דיזנגוף סנטר הוא כנראה אחד המקומות האהובים והמוזרים ביותר בישראל. זהו מבנה אייקוני בעל עבר מורכב, ששימש לאורך השנים זירה לאירועים טרגיים ומרגשים גם יחד, נוסף על היותו מרכז קניות ופנאי, כמובן. עם הזמן נהפך הקניון הוותיק למעין "יקום מקביל" בלב תל אביב: מרחב עצום, מגוון ומלא הפתעות. בשונה מקניונים אחרים בארץ, דיזנגוף סנטר מציע שילוב נדיר של רשתות ענק לצד חנויות עצמאיות וקטנות, שימושים מסחריים לצד תרבותיים וחברתיים – וזה כנראה סוד הקסם, או הטירוף, של המקום. לקראת שיפוץ מקיף הצפוי בשנים הקרובות, התבקשו סטודנטים לאדריכלות מבצלאל, אקדמיה לאמנות ועיצוב ירושלים להציע תכנון חדש למבנה יוצא הדופן, והגישו שורה של רעיונות רדיקליים שמדמיינים את דמותו העתידית מחדש.
לפני כשנתיים יצא לאקרנים הסרט התיעודי "סרט בסנטר" של הבמאים קובי פרג' ומוריס בן-מיור, המתחקה אחר סיפורו יוצא הדופן של דיזנגוף סנטר. הסרט נע בין עבר להווה ומספר את תולדות מרכז הקניות שנהיה מוסד של ממש. מבעד לחומרי ארכיון נדירים ולצד תיעוד עכשווי של המקום, נפרשֹת ההיסטוריה המורכבת של מבנה שנמצא פיזית בלב תל אביב – אך מהווה גם לב פועם של החוויה הישראלית כולה. זהו מבט היסטורי, אדריכלי, תרבותי ולאומי על מקום שאולי נקרא קניון, אך בפועל משמש כמעין מיקרוקוסמוס של החברה בישראל על שלל מרכיביה, זהויותיה וניגודיה.
מעבר לתיעוד הפיזי של המבנה ותולדותיו, הסרט מציע גם מבט אנושי מרתק על באי הסנטר – השומרים, אנשי האחזקה, הדיירים, הלקוחות הקבועים, דמויות צבעוניות ואנשים שמצאו בו בית. דרך עדשת המצלמה של פרג' ובן-מיור, הסנטר מתגלה לא רק כחלל מסחרי אלא כזירת חיים מורכבת עם שכבות שונות, מלאה בסיפורים קטנים וגדולים. בנוסף, הסרט חושף את הרבדים הסוציולוגיים והרגשיים של המקום וממחיש כיצד קניון יכול להיהפך לסוג של מיתולוגיה עירונית, כזו שמספרת משהו מהותי על תל אביב, ואולי גם על כל ישראל.
רגע לפני שיפוץ הסנטר ושדרוגו
אם הסרט הציע מבט אל העבר ואל ההווה של הסנטר, הרי שהפרק הבא בסיפורו כבר נכתב בימים אלה – עם תוכנית שאפתנית לשיפוץ מקיף ולהשבחת המבנה. על פי תכנון משרד האדריכלים בר אוריין, דיזנגוף סנטר צפוי לגדול לגובה, עם תוספת של כ-3.5 קומות שיוקמו מעל גגות הקניון הקיים. במפלסים החדשים יוקמו פארק ציבורי פתוח, מבנה מגורים חדש שיכלול 85 יחידות דיור קטנות בשכירות מסובסדת (בגודל 35-27 מ"ר כל אחת), מלונות, חללי עבודה ואולמות קולנוע חדשים של רשת "לב" – לצד שיפוץ בריכת השחייה הוותיקה שעל הגג. הבינוי החדש תוכנן בנסיגה מקווי החזית המקוריים, בגיאומטריה רכה ובחומרים "קלים", במטרה לשמר את פרופורציות המבנה הקיים ולא לבלוט ממפלס הרחוב באופן דרמטי. בנוסף, התוכנית כוללת פתיחת חזיתות מסחר חדשות בקומת הרחוב והרחבת המרחבים הציבוריים והירוקים ברחובות ובשטחים הפתוחים הסובבים את הסנטר.
18 צפייה בגלריה
השיפוץ המתוכנן: עוד כ-3.5 קומות שיוקמו מעל גגות הקניון הקיים
(הדמיות: בר אוריין אדריכלים)
18 צפייה בגלריה
התוכנית כוללת פתיחת חזיתות מסחר חדשות בקומת הרחוב והרחבת המרחבים הציבוריים והירוקים
(הדמיות: בר אוריין אדריכלים)
חזון אדריכלי חדשני
עד שהתוכנית החדשה בהובלת בר אוריין אדריכלים תקרום עור וגידים – תהליך שעשוי להימשך כמה שנים טובות – הוחלט בינתיים להפנות את המבט דווקא אל הדור הצעיר. בחצי השנה האחרונה, במסגרת הסטודיו "אדריכלות בסנטר" בהנחיית האדריכלית הילה שמר והאדריכל יוסי חיו, בחנו סטודנטים לאדריכלות מבית הספר לארכיטקטורה בבצלאל את ההיסטוריה, התכנון והדי-אן-איי של דיזנגוף סנטר. בתום תהליך מחקרי ויצירתי הם הציגו הצעות משלהם לשאלה: איך אפשר לדמיין את הסנטר של העתיד? הצעותיהם לא רק משקפות חזון אדריכלי חדשני, אלא גם מבט על המקום כזירה חברתית ותרבותית המשתנה יחד עם העיר.
כחלק מהעשייה נפגשו הסטודנטים במהלך הסמסטר עם אדריכלית המבנה, עליזה טולדו, שתכננה אותו (בשיתוף עם האדריכל יצחק ישר ז"ל) לפני כמעט 50 שנה – זמן קצר לאחר שסיימה את לימודי האדריכלות בטכניון ובעודה בחופשת לידה. במפגש שטחה בפניהם את ההיסטוריה התכנונית יוצאת הדופן של הסנטר: מתחרות האדריכלים הראשונית, דרך הצעות מרחיקות לכת של אדריכלים בינלאומיים כדוגמת הברזילאי אוסקר נימאייר והאמריקאי איי. אם. פיי (I.M.Pei), ועד לחלופה שנבחרה לבסוף – זו שהובילה להקמת הקניון הראשון בישראל ולאחד מסמליה המובהקים של תל אביב.
במהלך הסמסטר נחשפו הסטודנטים גם לחוקרים וליוצרים נוספים שחקרו את המבנה מזוויות שונות והרחיבו את נקודת המבט. כך, למשל, הגיע לסטודיו הבמאי קובי פרג', מיוצרי הסרט, להקרנה ולשיחה עם הסטודנטים. מפגש נוסף נערך עם החוקרת והמרצה תמר ברגר, מחברת הספר "דיוניסוס בסנטר" (הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1988), שסיפקה רצף היסטורי, פוליטי, חברתי וביקורתי על מקורותיו ועל התפתחותו של הסנטר, החל מימי האדמות של משפחת חינאווי, דרך תהליך הקמת הקניון ועד לצמיחת המגדלים שמעליו.
פרויקט הגמר של שירה ורוני, דיזנגוף סנטר, בצלאל
(קרדיט: שירה להב ורוני דנון)
גם קפיטליסטי וגם כר לתרבות שוליים
אחד הפרויקטים המסקרנים שהוצגו בסטודיו נקרא New Locality של הסטודנטיות שירה להב ורוני דנון, שעסק בדואליות המאפיינת את דיזנגוף סנטר: מצד אחד קניון קפיטליסטי מובהק, המאכלס חנויות של מותגי-על, ומצד שני מרחב קהילתי שוקק, המזוהה עם יוזמות אזרחיות ותרבות שוליים. השתיים התייחסו אל הסנטר כאל מעין מעבדה עירונית, שבה מתקיימים בו-זמנית תהליכים של גלובליזציה דורסנית לצד היבטים מקומיים עדינים. הן בחנו כיצד טיפוסי החללים, מודל הבעלות הפרטית של חנויות הקניון והתכנון האדריכלי הלא שגרתי אפשרו צמיחה של קהילות שונות ומגוונות, כמו קהילת תרבות הדארק ("אימו"), קהילה להט"בית של נוער וקהילת הגיקים. ההצעה הסופית שלהן הייתה להסב זמנית את שטחי הגג של הקניון – המשמשים כיום כחניון – למתחם חללים קטנים שיארח תרבות מקומית, יוזמות אזרחיות ועסקים זעירים, עד לתחילת עבודות השיפוץ המתוכננות.
18 צפייה בגלריה
ההצעה של שירה להב ורוני דנון. להסב את חניון הגג לחללי תרבות
(הדמיה: שירה להב ורוני דנון)
18 צפייה בגלריה
מחניון למרכז תרבות מיינסטרים ושוליים. ההצעה של שירה להב ורוני דנון
(הדמיה: שירה להב ורוני דנון)
סטודנט נוסף, זמיר פרס, שנהג לפקוד את הסנטר כנער, בחר למקד את הפרויקט בתופעת "ילדי הסנטר", בדומה להצעה הקודמת, תוך התמקדות בדור הצעיר שגדל במסדרונות הקניון. עבור בני הנוער האלה תכנן זמיר "כפר נוער" בלב הסנטר, שישלב מגורים ולימודים בגישה חינוכית אלטרנטיבית, עם הכשרה בתחומים לא שגרתיים כמו אמנות בהתמחות בקעקועים או כתיבה בז'אנר של מדע בדיוני. את ההשראה לפרויקט שאב מכפרי הנוער המיתולוגיים בישראל, שהתבססו על חקלאות או על ספורט, אך את פרשנותו העכשווית הציב דווקא על גג המבנה: מבני המגורים מוקמו בהיקף התוספת החיצונית, ואילו כיתות הלימוד, האולמות וחדרי האוכל רוכזו במרכזה.
הסטודנטיות יקטרינה כורי וסניאל כנעאני התמקדו גם הן בגג הסנטר, אך בניגוד להצעות אחרות בחרו לעסוק בעברו – עוד טרם הקמתו – כשהשטח היה אדמות חקלאיות ושכונת צריפים. הן הציעו להקים כפר חקלאי עירוני ירוק, המייצר דיאלוג בין ההיסטוריה של המקום ובין עתידו. יחידות המגורים שובצו בין אזורים ירוקים מגוונים, חלקם עם שתילה רדודה שאינה דורשת עומק רב, ואחרים עם צמחייה המחייבת אדמה עמוקה יותר. אלה תוכננו להישתל באגני שתילה שייבנו בקומות המרתפים וייהפכו לחלק אינטגרלי מהכפר החקלאי-עירוני החדש.
18 צפייה בגלריה
גג צומח עם יחידות המגורים ואזורים ירוקים. ההצעה של יקטרינה כורי וסניאל כנעאני
(הדמיה: יקטרינה כורי וסניאל כנעאני)
18 צפייה בגלריה
אגני שתילה שייבנו בקומות המרתפים. ההצעה של יקטרינה כורי וסניאל כנעאני
(הדמיה: יקטרינה כורי וסניאל כנעאני)
כשהיה ילד, נהג הסטודנט אלון רומנו להגיע עם אביו לדיזנגוף סנטר ולרכוב שם על גלגיליות במורד הרמפות-מסדרונות, כאילו היה זה בכלל סקייטפארק או ולודרום (זירה סגורה למרוצים של אופני מסלול). בעקבות הזיכרון האישי הזה הציע רומנו לחבר את רשת מסלולי האופניים העירוניים ישירות אל תוך מערכת המעברים הפנימית של הסנטר, כך שהרכיבה בעיר תוכל להימשך ברצף גם בתוך הקניון. הרעיון כאילו מחזיר את הסנטר לחזונה המקורי של האדריכלית עליזה טולדו, שביקשה שהשיטוט בתוכו יורגש כמו "המשך ישיר של השיטוט ברחוב התל אביבי, לא כתחליף לו: לא להתחרות ברחובות המסחריים הסובבים אותו, אלא להשתלב בהם בצורה שבה הם נהנים מנוכחותו – והוא מנוכחותם". מתוך ההבנה הזאת נולדה בשעתו גם מערכת המעברים המפותלים בין שני אגפי המבנה, שנהפכו עם השנים לאחד מסימני ההיכר הבולטים שלו.
הסטודנטיות נטע כהן וליה שטיינברג בחרו להתמודד עם אחת הבעיות המורכבות בבניין – הצפות המים החוזרות ונשנות סביבו ובמרתפי החניון. במקום לראות בכך מטרד, הן מציעות להפוך את הלימון ללימונדה. מתוך נקודת מבט יצירתית, הרואה במים חומר גלם נוסף לבנייה לצד הבטון, הן העניקו לסנטר זהות חדשה, כמעט אורגנית, כמרחב בעל יכולת "נביעה". התכנון מציע מערכת חכמה לאגירת מי נגר, המובילה את מי הגשמים אל מכלי טיהור, ויחד עם טיפול במי התהום מתחברים למערכת העירונית ומשמשים גם להשקיית הגינות הציבוריות הסמוכות – גן מאיר ושדרות בן ציון. מעבר לכך, המים מתועלים גם לכיכר דיזנגוף, למזרקה הידועה של יעקב אגם, "אש ומים", ובכך נטמעים במערך תרבותי-עירוני רחב יותר, המחבר בין פתרון תשתיתי יעיל לחוויה אסתטית ותרבותית. התוצאה היא פרויקט בעל שני ממדים – מצד אחד מענה פונקציונלי הכרחי לבעיה אקוטית, ומצד שני חזון תרבותי וחברתי ההופך את העיר, ואת הבניין שבתוכה, למרחב בר קיימא, המציע לא רק פתרון הנדסי אלא גם השראה, יופי וחיבור רגשי.
הפרויקט של נטע כהן ליה שטיינברג
(נטע כהן ליה שטיינברג)
18 צפייה בגלריה
המים יועברו לגן מאיר ולמזרקה בכיכר דיזנגוף. ההצעה של נטע כהן ליה שטיינברג
(הדמיה: נטע כהן ליה שטיינברג)
מחווה לאדריכלית עליזה טולדו
דווקא משום כך, וכמחווה לאדריכלית שהטביעה חותם כה משמעותי, יזמו המרצים והסטודנטים של הסטודיו עצומה פומבית בסיום הסמסטר, הקוראת להנציח את שמה ברחוב בתל אביב. לא ברחוב אקראי, אלא ברחוב קטן הגובל בסנטר מדרום – רחוב נטול שם (כעת שמו הוא מספר 1240) – הצפוי לעבור פיתוח ושיפוץ במסגרת תוכנית ההתחדשות העתידית. "ההוקרה לה מתבקשת לא רק בזכות תרומתה האדריכלית לעיר, אלא גם לנוכח המציאות שבה כיום 5% בלבד מהרחובות בתל אביב-יפו מנציחים נשים", נכתב בעצומה.
סמל עירוני וישראלי מ-1977
כבר 48 שנה דיזנגוף סנטר – המבנה הבומבסטי והאקסצנטרי בלב תל אביב – הוא חלק בלתי נפרד מהנוף העירוני ומצית את דמיונם של רבים, גם בהיבט היצירתי. הקניון הראשון בארץ, שנחנך בשנת 1977 בידי משפחות פילץ ופלאטו-שרון, נעשה עם השנים אייקון לטוב ולרע. מסורבל, מיושן ומעורר מחלוקת – אך גם בלתי ניתן לערעור. חרף הביקורות הנוקבות על התיישנותו ועל תכנון המעברים הסבוך, הסנטר לא רק ששרד במהלך השנים אלא שגשג, בעיקר בזכות מיקומו האסטרטגי ואופיו החד-פעמי, שהפכו אותו למוסד מובהק – אהוב, מושמץ ובלתי ניתן להעתקה. מעבר להיותו מרכז קניות, הוא נהיה גם מרחב חברתי, תרבותי ולעתים אף פוליטי, שבו מתנקזות ונפגשות מגמות שונות.
לאורך השנים נקשרו למקום אינספור אגדות אורבניות, ממנהרות סודיות המובילות לקריה, דרך עניינים ביטחוניים מסווגים ועד סיפורים על חיים נסתרים בקומות התחתונות. לצד המסתורין הזה פועלות בו כיום יותר מ-300 חנויות מכל הסוגים, והוא שימש זירה לאירועים היסטוריים מכוננים: מהביקור המתוקשר של מייקל ג'קסון בשנת 1993, דרך הפיגוע הקשה בפורים 1996 שבו נרצחו 13 בני אדם, ועד התגייסותו האחרונה במבצע "עם כלביא" מול איראן כמרחב מוגן תת-קרקעי. במלחמה הוסבה קומת החניון התחתונה למתחם מוגן עבור תושבים נטולי ממ"ד, במסגרת מיזם "מרחב לינה מוגן לכולם" של תנועת "אחים ואחיות לנשק", עיריית תל אביב והנהלת הסנטר. בתוך ימים ספורים קם שם חלל תת-קרקעי עם אוהלים, מזרנים, אזורי אכילה, חדרי רחצה ושירותים, עמדות טעינה ואפילו מתחם משחקים לילדים.
