אסאלה יוסף, זמרת ישראלית ממוצא דרוזי, אוהבת לארח, אבל היא לא באמת יודעת בכל פעם מראש באיזה מחמשת הסלונים שבביתה היא תגיש את הארוחה הקרובה. "אני רואה מה מרגיש וזורם לי באותו יום - ואז מתארגנת בהתאם", אומרת הכוכבת המשמשת כשופטת בריאליטי השירה "המיקרפון שלך - אל מייק אילכ" המשודרת במכאן 33, בריאיון לקראת חצי הגמר שיתקיים הערב (9 בינואר). ככה זה שיש לך בית שנראה כמו ארמון מוזהב, בשטח בנוי של 650 מ"ר ובנוסף גינה ענקית ובריכה.
יוסף, כמעט בת 40, גרה בדליית אל־כרמל, נשואה לאיש העסקים חמודי מועדי, והשניים הורים לארבעה ילדים בטווח הגילאים שבין 17.5 ל־11. "שרתי כבר כשהייתי בת שש", נזכרת יוסף. "אני אוהבת כל דבר שקשור לאמנות וכך גדלתי והתפתחתי, אבל רק אחרי שהתחתנתי ראיתי בי עוד צדדים שלא הכרתי כרווקה. פתאום התחדדה בי האהבה לבתים יפים, עיצוב פנים, אביזרים יפים לבית. במשך עשר שנים בכלל לא שרתי והתמקדתי במה שקשור בבית בלבד – בעיקר בישולים, שזה צד חזק מאוד אצלי". הצד החזק הזה בא לידי ביטוי ברשתות החברתיות עם כמעט 100,000 עוקבים בעמוד האינסטגרם שלה שקשור לבישול, הפועל בנוסף לעמוד שלה כזמרת שלו יש כמעט מיליון עוקבים. "ניקיונות וסדר וגם העיצוב הם חלק מחיי, לצד השירה", היא מוסיפה, "אהבתי תמיד אביזרים ועיצובים לא שגרתיים - חריטות מיוחדות, צבעים בולטים, אומנות. אני חושבת שהאהבה שלי לתחום היא חיבור בין רגש לאישיות שלי, כי זה לגמרי חלק בלתי נפרד ממה וממי שאני, והבית שלי משקף את הלב שלי".
הזמרת אסאלה יוסף מבשלת, שרה ומארחת במטבח שלה
(באדיבות מכאן 33)
משפצת כל שנה
יוסף אוהבת בעיקר פאר ועושר עיצובי, כפי שמשתקף בביתה. "דברים עתיקים שמזכירים את פעם", היא אומרת. "אני עם אותו בית מאז נישואיי לחמודי, אבל אני אוהבת הרבה שינויים ושהכול יהיה מיוחד ודינמי ולכן אני לא זוכרת שהייתה שנה שלמה שעברה בלי שאשפץ את הבית. כל שנה אני חייבת לעשות פרויקט. זה הכרחי מבחינתי".
הבית המשפחתי רחב הידיים בנוי מקומת קרקע וקומה נוספת מעל. בקומת הקרקע יש מטבח ענק, כיאה למי שמבלה בו הרבה, והוא כולל מזווה סמוי. בקומה הזו ממוקמים ארבעה סלונים, שונים אחד מהשני בסגנונם אך בעלי קו מקשר – הקו של יוסף. בקומה השנייה נמצא סלון נוסף – החמישי במספר. "ממש לאחרונה מסרתי סלון. הוא אמנם ענתיקה והייתי יכולה לחכות שהשווי שלו יעלה ויעלה, אבל שחררתי", אומרת יוסף. "לא אהבתי את הצבע שלו. הוא היה מוזהב מדי בעיניי. כשאני רוצה שינוי - שום דבר לא יעצור בעדי".
הבית מתנהל כמו מוזיאון?
"לא. אני אמנם משוגעת על סדר וניקיון, אבל אני נותנת לילדים חופש לעשות מה שהם רוצים ולא מגבילה אותם. בקומה השנייה, שבה יש את החדרים שלהם, יש עוד סלון והוא משמש אותם. יצרתי את הסלון הזה כדי שלא יהיה נתק בין הסלון המארח לחדרים של בני המשפחה. כשזה באותה קומה - זה עולם אחר".
אגב, בצימר הצמוד לבית יש סלון נוסף, וגם בו הילדים מארחים בדרך כלל את חבריהם. חדר השינה של בני הזוג ממוקם אף הוא בקומת חדרי הילדים, כך שהצימר מאפשר יותר שקט. חדר השינה של בני הזוג מרווח מאוד ואת הקיר המיוחד שבו, יוסף בנתה לעצמה. ובכלל, ידה ניכרת בכל פינה ופינה. "כל מה שיש בבית הזה, מא' ועד ת', אני תכננתי, אני בחרתי, אני בניתי. אין מעורבות של אף מעצב או אדריכל. כל דבר שקשור לווינטג' ונקרה בדרכי מוצא את דרכו לבית שלי. כמה שיותר אמנותי, כמה שיותר כבד", היא מעידה.
כשאת אומרת שאת משפצת הרבה, זה אומר שאת מחליפה הכול?
"אני אוהבת כל חפץ שיש בבית ואם יש משהו שקצת נמאס לי ממנו, אני מוציאה אותו, וזה משמח אותי. זה משחרר משהו. סוג של תרפיה".
כשיוסף נשאלת באשר לחומרים שנבחרו בעיצוב הבית, היא צוחקת במבוכה. "כל מה שתוכנן והוכנס לבית, נעשה מהטעם שלי ונטיית לבי. אני לא מעצבת מקצועית שיכולה למנות סוגי חומרים. אני גוללת ללא הרף באתרים, באינסטגרם, מחפשת חנויות ריהוט מיוחדות, עתיקות, משוטטת בפינטרסט לקבלת השראות, נוסעת למקומות, מגיעה לשוקי פשפשים ואוספת את מה שאני אוהבת. קמין, שטיח פקיסטני, תמונות יפות, פריטי וינטג', פריטים בצבעים עשירים של ארמון. כשאני רואה בית מודרני ומרווח, זה נראה לי משעמם ועצוב. אני אוהבת עומס מטורף, מלא־מלא צבע, קטיפה, בדים כבדים. אני לא אוהבת עדינות. הדבר היחיד שהקללתי לאחרונה זה את הווילונות שהיו מקטיפה ועברו לשיפון שקוף. את כל ההתאמות אני עושה 'לפי העין' ורואה אם זה מתקבל באופן הרמוני, ותמיד אעדיף חפצים לא שגרתיים. יש לי פסנתר שרכשתי מחנות של עתיקות, והוא בן 150 שנה. אני תמיד מחפשת את הסגנון הנדיר הזה ואגיע לכל מקום שצריך כדי למצוא אותו", היא מפרטת.
בעלך אוהב את זה?
"הוא לגמרי זורם איתי, רואה שאני אוהבת וגם אוהב בעצמו חיפוש פריטים מיוחדים. יש לו טעם מיוחד. אני גם שולחת אותו למצוא לי דברים מיוחדים. למשל, את הכתר הענק שבאחד הסלונים הוא מצא יום אחד והביא לנו הביתה".
סלון נוסף וחדר שינה בבית
(צילום: דורון כהן)
"מטלות בבית זו ברכה"
ולא שמשעמם ליוסף. כשהיא לא משפצת, מלקטת פריטים לביתה או מבשלת היא עסוקה שוב במוזיקה. בעבר היא הוציאה תשעה אלבומים מצליחים ויש לה ביוטיוב מיליוני צפיות ובהתאמה גם מעריצים רבים בארץ ובעולם. בימים אלה היא בסוג של קאמבק ומשמשת מנטורית בתוכנית "אלמייק אילכ – المايك إلك", ריאליטי מוזיקלי מקורי המיועד לחברה הערבית בישראל, המשודר בערוץ מכאן - הטלוויזיה בערבית של תאגיד השידור הישראלי. לדבריה, התוכנית החזירה אותה למסך אחרי כמה שנים שבהן פרשה מהבמה. עם החזרה למסך היא זוכה לחשיפה רבה, לא מעט בזכות התוכנית, סוג של "הכוכב הבא" ששוברת שיאי צפייה בחברה הערבית, עם כ־11% רייטינג כבר בשלב ההופעות. לקהל הרחב היא גם מוכרת מהלהיט "מלכת הלבבות" שכתבו לה יוסי גיספן ועדי לאון ומהדואט עם קובי פרץ, "אם את רווקה, אם אתה פנוי".
יש לך קריירה מטורפת, איך את מתמרנת בין כל העיסוקים, האימהות וההשקעה בבית?
"אני לא לוקחת עזרה מבחוץ ובעיניי כשיש הרבה מטלות בבית - זו ברכה. אני מרגישה שאני צריכה לעשות הכול על הצד הטוב ביותר - להיות האמא הכי משקיעה, להיות הזמרת הכי טובה. אני פרפקציוניסטית. יש לי רשימות לכל דבר - אני כותבת לעצמי מה אני צריכה לעשות ולהכין, והכול מתוכנן מראש. את צריכה לראות את מגירת התבלינים שלי. אבל באמת שלמזלי יש לי שותף טוב שמשלים אותי. ולא נשכח שאני מופיעה לא מעט בלילות וחוזרת מאוחר, מה שמשאיר אותי עוד קצת במיטה בבוקר, ובעלי שולח את הילדים למסגרות".
ובתוך כל זה את גם מארחת.
"אני הכי אוהבת לארח, אבל לא להתארח. אני מביאה את כולם אליי הביתה, וזה הרבה יותר משמח בעיניי".
