אין כמעט מי שיחלוק על כך שפריז היא אחת הערים היפות והפוטוגניות ביותר בעולם. יש בה שילוב נדיר של סדר מופתי עם אלגנטיות שיקית: חזיתות מבנים אחידות וחזרתיות המייצרות קו רחוב ברור וסימטרי, שדרות רחבות ומרשימות עם עצים וצמחייה, ולצידן רשת צפופה של רחובות קטנים ואינטימיים, עם אינסוף בתי קפה, מאפיות, מסעדות, מעדניות, בוטיקים וחיי עיר שוקקים. המתח המדויק הזה בין המונומנטלי ליומיומי, בין תכנון קפדני לחיים עירוניים תוססים, הוא שמעניק לפריז את יופייה הייחודי והופך אותה לאחת הערים האסתטיות והמצולמות ביותר בעולם. אבל בתוך כל ההרמוניה הזאת יש מבנה אחד שמצליח להפר את הסדר ולהרוס את החגיגה. מדובר במבנה שכל פריזאי מכיר היטב, ואנחנו לא מדברים על מגדל אייפל.
מדובר במגדל מונפרנאס (Tour Montparnasse) שבעיני לא מעט פריזאים נחשב לאחד המגדלים המכוערים בעיר, ויש שיאמרו אף מהמכוערים בכל צרפת. כיום הוא נראה כגוש כהה ואטום: מגדל זכוכית שחור וכבד, כמעט נטול פרטים, המזדקר מעל העיר כצל אנכי ומנוכר. כשנבנה המגדל בשנות ה-70 הוא היה השני בגובהו בפריז, בגובה של כ-210 מטר עם 59 קומות, ונוכחותו האנכית חרגה באופן ניכר מהפרופורציות המאופקות שמאפיינות את הבנייה הפריזאית ומקו הרקיע האופקי שהעיר הקפידה עליו. בניגוד למגדל אייפל, הגבוה ממנו ביותר מ-100 מטר אך נתפס כמונומנט סמלי וחשוב, מגדל מונפרנאס הוא בניין תפקודי וסתמי ללא ערך אדריכלי או תרבותי. מתחת למגדל ממוקם אחד ממרכזי התחבורה הגדולים בעיר – Gare Montparnasse – תחנת רכבת מרכזית המחברת את פריז לדרום צרפת ומחדדת עוד יותר את דמותו כגוף תשתיתי גדול וכבד, נטוע בלב העיר גם אם מעולם לא התקבל אל ליבה באמת.
הבניין שיצר תקדים
כבר בהשלמתו של בניית המגדל, בשנת 1973, הוא היה נתון במחלוקת עזה, וביקורת חריפה נמתחה על ממדיו החריגים ועל צורתו המונוליתית, המכוערת והמשעממת. עוצמת ההתנגדות הייתה כה גדולה, שכעבור שנתיים בלבד החליטה עיריית פריז לאסור בחוק הקמת גורדי שחקים במרכז העיר כדי להימנע מהריסת הסגנון הייחודי של העיר ושינוי קו הרקיע הפריזאי. עם השנים אף דבק במגדל המשפט: "הנוף מקומת התצפית במגדל הוא היפה ביותר בפריז, פשוט משום שזהו המקום היחיד בעיר שממנו אי אפשר לראות את מגדל מונפרנאס".
וכעת, יותר מ-50 שנה לאחר הקמתו, יתחיל בו שיפוץ מקיף, כזה המבקש לשנות מהיסוד את הדימוי הציבורי שלו ובעיקר את היחס שלו לעיר. המהפך של המגדל יכלול שינוי חזית הזכוכית הכהה לבהירה, פתיחת הקומות הראשונות והעליונות כלפי חוץ, הקמת טרסות ירוקות וגנים תלויים ושינוי הפרוגרמה שלו. המטרה המוצהרת אינה רק חידוש אסתטי וטכני אלא ניסיון אמיתי להפוך את המגדל למבנה יפה, אלגנטי ומעודן – כזה ש"ידבר" סוף-סוף את השפה הפריזאית של פרופורציות, חומריות ודיוק. אם המהלך יצליח, הוא עשוי לסמן תפנית משמעותית ביחסה של פריז לגורדי שחקים בכלל, ולשמש רגע מכונן שבו אחד הסמלים השנויים ביותר במחלוקת של העיר מבקש להמציא את עצמו מחדש כחלק אינטגרלי מהנוף העירוני.
המגדל ייסגר לשנתיים
המהלך לשינוי כבר החל בשנת 2017, עם יציאתה לדרך של תחרות אדריכלים בינלאומית לתכנון המגדל מחדש. מתוך כ-700 הצעות שהוגשו ממשרדים ברחבי העולם, נבחרה הצעה אחת, פרי שיתוף פעולה ייחודי בין שלושה משרדי אדריכלים, שחברו יחד במיוחד לצורך ההתמודדות על הפרויקט והובלתו. על פי התכנון המקורי, העבודות היו אמורות להסתיים לקראת המשחקים האולימפיים בפריז בשנת 2024, יעד שכידוע לא הושג. אך כעת, לאחר שנים של עיכובים, התנגדויות ותהליכים ביורוקרטיים, הפרויקט סוף- סוף יוצא לדרך, והמגדל צפוי להיסגר לציבור בסוף חודש מרץ לצורך תחילת העבודות ולהישאר סגור למשך שנתיים לפחות.
המגה-פרויקט מתוכנן על ידי שלושה משרדי אדריכלים צרפתיים – Franklin Azzi Architecture, Chartier Dalix ו-Hardel Le Bihan Architectes – שהתאגדו במיוחד ואף הקימו קולקטיב משותף. הקולקטיב כולל צוות של כ-50 אדריכלים ויועצים מתחומים שונים. לאחר הזכייה בתחרות החליטו האדריכלים להעביר את צוות התכנון כולו לעבוד בתוך המגדל עצמו, בקומה ה-44, במטרה להקים מעין מעבדת מחקר. שם יצרו מודלים, פיתחו פתרונות תכנוניים ועבדו בשיתוף פעולה יומיומי באתר. עם פרסום ההחלטה אמר בזמנו ז'אן לואי מיסיקה, סגן ראש עיריית פריז לענייני תכנון עירוני, כי עיריית פריז שמחה על הבחירה בהצעה הזו, המסמנת את תחילתה של טרנספורמציה משמעותית הן במגדל מונפרנאס והן בעיר עצמה.
הסרה של אסבסט ושדרוג הנראות
הפרויקט, שעלותו מוערכת בכ-750 מיליון אירו, ממומן במלואו על ידי בעלי מגדל מונפרנאס, ללא השתתפות תקציבית של העירייה או המדינה. מעבר לחידוש המעטפת האדריכלית ולשינוי החזית האייקונית המזוהה עם המגדל, מדובר במהלך רחב ועמוק הרבה יותר, הנוגע לליבת המבנה ולתפקודו היומיומי. במסגרת העבודות תתבצע הסרה מקיפה של אסבסט, לצד שדרוג יסודי של מערכות הבניין, לרבות מערכות חשמל, מיזוג, אוורור ובטיחות. בנוסף, המגדל יותאם לסטנדרטים סביבתיים עכשוויים, בדגש על התייעלות אנרגטית, צמצום פליטות ושיפור תנאי השהייה של העובדים והמבקרים. המטרה היא לא רק לחדש את מראהו של אחד מסמלי קו הרקיע של פריז, אלא להפוך אותו לבניין בטוח, יעיל וידידותי יותר לסביבה, כזה שיכול להשתלב מחדש בשיח העירוני והאקלימי של המאה ה-21.
גם המרחב הציבורי שסביב המגדל עתיד לעבור מהלך התחדשות משמעותי, ואת תכנונו מוביל לא אחר מאשר אדריכל-העל האיטלקי רנצו פיאנו, ממתכנני מרכז פומפידו. פרויקט המרחב הציבורי מסביב למגדל מבקש לחבר אותו מחדש אל העיר שממנה נותק במשך שנים, באמצעות הקמת כיכר גדולה ומרווחת, שטחים ירוקים נדיבים וחיבורים נגישים וברורים יותר לרחובות הסובבים. התכנון שם דגש על יצירת מרחב ציבורי איכותי ושוקק חיים, עם אזורים מוצלים, בתי קפה, מתקני ספורט וחנויות, כחלק מחוויית רחוב יומיומית ולא רק ככיכר ייצוגית. לצד זאת מתוכננת הקמתם של כמה מבנים חדשים סביב הכיכר, שישלבו מגורים ומוסדות ציבור ויחזקו את האזור כמרקם עירוני פעיל ורב-שכבתי. "זהו פרויקט כירורגי שמטרתו להרוס כמה שפחות, תוך כדי הפיכה רדיקלית של מרכז מסחרי עוין למרכז עירוני פריזאי תוסס", אמר פיאנו, "פרויקט מתחשב מאוד, עם ניצוץ של חוצפה".
בסופו של דבר, סיפורו של מגדל מונפרנאס הוא לא רק סיפור על שיפוץ של מבנה, אלא על שינוי עמוק באופן שבו עיר מתמודדת עם טעויות העבר שלה. מדובר בניסיון אמיץ להפוך אובייקט אדריכלי שנתפס במשך עשרות שנים כמפגע עירוני למרחב של תיקון, פיוס והשתלבות מחודשת בעיר. האם אנחנו אכן עדים לשינוי של אחד הפצעים העירוניים הגדולים ביותר בפריז? את התשובה נדע רק בשנת 2031, בסיום העבודות. בינתיים, לפחות על פי ההדמיות, העתיד נראה מבטיח.
