בהפרש של שבוע, נפרדה ברזיל משני נכסי צאן ברזל שגדלו בגבולותיה: גל קוסטה, אחת מהזמרות הגדולות במדינה, והמעצב פרננדו קמפנה, שהלך לעולמו בשבוע שעבר (16.11), בגיל 61. כמו קוסטה, שהייתה מחלוצות הזרם המוזיקלי-אמנותי "טרופיקליה", גם קמפנה מיזג ביצירותיו בין ישן וחדש, בין מסורתי למודרני ובין תרבות פופולרית ברזילאית לבינלאומית, ויצר מבט רענן, חדשני ושונה על הקיים.
פרננדו קמפנה היה אדריכל ומעצב, הצעיר מבין צמד האחים שעומדים מאחורי סטודיו קמפנה (Esutio Campana), שנחשב לאחד מהבולטים בעולם לעיצוב ולייצור ריהוט עכשווי ואוונגרדי. רק בתחילת החודש הנוכחי השיקו השניים תערוכה חדשה בגלריה Luciana Brito שבסאו פאולו, העונה לשם "פוליפוניה קמפנה", שם הציגו 50 יצירות, רובן רואות אור לראשונה. בעוד פחות משנתיים היו צפויים צמד האחים לחגוג יחד 40 שנות פעילות אמנותיות, צבעוניות ויצירתיות חסרת גבולות.
האחים קמפנה החלו את עבודתם המשותפת בשנת 1983 הודות ליד המקרה. אומברטו, האח הבכור (יליד 1953), בוגר לימודי משפטים ועורך דין במקצועו, סייע לאחיו הצעיר (יליד 1961), אדריכל ומעצב תעשייתי, באחד מביקוריו בסטודיו, וראה כי טוב. הוא ניגש בעצמו ללימודי עיצוב תעשייתי בסאו פאולו והשניים החליטו להקים סטודיו משותף כשנה לאחר מכן. בסטודיו, שאותו כינו "מעבדת מחקר", יצרו פריטי ריהוט מרהיבים מפסולת תעשייתית וממרכיבים דלים ופשוטים שאספו ברחובות סאו פאולו. יחד, פרננדו ואומברטו הפכו את נקודת המבט יוצאת הדופן שלהם על התרבות והחברה הברזילאית לכדי פריטי ריהוט ועיצוב שבמרוצת השנים הפכו לאייקוניים.
כיסא בהשראת הפאבלות
בשני העשורים האחרונים, יצירותיהם של הצמד הוצגו בגלריות ובמוזאונים ברחבי העולם וזכו לשלל פרסים ועיטורים. כשהתארחו לראשונה במומא שבניו יורק, בשנת 1998, הם הפכו למעצבים הדרום אמריקנים הראשונים להציג בו. בין היתר, השניים זכו בפרס מעצבי השנה של Design Miami ב-2008 ולאחר מכן, ב-2012, בפרס מעצבי השנה של Maison & object בפריז. מאז ועד היום, הם יצרו כמה מפריטי הריהוט העכשווי האיקוניים בהיסטוריה, מתחו שוב ושוב את גבולות החומר ויצרו לא פעם יש מאין.
למרות השוני ביניהם – פרננדו, הצעיר, הדברן והחייכן, לעומת אומברטו, המופנם ובעל ארשת הפנים הרצינית – הצליחו צמד האחים ליצור יחד פריטים שמהלכים על הגבול שבין אמנות לפונקציונאליות, כאלה שכמעט לא מסגירים את עליבות חומרי הגלם שמהם יוצרו. בראיון עבר סיפרו על תהליך היצירה שלהם, שהחל מ-"פלירטוט עם החומר", שממנו התגבשה אט אט הצורה ונגזרה הפונקציונלית. "אנחנו לא רוצים לחזור על מה שנעשה כבר", אמר פרננדו בשנת 2003 למגזין Wallpaper. "אנחנו אפילו לא רוצים לחזור על עצמנו".
השניים פרצו לתודעה הבינלאומית בשנות ה-90, כשחברת רהיטי היוקרה האיטלקית Edra החלה לשווק את יצירותיהם במהדורה מוגבלת. הפריט הראשון שיצרו, שעורר סערה עולמית בסצנת העיצוב, היה כיסא הפאבלה (FAVELA), שהורכב מרצועות עץ טבעי שמוסמרו והודבקו זו לזו בצורה אקראית למראה. הכיסא הייחודי הראה פשטות חומרית וצורנית, ולדבריהם של האחים נוצר בהשראת ערי הפחונים ובתי המחסה של תושבי ברזיל, שבנו מבנים ארעיים מכל חומר שנקרה בדרכם. אומברטו הבכור הוסיף וציין שהרעיון שמאחורי הכיסא היה להציג קונסטרוקציה שאינה מצריכה טכנולוגיות מיוחדות, וגם להוכיח לאנשים שעם קצת ביטחון יוכלו לבנות במו ידיהם את העולם כולו.
לשבור את מוסכמות העיצוב
כמו הדאדאיסטים בשעתם, שקראו תגר על המוסכמות החברתיות ושאבו השראה מהאמנות האוונגרדית של תחילת המאה ה-20, גם צמד האחים הפציע בזירת העיצוב כשהוא שובר את החוקים. השניים שילבו חומרים לא שגרתיים עם רעיונות מופרכים, מדמיונם הפרוע, ליצירת רהיטים שובבים ואוונגרדיים. חציית הקווים ובחינת הגבולות, הן של החומר בפרט והן של היצירה כולה, ניכרת בעבודותיהם. מינימליזם וצורניות פשטנית מחד, וחזרתיות ועומס ויזואלי מאידך, קונסטרוקציות גלויות או נסתרות, קיטש צבעוני למול קלאסיקה טבעית מחומרים ממוחזרים. האחים מוכיחים – מעל לכל ספק – שעוני הוא בעיני המתבונן בלבד, וכי העושר הוא בלבב פנימה.
אחת מהיצירות הנודעות ביותר של האחים הברזילאים הוא כיסא הוורמלה (VERMELHA) העשוי ממסגרת פלדה, שעליה לופפו כ-500 מטרים של חבל. בראיונות עבר נזכרו השניים כיצד רכשו כמות נכבדה של חבל מדוכן רחוב, ערמו אותו ובחנו את צורתו. פרננדו ציין שבאותו הרגע הם ידעו איך ייראה הכיסא והוסיף ש-"זהו ייצוג של ברזיל, בכאוס היפהפה שלה". הכיסא הזה יחד עם כיסא הפאבלה, שתי יצירותיהם המוקדמות של האחים, הפכו לאייקונים. שניהם מיוצרים עד היום על ידי חברת Edra האיטלקית ומהווים חלק מאוספי מוזיאונים ברחבי העולם.
עוד מהרפרטואר האוונגרדי של האחים, שידות סקרינגו (Scrigno) עשויות מעץ ומחופות במראות בחיתוך לייזר ובגימור מטאלי, שהודבקו בחפיפה קלה זה אל זה; שידות ומזנוני Aquário בהשראת אקווריום דגים, בשילוב עץ וזכוכית צבעונית וא-מורפית. אלה ממחישים משחק בין גלוי לנסתר, בין המטושטש למוגדר ובין קלילות לרשמיות. "אנחנו אוהבים לעצב יצורי כלאיים באמצעות שני חומרים שונים, אחד חם ואחד קר. זה הפך להיות חלק מהשפה העיצובית שלנו", סיפר פרננדו בזמנו.
יצירה אייקונית נוספת שגם זכתה לחיקויים רבים לאורך השנים היא כיסא הבנקט (Banquete), העשוי משלל בובות וחיות פרווה רכות, שמסתירות את שלד הברזל. אחד מהכיסאות המקוריים שיצרו האחים נמכר בעבר בבית המכירות סות'ביס בכ-70 אלף דולרים.
ספת הפודרה (CIPRIA), שגם היא הפכה לאייקון עיצובי, מורכבת מתשע כריות פרווה סינטטיות, רכות וא-סימטריות, שמחוברות לשלד פלדה ומזכירות מרשמלו ענק; ואילו אחת היצירות האקסצנטריות, ללא ספק, של האחים הברזילאיים, היא שטיח עגול שעשוי מקַנַּבּוֹס (Hemp) ומבובות "סמרטוט" שכמו שקועות בתוכו. השטיח, בדמות מרבד דשא, מיוצר בנפאל בעבודת יד, והוא נמכר בשנת 2011 במעט יותר מ-35 אלף דולר, במכירה פומבית בפריז.
יצירתיות מתוך מחסור
ההשראה מתרבות העוני הברזילאית ומעולם של מחסור הפכו את חומרי הגלם המידיים של צמד האחים להיות יומיומיים. שאריות עצים, חבלים, בובות, צינורות, קרטונים, צמיגים, שברי זכוכית ורבים אחרים, שהפכו לפריטים מיוחדים, מסקרנים ומושכים עבור הקהל המערבי. לאט לאט, ביקשו חובבי העיצוב לאמץ את אותם פריטים עשויים מרכיבים ממוחזרים וטבעיים בהכלאות שונות ומשונות, ורכשו אותם במחירים שהאמירו לעשרות אלפי דולרים.
קמפנה המנוח העיד לא פעם כי "המחסור הוא האוצר שלנו" וכי המשבר הוא בבחינת דרך חיים בברזיל. שניהם העידו כי העובדה שנולדו אל תוך דלות ומחסור השפיעה עליהם מחשבתית וגרמה להם לגמישות יצירתית. מעין הזדמנות מאולצת למצוא פתרונות מצמיחים ולדלג בחן על אתגרים. השניים התייחסו אל פירות יצירתם כאל "פסלי ריהוט", תוצאה של טשטוש הגבולות שבין העיצוב לאמנות, בין הרגש והפונקציה ובין עיצוב ופיסול. לא פעם העידו כי בעיניהם, ההבדל בין מעצב לאמן הוא קטן.
15 צפייה בגלריה
שיתוף פעולה של סטודיו קמפנה עם בית האופנה לואי ויטון
(צילום מאתר estudiocampana.com.br)
15 צפייה בגלריה
"אלף עיניים", שיתוף פעולה של סטודיו קמפנה עם בית האופנה Fendi
(צילום מאתר estudiocampana.com.br)
מסקרנים לא פחות מהפריטים היחודיים שיצרו האחים, הם שיתופי הפעולה שלהם. לצד חברות מובחרות ומובילות דוגמת EDRA האיטלקית, קפליני, נעלי מליסה, לואי ויטון ואפילו חברת התכשיטים היוקרתית ה. שטרן, השניים העסיקו אנשים מתרבות השוליים, בהם נשים אסירות בבתי כלא ובעלי מלאכה ממדינות מוחלשות כמו וייטנאם ונפאל. האחים העידו כי הקשר עם האנשים והעם הוא דבר שחשוב להם מאוד, דבר שהוביל אותם להקמת Instituto Campana בשנת 2009, ארגון שמטרתו לסייע לתושבים מוחלשים בברזיל על ידי שיתוף פעולה בסדנאות אומן ליצירת חפצים ייחודיים.
האמונה כי אפשר ליצור ולעצב מחדש "מיקס" שכולו בבואה של התרבות הברזילאית, ולייצא עיצוב ססגוני, יצירתי ומגוון היא קו מנחה בעבודתם של השניים. הם הצליחו, מעל לכל ספק, ליצור מציאות שמחה, צבעונית ומחויכת, שצובעת בצבעים אחרים את העוני ואת הדלות שבברזיל, וליצור ממנה את היופי והעושר שמזוהים עם יצירתם. ערכים כמו שמירה ודאגה לסביבה, לרבות הצומח והחי, ישמרו לבטח על מורשתם של השניים עוד שנים ארוכות.
