו באוקטובר האחרון, החליט לצמצם דרמטית את תקציב הפרויקט: מ־2 מיליארד דולר בשנת 2024 ל־700 מיליון דולר בלבד בשנת 2025, ובשנה שלאחר מכן הוקצו כ־300 מיליון דולר בלבד – כשליש מהסכום שנדרש בפועל. במקביל, גם ההשקעות הפרטיות התרחקו מהחזון המקורי וירדו ביותר ממיליארד דולר מהיעד שנקבע. מעבר לקשיי המימון, הנשיא החדש טרם ביקר בעיר המיועדת ואף החליט להוריד את מעמדה מ"הבירה הרשמית של אינדונזיה" ל"בירה פוליטית" בלבד – שינוי סמלי המעיד על חוסר הוודאות המרחף מעל עתידו של הפרויקט.
לנסח מחדש את העירוניות האינדונזית
לצד ההקשר הפנימי והאזורי, לפרויקט נוסנטרה יש גם זווית בינלאומית שעשויה לעניין במיוחד את הקורא הישראלי. אף שאינדונזיה וישראל לא מקיימות יחסים דיפלומטיים רשמיים, בשנים האחרונות נרשמת התחממות שקטה ביחסים מאחורי הקלעים, בעיקר בתחומי הכלכלה, הסחר והטכנולוגיה. על רקע הרצון להרחבת "הסכמי אברהם" והניסיון האמריקאי לצרף מדינות מוסלמיות נוספות למעגל הנורמליזציה, אינדונזיה מוזכרת לא אחת כמועמדת אפשרית, גם אם רחוקה, למהלך דומה. אם תתרחש תפנית כזו, היא עשויה לפתוח בפני ישראלים לא רק דלת מדינית, אלא גם אפשרות ממשית לבקר במדינה הגדולה והמסקרנת הזו, ואולי אף להשקיע בעיר הבירה החדשה.
מעבר לשאלות של מדיניות ודיפלומטיה, עתידה של נוסנטרה יוכרע בראש ובראשונה בשטח, באופן שבו תורגם החזון האידיאולוגי והלאומי לעיר מתפקדת. את תכנון האב של העיר הוביל הסטודיו האינדונזי Urban+, משרד המתמחה בתכנון ערים ותוכניות אב בקנה מידה גדול, ופועל בשנים האחרונות בשורה של פרויקטים לאומיים ואזוריים ברחבי אינדונזיה. עבור Urban+ נוסנטרה לא נתפסה רק כעוד פרויקט תכנוני, אלא כהזדמנות לנסח מודל חדש של עירוניות אינדונזית. כפי שהסביר אחד מאדריכלי המשרד: "החזון נועד ליצור עיר שאינה נשענת רק על סמלי שלטון ומבני ממשל, אלא על מרקם יומיומי מתפקד, שמבקש לחבר בין זהות לאומית, קיימות סביבתית וטכנולוגיה עירונית מתקדמת".
כאמור, אחד החששות המרכזיים סביב נוסנטרה הוא שהפרויקט עלול להסתיים בכישלון מהדהד. מתכנני ערים ומומחים שונים התריעו כי הקמה של עיר חדשה מאפס היא תהליך ארוך ומורכב, שאינו ניתן למימוש תוך שנים בודדות, ובוודאי לא בתנאים הנוכחיים. לדבריהם, הפרויקט סובל משילוב של אי ודאות תכנונית, פערי מימון והיעדר מחויבות פוליטית ברורה. חוקר משפט חוקתי מאוניברסיטה באינדונזיה צוטט בתקשורת המקומית כשהוא מגדיר את נוסנטרה כבר כ"עיר רפאים", וטוען כי ההגדרה שלה כ"בירה פוליטית" חסרת משמעות ממשית במסגרת החוק האינדונזי. "הבירה החדשה אינה נמצאת בראש סדר העדיפויות של הנשיא סוביאנטו", אמר והוסיף: "מבחינה פוליטית, העיר לא מוכנה עדיין למות, אך גם לא מוכנה באמת לחיות".
לפרויקט המורכב והגרנדיוזי יש בעיות נוספות, גם בתחום הסביבתי. לפי המתכננים, העיר החדשה מתוכננת לא פחות כ"אחת הערים המקיימות ביותר בעולם", עם גישה תכנונית הדוגלת ברעיון של "עיר־יער" באמצעות שטחים ירוקים פתוחים רבים. אף על פי כן, כמה ארגונים סביבתיים מאינדונזיה טוענים שהפרויקט דווקא גרם נזק אקולוגי חמור. הם מעריכים שיותר מ־2,000 דונם של יערות גשם הקיימים באזור עם מערכות אקולוגיות ייחודית נהרסו בשנתיים האחרונות עקב עבודות פיתוח של העיר הכוללות הקמת כביש מהיר ונמל תעופה חדש. "התושבים המקומיים מאבדים גם את הכלכלה וגם את הסביבה - הם מפסידים בשני הכיוונים", אמר לתקשורת איש סביבה מקומי. הממשלה, לעומת זאת, הכחישה כל השפעה סביבתית שלילית והגנה על מעורבותה עם קבוצות ילידיות, כשחלקן קיבלו פיצוי על אדמתן.
גם במצרים בונים את קהיר החדשה
אינדונזיה אינה המדינה היחידה שבוחרת להזיז את מרכז הכובד השלטוני שלה הרחק מהעיר ההיסטורית הקיימת. מהלך דומה, ואף מתקדם יותר, מתרחש בשנים האחרונות גם במצרים. ממזרח לקהיר כבר הוקמה "הבירה המנהלית החדשה של מצרים" או בשמה הקצר "קהיר החדשה" - פרויקט עצום ממדים, שממשיך להתרחב ולהיבנות בשלבים. העיר לא מתיימרת להחליף את קהיר לחלוטין, אלא לפעול לצידה כמרכז שלטוני חדש ומופרד. אל העיר החדשה הועברו כבר הפרלמנט המצרי, ארמון הנשיאות וכ־14 משרדי ממשלה, והיא כוללת גם אזורי מגורים, רובע עסקים, שגרירויות ותשתיות תחבורה. בדומה לנוסנטרה באינדונזיה, גם כאן ההצדקה הרשמית היא הקלה על הצפיפות, העומסים והכאוס העירוני של המטרופולין הוותיק. אלא שבפועל, רבים מהמבקרים רואים במהלך הזה ביטוי נוסף למגמה אזורית רחבה: ריכוז כוח פוליטי במרחבים מתוכננים, סטריליים ומנותקים יחסית מהעיר ומהאזרחים עצמם, כאלה המאפשרים שליטה, ייצוג וסמליות, אך לא בהכרח מייצרים עירוניות אורגנית או מענה עמוק לבעיות החברתיות והכלכליות של הבירה הישנה.
בסופו של דבר, נוסנטרה ניצבת כניסוי לאומי רחב היקף, המבקש להתמודד בו־זמנית עם עומסים עירוניים, משבר אקלים, שאיפות זהותיות ומציאות פוליטית משתנה. בין חזון שאפתני ובין יישום זהיר, בין תכנון מתקדם ובין קצב חיים שעדיין לא קיים, עתידה של הבירה החדשה ייקבע לא רק במסמכי מדיניות ובתוכניות אב, אלא ביכולתה להפוך ממיזם שלטוני לעיר אמיתית, בעלת אוכלוסייה, דינמיקה ומחויבות ארוכת טווח.
בתוך כך מרחפת שאלה מהותית נוספת: מה יעלה בגורלה של ג'קרטה? האם העברת מרכז השלטון היא מהלך משלים לתהליך שיקום עמוק של הבירה הוותיקה, או שמא מדובר בבריחה מבעיות מורכבות, שנותרות מאחור ללא פתרון אמיתי? התשובה לשאלה עשויה לקבוע לא רק את עתידה של נוסנטרה, אלא גם את האופן שבו אינדונזיה תתמודד עם האתגרים שלה בעשורים הבאים.
