בניקוסיה, עיר הבירה של האי קפריסין, נחנכו לאחרונה כיכר ופארק "אלפטריה" (eleftheria), בתכנון המשרד של האדריכלית המנוחה זאהה חדיד. חניכתו של הפרויקט רחב הממדים, המשתרע על פני 9,000 מטרים רבועים, מתרחשת שבע שנים אחרי תחרות בינלאומית שבה זכה המשרד, לתכנון פארק עירוני שיחבר בין העיר העתיקה לעיר החדשה, ויעשה שימוש חדש בתשתיות ההגנה העתיקות שלה.
כדי להבין את מיקומו וחשיבותו של הפרויקט, יש לחזור אחורה בזמן אל המאה ה-16, אז ניקוסיה הייתה עיר ונציאנית וחומות מפוארות מנוקדות בסטיונים (בליטה בחומה שנועדה לשפר את שדה הראייה של העומד על החומה) נבנו סביבה. סביב החומות נחפר חפיר עמוק שמולא במים מנהר פדיאוס שזרימתו הוסתה אל החפיר. במאה ה-19, בדומה לערים רבות באותה תקופה, ניקוסיה ''יצאה'' מהחומות והתרחבה אל מעבר להן. תשתיות ההגנה המתקדמות שהפכו ללא רלוונטיות היוו מאז חוצץ בין העיר הישנה לחדשה. גשרים רבים נבנו כדי לגשר על החפיר, והחפיר עצמו הפך למיקום מועדף עבור תשתיות חדשות, ביניהן מגרשי חניה, מתקני ספורט ועוד.
הכיכר החדשה היא למעשה גשר רחב ממדים הקושר בין העיר הישנה לחדשה. מתחת לו, בחפיר המקורי, ממוקם פארק אורכי. צורתו העתידנית והמעוקלת של הגשר, האופיינית ליצירותיה של זההא חדיד, נובעת מהמפגש בינו לבין החומה הוונציאנית העתיקה. הגשר מתעקל מסביב לחומה ושומר על מרחק ממנה, מה שיוצר הבחנה ברורה בין ישן לחדש.
הגשר הענק נתמך באלמנטים מפוסלים מבטון בשלל זוויות שמאפשרים מקומות שהייה ומשחק בפארק שמתחתיו. לפני התכנון הנוכחי, היה במקום גשר למכוניות והולכי רגל שעבר מעל החפיר, ואילו הגשר-כיכר החדש מיועד להולכי רגל בלבד. רכבים יאלצו להסתפק בגשרים אחרים. הרחבה שנוצרה היא הגדולה ביותר הקיימת בעיר כיום ותשמש לאירוח של אירועים והופעות. יש להניח שבגלל גודלה וחשיבותה תהווה גם מקום מועדף להפגנות והתכנסויות פוליטיות.
מהגשר העצום יוצאים גרמי מדרגות ורמפות מפוסלות מבטון הקושרות בין הכיכר לחפיר העמוק. במשרד האדריכלים יצרו מעין יחידת ריצוף ייחודית שחוזרת על עצמה בשלל וריאציות וגדלים, ויוצרת מראה דינמי לפארק. אזורים רבים נותרו לא מחופים בריצוף על מנת לאפשר חלחול של מי הגשמים שמתנקזים מהעיר אל החפיר.
ארכיטקטורה "ממחזרת"
במקום לראות את החומות והחפיר העתיקים כפצע ונטל, התכנון המחודש רואה בחפיר נכס: דרך חדשה לחוות את העיר המוכרת. עיריית ניקוסיה מקווה להמשיך ולפנות את מגרשי החנייה והמתקנים הממוקמים בשארית שטח החפיר, ולהמשיך את הפארק כדי ליצור חגורה ירוקה מסביב לעיר העתיקה.
הפארק והחגורה הירוקה המתוכננת נושאים בחובם גם משמעויות פוליטיות. משנות ה-80, קפריסין מחולקת לשני חלקים - חלקה הדרומי הוא יווני ואילו חלקה הצפוני הוא רפובליקה טורקית שמרבית מדינות העולם אינן מכירות בה. ניקוסיה הבירה נמצאת על קו החלוקה של האי, ונחלקת גם היא לשני חלקים. הכיכר והפארק החדשים נמצאים בצידה הדרומי-יווני של האי. החגורה הירוקה המוצעת תוכל לשמש תשתית פיזית לחיבור עתידי של שני חלקי העיר.
פעמים רבות אותם פרויקטים "מנצלים" את הארכיטקטורה התעשייתית-מונומטלית שלא יועדה לשימוש אזרחי, כדי ליצור ארכיטקטורה מרהיבה. בדומה לפרויקט בניקוסיה, בשנים האחרונות נבנים פרויקטים רבים באזורים ובמתקנים שהיו תשתיות ישנות שנזנחו, ולאחר תהליך תכנון ובינוי ארוך שנים הפכו לפארקים ולשטחים ציבוריים. הדוגמה המוכרת מכולן היא פארק "היי ליין" במנהטן, הממוקם על גבה של מסילת רכבת ישנה ומוגבהת שיצאה משימוש והחלידה במשך שנים ארוכות בתכנון משרד האדריכלים דילר וסקופידו. דוגמה מקומית מוכרת היא פארק המסילה בתל אביב שנחנך לפני כשנתיים ותוכנן בידי "מנדל אדריכלים". הפארק נבנה על תוואי מסילת הברזל העות'מאנית שליד שכונת נווה צדק ותוכנן בהשראת פארק המסילה בירושלים, שנבנה על מסילת קו הרכבת לירושלים מהמאה ה-19.
המשך והרחבה של המגמה אפשר לראות במספר פארקים חדשים שלא מסתפקים בקרקע הקיימת אלא מייצרים קרקע ותשתית חדשה עבור הפארק. כזה הוא למשל פארק "האי הקטן" (Little island) במנהטן, בתכנונו של תומאס הית'רוויק שנפתח בתחילת השנה ומשך תשומת לב גדולה. הפארק החדש מייצר את הקרקע של עצמו על גבי הנהר בעזרת מודולים מפוסלים מבטון. דוגמה אחרת היא הפארק The Dide בתכנון של דילר וסקופידו בלונדון, שנבנה על פני הקרקע אבל לא הסתפק בכך - חלק גדול מהפארק הוא גשרים וטיילות עיליות שיוצרת פארק עם מספר מפלסים.
