אדריכלות מגורים נתפסת לרוב כתחום טכני שבבסיסו תוכניות, תקנים, חזיתות, מטרים ומערכות תפעול שונות. אבל בפועל, מדובר בתחום שטמונים בו פרמטרים פסיכולוגיים לרוב. הבית שבו אנחנו חיים מהווה סביבה רגשית פעילה הרבה מעבר למעטפת הפיזית. הוא משפיע על מצב הרוח, על תחושת הביטחון, על רמות הסטרס, על מערכות יחסים בתוך המשפחה ועל האופן שבו אנחנו פוגשים את העולם בסוף כל יום.
רובנו מתקשים להסביר למה הם מרגישים ניכור בדירה שלהם. לרוב אנו נוטים להאשים את הרעש מסביב, השכנים, חוסר הנוחות הכללית, המצב הכללי, עייפות מהמרחב או תחושת עומס. אולם מחקרים רבים בפסיכולוגיה סביבתית מראים שבמקרים רבים המקור הוא בתכנון עצמו. הדרך שבה חללים מחוברים זה לזה, הזרימה והתנועה, כמות האור, היכולת לייצר פרטיות והאופן שבו הבניין פוגש את הדייר כבר בכניסה – כל אלה משפיעים באופן ישיר על המצב הנפשי, לעתים אפילו בתת-מודע.
כבר בשנות ה-70 פרסם חוקר הפסיכולוגיה הסביבתית אירווין אלטמן מחקר בדבר פרטיות. הוא מצא שהיא אינה מותרות אלא צורך אנושי בסיסי, וכי הסביבה הבנויה היא הכלי המרכזי שבאמצעותו אנחנו מווסתים חשיפה, אינטראקציה ושליטה. מחקרים עדכניים יותר מאירופה ומארצות הברית מחזקים את המסקנה הזאת ומראים כיצד טעויות תכנון קטנות מצטברות לחוויה יומיומית מתישה. הנה שש טעויות בתכנון הבית שכדאי להימנע מהן:
הטעות הראשונה: כניסה בלי מעבר
הטעות הנפוצה ביותר מתחילה מיד בכניסה, אם דלת הכניסה נפתחת ישירות אל הסלון. לכאורה מדובר בחיסכון בשטח וביצירת תחושת מרחב פתוחה, אבל בפועל זה מבטל שלב קריטי בחוויה האנושית. הכניסה היא בעצם מעבר פסיכולוגי בין העולם החיצוני, הרועש והדורש, ובין המרחב האינטימי. כשאין אזור חיץ קטן שמאפשר להניח חפצים, לעצור רגע, להוריד מתח, ולהרגיש שהבית מקבל אותך – נוצרת תחושת חשיפה מתמדת.
4 צפייה בגלריה
כדאי ליצר מעבר כדי לחצוץ בין הפנים לחוץ. פרויקט The Secret Courtyard ברמת אביב
(צילום: שגיא מורן)
מחקר שפורסם ב־Journal of Environmental Psychology בשנת 2016, מצא כי דירות ללא הפרדה ברורה בין אזור הכניסה לאזורי השהייה מייצרות רמות גבוהות יותר של מתח ותפיסה נמוכה יותר של פרטיות ושליטה.
הטעות השנייה: חלל פתוח מדי
Open space בבית או בדירה נשמע מודרני ונכון, אבל המוח נותר ללא נקודת עוגן. כשהכול מתרחש באותו מרחב – בישול, עבודה, משחק, אירוח ומנוחה – נוצר עומס קוגניטיבי. המוח האנושי זקוק לגבולות מרחביים כדי לארגן את המחשבה, לווסת גירויים ולחוות רוגע.
מחקר שפורסם ב־Journal of Housing and the Built Environment בשנת 2019 מצא שהדיירים דיווחו על תחושת רווחה גבוהה יותר ועל פחות חיכוכים יומיומיים בדירות שבהן קיימת, גם אם חלקית, חלוקה בין אזורי הדירה או אזורים מובחנים, בייחוד בסביבות מגורים צפופות.
4 צפייה בגלריה
עדיף להימנע מנקודות ממשק מביכות. פרויקט The Quadra Penthouse בסביוני רמת אביב
(צילום באדיבות GMA)
הטעות השלישית: נקודות מבוכה יומיומיות
יש טעויות שגורמות לשחיקה גם אם הן לא נראות דרמטיות, כמו שירותי אורחים שממוקמים מול הכניסה לבית או בצמוד לאזור האירוח. על הנייר זה עובד, אך בפועל זה מייצר מבוכה ותנועה לא טבעית בתוך הבית. אנשים לא תמיד יודעים לשים את האצבע על הבעיה, אבל הם חווים אותה.
מחקרים בתחום Environment Behavior Studies מראים שהמרחב אינו ניטרלי, אלא מייצר דפוסי התנהגות, וההתנהגות הזאת מייצרת רגש. נוצר עומס רגשי מצטבר שפוגע בתחושת הנינוחות כשתכנון כופה מצבים מביכים או אווירה של חוסר נוחות חוזר.
הטעות הרביעית: המרחבים המשותפים כצינור תנועה
טעות שלא קורית בתוך הדירה אלא מחוץ לה, עם מסדרונות ומבואות חשוכים, צרים וחסרי אופי שנועדו רק למעבר. הבניין נהיה מרחב אנונימי שמעצים את הבדידות. כשאין אור טבעי, אין מקום קטן לעצירה ואין זיהוי בין שכנים.
מחקר שפורסם ב־Journal of Urban Design בשנת 2017, מצא קשר ישיר בין איכות המרחבים המשותפים בבנייני מגורים ובין תחושת שייכות ולכידות חברתית. מחקר נוסף מ־Building Research and Information משנת 2021 סימן את המגדלים רבי הקומות – שבהם קיימים מרחבי ביניים מזוהים וברורים – ככאלה שהביאו את הדיירים לקיים אינטראקציות חיוביות, גם אם הן קצרות ולא מחייבות.
הטעות החמישית: אור לא נכון
אור הוא מערכת ביולוגית מעבר להיותו עניין אסתטי ו/או פונקציונלי. דיירים מעידים על דירתם כחשוכה, אבל בפועל הם מדברים על עייפות, על שינה שאינה איכותית ועל תחושת כובד. מחקר שפורסם ב־Building and Environment בשנת 2020, מצא כי חשיפה לאור טבעי או לתאורה שמותאמת לשעון הביולוגי משפרת דרמטית את איכות השינה, את רמות האנרגיה ומדדים של בריאות נפשית, גם אם מדובר בדירות קטנות.
הטעות השישית: אובדן תחושת שליטה והתמצאות
בניינים שבהם כל קומה נראית אותו דבר כי אין נקודות התמצאות ואין תחושה של טריטוריה רכה, מייצרים אובדן שליטה מתמשך. מחקר שפורסם ב־Environment and Behavior בשנת 2018 מדגיש את החשיבות של מרחבים שמייצרים זהות גם מחוץ לדלת הדירה הפרטית.
לסיכום נציין כי הבשורה הטובה היא שרוב הבעיות האלה פתירות – חלוקה רכה של חלל פתוח, שינוי מיקום או כיוון פתיחה של דלתות בדגש על דלת הכניסה הראשית, תכנון מוקפד של התאורה והחייאה של המבואה הקומתית. בסופו של דבר הדירה צריכה לאפשר חיים רגועים, בלי להרגיש חשופים. תכנון נכון צריך להיות מדויק, בדגש על ניצול של כל מ"ר אך תוך התחשבות בנינוחות אנושית.
הכותבים הם אדריכלים ושותפים ב-GMA ארכיטקטים
