יחידת הדיור הזאת בישוב קדומים שבשומרון, 39 מ"ר בלבד גודלה, היא לא רק בית קטן ונעים שמשרת זוג צעיר. היא גם סמל של סוף תקופה ותחילתה של תקופה חדשה עבור שירה נחום, שעיצבה את היחידה הצמודה לביתה כמתנת חתונה לבתה. "אני התחתנתי בגיל 18, כי אמא שלי הייתה חולה מאוד ורציתי לשמח אותה, שתספיק להיות בחתונה שלי", היא מספרת.
"בעלי היה חייל ואני הייתי צריכה להתפרנס, אז הלכתי ללמוד איפור, כי אני מאוד אוהבת צבע ואוהבת לצייר. חשבתי לאפר, לעשות קצת כסף ואחר כך ללכת ללמוד משהו. אבל אז הילדים נולדו, וטיפלתי באמא שלי ואחר כך גם באבי שחלה בסרטן, ובסופו של דבר הייתי קוסמטיקאית רפואית ומאפרת במשך 17 שנים, עד שבגלל בעיות רפואיות נאלצתי להפסיק. לאורך השנים השתעשעתי ברעיון שעוד אחזור ללימודים, וכשנאלצתי להפסיק לאפר הגעתי למסקנה שזה הזמן להגשים חלומות.
"למדתי קורס ליצנות רפואית והלכתי להתנדב במחלקה שבה אושפז אבי לפני שנפטר מסרטן. חלום נוסף שלי היה ללמוד לתואר, אז חצי שנה לפני יום הולדת 40 נרשמתי ללימודי עיצוב תעשייתי. תוך כדי הלימודים, שטרם סיימתי, שמעתי על הסדנה של גילי אונגר לעיצוב הבית והחלטתי להירשם גם אליה.
"בדיוק באותה תקופה בתי התחתנה. כמוני, גם היא התחתנה עם חייל בסדיר. הוא משרת בבסיס סגור, ככה שרוב הזמן היא לבד בבית, ולכן חשבנו שיהיה לה נעים יותר לגור קרוב אלינו. בדיוק באותה תקופה החלטתי סופית שאני לא מתכוונת לחזור לקוסמטיקה, אז החלטנו להסב את המכון שלי, שצמוד לבית שלנו, ליחידת דיור בשבילם".
צבעי יסוד בגינה
מכון הקוסמטיקה לשעבר, שעבר הסבה ליחידת דיור צבעונית, הציב בפני נחום כמה אתגרים: ראשית, מדובר כאמור במבנה שגודלו 39 מ"ר בלבד. שנית, הוא בנוי בצורת טרפז, כך ששתיים מזוויות החלל אינן ישרות. אורכו של קיר אחד, זה שבו נקבעה הכניסה, 4.60 מ"ר הוא מסתיים בזווית קהה. אורכו של הקיר שממול 5.60 מ"ר, ואחת הזוויות שלו חדה.
גם התקרה אינה ישרה, היא גבוהה בקיר החיצוני ויורדת בשיפוע עד שהיא הופכת לנמוכה למדי בקיר הארוך שיחידת הדיור חולקת עם הבית הצמוד, ביתה של המעצבת. את השיפוץ עשו יחד נחום ובעלה יובל. הם לא קנו כמעט דבר חדש, ואת רוב הרהיטים שיפצו בעצמם. גם עבודות כמו הדבקת קרמיקה, הזזת נקודות חשמל, צביעה ושאר פעולות שיפוץ – ביצעו במו ידיהם, בשלושה שבועות של עבודה משותפת ואינטנסיבית. "יובל הוא גם החבר הכי טוב שלי וגם מבין אותי בצורה שאי אפשר להסביר", מספרת נחום. "אנחנו כל כך מתואמים, ולעבוד ביחד זו ההנאה הכי גדולה שלנו".
הדבר הראשון שעשו השניים היה להפוך את מיקום דלת הכניסה – מהקיר שפונה לכיוון בית ההורים אל הצד הנגדי כדי ליצור פרטיות. מול דלת הכניסה הם הקימו דק מרחף משאריות של עצים שהגיעו מפרגולה ישנה שהייתה בביתם. "בעצם נוצרה להם מרפסת חלומית, שנמשכת מהכניסה ומקיפה את הבית מצידו, שהם אוהבים לארח בה", מסבירה נחום. "מבחינה ויזואלית היה לי חשוב להעביר את כל החוויה של הבית עוד לפני שנכנסים אליו. קישטתי את המרפסת תוך שימוש בארבעה צבעי יסוד שנוכחים אחר כך גם בעיצוב הפנים: אדום זה לגמרי הצבע שלי, אני גם רוקדת פלמנקו. צהוב זה האדמה, כחול זה השמיים והירוק משקף את הגינה. הוספתי אופניים ישנים עם פלטת עץ חדשה שהפכה לפינת תבלינים, ובהמשך המרפסת גם ריהוט גן ומדפים שיצרנו ממשרביות בטון שפורקו מגדר ישנה שהייתה בבית שלנו.
"על המדפים הצבתי כמה מכוניות מאוסף מכוניות הווינטג' של יובל. בנוסף רואים כבר בכניסה את אלמנט המשרביות שאני מאוד אוהבת ומבחינתי הוא בעצם המוקד שממנו יצא כל הפרויקט. אני לא מרוקאית אבל מאוהבת במרוקו, וזה משפיע עליי בכל דבר שאני עושה. גם בתוך הבית האלמנט הזה חוזר במקומות שונים".
כותל של שמחה במטבח
משמאל לכניסה ליחידת הדיור נמצא הקיר המשמש כמטבח, שאליו צמודים ארונות המטבח - חיבור של שני ארונות קיימים, אחד של פינת הקפה ואחד של פינת העבודה שהיו במקום בגלגולו הקודם כמכון לקוסמטיקה. התנור היה שייך לנחום עצמה – מדובר בתנור הראשון שקנתה אחרי חתונתה, לפני 23 שנים. את הרגליים, שכבר סבלו מקורוזיה, פירקה והחליפה ברגליים מעץ שפורקו מרהיט ישן ונצבעו מחדש.
על המטבח מאיר פס צבירה שמיועד במקור לתקרה, אבל בגלל שבתקרה לא הייתה הכנה לחשמל הוצמד לקיר. מעל ומתחת לכל אלה חולש על החלל קיר עליז, צבעוני ועשיר, שכולו אריחי קרמיקה קטנים וססגוניים שנקנו ב'טורקיז'. "אותה קרמיקה מופיעה גם אצלי במטבח", מסבירה נחום, "או שאוהבים אותה, או שנבהלים. יובל ואני הדבקנו אותה יחד בתהליך מאתגר מאוד, כי האריחים לא זהים בגודלם ובגלל שהיה חשוב לי להקפיד שלא ייווצר רצף אלא מגוון, בלי חזרה על שניים זהים זה לצד זה. בעיניי המטבח הזה הוא כותל של שמחה, אי אפשר להפסיק להסתכל עליו".
במקביל לארונות המטבח ניצב אי שמשמש כשולחן אוכל, ומורכב משידה גבוהה שעמדה במכון הקוסמטיקה ומעליה פלטת עץ, ואליו סמוכים שני כיסאות בר שונים. האי צמוד לקיר שמאחוריו נמצא חדר השינה של בני הזוג, והוא גם הדבר הראשון שנראה לעין כשפותחים את דלת הכניסה. הקיר נמשך מהצלע החיצונית של יחידת הדיור, שמעליה התקרה גבוהה, ועד למרכזה, כך שהשיפוע של התקרה בולט במיוחד כשמסתכלים עליו. "רציתי לקחת את המינוס של הקיר המשופע ולהפוך אותו לקיר כוח שיאחד את כל מה שקורה בבית", מספרת נחום. בעצם יצרתי בו דגימה של הכול – משרביות, טפט, צבעי יסוד – וזה הדבר הראשון שרואים כשפותחים את הדלת".
"את החלק הימני של הקיר צבעתי בגוון אדום-כתום-ורוד עז – גוון שאני מאוהבת בו, הוא משמח אותי ונותן לי כוח ותעוזה – ועוד הגדלתי לעשות ובחרתי בצבע שמן מבריק ועוצמתי. על החלק השמאלי הדבקתי טפט בדוגמת משרביות, ומעל כל זה, ממש בחיבור שבין הטפט לצבע, הוספתי חמסות שקניתי ב'אסופה'. לאמא שלי היה אוסף חמסות נדיר והן תמיד מזכירות לי אותה. יצא קיר בין דורי, קצת אמא שלי וקצת אני".
25 צפייה בגלריה
הקיר שבין המטבח לסלון צבוע בחלקו באדום-כתום עז ובחלקו בטפט משרביות
(צילום: ניצי אילן)
משרביות בחדר השינה
מימין לדלת, בשטח הקטן שנשאר לאורך הקיר שבו קבועה דלת הכניסה, מיקמה נחום ספה אפורה שבני הזוג קנו עצמם ב-URBAN. תוספת של שולחן צד קטן וכורסה ישנה עם הדום יוצרת כאן סלון אינטימי. לספה הוסיפה כריות צהובות בולטות מ"וילה מרוק", יצירות קרמיקה אדומות שלה וזוג מסכות עץ של האומן צחי נבו. "המסכות האלה הן ממש אני ובעלי, למרות שהמעצב מעולם לא פגש אותנו", היא מסבירה. "אני עם האודם האדום והקוקו של הפלמנקו ובעלי קירח עם משקפיים".
על הקיר הארוך שגובל בבית הצמוד, אחרי המטבח, נמצאת פינת כביסה ועבודה, המופרדת מהחלל באמצעות קיר צר ממשרביות בטון, שבדומה למשרביות שבמרפסת פורקו מגדר ישנה. בפינה זו מכונת כביסה ומייבש, ופלטת עץ שמונחת מעליהם ויוצרת משטח עבודה שעליו ניצבת מכונת תפירה.
הפונקציה האחרונה שצמודה לקיר המשותף היא חדר האמבטיה הקטן, שכשהדלת שלו פתוחה הוא ניבט כבר מדלת הכניסה. "הצבתי כאן ארון פורמייקה עם כיור שעמד במכון הקוסמטיקה הרבה שנים", מספרת נחום, "אבל החלפתי רגל אחת שלו ברגל שהגיעה מפירוק של רהיט אחר וצבעתי הכול בכחול כדי לתת טאץ' משלי. את הברז החלפתי בברז אדום שמיועד בכלל למטבח, אבל הצבע שלו כבש את ליבי. גם את הידיות החלפתי בכל מיני ידיות שמצאתי בחנויות שונות ובהזדמנויות שונות, וחשבתי שזה בדיוק המקום בשבילן. השידה הזאת הייתה חשובה לי במיוחד כי בעצם רואים אותה כבר מדלת הכניסה, ואני שמחה מהתוצאה".
מימין לאמבטיה נמצא חדר השינה הקטן, שמבחינה תכנונית היה אחד החלקים המאתגרים ביותר בבית. בגלל גודלו של החדר והזווית החדה של הטרפז שמרכיב את היחידה, אי אפשר היה להצמיד את המיטה עד הסוף אל הקיר. כדי להסוות את המרחק שנוצר בין המיטה לבין הקיר, תכננה נחום גב מיטה בדוגמה דמויית משרביות, שגונבת את ההצגה ומטשטשת את המרחק.
כדי להעצים את האפקט, צבעה רק את הדופן החיצונית של ראש המיטה, ולא את החללים שבין המשרביות. "בגלל שלראש המיטה הזה יש כל כך הרבה נוכחות, העדפתי להשאיר את הקירות מסביב נקיים", היא מסבירה. "הוספתי שטיח מ'קרפטיזם' ושידונת קטנה עם מראה, שאותה יצרנו ליום הולדת חמש של הבת שלי והיא מאוד מחוברת אליה. גם כאן יש על אחד הקירות טפט בדוגמת משרביות, שקניתי ב'דומיין' בתל אביב. זו חתיכה שנשארה להם במקרה, וכאילו חיכתה במיוחד בשבילי עם המידות המיוחדות שהייתי צריכה.
"אפילו עכשיו, כשאני מדברת על הפרויקט הזה, אני מתרגשת", מסכמת נחום. "עבדנו עליו כל כך קשה ובכזו הנאה, וכל ערב בסוף העבודה נשפכנו על הספה ולא רצינו לחזור הביתה. זה החזיר אותנו שנים אחורה, להתחלה שלנו כזוג צעיר. בסופו של דבר אני מרגישה שנתתי לבתי ולבעלה במתנה את היצירה שלי, וזה ממש חלום שהתגשם".
גרים בבית מעוצב שאנחנו פשוט חייבים לראות? כתבו אלינו: ynetarchitecture@gmail.com
