גל גאון (59) ואירנה גולדברג (56), Atelier G' Collection
מי אתם? אדריכלים ומעצבים ובני זוג הפועלים ביחד ולחוד. אירנה היא בוגרת בית הספר מקינטוש לאדריכלות בגלזגו, שעלתה לישראל מוונצואלה ב־1983. לאחר קריירה עצמאית השיקה לפני שנה עם גל, בן זוגה, את הגלריה המשותפת שמציגה את עבודותיהם (ברחוב מונטיפיורי 44 בתל אביב). גל הוא בוגר המחלקה לאדריכלות בבצלאל, בעל תואר EMBA מאוניברסיטת תל אביב ומרצה לעיצוב פנים ב־HIT. לכל אחד מהם יש שני ילדים מנישואים קודמים.
מה תציגו ביריד "צבע טרי"?
גל: "כל אחד מאיתנו יציג חלקיקים קטנים מאוד מהקולקציה שלו. אני אציג ספה קטנה מהקולקציה של חלוקי הנחל. רוב האנשים מכירים את השולחנות שלי, וכאן אציג נגזרת אחרת, ספה קטנה מתוך קבוצת ספות, ומצידן אציג פסל עץ ציפור גדולה, שמבוסס על אותה שפה. אירנה תציג שני שולחנות צד בשם דליות, כמו הפרחים, וכל זה הוא חלק קטן מקולקציה צבעונית שבנויה מעור בצבע".
עיצוב טרי בתוך יריד צבע טרי 2026
(צילום: יוליה פריליק-ניב)
איך העבודה המשותפת שלכם כזוג?
גל: "אנחנו פועלים תחת אותה קורת גג ואנחנו בני זוג, אבל לכל אחד יש יצירות בנפרד. כל אחד בא עם רקע קצת אחר. בגלל ששנינו באותו התחום, ואלה החיים שלנו - אנחנו משתפים ומדברים. עיצוב ותרבות הם חלק מנושאי השיחה שלנו, אנחנו מתייעצים ומעלים רעיונות".
אירנה: "עשינו ניסוי של איך נראים הדברים של גל ביחד עם הדברים שלי מבחינה רעיונית, וראינו שיש לזה המון כוח כי השפה של גל שונה מהשפה שלי וביחד זה עבד מצוין מבחינה חומרית, צורנית וקונספטואלית".
גל: "בשנת 2022 גיבשנו קולקציה שקראנו לה 'עדן' ועם הרעיון הזה הלכנו ל־Nilufar Gallery Milan של נינה ישר במילאנו, מהגדולות והנחשבות באירופה, והצגנו שם ביחד. בתחילת המלחמה פתחנו חלל תצוגה ביחד".
באילו חומרים אתם מעצבים?
גל: "העבודה שלי מורכבת מחומרים טבעיים, בעיקר עץ. גם הפסלים שלי מעץ והם המשך של פריטי הריהוט. הספות הן תהליך שהתחיל במילאנו עבור הגלריה של נינה ישר".
אירנה: "אני עובדת עם עור צבעוני, אבל גם עם אבן ומתכות, לרוב סגנון חומרי צבעוני וגיאומטרי. השפה שלי מאוד גיאומטרית וברורה עם משחק של קומפוזיציות צבעים וחומרים, לעומת גל שהשפה שלו אורגנית וחופשית והקווים עגלגלים וזורמים. גל מביא את הצד הנשי ביצירה שלו ואני את הצד הגברי".
מהי חלוקת תפקידים ביניכם?
גל (צוחק): "אני מכין קפה, כוסיות יין ודואג לאירוח ולשיווק, ואירנה עובדת על המחשב. לכל אחד מאיתנו יש את העולם שלו לחלוטין, וזה די נדיר בעולם העיצוב - או שעובדים לבד או בזוג. אנחנו ביחד ולחוד, הקולקציה משותפת וכל פריט הוא בנפרד. וגם כשאנחנו חושבים על הקולקציות הבאות שלנו, כל אחד עובד עליה לבדו, אנחנו מתבוננים עליה, בונים את המרחב שבו ניצור וכל אחד מפתח את הדברים שלו. חשובה לנו השפה האישית והביטוי האישי".
אירנה: "אנחנו שני משרדים שפועלים בחלל אחד. רוב העבודה שלי היא באדריכלות, ואצל גל העבודה היא בסטודיו שעובד על פריטי עיצוב לשוק הבינלאומי. זה כמו הזוגיות שלנו, כל אחד אישיות אחרת אבל עובדים טוב ביחד".
אתם מביאים את העבודה הביתה?
גל: "ברור, אנחנו עם העבודה 24/7 ואין לנו הפרדה בין עבודה לחיים. גם אין לנו חילוקי דעות אמנותיים כי לא צריך, כל אחד בשלו. כשאנחנו עובדים על הקולקציה לתצוגה שלנו, חשוב לנו שתהיה הרמוניה".
אירנה: "הסטודיו שלנו מחולק לחדרים, ואם יש משהו שלא מתאים לתצוגה המשותפת, הוא מקבל חדר לחוד".
גל: "אנחנו עובדים על קולקציה חדשה שתצא בספטמבר 2026".
ואם בכל זאת יש חילוקי דעות?
גל: "יש לכל אחד זכות וטו על מה יכול להיכנס ומה לא. אנחנו עושים מדיטציה יחד כל בוקר, מגיעים רגועים לסטודיו, ולכל אחד יש דברים לעשות בנפרד. היצירה משלימה את החיים שלנו והיא לא משהו שאנחנו נאבקים עליו. אין אגו ואין מאבק".
אירנה: "מקבלים אחד את השני, ויש כבוד גדול ליצירה של שנינו".
גל: "זו זכות מאוד גדולה ליצור אחד ליד השני, התאהבתי בה גם ברמה האישית וגם בדרך שהיא יוצרת בה, ואני סקרן לראות כמעט כל יום מה הדבר הבא שהיא עושה. הסביבה שלנו משפיעה לחיוב אחד על השני. בחוץ יש כל כך הרבה דברים לא נעימים שאנחנו משתדלים שיהיה נעים ובלי אגו. אנחנו נוסעים הרבה בעולם ומעשירים את עצמנו בחוויות, אוכל, עיצוב, אמנות ואופנה מסביב לעולם והמשפחות שלנו. אנחנו גם אוהבים לארח ביחד. אנחנו גרים בצפון תל אביב ואירנה מתכננת את הבית העתידי שלנו, ייקח כמה שנים עד שזה יקרה. אנחנו אוהבים מאוד להגשים חלומות אחד של השני. נכנסנו לזוגיות שנייה כשהייתי בן 50 וקיבלתי את החיים שלי במתנה. זה היה דבר מדהים".
אירנה: "הדרך שהיינו חייבים לעשות הובילה למשהו מופלא".
גל: "שנינו מסתכלים על השוק הבינלאומי והופכים לצמד שמוכר גם בעולם".
רוזה רחלי פיירמן (34) וגרישה זילבר (40), סטודיו "שקופים"
מי אתם? אמנים, מעצבים ובני זוג הפועלים ביחד ולחוד. רוזה רחלי היא בוגרת המחלקה לקרמיקה וזכוכית בבצלאל. גרישה למד באותה מחלקה בעבר. את גרישה הכירה כשהגיעה אליו להתמחות ("הכרנו דרך הזכוכית", היא אומרת). הוא בעל סטודיו לזכוכית בקיסריה, והיא בעלת סטודיו לעבודות זכוכית וציור בעיר התחתית בחיפה שמשמש גלריה. גרים בפרדס חנה, הורים לבן ועוד בת בדרך.
ספרו על העבודה ביריד "צבע טרי".
"גופי תאורה, כדים, פסלי קיר מזכוכית וגם כוסות שעשינו לראשונה במחיר נגיש יותר. בעבודות האלה קיבלנו השראה מהשמיים והכנסנו נושאים של חופש ואמונה, כוכבים ועננים וציפורים עפות. יש שם הרבה צבע כחול ולבן וקצת שחור ואפור וסגולים, ויש גם ורוד. כל עבודה היא ייחודית ואחת במינה".
איך התחלתם לעבוד ביחד?
רוזה רחלי: "ברגע שהגעתי לגרישה כמתמחה, הזכוכית הייתה תמיד חלק מהזוגיות שלנו. ניפוח זכוכית דורש שיתוף פעולה ועבודה בצוות. כשאני יוצרת, גרישה עוזר לי, ולהפך. עם הזמן התחלנו לפתח גם רעיונות ויצירות משותפים.
גרישה: "אנחנו מזינים אחד את השני".
מה מנעד החומרים שלכם?
גרישה: "אני עובד עם חומרים מוכנים כמו מזלג, שולחן וכיסא ומשלב אותם עם זכוכית".
רוזה רחלי: "יצא לנו לעבוד יחד גם בצילום ובציור, אבל עיקר העבודה המשותפת שלנו היא בזכוכית לגופי תאורה וכדים פיסוליים".
גרישה: אנחנו לא המעצבים הקלאסיים, עם קווים נקיים. העיצוב שלנו הוא one of a kind ולא מוצרים סדרתיים".
איך זה לחיות, לעבוד וליצור יחד?
גרישה: "לא קל. בתוך הזוגיות יש הרבה דברים מדהימים וכיפיים וגם קושי, צריך לעבור משוכות ובכל פעם אתה מתחזק ומתפתח והופך להיות כזוג משהו חדש. אנחנו יכולים להתווכח על רעיון שאני חושב שהוא טוב ורחלי פחות, ובאמצע התהליך אני מרגיש שלא בא לה, ואנחנו חוזרים אחורה לעוד סשן. זה ריקוד זוגי".
רוזה רחלי: "זה אכן ריקוד משותף, ויש משהו בזכוכית שאם היא יוצאת טוב - זה משנה לנו את האנרגיה ורואים את הכול בחומר. לצלוח את האתגרים שלנו זה מספק. העבודות שלנו מדברות הרבה על העולם הזוגי, והתוכן שלהן קשור לדינמיקה של הזוגיות שלנו. יש לי פסל שהוא לב אדום קטן בתוך לב שקוף גדול, קראנו לעבודה 'מרחב מוגן'. גרישה פיסל את הלב הקטן וחשבנו איך להציב אותו בגלריה, ואז הוא חשב להציב אותו על כרית. העבודות שלה מדברות על השבריריות של האהבה והתשוקה. אנחנו חושפים מהתוכן האישי גם ביצירה עצמה. הזכוכית היא סמל לשקיפות שלנו כאמנים שחושפים את עצמם".
מהי חלוקת התפקידים ביניכם?
רוזה רחלי: ״כל מה שקשור לצילומים ואינסטגרם זה אני, גרישה מוביל את הפן הטכני כי יש לו ידע של שנים רבות ואני לומדת ממנו כל הזמן. יש יצירות של מיניאטורות זכוכית במבער, ואנחנו משלבים אותן בטכניקות של ניפוח ובטכניקות של תבניות. לכל אחד יש את השפה שלו. אני באה מכתיבת שירה ובעבודות החדשות יש שימוש בטקסט".
גרישה: "אני הצד השקט, רחלי היא הצד הסוער של המילים".
אתם מביאים את העבודה הביתה?
גרישה: "ברור. יש לנו בן, סאן, בן ארבע וחצי, והוא מאוד משפיע על היצירה שלנו. אנחנו משתפים אותו בעבודה. בשנה שעברה הצגנו גוף תאורה, שלושה לבבות בגדלים שונים, וזה ייצוג של שלושתנו. המשפחה נכנסת לעבודות שלנו".
רוזה רחלי: "אם תשאלי אותו מה אתה רוצה להיות כשתהיה גדול, הוא יגיד 'מנפח זכוכית'".
מה קורה כשיש חילוקי דעות אמנותיים?
רוזה רחלי: "רבים ומשלימים (צוחקת). כאמור יש לנו ילד ואני גם בהיריון עכשיו ועוד מעט תהיה לנו בת. עברנו הרבה, הכרנו ומהר מאוד הכול קרה, ועם הזמן אנחנו לומדים להתאזן. בהתחלה הריבים היו סוערים. למדנו לריב ולהכיר".
רחל לפידות (31) ושגיא ממן (35), סטודיו Seek Love
מי אתם? מעצבים תעשייתיים ובני זוג, בוגרי המחלקה לעיצוב תעשייתי ב־HIT. נשואים והורים לתינוקת בת חודשיים וחצי, גרים באתונה בימים אלה. הכירו במהלך הלימודים למרות שלא למדו באותו מחזור. שגיא פגש את רחל בסדנה של בית הספר, המקום שבו עובדים פיזית על הפרויקטים. רחל התחילה עם שגיא, הם הפכו לזוג ומצאו הרבה במשותף וחיבור לתחום הריהוט והעיצוב. הם הקימו את הסטודיו בשנת 2024.
עבודתם מציעה רהיטים וחפצים יומיומיים שמשלבים חומרים בלתי שגרתיים. "רהיט פלואידי" היא סדרה חדשה שלהם שבה מיטשטשים הגבולות בין חפץ ובין זהות אנושית.
ספרו על העבודה ביריד "צבע טרי".
רחל: "נציג שני פריטים, שרפרפים שקראנו להם רהיט פלואידי בהשראת המונח ג'נדר פלואיד, שחוקר את הגבולות בין גוף לחפץ. לרהיט יש שילוב של עץ ופרווה שכל פעם מופיעה באזור אחר של השרפרף ומשנה אותו בכל פעם. הרהיט מאפשר שימוש פתוח, שידה, שולחן או שרפרף גם מבחינת המידות וגם השימוש".
איך התחלתם לעבוד ביחד?
רחל: "עוד לפני 7 באוקטובר היו לנו רצונות לעבור לחו"ל, וזמן קצר לתוך המלחמה הגשנו בקשה לתוכנית רזידנסי לבוגרים ב־HIT. שם באופן מובהק התחלנו לעבוד על פרויקטים ביחד. עיצבנו שם כמה סדרות רהיטים ואובייקטים".
שגיא: "עבדנו שנה שלמה על כמה סדרות ובינואר 2025 הצגנו תערוכה".
רחל: "הצגנו בעצם את עצמנו במבנה עות'מאני ביפו שהושמש במיוחד לתערוכה, והיא הציגה סדרות רהיטים של סיפורים שונים. לכל פרויקט יש סיפור שמלווה את תהליך העבודה. עיצבנו שני כיסאות בהשראת אמת המים בעכו, נוף הילדות ששגיא גדל בו, ואפשר לראות במבנה האדריכלי של הכיסא את הקשת שלקוחה מאמת המים. זו הייתה הדרך שלו לבית הספר".
15 צפייה בגלריה
אלומיניום, שעם ופרווה סינתטית מרכיבים את הרהיטים בקולקציית Fluid Furniture
(צילום: רחל לפידות)
באילו חומרים אתם משתמשים?
שגיא: "באלומיניום, שעם ופרווה סינתטית. החומר משחק תפקיד בעבודות שלנו והוא די מגוון. בעבר עבדנו עם עץ מייפל, והיו לנו עבודות טקסטיל עם רקמה. המנעד של החומרים רחב ואנחנו לא מתקבעים".
מה חלוקת התפקידים ביניכם?
רחל: "עכשיו, כשיש לנו תינוקת, העבודה מחולקת בינינו. אנחנו כבר לא עובדים ביחד על אותו דבר, אבל בעבר עבדנו יחד וכל אחד הביא כישורים אחרים. היום שגיא על הצד הטכנולוגי והפרקטי של הייצור, ואני על הפקה, אסתטיקה וגימורים, ויזואליות וקשרים עם לקוחות וקולגות. מתחילים יחד ובהמשך מתפצלים. שנינו טובים בעיצוב ולגעת בחומר".
מה מאפיין את הסגנון שלכם?
רחל: "אנחנו מעצבים סדרות קטנות מודרניות וקונספטואליות, שיכולות להיות גם בייצור סדרתי, לכל פריט יש טכנולוגיה ברורה וזה לא שאני משייפת או מפסלת בחימר. הכול ייצור תעשייתי. הפריטים לא מיועדים רק לשרת את האדם, אלא גם לעורר מחשבה ורגש, ומשם השם של הסטודיו שלנו. אנחנו רוצים לפתוח את הראש".
אתם מביאים את העבודה הביתה?
שגיא: "העבודה שלנו היא חלק מהבית. יכול לעלות רעיון באמצע ארוחת הערב, ואני יכול להגיב בבוקר לרעיון שרחל העלתה בערב".
מה קורה כשיש חילוקי דעות אמנותיים?
שגיא: "תהליך של עיצוב הוא בחינה של דברים בדרך, ולפעמים הדבר נולד תוך כדי ולא מיד בהתחלה, וצריך לשכנע אחד את השני. לא נוציא פרויקט אם אחד מאיתנו לא יהיה מרוצה, אבל יש לנו מכנה משותף רחב ואנחנו אוהבים את אותם הדברים, ואם יש חילוקי דעות אנחנו משכנעים אחד את השני. התלבטנו למשל על הגודל של השרפרפים. רחל רצתה אותם יותר רחבים ושמנמנים, היא דחפה לעיצוב הרחב, הפרווה היא צפופה ודחוסה בין הרגליים, ואני דמיינתי אותם רזים יותר".
רחל: "לי יש רעיון ואני מדמיינת אותו לפעמים כשהוא עוד לא סגור, ואני צריכה לגרום לשגיא להבין מה אני רוצה לעשות וצריכה להמחיש לו כדי שיתחבר לזה".
אתם עובדים גם בנפרד?
רחל: "לפרנסתנו כן. אני עובדת מהבית גם בעיצוב והפקה ושגיא מצא פרנסה כמנהל בעולמות הבנייה. זה נותן לנו פרנסה אבל גם עוד ידע, וכל עולם תוכן חדש ואחר הוא מבורך".
מיה ויובל טל, Rack and Tack
מי אתם? בני 52, בוגרי "בצלאל". יובל הוא בוגר המחלקה לעיצוב תעשייתי והוא גם יינן ושוקולטייר. מיה סיימה לימודים במחלקה לעיצוב פנים והיא כיום גם עוזרת הוראה במחלקה. הם הכירו דרך חברה משותפת ויחד 22 שנה והורים לשלושה. גרים במרכז תל אביב, מעצבים ריהוט משרדי מינימליסטי ופתרונות אסתטיים לסביבת העבודה הביתית או המשרדית.
איך התחלתם לעבוד ביחד?
מיה: "המותג נולד מתוך צורך שזיהינו בעצמנו. חיפשנו ריהוט ואביזרים מעוצבים ואיכותיים לחללי עבודה, וגילינו פער ברור בשוק - מצד אחד היו מוצרים שנראו טוב אבל לא תמיד סיפקו את רמת האיכות והחשיבה שחיפשנו, ומהצד השני היה ריהוט איכותי ומעוצב, אבל במחירי יוקרה שפחות נגישים. הרגשנו שיש מקום למשהו אחר - כזה שנמצא בדיוק באמצע: עיצוב מוקפד, פונקציונליות אמיתית, חומרים איכותיים וייצור מקומי, אבל בגישה נגישה יותר. בחרנו להתמקד בעולם העבודה כי זה מרחב שבו אנשים מבלים חלק משמעותי מהחיים שלהם, ואנחנו מאמינים שלסביבה שבה עובדים יש השפעה אמיתית על איכות החיים, הריכוז, היצירתיות והתחושה. כל מוצר שאנחנו מפתחים מתחיל בחשיבה על המשתמש - מה באמת יהפוך את הסביבה שלו לטובה יותר. כשהקמנו את Rack and Tack, דמיינו בעיקר לקוחות פרטיים ועסקים קטנים - אנשים כמונו. בפועל, כבר בשנים הראשונות מצאנו את עצמנו עובדים גם מול חברות וארגונים גדולים, שחיפשו בדיוק את מה שאנחנו מביאים - חשיבה עיצובית, גמישות, פתרונות מדויקים ויכולת ביצוע ברמה גבוהה. מבחינתנו נקודת המוצא תמיד נשארת זהה: להבין איך אנשים חיים, עובדים, ומה יכול להפוך את היומיום שלהם לטוב יותר".
מה תציגו ביריד "צבע טרי"?
יובל: "בעידן שבו טכנולוגיה ובינה מלאכותית מעצבות מחדש את סביבת העבודה, הקולקציה שנציג בוחנת את המפגש בין מלאכה מסורתית לייצור עכשווי, דרך מערכת של רהיטים ופריטים משלימים לסביבת העבודה, המשלבים טכניקות ייצור שונות, חומרים לא שגרתיים וחשיבה פונקציונלית מדויקת".
איך התחיל הסיפור הזוגי שלכם?
מיה: "הכרנו דרך חברה משותפת, אבל כבר במפגש הראשון הבנו שהסיפור שלנו כנראה התחיל הרבה קודם. לאורך כמעט עשור היו לא מעט צמתים, אנשים וסיטואציות שבהם כמעט נפגשנו, אבל זה לא קרה. בדיעבד היינו אמורים להכיר. היום, אחרי 22 שנים יחד ושלושה ילדים, אנחנו צוחקים ש־Rack and Tack הוא הילד הרביעי שלנו - עסק שנולד מתוך החיים עצמם, מתוך הזוגיות שלנו ומתוך רצון אמיתי ליצור משהו שהוא שלנו".
איך נראה החיבור ביניכם?
מיה: "החיבור בינינו מבוסס גם על השונות בינינו. יובל הוא מעצב תעשייתי, יינן ושוקולטייר, עם אהבה עמוקה לחומר, לפרטים, לפיתוח מוצרים ולחשיבה פונקציונלית מדויקת. אני מגיעה מעולמות אחרים - עם רקע אקדמי בסוציולוגיה ובחינוך, שמביא איתו הסתכלות עמוקה על אנשים, צרכים והתנהגות, ובשנים האחרונות גם השלמתי לימודי עיצוב פנים, מה שהוסיף רובד נוסף של הבנה מרחבית, חומרית וחוויית משתמש".
יש לכם חלוקת תפקידים בעסק?
יובל: "אני מוביל את פיתוח המוצרים והחשיבה העיצובית, ומיה אחראית על התפעול, המכירות, הרכש והפיתוח העסקי. בפועל, כמעט שום דבר משמעותי לא קורה בלי שיחה משותפת. אנחנו מתייעצים, מאתגרים אחד את השנייה, ולרוב מגיעים להחלטות יחד. כנראה שדווקא השילוב בין נקודות המבט השונות שלנו הוא אחד הכוחות הגדולים של העסק".
איזה קשיים מזמנת העבודה כזוג?
שניהם: "זו מתנה וגם אתגר. האתגר הוא שהעסק לא תמיד נשאר במשרד - הוא נכנס הביתה, לשיחות בערב, לפעמים גם לסופי שבוע. קשה לעשות הפרדה מוחלטת כשבונים משהו ביחד, אבל היתרון הגדול הוא שאנחנו באמת באותה סירה. אנחנו מבינים לעומק מה עובר על הצד השני - את הלחץ, ההתרגשות, חוסר הוודאות וגם את תחושת הסיפוק. יש בינינו ויכוחים, כמו בכל שותפות אמיתית, אבל הם כמעט תמיד מגיעים מתוך אכפתיות ורצון לדייק - ובסוף, ההחלטות מתקבלות יחד.
"מחוץ לסטודיו, החיים שלנו מתנהלים כעסק משפחתי קטן גם בלי שהתכוונו לכך. אנחנו הורים לשלושה ילדים – הבכורה חיילת, הבן האמצעי מסיים י"ב והצעירה לומדת בכיתה י' במגמת אמנות פלסטית. לכל אחד מהם עולם מלא ועצמאי משלו, והיומיום שלהם עמוס מאוד, אבל למרות הקצב, הם חלק טבעי מהשיח היצירתי שלנו. לא פעם רעיונות לעיצובים חדשים מוצאים את דרכם לקבוצת הווטסאפ המשפחתית. ולעתים, ברגעים נדירים שבהם הלו"זים מסתנכרנים, הילדים גם מגיעים לעזור".
זוגיות ויצירתיות
מהדורת 2026 של יריד צבע טרי תתקיים בתאריכים 29-24 ביוני 2026. גם השנה יתארח היריד במבנה ששימש בעבר את המרכז התפעולי של חברת החשמל בתל אביב - המרכז הטכני קרמניצקי, הממוקם ברחוב קרמניצקי 7. והשנה מסתמן שיא בזוגות המשתפים פעולה ומציגים ביחד. טל גולני, אוצרת "עיצוב טרי", מנסה להסביר את התופעה ביריד השנה: "במהדורה הזו בלטה תופעה מעניינת שלא תוכננה מראש: מספר גדל של זוגות יוצרים ומעצבים. במקרה של זוגות יוצרים יש דיאלוג מתמשך בין שתי נקודות מבט. לעתים הדיאלוג הזה מתבטא בעבודה משותפת שבה קשה להבחין היכן מסתיימת תרומתו של האחד ומתחילה תרומתה של השנייה. כשהתהליך הזה מתקיים לצד שותפות חיים, הוא מזמן גם אתגרים וגם אפשרויות ייחודיות. נדמה כי דווקא המתח בין עצמאות לשיתוף, בין קול אישי לדיאלוג מתמשך, מייצר קרקע פורייה ליצירה".
