כשהאדריכלית אלונה נבו סידי מדברת על בית, היא לא מתכוונת רק לקירות, אלא על תהליך רגשי, כמעט טיפולי, שנובע מהקשבה. "אני תמיד אומרת שבית הוא לא רק תוכנית או פרוגרמה, אלא סיפור שלם", היא מרחיבה. "עוד לפני שמתכננים את הבית צריך להבין מה המשמעות שלו בשביל האנשים שגרים בו, מה הם מביאים אליו מילדותם, מה הנוף שממנו באו, מהי הסביבה שגדלו בה". לדבריה, פעמים רבות רואים קשר ישיר, כזה שממחיש את השורה האלמותית ש"האדם אינו אלא תבנית נוף מולדתו". "יש את הדברים הפשוטים שלקוחות מבקשים, כמו סלון מטבח, שהם פחות משתנים", היא מסבירה. "מה שמשתנה זה מה שהם יוצקים לדבר הזה, ואותו אני מתרגמת גם מתוקף תפקידי כאדריכלית, אבל גם כאלונה ודרך המפגש ביני לבינם".
המשמעות של הבית הזה עבור המשפחה בת חמש הנפשות התבררה כחיבור חזק לטבע. העובדה ששלושת הילדים הקטנים לומדים בבית ספר אנתרופוסופי רק העצימה את הדרישה ליצור בית שמרגיש כמו המשך של הטבע שסביבם. "החלום שלהם היה להקים משק", אומרת נבו סידי. "הם חלמו על מרחב פתוח, מואר, חופשי מגבולות ברורים, מקום שבו ילדים רצים יחפים, כזה שבו הים, הצמחים והחפצים שאספו בטיולים הופכים לחלק מהיום־יום".
תרגום בגוף חומר
הבית שנבנה על מגרש של כחצי דונם במושב הבונים נולד מתוך חלום לייצר זרימה בלתי פוסקת: בין פנים לחוץ, בין ישן לחדש, בין חומר לטבע. כבר מהכניסה, דרך מדרגות האבן הגדולות ופרגולת האיקליפטוסים, אפשר לחוש באווירה הזאת.
נבו סידי, מתכננת אורבנית ומרצה באקדמיה במחלקה לאדריכלות, יצרה שפה מובחנת, והפרויקטים שלה מחוברים לסביבה, לאקלים ולחומרים טבעיים ומקומיים בהשראת הבנייה הים־תיכונית המסורתית. "בעיניי השילוש הקדוש הוא הטמעה סביבתית, דיוק תכנוני והטמעה אנושית", היא אומרת. "זו אדריכלות צנועה, שהופכת את הבית לחלק מהנוף, דרך הצבה נכונה בשטח, התחשבות בכיווני אוויר ובאתגרי המגרש ושימוש בחומרים מקומיים".
הבית, שממוקם במגרש מלבני באזור ההרחבה של המושב, פונה ממזרח למערב ומסתיים בקו החוף, כך שניתן להשקיף ממנו לרצועת ים כחולה ומנצנצת. האדריכלית בחרה למקם את הבית בקדמת המגרש, עם חזית הפונה לרחוב בעוד שהחצר האחורית נשענת על קיר תמך בגובה שלושה מטרים ומוקפת שכנים משני צדדיה. כך נוצר בית עוטף, עם מחשבה על פרטיות. לדבריה, הגריעה של מרפסת הדק והפטיו איפשרה החדרת אור טבעי, אוויר ונוף אל עומק המבנה ויצרה מבטי חוץ־פנים מכל נקודה. "זהו משחק בין ארבע חצרות: מבואת הכניסה, מרפסת הדק, הפטיו וחצר הגג, שמאפשר לארגן את מרחבי המחיה בהתאם לצרכים המשתנים", היא מסבירה.
בהתאם לגישתה, נבחרו חומרים טבעיים המתכתבים עם הסביבה: מסגרות חלונות בגוון טורקיז המזכיר ים ושמיים, אבן וטיח בגוני חול וסלעים מקומיים וצמחייה עשירה הכוללת עץ קינמון, אלונים, ליצ'י ולימונים. באופן כזה, היא מעידה שאפשרה לבית "להשתרש" במקומו, כך שנראה כאילו הוא עמד שם מאז ומעולם.
הבית מורכב משתי מסות עיקריות: קומה אחת המחופה באבן כורכר מקומית ומעליה מסה דו־קומתית מחופה בטיח מינרלי "אפק" של חברת ארכוליים בגוון חול בהיר. "הטיח המינרלי יודע לספוג לחות ולהתייבש מהר, וזה יתרון גדול באזור כזה", היא מציינת. בין שתי המסות נפתחת מבואת הכניסה, המקורה בפרגולה עשויה סנדות איקליפטוס העוטפת את המבנה, חלקה פתוחה כדי שהצמחייה תטפס וחלקה מוצלת בבמבוק. את חלונות האלומיניום ביצעו "כוכב אלומיניום" ועל הפרגולות והגננות אחראים אדם חיות, דרור סימון וגיא כץ (שיצר גם את הבריכה).
למבואה מובילות מדרגות מסיביות מאבן חירבה, אבן שבה רוצף גם כל שטח החוץ בשילוב אבני מדרך בגוני חול. דרך שער ברזל גדול, שעבר ציפוי באבקת חלודה, מגיעים לחצר פראית שבמרכזה בריכת מעיין קטנה.
התכנון המקורי היה לחפות את כל קומת הקרקע באבן כורכר מקומית, דבר שלבסוף ירד מהפרק. "זו אבן יחסית יקרה, אז במקום לחפות איתה את כל קומת הקרקע, החלטנו במהלך הבנייה להפריד את המסות, ולחפות רק מסה של קומה אחת בכורכר", היא משתפת. "את שאר החלקים החלטנו לחפות בטיח. יש הבדל בין תוכנית על הנייר למציאות בשטח, אבל חשוב לדעת מתי לעצור ולשחרר".
המים זורמים מתוך צדף ענקי
יחד עם בעלת הבית, מטפלת באמנות, הן תכננו כל פרט, מהעצים המרכזיים בגינה - ובהם עצי אלון, תפוז דם, בננה, תות אפגני וכַּסְיָת האַבּוּב - ועד מקלחת החוץ הנסתרת מאחורי צמחים מטפסים, עם צנרת שנראית כמו נחש מפותל בצבע קרם צמוד לקיר, וממנה נובע זרם מים מתוך קונכיית צדף ענקית. "זהו אלמנט שבעלת הבית אספה מהחוף", היא מציינת.
קומת הקרקע נושאת מעליה קומה שנייה בצידה האחד. בקומה הזו ממוקמים הסלון, המטבח, יחידת ההורים הכוללת חדר ארונות, חדר רחצה ויציאה לפטיו ולבריכה וכן שירותי אורחים ואגף אירוח.
התכנון מאפשר זרימה מעגלית - דרך דלתות, מרפסות ושבילי דק - כך שהבית מרגיש כמו מרחב אחד. המעגליות הזו מגולמת גם ברכות החומרית ובצורניות המקושתת, שמופיעה בתצורות שונות - בשער ובמסגור דלת הכניסה והמפתחים. האדריכלית מספרת כי הפטיו והבריכה תוכננו כנקודת עוגן מרכזית. בזכות "הגריעה" של חצר הפטיו ושל מרפסת הדק נוצרה מתיחה של החזית והארכתה, וכך נוספו פתחים וחלונות רחבים המכניסים שפע של אור ושטח חוץ קרוב ומזמין. מדובר באלמנט רגשי־רוחני: הבריכה שבפטיו, עם צליל פכפוך המים הזורמים ממפל קטן אל אגן המים הצלול, מזכירה מעיין טבעי ושליו. לצד הבריכה, מוסתרת בתוך מערכת מטפסים ירוקה מקלחת החוץ, ועוד מתחבאת בסבך - טרמפולינה גדולה לילדים.
תרחישי ישיבה, אירוח ורביצה
דלת הכניסה מפרידה בין המבואה החיצונית, המרוצפת אבן סלעית גסה, למבואת הבית הפנימית, המשמשת כצומת תנועה בין המטבח, הסלון, גרם המדרגות ויחידת ההורים. כל החללים הפרטיים - בקומת הקרקע ובקומה העליונה - חופו בפרקט גושני מעץ אלון בהיר, המשרה חמימות. חלקים מפנים הבית, בדומה לאזורים החיצוניים, חופו באבן כורכר טבעית מקומית, היוצרת רצף חומרי בין פנים לחוץ. שאר הקירות נצבעו בגוון לבן שבור שמתכתב עם גון הטיח המינרלי.
בהמשך המבואה, שבה תוכנן ספסל עם מקום לתליית מעילים והתארגנות, נפתח חלל המגורים המרכזי, שבו ספה מודולרית בגוון גרייז' (אפור בשילוב בז') מעושן, הנפתחת וניתנת לעיצוב בהתאם לתרחישי האירוח והרביצה המשפחתית. למרגלותיה שטיח רך בדוגמאות גיאומטריות, שולחן עץ עגול מעוטר וכורסה. לאורך הוויטרינות תוכנן ספסל אחסון ארוך מעץ אלון בצורת האותר ר', שעליו כריות רכות ופריטים מהטבע, כמו צדפים, אבנים וענפים שאוספים בני המשפחה. מצידו השני של החלל נפתחת ויטרינה רחבה לסלון חיצוני מבמבוק תחת פרגולה רחבה.
החלל מואר באור טבעי הודות לחלונות גבוהים בעלי פרופילי קשתות מינימליסטיים בגוון טורקיז עז, מוטיב חוזר בבית. במעבר שבין הסלון אל המטבח ניצבת קונסולה שעליה אובייקטים שנאספו מהטבע.
המטבח ממוקם בחלקו הפנימי של הבית ומחובר באופן חלקי לסלון, כך שחלקו נסתר וחלקו פתוח. שני החללים מתנקזים למרפסת הדק, המהווה חוליה חיצונית המקשרת ביניהם ומאפשרת תנועה מעגלית. המטבח, שהכין הנגר מאיר בן הרוש, מאופיין בקירות בגוון לבן שבור, ארונות נמוכים מעץ אלון טבעי מלא, ושלושת החלונות מעל משטח שיש בהיר – בשפה אחידה - ממוסגרים בטורקיז. מצידו האחד ארונות גבוהים שמשלבים מקומות אחסון עם הטמעה אסתטית של מכשירי החשמל, ומצידו האחר צמד מדפי קיר פינתיים עבור תבלינים, צמחים ופריטי נוי. "אני אוהבת לצאת מתחושת הסטים וההתאמות", אומרת האדריכלית. "אני מעדיפה לשלב יחידות קיימות ורהיטים שנמצאו או הוסבו, כדי להכניס אופי אישי וחיים לחלל". ואכן, אחד האלמנטים הבולטים במטבח הוא רהיט ישן שהוסב לאי עבודה קטן. שולחן האוכל הגדול הוצב בלב החלל, מצידו האחד ספסל, מצידו האחר כיסאות.
מקום להתפתח בו
מהעבר השני של הפטיו ממוקמת יחידת ההורים, שממנה יש יציאה לפטיו ולבריכה. חדר השינה עוצב ברוח טבעית ורגועה, עם משטח מזרנים רחב לשינה נמוכה על פרקט האלון. כמו בסלון, גם כאן שולטת תחושת החופש והגמישות ואפשרויות ללינה משפחתית או פרטית. מהחדר נפתחת נישה גדולה ומוארת טבעית המשמשת כחדר ארונות וחדר רחצה מרווח, מחופה באריחים בדוגמה גיאומטרית שמזכירה את השטיח בסלון, עם מקלחון בנוי וספסל. רהיט אספנות משוק הפשפשים הוסב לשידת רחצה ומכניס נגיעה רומנטית־אותנטית לחלל. בסמוך נמצא אגף אירוח, שבו ממ"ד שמשמש כחדר שינה, מטבחון, חדר רחצה ויציאה לחצר.
מול הפטיו, לצד דלת הכניסה, ניצב גרם המדרגות המוביל לקומה השנייה. הוא תוכנן כך שכל ירידה ממנו מלווה במבט ארוך ועמוק ללב הבית - אל הפטיו הירוק והבריכה הצלולה. בתחתית המדרגות יש פתח עם יציאה לפטיו.
הקומה העליונה משתרעת באופן חלקי מעל קומת הקרקע וכוללת שלושה חדרי ילדים, חדר רחצה, חדר כביסה וחדר שירות גדול ויציאה למרפסת גג מרווחת הצופה אל הים ואל החצר.
"כשאני מתכננת בית, אני בעצם כותבת טקסט ורוקמת סיפור בדמיוני, שבו בני המשפחה הם הדמויות הראשיות", מסכמת נבו סידי. "אני מתכננת את הבית כסדרה של סצנות, חוויות ומרחבים נקודתיים, שביחד יוצרים את הסיפור הגדול. כשהוא נבנה אני מטיילת בו בפעם השנייה, הפעם במציאות. ולשמחתי, לא פעם זה קסום אפילו יותר ממה שדמיינתי".
