בני הזוג שבדירתם התל אביבית ביקרנו, הם שותפים בחיים ובעסקים. הסיפור המשותף שלהם – הרומנטי והעסקי – החל בדייט לפני שבע שנים. היא הגיעה מעולמות הטלוויזיה והקולנוע והוא מענף הפרסום, ובפגישה הרביעית נבט הרעיון להקים חברה משותפת שמאגדת את היכולות והידע של שניהם למוצר חדש. שנה מאוחר יותר, כשהם כבר זוג, ייסדו חברה שמסייעת לחברות ובעלי עסקים פרטיים לשווק את עצמם בתחומים שונים. בשש השנים הבאות, לצד צמיחתו של העסק גדלה גם המשפחה – נולדו להם שני ילדים (כיום בני שלוש וארבע) ונוספו שני כלבים. כולם יחד גרו בדירה תל אביבית ישנה ברחוב מאז"ה.
"הדירה הייתה גרוטאה ממש, אבל עם גינה, וזה מה שהחזיק אותנו שם, עד שזה כבר לא התאים יותר", מספרת אם המשפחה. "התחלנו לחפש דירה לקנייה והבנו שבהתאם לתקציב שהיה לנו, נצטרך לבצע התפשרויות". לבסוף הגיעו לכאן – דירת קרקע בבניין דירות בן שש שנים. הפשרה היא העובדה שהדירה מחולקת לשתי קומות, כששטח קומת הכניסה הוא 35 מ"ר בלבד. הבונוס הוא החצר הגדולה והפרטית שמקיפה את הדירה.
כדי להיות שלמים לגמרי עם ההחלטה, הם הגיעו לפגישת התייעצות בסטודיו הלל, של האדריכלית שירה מוסקל והמעצבת הדס רוט. לאחר שאלו סיכמו את הפרויקט כמאתגר אך אפשרי, החליטו בני הזוג להמשיך איתן לפרויקט מלא של תכנון ושיפוץ. "האתגר בדירות בתל אביב הוא שמראש קונים אותן מאוד יקרות, ואז נשאר תקציב קטן יחסית לשיפוץ, בעיקר כשמדובר בזוגות צעירים" מסבירה מוסקל. "כאן האתגר היה עוד יותר גדול עקב הצורה הלא שגרתית של הדירה. המטרה הייתה לייצר קלילות ולהשאיר הרגשה של מרחב גדול – וכך לתכנן כמה שיותר פתרונות אחסון במעטפת, כדי שהחלל יישאר נקי ופתוח. באותו אופן, נעשה שימוש בחומרים ובצבעוניות קלילה גם בפנים וגם בחוץ".
עיקר התקציב והמאמצים הושקעו בקומת הקרקע המזערית, שבה מטבח ושירותי אורחים, ובחצר, שהיא המשך ישיר שלה. המטבח, שחור עם נגיעות אלון בהיר, ממלא את מרבית הקומה, וכולל משטח עבודה בצורת האור ר' עם ארונות עליונים ואי קטן בצבעוניות תואמת במרכז להכנה, אחסון ואכילה.
מדרגות הבטון הישנות שעל הקיר מול המטבח נהרסו, ובמקומן הותקנו מדרגות קלות מברזל שחור עם חיפוי מדרכי עץ אלון. את החלל שנותר מתחת למדרגות ניצלו המעצבות עבור אחסון נוסף למטבח, בארונות מפורניר אלון שמשלימים את גרם המדרגות. בהמשך לאותה החזית, ליד הכניסה לבית, נסתרים שירותי האורחים מאחורי דלת בצבע הקיר שנטמעת בו.
הסלון בחצר
המטבח נפתח בוויטרינות זכוכית אל חצר בצורת האות ר' שמקיפה אותו. צלע אחת של החצר כוללת פינת אוכל ומטבח חיצוני, וצלע אחרת, גדולה ומרוצפת אריחים, מתפקדת כסלון המרכזי וכפינת המשחקים של בני הבית.
"בגלל שאין סלון בשטח הדירה, מה שהיה לנו מאוד חשוב זה החצר", מדגישה אם המשפחה. "היה חשוב שתהיה הרגשה של חללי פנים וחוץ מחוברים, כי רב הזמן אנחנו נמצאים בחוץ". החצר ההיקפית מוקפת בחומות גבול המגרש, שמשוות לה אינטימיות יחסית. בנוסף, ברוב שעות היממה החצר מוצלת בידי הבניינים מסביב. בשעות של שמש ישירה, נעזרים בני המשפחה בשמשיות בד גדולות להצללה. במשך היום, כאשר שתי הוויטרינות פתוחות, נוצר מרחב פתוח בין שלושת המרכזים של הבית – מטבח, פינת אוכל וסלון חיצוניים – שהופכים למרחב המשכי אחד של בילוי.
בחצר עצמה טיפלו מוסקל ורוט כאילו הייתה עוד חדר בבית. את הקיר האחורי חיפו בלבני "סיליקט" אדומות והתקינו עליו מערכת תאורת חוץ מברזל, המדמה תאורת רחוב. קירות החומה ההיקפיים מסתיימים באדניות עם צמחייה מתפשטת, שבעתיד תכסה את קירות הבטון ותייצר רקע ירוק ורך.
"בגלל שהייתה חשובה לנו תחושת המרחב בחצר שמוקפת חומות, לא שתלנו עצים", מסבירה מוסקל, "השארנו אותה פתוחה להתרחשויות שונות ואת הצמחייה שתלנו רק במעטפת, שתייצר עוד שכבה של מיסוך מהבניינים השכנים".
קומת משפחה בגבוה
לאורך מדרגות העץ לקומה העליונה נצבע הקיר בסטוקו (הידוע גם בשם "שליכט") כחול, בידי תמרה מורגנשטרן. בקומה העליונה חלוקת החדרים נשארה כפי שהייתה, ללא הזזת קירות, ורק הולבשה מחדש. הקומה כולה רוצפה בפרקט אלון בהיר ועל החלונות נתלו וילונות לבנים חצי שקופים, שמרככים את החלל.
19 צפייה בגלריה
הקיר לצד המדרגות המובילות לקומה העליונה נבצע בסטוקו ("שליכט") כחול
(צילום: עודד סמדר)
בקומה מרחב ציבורי הכולל פינת המשפחה פתוחה על רקע וויטרינה רחבה, שבה ספה קטנה שפונה אל קיר נגרות שחור המשמש לטלוויזיה, תצוגה ולאחסון כללי. בפינת החלל, מוקם שולחן עבודה קטנטן, ממש בצמוד לוויטרינה הנפתחת אל מרפסת קטנה, המשקיפה אל החצר שלמטה.
מסדרון מוביל לחדרי השינה והרחצה. ראשון פוגשים בחדר הממ"ד, שהוסב בינתיים לחדר אורחים ועבודה, ואחריו בחדר הרחצה הכללי שנשאר כשהיה. חדר הילדים המשותף נצבע בלבן ותכול בהיר ובתוכו יצרו המעצבות מיטות מדורגות, משולבות עם מגירות לבגדים וצעצועים, והוסיפו מגלשה למשחק.
19 צפייה בגלריה
החדר נצבע בגווני לבן ותכלת, שיחד עם הטקסטיל הרך וריצוף הפרקט מרחיבים את החלל
(צילום: עודד סמדר)
בסוף המסדרון נמצאת יחידת ההורים עם מרפסת קטנה הפונה לרחוב הראשי. על רקע החדר הלבן, הובלט קיר גב המיטה בגוון אפור תכול. משני צדי המיטה הגדולה (200/200) מוקמו ארוניות ברזל עם מגירות מראטן, ומנורות לילה עדינות מזכוכית יורדות מהתקרה.
מול המיטה, מסתירה דלת אסם לבנה את חדר הרחצה. לצידה יחידת מסגרות שחורה משלבת מראת גוף וקולבים לתליית בגדים. המקלחת הזוגית הקטנטנה שודרגה עם רצפת אריחים מצוירים, אריחי קיר לבנים ודוש כפול.
בעלי הבית מספרים כי לפני תחילת עבודות השיפוץ, פרצה מגפת הקורונה. "נאלצנו פתאום להוציא הרבה עובדים לחל"ת ולא ברור היה מה יהיה בעתיד", משחזרת בעלת הבית. עם זאת, השיפוץ התחיל בכל זאת, וביוני של שנת 2020 עברו לדירתם החדשה ובילו בה את הסגר השני והשלישי. "למרות ההתפשרויות, ולמרות התקופה הלא קלה במקביל לשיפוץ, זו הייתה ההשקעה הכי טובה שעשינו בחיינו", הם מסכמים.
צוות תכנון: מיכל שונם. קבלן ומנהל פרויקט: שלום ג׳רבי. חלונות: מאסטרו. ריצוף פנים וחוץ, ובריקים: קרן סטון. תאורה: כלי אור. אריחים מצוירים: ענבל אריחים. נגרות: מגיד הנגר. מסגרות: וולקס. תכנון וביצוע גינה: מעצבים גנים ונוף. ריהוט גינה: שבירו ריהוט גן, טולמנס. ריהוט פנים: טורקיז האוס, דליה ארמוני. חדר רחצה הורים: מודי. משטחים: אטלס, שיש יענקל’ה. זכוכיות: שאוור. אודיו: אוהד פישר. מיזוג: קשת המזגנים. ציור קיר: תמרה מורגנשטרן. וילונות: אורית טראוב. מכשירי חשמל: חשמל נטו. ידיות ופריטים: חבושה.
