בעשור האחרון צילמה אתי אברהם (55) נשים בהיריון. הן ישבו בסטודיו שלה בראשון לציון על כורסאות עתיקות, לבשו בגדים תקופתיים שנתפרו במיוחד לצילומים, והרגישו שנסעו בזמן ובמרחב. אודליה חלד (60), חברתה הטובה זה 30 שנה הייתה תכשיטנית, שעיצבה טבעות ושרשראות בעבודת יד קפדנית. פעמיים בשנה נסעו שתיהן לשוקי עתיקות ברחבי אירופה, ישנו במלונות בוטיק ייחודיים והתמלאו בהשראה וברעיונות לעיצוב.
לפני ארבע שנים הן החליטו להגשים את החלום, איחדו כוחות ופתחו ביחד את סטודיו Time Pieces Vintage-Antiques בקומת המרתף בביתה של אברהם. הסטודיו שהקימו יחד הוא המשך של אותו הדחף – לקחת משהו שכבר היה קיים ולתת לו חיים חדשים. כשעברה אתי אל הבית הפרטי בראשון לציון עם בעלה וילדיה, היה לה ברור שהיא תרצה לשפץ אותו עם חלד, שותפתה לעסק, בעצמה מעצבת ומומחית להום סטיילינג.
כך נהפך הבית המשפחתי בסגנון כפרי רומנטי גם למגרש להגשמת החלום. מדובר בבית צמוד קרקע בן שלוש קומות בשטח של כ-300 מ"ר על פני מגרש של 440 מ"ר. יש בו קומת כניסה עם מטבח, סלון ופינת אוכל, קומת חדרים למעלה ומרתף.
הכניסה לבית עוברת דרך חצר קדמית בסגנון פרובנס עם ריהוט ברוח הסגנון וצמחייה מלבלבת. מהרגע שנכנסים לבית עוברים למדינה אחרת ולתקופה אחרת. מימין לדלת הכניסה נמצא המטבח שמשלב בין כפריות למודרניות. לצד מכונת אספרסו תעשייתית מאלומיניום אפשר למצוא שלל כלים עתיקים בכל מקום. בהמשכו של המטבח ניצבת פינת האוכל הגדולה העשויה מעץ. גם היא עמוסה ומוקפת בפריטים מעוצבים רבים. מצידה השמאלי של דלת הכניסה יש גרם מדרגות פתוח שממנו נשקפת קומת החדרים ומדרגות אל הסטודיו שלהן.
גינה כמו באירופה, כפיות מסבתא
אבל עוד לפני החנות מדובר בבית שגרה בו משפחה. תחילה גרו בו כשני עשורים בשכירות ואז לפנ שלוש שנים רכשו - והחליטו לשדרג. "כשרכשנו את הבית עשינו שיפוץ גדול", משחזרת אברהם. "ידעתי שאני רוצה ליצור פה אווירה אחרת, אירופאית, עם בית לא קונבנציונלי ואקלקטי. החיבורים אפשרו להכניס גם ממד מעט מודרני וגם קצת עתיק וגם להכניס את האמנות שאני אוספת, פסלים, ציורים. הבחירות שלי היו לא שגרתיות".
גם את הגינה דאגה אברהם לשנות לפי טעמה. "הגינה הייתה לגמרי אחרת במקור. היו פה מסלעות, עצי דקלים ועצי פרי. מחקנו הכול ובנינו מההתחלה", היא מספרת. "עבדנו על הגינה חצי שנה עם אדריכלית נוף. הבחירה של הצמחייה, הריצוף והחיבורים יצרו סיפור. הבאנו עצי חורש שהם אמנם נשירים אבל רצינו את האווירה הזאת פה, מזרקות מאיטליה, והרבה אביזרים שמפוזרים ונבחרו בקפידה. הבחירה הייתה של צמחייה שאופיינית לאירופה אבל היא שורדת גם בארץ. יש פה עץ זית, עצי ספיונים, קליל חורש קנדי, מורן החורש סביב חומת הבית, עצי אלון התבור ואלון השעם לצד שיחי איקליפטוס, עץ ליצ'י, עץ תפוז סיני ועוד".
בתוך הבית דאגה אברהם לשלב פונקציונליות בתוך הסגנון האקלקטי. המטבח הוא דוגמה לשילוב של סגנון כפרי ופרופילים בלגיים בחלונות שמשרים אווירה מודרנית יותר. "במרכז המטבח היה אי היסטרי עם קולט אדים, וכל מי שנכנס קיבל מכה בראש. החלטנו שנפרק את הכול ונשנה את האווירה. היום יש במקום האי שולחן עגול וכיסאות ומנורה שיוצרה בהזמנה אישית. ביטול האי יצר מרחב", מספרת אברהם.
אילו עוד שינויים הכנסתן בעיצוב?
"מזנון האורחים שממשיך את המטבח לאורך הקיר לא היה בתכנון. הייתה פה דלת יציאה לחנייה. יום אחד אודליה ואני שאלנו את עצמנו, מי צריך בעצם את הדלת הזו, הרי יש כניסה נפרדת לחנייה. סגרנו את הדלת, ועל הקיר שבנינו יצרנו קרניז שרץ לאורך כל התקרה. המהלך הזה הגדיל את המטבח כי החלל שלו לא גדול, ורצינו ליצור המשכיות וקצת לפתוח".
מעל מזנון הכלים יש מראה לא שגרתית.
"הזמנתי אותה בעבודת יד אצל איש מקצוע. גם לאודליה יש אותה המראה בבית. שרטטנו לאיש המראות את הצורה של המראה, והוא חתך אותן בהתאם".
פינת האוכל מהווה עוד מוקד משמעותי בבית. ביומיום על השולחן שיובא מאינדונזיה מונחים אוספי כלים של אברהם, וכשהיא מארחת היא מזיזה אותם לכמה שעות למקומות אחרים בבית. לצד פינת האוכל ניצבת שידה מיוחדת ובה אוסף כפיות כסף עתיקות הפתוח לתצוגה.
"כששולחן האבירים הגיע, לאודליה היה רעיון לייצר ישיבה אקלקטית. נסענו לכל הארץ ופשוט אספנו כל פעם צמד כיסאות", נזכרת אברהם. "אחר כך חיפשנו חנויות בדים מיוחדות של מעצבים, וכל זוג של כיסאות קיבל ריפוד אחר, במשפחה של צבעים דומים. צילמנו את כל הכיסאות, פרסנו אותם בחנות בדים ופשוט התאמנו בד לכל כיסא. כשאני מארחת אני מגישה את הכלים הכי יפים שיש לי באוסף".
את בעצם קונה לסטודיו פריטים למכירה אבל שומרת אותם אצלך?
אברהם: "זה קרה בהתחלה. למדתי לשחרר".
חלד: "שתינו תולות בבתים שלנו פריטים יפים מהסטודיו בחלל הבית, ואחר כך נפרדות מהם כי זו פרזנטציה, והלקוחות קונים אותם".
אתי, מה את לא משחררת?
"רק את כלי הכסף שלי. מגיל שלוש במקום לשחק בברבי, שיחקתי בכפיות הכסף שסבתא שלי נתנה לי, שתחיה חיים ארוכים. כל ההשראה שלי זה ממנה, בייחוד האהבה שלי לכלי כסף. אני מטורפת על אוסף כפיות הכסף שהיה שלה, ואני לא אמכור אותו לעולם".
מהי הפינה הכי אהובה עלייך בבית?
"החלון הפנורמי בסלון שלי, שמשקיף על החצר. יש גם בחדר השינה בקומה מעל בדיוק את אותו החלון. הייחודיות שלו היא שאת מקבלת את כל הגינה שנכנסת לך פנימה, וכל הפריטים על אדן החלון עם הצמחייה בחוץ מייצרים חיבור מעניין ורך. אני קמה בבוקר ושותה קפה מול החלון ונהנית".
מצלמות מלונות בוטיק – ומיישמות
שתי החברות ביקשו לעצב למשפחת אברהם סלון שמצד אחד יכיל אוספים עתיקים ומצד שני לא יהיה כבד במראהו. הן בחרו ספה ארוכה וכורסה אחת, וביניהן הציבו שולחן סלוני שנראה כמו מגש עתיק על גלגלים, עם ידיות אחיזה מהצדדים. "השולחן מקליל את המראה של הסלון", אומרת אברהם, "הוא אסתטי ולא כבד. מה שעוד מוסיף לקלילות למרות ריבוי הפריטים זו הספה שהוזמנה במיוחד כי רצינו שהיא תהיה לאורך כל הקיר. עליה פיזרתי כריות. הכורסה היחידה נותנת המון כוח כי היא ענקית אך גם מאפשרת זרימה.
"חלק מהקלילות במרחב היא בהשפעת גרם המדרגות העגול בין הקומות. אין כאן גוש מדרגות אלא מבנה מאוורר. זו הרגשה נעימה לראות את כל הבית מכל פינה. בשנים הראשונות גרם המדרגות התחתון לסטודיו היה סגור עם קירות גבס. חסמתי את הגישה למרתף והנחתי חלוקי נחל וצמחייה".
השתיים גם עיצבו את שירותי האורחים. "כיוון שחדר השירותים קטן מאוד, חשבנו איך להקליל את האווירה עם בחירת האריחים האלה וכיור מרחף ולא עמוס עם ארון למטה", מסבירה אברהם. "יש מדף אחד מעל הכיור שעליו הנחתי פריטים מיוחדים, ויש שידה עתיקה בכניסה עם צמחים ונרות. אודליה עוטפת את ניירות הטואלט שמונחים כרזרבה בממחטות בד צרפתיות פרחוניות, כך שהכול מוקפד והאורחים מקבלים תחושה של חו"ל".
את חדר השינה של אברהם ובן זוגה הפכו שתי החברות לממלכה שנראית לקוחה מטירות עתיקות. יש בחדר כריות, ריהוט עתיק, נרות שחלד מייצרת ויוצקת לכלים מיוחדים, שטיחים ופריטים מפעם. "חדר השינה עדיין בהתהוות אחרי שעשינו שיפוץ רציני מאוד לכל חדרי הרחצה בהשראת מלונות הבוטיק שאנחנו מתארחות בהן", אומרת אברהם. "אנחנו מצלמות חדרי אמבטיה יפים כל הזמן. בחדר הרחצה שלי בחרתי כיור המרחף על גבי רגליים. מצאתי אצל בחור דרוזי שמחדש רהיטים ומוכר אותם. זו שידה עתיקה שקילפו עד שהגיעו לשכבה המקורית של העץ. עשו בה עבודת רסטורציה מדהימה וזה מוסיף המון לאווירה".
ממלכת הווינטג' במרתף
בעבר שימש המרתף את אברהם לצילומי ההיריון, וכשמיצתה את העיסוק בתחום, הבינה שהיא רוצה משהו חדש והקימה בו את חנות העתיקות. "לדעתי זה היה באחד הטיולים בשווקים בחו"ל", נזכרת חלד. "החלטנו פתאום שנהפוך את התחביב המשותף למקצוע. העיסוק בריהוט ובפריטי וינטג' נותן לנו השראה, וממלא אותנו".
אברהם מוסיפה: "פתאום אודליה אמרה, 'נעשה מזה עסק. את מצלמת ומביאה עוגות טובות ואני מביאה את הפרחים. יש לנו את כל ההום סטיילינג ומפה אפשר לצמוח'. נסענו ללונדון, הבאנו כלי כסף ועשינו מכירה בבית. כל הגינה קושטה והנחנו על שולחנות פריטים עם עיצובים לפי קונספט".
אחרי המכירה הראשונה הן חזרו לאנגליה, הביאו פריטים נדירים מיריד עתיקות מחוץ ללונדון, ביקרו גם בשווקים של עיירות ציוריות באיטליה וביריד העתיקות בעיר ליל בצרפת, השתלבו בשוק "ימי בנימינה" הנערך אחת לחודש בעמק חפר, ופתחו עמוד אינסטגרם. השילוב בין האסתטיקה, העיצוב, הפריטים, העוגה שתמיד מונחת על המגש הנכון – הביאו אליהן לקוחות חדשות. "גילינו שגם החבר'ה הצעירים אוהבים את הפריטים האלה", מודה חלד.
אברהם מספרת על הקשר עם כמה מהלקוחות: "לא רק הדור המבוגר מחפש את הדברים העתיקים שיש להם אופי ונשמה. אנחנו דואגות להעלות פרזנטציות ולספר כל פעם סיפור אחר לפי חגים ולפי תקופות, ופשוט לחבר את הכול ביחד. לקוחות שלא יכולות להגיע, נשלח אליהן הביתה. יש לנו לקוחה מהממת שנמצאת בירושלים ומעולם לא נפגשנו. אני אפילו לא יודעת איך היא נראית ויש לנו קשר מדהים איתה. היא יכולה להתחיל את הבוקר בטלפון 'בא לי להתחדש', והיא לפעמים אפילו מבקשת שנסדר לה את הכלים בהגשה על השיש. יש לנו לקוח שהוא ממש ססגוני ויש לו בית קטן אבל מקושט בפריטי וינטג' יפהפיים. הוא חי ונושם את התחום. יש לנו את אלישבע, מעצבת פנים ועורכת דין, שראתה אצלי על אדן החלון מראה עם פסל של מלאך, והפכנו בשבילה עולמות עד שמצאנו פריט דומה במכירת חיסול במלון בוטיק באירופה".
מה סוד החיבור ביניכן?
"אנחנו מאוד שונות בסגנונות ומשלימות אחת את השנייה. אודליה אוהבת לאוורר ולפתוח חללים, ואני אוהבת לחמם אותם, אבל לשתינו יש בתים עם אוספים אקלקטיים, והסטודיו צמח מתוך האהבה האישית שלנו לתחום".
סיפור בלתי נשכח?
חלד: "כשהיינו פעם בלונדון קניתי בקבוק קריסטל ירוק עתיק עם פייה מטורפת בצורת טווס שעלה הרבה כסף. השארנו אותו בחדר, וכשחזרנו הבקבוק נעלם. פנינו למלון והתברר שהמנקה לקחה אותו. היא אמרה שהיא זרקה, אבל אנחנו לא האמנו כי מי זורק פריט כזה? הודענו למלון שאם לא נקבל אותו בחזרה באותו הרגע, נתבע את המלון. המנקה חזרה מגמגמת עם הבקבוק".
אברהם: "ראיתי פעם בשוק עתיקות כלי מצופה כסף שמשמש סלסילה נפתחת כמו מניפה לעוגיות. המחיר שלו היה עצום, אז ויתרתי, אבל זה לא הניח לי. אחרי שנתיים מצאתי פריט דומה, אפילו יותר יפה, בלונדון, וקניתי מיד".
מה היה חשוב לכן בעיצוב הסטודיו?
אברהם: "כשהוא היה ריק לחלוטין רצינו לתת לו אווירה לא לגמרי של חנות מסודרת, אלא חלל שמציג את האוספים, והלכנו על מדפים תעשייתיים שהם קרים וחיממנו עם פריטים מחרסינה ופורצלן ועם סידורים של דברים לעומק ולגובה. קנינו ארון ויקטוריאני שמשדר את המסר שמדובר בסטודיו לעתיקות ולפרטי וינטג'. לצד הסטודיו יש גם חדר עבודה, עם שולחן עתיק ואפשרות לארח את הלקוחות לקפה ועוגה".
על מה עוד את חולמת?
אברהם: "הייתי רוצה בבית ארון ספרייה מהרצפה עד התקרה לאחסון כלים, אבל הבית הזה לא בנוי על הרבה קירות ולפריט כזה צריך קיר נקי בלי רעשים".
