יש לא מעט חומרים יוצאי דופן בעולם העיצוב העכשווי, אבל מדי פעם מופיע חומר גלם שמצליח להפתיע גם את מי שכבר נדמה שראה הכול. בשנים האחרונות מצטרפים לרשימה הזו גם כדורי טניס משומשים, שמסיימים בדרך כלל את חייהם זמן קצר לאחר המשחק ונהפכים – בידיים הנכונות – לחומר גלם עבור רהיטים ואלמנטים עיצוביים בעלי נוכחות ייחודית. הבחירה בחומר הלא שגרתי הזה מקבלת משמעות מיוחדת דווקא לקראת טורניר הטניס ווימבלדון בלונדון, אחד מאירועי הספורט הגדולים בעולם, שבמהלכו נעשה שימוש בכ-55 אלף כדורי טניס המוחלפים לאורך ימי התחרות (מ-29 ביוני עד 12 ביולי). מעבר לאסתטיקה, השימוש בכדורים המשומשים משקף מגמה רחבה יותר בעולם העיצוב: חיפוש אחר דרכים חדשות לחשוב על פסולת, על חומר ועל הקשר שבין קיימוּת ליצירה עכשווית.
בשנים האחרונות הולכת ומתפתחת בעולם העיצוב גישה המבקשת לא רק למחזר חומרים, אלא גם לשמר את הזהות, סימני השימוש והמאפיינים המקוריים שלהם כחלק בלתי נפרד מהמוצר החדש. במקום לפרק את החומר לחלוטין או לטשטש את עברו, יותר ויותר מעצבים בוחרים דווקא להבליט את הסיפור שהוא נושא עמו – את הבלאי, המרקם, הצבע והזיכרון החומרי שנצבר בו לאורך הזמן. כך הופכים אובייקטים יומיומיים וחסרי ערך לכאורה לחומרי גלם בעלי אופי מובחן ושפה חזותית ייחודית. בתוך המגמה הזו בולטים גם כדורי הטניס, שבזכות הצבעוניות המזוהה, המעטפת המחוספסת והמבנה האלסטי שלהם מצליחים לשלב בין איכויות חזותיות, טקטיליות (תחושתיות) ואקוסטיות ובין אמירה סביבתית רחבה יותר.
מטילדה וויטוק, בעלת סטודיו MWO, בלגיה
(צילום: Rodolphe de Brabandere)
כורסאות ומחיצות אקוסטיות עשויות חומר נפוץ - כדורי טניס שחוקים
(צילום: Rodolphe de Brabandere)
הצד השחור של הספורט הלבן
בין המעצבים הבולטים הפועלים ברוח המגמה הזו נמצאת מטילדה וויטוק (Mathilde Wittock), מעצבת בלגית צעירה, בוגרת בית הספר היוקרתי לעיצוב Central Saint Martins בלונדון, שסיימה בשנת 2021 תואר ראשון בעיצוב מוצר ותואר שני בביו-דיזיין. לאחר סיום לימודיה הקימה את סטודיו MWO Design, ובמסגרתו היא מפתחת עבודות המתמקדות בחקירת חומרים בלתי צפויים ובחיפוש אחר אפשרויות חדשות לשימוש בפסולת יומיומית. במרכז אחד הפרויקטים המזוהים ביותר שלה ניצבים, כאמור, כדורי טניס משומשים, שאותם היא אוספת במגרשים ומעבדת לכדי רהיטים כמו ספסלים, כיסאות ומחיצות וכן אלמנטים אקוסטיים בשלל צבעים (צהוב, כתום, ירוק, כחול, בורדו ועוד). במקום לגרוס את החומר או להסתיר את מקורו, היא בוחרת לשמר את הצורה, המרקם והמאפיינים המקוריים של הכדורים ולהפוך אותם למרכיב מרכזי בשפה החזותית של העבודות. והמחיר? מ-500 אירו לרהיט.
בריאיון שהעניקה סיפרה וויטוק כי הפרויקט נולד גם מתוך רצון להתמודד עם כמויות הפסולת העצומות שמייצרת תעשיית הטניס העולמית. לדבריה, מדי שנה מושלכים ברחבי העולם כ-400 מיליון כדורי טניס, בעוד שרק כאחוז אחד מהם ממוחזר: "ייצור כדור טניס לוקח חמישה ימים ודורש כ-24 שלבים שונים, אך אורך החיים שלו הוא רק כתשעה משחקים, מה שאומר שלטניס, כספורט, יש בעיית פסולת עצומה".
ספסל
(צילום: Rodolphe de Brabandere)
עוד ספסל
(צילום באדיבות mwo design)
ועוד אחד. כל אחד בצבע כדורים שונה
(צילום באדיבות mwo design)
רהיט חדש עם סימני שחיקה ישנים
עבודתה משלבת בין מחקר חומרי, עיצוב בר-קיימא וניסויים טכנולוגיים, מתוך ניסיון להוכיח כי גם חומרים הנחשבים לפסולת יכולים להיהפך למשאב בעל ערך אסתטי ופונקציונלי. דרך העבודות שלה היא מבקשת לערער על האופן שבו תעשיית העיצוב מגדירה חומרי גלם ולבחון כיצד אובייקטים יומיומיים שנזרקים לאחר שימוש קצר יכולים לקבל חיים חדשים לחלוטין. במקום להתייחס לפסולת כאל דבר שיש להסתיר או לפרק, היא הופכת אותה לחלק מרכזי מהשפה העיצובית עצמה, כולל סימני השחיקה, הצבעוניות והעבר שהחומר נושא עמו. מאז שסיימה את לימודיה זכתה עבודתה לחשיפה בינלאומית והוצגה בפלטפורמות ובתערוכות עיצוב שונות, והיא ממשיכה לפתח פתרונות המבוססים על עקרונות של כלכלה מעגלית ועל בחינה מחודשת של מערכת היחסים בין חומר, שימוש, צריכה ופסולת בעולם העיצוב העכשווי.
תהליך העבודה מתחיל באיסוף ומיון ידני של מאות כדורי טניס משומשים
(צילום באדיבות סטודיו MWO)
במקום לזהם את הסביבה - לתת לכדורים חיים חדשים
(צילום: Seppe Elewaut)
וויטוק מרכיבה על מסגרת אלומיניום או עץ את הכדורים המעובדים
(צילום: Seppe Elewaut)
תהליך העבודה שלה מתחיל באיסוף ומיון ידני של מאות כדורי טניס משומשים שהיא מלקטת ומקבלת בחינם, שלכל אחד מהם צבעוניות, שחיקה ומרקם שונים. לאחר מכן היא חותכת את הכדורים לאורך הקו הלבן ומסירה את סמלי המותגים, כך שיהיה אפשר לשלב את חלקי החומר במגוון רחב של יישומים. בהמשך היא יוצרת מסגרות, מחיצות ומשטחי ריהוט ייעודיים (למשל מעץ ליבנה או אלון או ממתכת), שבתוכם משולבים הכדורים המפורקים ליצירת שכבה גמישה ובעלת מרקם ייחודי, המשמשת כחלופה לטקסטיל ולריפוד מסורתי ומספקת גם יכולות אקוסטיות גבוהות. לדבריה, מרבית שיטות המיחזור הקיימות לכדורי טניס מבוססות על פירוק מוחלט של החומר – כמו שריפת המעטפת של הכדור או גריסת הגומי – תהליך שלמעשה פוגע בתכונות המקוריות שלו, וגם כפי שאפשר לשער, מזהם א הסביבה.
התוצרים עצמם רחוקים מלהיראות כמו פרויקט סטודנטיאלי או עבודת "עשה זאת בעצמך", ונראים דווקא כמו פריטי ריהוט יוקרתיים ובעלי נוכחות פיסולית מרשימה. לאורך השנים היא פיתחה סדרה של ספסלים, כיסאות, כורסאות שזלונג, מחיצות ופאנלים אקוסטיים, שבהם כדורי הטניס יוצרים משטחים צבעוניים ובעלי טקסטורת תלת-ממד ייחודית. בחלק מהעבודות נשמר הצבע הצהוב המזוהה עם הכדורים, בעוד שבאחרות הם נצבעים בגוונים שונים ונהפכים למעין "פיקסלים" של דוגמאות ומשטחים. התוצאה משלבת בין פונקציונליות, נוחות ואקוסטיקה ובין שפה חזותית בולטת המצליחה לטשטש את הגבול בין רהיט, מחקר חומרי ומיצב אמנותי.
הכדורים נצבעים בגוונים שונים ונהפכים למעין "פיקסלים"
(צילום: Seppe Elewaut)
מחיצות אקוסטיות, סטודיו MWO, בלגיה
(צילום: Rodolphe de Brabandere)
בכל רהיט מציינת המעצבת בכמה כדורי טניס נעשה שימוש
(צילום: Rodolphe de Brabandere)
שולחן קפה, מ-500 אירו לפריט
(צילום: Rodolphe de Brabandere)
כיסא אלומיניום עם מושב כדורי טניס
(צילום באדיבות סטודיו MWO)
הזהב של המחר
מעבר לפן העיצובי, וויטוק רואה בפרויקטים שלה גם ניסיון להציע תפיסה רחבה יותר ביחס לעתיד עולם העיצוב. לדבריה, החומרים המתחדשים, בין אם כאלה שמבוססים על פסולת ובין אם חומרים ביולוגיים, ייהפכו ל"זהב של המחר". היא מדברת על עתיד שבו חומרים ממוחזרים ישובו לעמוד במרכז תהליך התכנון, בעוד שתהליכי הייצור, האיסוף והעיבוד יתבססו על מקורות מקומיים ומתחדשים. "במטמנות הפסולת אפשר למצוא כמעט כל מה שאנחנו צריכים", אמרה בריאיון, "אין סיבה להמשיך לחפור באדמה ולהרוס נופים ומשאבים טבעיים, כשמסביבנו כבר קיימים חומרים מדהימים שרק ממתינים לשימוש מחדש". בכל רהיט היא מציינת בכמה כדורי טניס נעשה שימוש ומה הכמות המוערכת של הפחתת CO₂ מהאוויר כתוצאה מפעולת המיחדוש.
למרות שוויטוק עדיין נמצאת בראשית דרכה המקצועית, היא כבר מסמנת כיוון ברור לעתיד שאליו היא שואפת להגיע. "החלום שלי הוא להמשיך להעניק ערך חדש לחומרים באמצעות מדע, עיצוב ואמנות", היא ציינה. מבחינתה, לחומרים עצמם יש משמעות רגשית וחושית לא פחות מזו של האובייקטים שהם מרכיבים – דרך המגע, הריח, הצבע והצליל שהם מייצרים. וויטוק, שמגלה עניין מיוחד באופן שבו סאונד משפיע על בני אדם ועל הסביבה, מקווה שבעתיד תוכל להקים צוות משותף של חוקרי חומרים ומעצבים שיפתח "פתרונות אקולוגיים וחושיים עבור חללי פנים". בעולם שבו משבר האקלים והפסולת מציבים אתגרים הולכים וגוברים, דרך העבודות שלה וויטוק מנסה לדמיין מחדש את מערכת היחסים בין עיצוב, תעשייה וסביבה ולבחון איך גם חומר שנחשב לפסולת יכול להפוך להיות חלק מחזון עיצובי חדש.
