את המעצבת הרב תחומית קמיל וולאלה (Camille Walala) פגשתי לראשונה לפני כעשור, כשהייתה בתחילת דרכה כמעצבת. כבר אז היא מצאה את השפה הייחודית שלה, כשמכרה כריות נוי, תכשיטים והדפסים מיוחדים בדפוסים עתירי צבע וצורות גיאומטריות. המעצבת ילידת צרפת (שאת שמה הוגים בשפת המקור קמי), שהתבססה מאז שנות ה-20 לחייה במזרח לונדון, שכללה עם השנים את האסתטיקה הצבעונית שלה והפכה לאמנית שמזוהה עם הזרם המקסימליסטי של ניו-לונדון. את ההשראה, היא שואבת, בין היתר, מסגנון הניו-ממפיס שמקורו באיטליה, ממשיך דרכו של תנועת ממפיס הצבעונית והנועזת של שנות ה-80 באיטליה.
"התחלתי לעסוק ביצירה רק בסוף שנות העשרים שלי, תחילת שנות השלושים", היא מספרת עם פתיחת הסטודיו החדש שלה, "ביליתי שנים רבות בניסיון להחליט באיזה מסלול לבחור, ורק אחרי שלקחתי כמה קורסי ערב והתחלתי להתנסות בפרקטיקות יצירתיות - קיבלתי כיוון".
פרינטים צבעוניים ממוסגרים בשחור
וולאלה יוצרת פרינטים שבטיים וגיאומטריים בצבעים נועזים ומסגורם בשחור, והיא משלבת אותם הן במרחב הציבורי והן בפרטי. היא יצרה, בין השאר, "תכשיטי רחוב" בדמות ספסלים צבעוניים שהוצבו ברחבי לונדון, חיפתה בניין שלם בעשרות צבעים, תכננה מעין זירת משחקים (Walala X Play) בגלריית NOW בגריניץ', הקימה ממלכה מתנפחת לאירועי שבוע העיצוב לונדון, תכננה מלון בוטיק מרהיב במאוריציוס ואפילו עיצבה תחנת דלק ססגונית. אחד מהחלומות שלה הוא לעצב אזור קניות חף ממכוניות ברחוב אוקספורד התיירותי. אבל חלומות בצד, מתברר שהמעצבת מעולם לא השקיעה בחלל עבודה אמיתי עבורה.
19 צפייה בגלריה
ספסלי רחוב שהם מעין תכשיטים. Camille Walala Walala Lounge On South Molton Street
(צילום: Charles Emerson)
"היו לי הרבה בתי סטודיו לאורך השנים", היא נזכרת, "התמקמתי בחללי מרתף ללא תאורה טבעית, היה סטודיו שחלקתי בדחיסות עם עוד 13 אנשים יצירתיים, אפילו חלקתי שולחן עם מי שהיא היום השותפה העסקית שלי ושותפתי לחיים, ג'וליה ג'ומעה, אבל אין ספק שהסטודיו החדש הוא הדבר האמיתי והכי טוב שהיה לי".
המעצבת מספרת כי שכרה את החלל, בקומה השביעית בבניין ריג'נט בפאתי ברודווי מרקט שבמזרח לונדון, והחלה לעבוד בו כשנה לפני שעיצבה אותו כראוי. "רצינו, הצוות שלי ואני, להתמקם ולעבוד לפני שנחליט איך כדאי לחלק את החלל ולתכנן אותו", היא אומרת. תהליך העיצוב עצמו ארך כשנה נוספת, ואולי תופתעו לגלות שהתוצאה הסופית לא הייתה המחשבה הראשונית המתבקשת. וולאלה מציינת כי היא חששה שפלטת הגוונים הנועזת, שהפכה לחתימת ידה, תתנגש עם עיצובים ועם עבודות עתידיות. "חשבתי לעצמי 'כמה רחוק וכמה נועז כדאי לי ללכת', ואולי בכלל עדיף לשמור על ניקיון ועל פשטות עיצובית", אומרת המעצבת שמזוהה עם צבע ותעוזה. בסופו של דבר החליטה ללכת על עיצוביה הסוחפים "במלוא הכוח" וללא מעצורים. את הסטודיו חילקה לשניים: חדר עבודה ממוחשב "נקי", וחלל המיועד "לעבודה מלוכלכת" כדבריה, שבו צובעים, חותכים, גוזרים, מדביקים ויוצרים מודלים.
מטבח סטייל בארט סימפסון
המעצבת יצרה מודל תלת-ממדי של הסטודיו המתוכנן, לפני שהפיחה בו חיים ססגוניים. היא עבדה עם שני נגרים מסטודיו Our Department, שהם לדבריה הנגרייה המועדפת עליה, ליצירת פתרונות אחסון ושאר אלמנטים בקווים נקיים.
"היינו זקוקים להרבה שטחי אחסון כי צברנו הרבה דברים לאורך השנים, והיה לנו חשוב להסתיר את הבלגן", היא אומרת. ארונות אחסון רבים נקבעו בחלל המטבח, על קיר שלם, מרצפה ועד תקרה. בקיר הסמוך עוצב מטבח סטנדרטי יותר, עם ארונות עיליים ותחתונים, מתוך מחשבה ליצור מטבח נוצץ, "סטייל בארט סימפסון" כפי שהיא מגדירה, עתיר בגוונים שמזכירים את התוכנית המאוירת, ומשולבים באלמנטים כמו ידיות שמנמנות ורובה עבה בשחור בין האריחים הלבנים.
״אני מוצאת שהצבע הוא אלמנט רב השראה", אומרת וולאלה, "וכשאני מגיעה לסטודיו אני מתמלאת שמחה"
לפני כשלוש שנים עיצבה וולאלה את בית הלגו, בית חלומות לילדים באזור קינגס-קרוס בלונדון, שנועד להשיק מוצר חדש - לגו בדמות פסיפס נקודות, במקום הלבנים המוכרות. גם בחלל הפופ-אפ עיצבה מטבח נועז שנראה כאילו לקוח מסט מצויר. "חשבתי שזה יהיה הולם ביותר ליצור כזה גם בסטודיו שלי", היא מציינת. עבודות הנגרות המוקפדות כללו, בהתאם, חזיתות MDF בשילוב מלמין וחיתוכי צורות ב-CNC שרוססו בצבע והודבקו בצורה מדויקת וקפדנית על הארונות, ליצירת הפטרן המושלם בסגנון קולור-בלוק, בלי נתזי צבע שנוצרים, פעמים רבות, לאחר צביעה על מוצר מוגמר.
19 צפייה בגלריה
גוונים אחידים או חומריות רכה בדמות רגלי עץ מסייעים בריכוך העומס הוויזואלי
(צילום: Taran Wilkhu)
הרצפה חופתה בגוון כחול מחשמל, שמשמש רקע תחתון לצוקל הארונות באדום לוהט, ולשאר האלמנטים, בפרופורציות כמעט קריקטוריות, שמעוטרים וממוסגרים בשחור. לצד השימוש הנרחב והנדיב בצבע, דאגה וולאלה ליצור קונטרסט מרגיע בעזרת אלמנטים רגועים יותר, יחסית לסגנון שלה כמובן, כמו דלת הזזה עם מסך שקוף ומחורץ. לדבריה של מנהלת המשרד והקריאייטיב, ג'ומעה, הפאנלים, שמחליקים וחופפים זה לזה יוצרים תוך כדי תזוזה מעין פילטר לאנימציית צבע מעניינת שמשתקפת דרכה. גוונים אחידים, כמו ספה צהובה, או חומריות רכה בדמות רגלי עץ – מסייעים אף הם בריכוך העומס הוויזואלי.
סטירה משמחת
לצד וולאלה וג'ומעה עובדת גם המעצבת ג'ורג'י מקיואן, ושלושתן מתנהלות באופן שוטף בסטודיו המרהיב, שמגזין Elle Decoration תיאר כ"מתקפה על החושים וכסטירה משמחת". ואכן המראה הצבעוני, בין אם מתחברים אליו באופן אישי ובין אם לא, משובב ויזואלית ונראה מזמין מטבעו, כזה שעונה על כוונותיה של האמנית ביצירת מוקד עידוד ואושר דרך פלטת גוונים נועזת ועשירה. ״אני מוצאת שהצבע הוא אלמנט רב השראה", אומרת וולאלה, "וכשאני מגיעה לסטודיו אני מתמלאת שמחה".
חדר העבודה בסטודיו אמנם עוצב בנימה מתונה יותר, עם קירות בהירים ושולחן עבודה רחב ולבן, אך הוא עדיין עתיר רבדים, כשכל פינה היא בבחינת פוֹטוֹ-אוֹפּ (מיקום טוב לצילום פוטוגני – ל"מ). ארונות נמוכים לאחסון, וקירות לבנים ממוסגרים בגוון כתום נועז, שתואם את גוון השמש הכתומה שעל הקיר, משקפים בחן את האמירה העיצובית של וולאלה. החלל כולל מוקדים שונים לעבודה ולהירגעות, כמו שולחן עבודה רחב ומרווח וספה בגוון השמש, שלמרגלותיה שטיח גיאומטרי בעיצובה של וולאלה, פרי שיתוף פעולה עם מותג מזרח-לונדוני בשם Floor Story. על השטיח מונחת כרית רצפה, אף היא פרי שיתוף פעולה עם מותג כלי הבית Ambar, שכלבת הבית אוהבת במיוחד.
ואם היא תרצה שוב לנדוד? וולאלה מסבירה כי האלמנטים ניתנים לשימוש חוזר, תוך פירוק קלה והקמה מחודשת בלוקיישן אחר.
את שאלתי בנוגע לפרויקטים מסעירים שהיא עובדת עליהם כרגע היא נפנפה במשפט: "הייתי ממש שמחה לספר לך, אבל נשבעתי לסודיות. בואי נאמר שמדובר בדברים גדולים במרחב הציבורי".
ומה לגבי חלומות לעתיד? מה היית שמחה לעצב?
"מזרקה ענקית ומפוסלת", היא אומרת בחיוך לסיום.
