מי שמבקשים לאתגר כעת את התפיסה המוכרת של המטבח, בטח זה הישראלי, הם המעצבים ובני הזוג יעל מר ושי אלקלעי, מייסדי סטודיו העיצוב Raw-Edges. השניים גרים בלונדון והגיעו במיוחד לארץ אחרי שעיצבו ועבדו עם המותגים הבינלאומיים הכי נחשבים. הם הגיעו להשקת סניף הדגל במתחם The Park Design, כחלק משיתוף פעולה חדש עם "אביבי מטבחים", כדי ליישם את תפיסת העיצוב שהם גיבשו בקולקציה חדשה.
המטבח לא עומד בפני עצמו, אלא חלק ממערכת ביתית רחבה יותר. יעל מר
(צילום: יוליה פריליק-ניב )
הקולקציה "דק דק" (Dak Dak, רמיזה לחומרים הדקיקים האלגנטיים וגם לסלט ישראלי קצוץ דק דק) מציעה מערכת מודולרית שאינה מתמקדת במטבח בלבד, אלא מתייחסת גם לחללים המרכזיים בבית וליחסים ביניהם. "המטבח הוא מרכזו של הבית המודרני, והגבולות בינו ובין הסלון ובין שאר החללים המשותפים הולכים ומיטשטשים. מתוך כך ביקשנו ליצור קולקציה המתייחסת לא רק למטבח אלא גם לאלמנטים בכניסה לבית, בסלון ובפינת האוכל. אחד הכיוונים שפיתחנו היה להתייחס לחיפויי הקיר באופן דומה לזה של דלתות הארונות כדי ליצור מעבר טבעי ורציף בין הפונקציות השונות", מסבירים מר ואלקלעי במהלך ביקור בארץ.
הגישה שלהם באה לידי ביטוי גם בשפה החומרית והצורנית של הקולקציה. "כש'אביבי מטבחים' פנו אלינו לשתף פעולה ראינו בפרויקט הזדמנות ליצור אוסף של יחידות מודולריות שיאפשרו לאדריכלים ליצור חללים המאופיינים במפגשים של מגוון פונקציות וקומפוזיציות של חומרים במשקלים שונים", הם מספרים. אחד העקרונות המרכזיים שהנחו את תהליך העיצוב היה יצירת קווים דקים ועדינים, באמצעות צמצום עובי קצות החומר והידיות. "העיקרון הזה איפשר ליצור את הגריד כאחד האלמנטים הבולטים בקולקציה. הידיות האופקיות הדקות והאלמנטים האנכיים יוצרים יחד גריד דק ועדין המשתלב באלגנטיות עם גושי החומרים הגדולים יותר של משטחי הדלתות והחיפויים", הם מוסיפים.
מבחינת מחיר, אומר מנכ"ל אביבי מטבחים, חיים משען, כי אם מטבח ישראלי ממוצע עולה כ-60 אלף שקל, שימוש בחומרים המתקדמים מהקולקציה שפיתחו מר ואלקלעי יעלה את המחיר בכ-15%.
להמשיך את הקו כי ארון זה ארון
מעבר לחיבור בין החללים השונים ביקשו אלקלעי ומר לתת מענה גם לאופן שבו אנשים משתמשים בבית. לדבריהם, בתהליך תכנון הבית מושם לעתים דגש רב על המראה הכללי, אך דווקא הצרכים היומיומיים הפשוטים נשכחים. "אנשים מתכננים את הבית ושוכחים את הדברים הכי חשובים: איפה שמים את המעיל בכניסה, איפה משאירים את התיקים והנעליים, ומה עושים עם כל הציוד שמצטבר כשחוזרים הביתה", הם מציינים. בהתאם לכך קולקציית המטבח שפיתחו כוללת גם פתרונות אחסון שנועדו להשתלב במרחב המגורים כולו ולא רק באזור המטבח. כך, למשל, יחידות אחסון וחיפויי קיר יכולים להימשך עד אזור הכניסה והסלון ולספק מענה לצרכים שונים בלי להוסיף רהיטים שנראים כאלמנט זר בחלל.
כששאלתי אותם איך נראה המטבח בביתם בלונדון, התשובה שהשיבו עשויה להפתיע: "יש לנו מטבח של איקאה, הבית שלנו כולו איקאה", הם סיפרו. אבל הבחירה באיקאה משקפת אולי משהו מתפיסת העולם העיצובית שלהם. במהלך השיחה הם מעלים שאלה שמערערת על אחת ההבחנות המקובלות בתכנון הבית: מדוע רהיטים המיועדים לחדרים שונים מתוכננים כמערכות נפרדות? "מה בעצם ההבדל בין ארון קיר בחדר השינה לארון קיר במטבח? בשני המקרים מדובר ביחידות עם דלתות, שבתוכן אפשר לאחסן בגדים או כוסות וצלחות. מבחוץ זה אותו הדבר", הם מסבירים. מבחינתם אין הכרח שהמטבח, הסלון וחדר השינה יתבססו על מערכות ריהוט נפרדות. במקום זאת הם מבקשים ליצור שפה עיצובית אחידה, שבה הנגרות אינה נתפסת כריהוט שמוצב בתוך החלל אלא כחלק בלתי נפרד מהאדריכלות.
האג'נדה: גמישות וחופש פעולה
התפיסה הזאת באה לידי ביטוי גם במערכת המטבחים "דק דק" שאינה מכתיבה תצורה אחת או מראה אחיד. להפך, אחד הרעיונות המרכזיים בקולקציה הוא לאפשר גמישות וחופש פעולה למי שמתכנן את הבית. "ניסינו ליצור מעין ארגז כלים של יחידות, צורות וחומרים, שמעצבים ואדריכלים יוכלו לשלב בהתאם לצרכים ולחלל הספציפי", מסבירים מר ואלקלעי. לדבריהם, אפשרויות השילוב בין החומרים והיחידות מאפשרות ליצור קומפוזיציות שונות בהתאם לאופי הבית, לתקציב ולטעם של דייריו. אותה מערכת יכולה להתאים הן לחלל מגורים גדול והן לדירה קטנה יותר, למשפחה עם ילדים או לזוג צעיר. "אנחנו לא רוצים להכתיב תוצאה אחת. הרעיון הוא לפתוח פלטה של אפשרויות ולאפשר לכל מעצב לפרש אותה בדרכו", הם מוסיפים.
מר ואלקלעי: "אנחנו אנשים מאוד לא פוליטיים, ואנחנו לא משתמשים בסטודיו כדי להביע עמדות פוליטיות. אנחנו מעצבים, והעבודה שלנו היא עניין מקצועי בלבד"
מאחורי הפיתוח העיצובי עמד שיתוף פעולה ממושך עם "אביבי מטבחים". הפרויקט נולד מתוך רצונה של החברה להרחיב את המענה שהיא מציעה מעבר למטבח המסורתי ולפתח מערכת שתתייחס גם לחלל הציבורי של הבית, מתוך הבנה כי ברוב הבתים המודרניים הם חולקים מרחב ללא הפרדה ומחיצות. לצורך פיתוח הקונספט פנו בחברה לסטודיו Raw-Edges והציעו לשני המעצבים הישראלים-בינלאומיים להתמודד עם האתגר. תהליך הפיתוח נמשך כשנתיים, ובמהלכו עבדו המעצבים בצמוד לצוות החברה בהובלת שלומי כהן, המעצב הראשי. "זה לא היה יכול להיות טוב יותר. הייתה הקשבה טובה מאוד משני הצדדים: הם הקשיבו לדברים שמעניינים אותנו, ואנחנו הקשבנו לדברים שצריך להביא בחשבון מבחינה טכנית", מספרים מר ואלקלעי. מבחינתם החיבור בין השפה העיצובית שפיתחו ובין הידע והניסיון התעשייתי של החברה היה מרכיב משמעותי בגיבוש המערכת ובהצלחת הפרויקט.
מפרידים בין עיצוב לפוליטיקה
מר ואלקלעי הכירו במהלך לימודי התואר הראשון בעיצוב תעשייתי ב"בצלאל", ומאז הם שותפים לחיים ולעשייה המקצועית. מר, במקור מהרצליה, ואלקלעי, מבת ים, הקימו את הסטודיו עם המעבר ללונדון בשנת 2007, ומאז הם מפתחים שפה עיצובית הבוחנת מחדש את היחסים בין אובייקטים, חומרים והמרחב שסביבם. עבודתם נעה בין עיצוב רהיטים וגופי תאורה למיצבים מרחביים, תוך בחינה מתמדת של המפגש בין צורה, צבע, חומר ופונקציה. לאורך השנים שיתפו פעולה עם כמה מהמותגים הבינלאומיים המובילים בעולם, בהם Louis Vuitton, Vitra, Stella McCartney ו-Airbnb. לצד פעילותם המסחרית, עבודותיהם נכללו באוספי הקבע של כמה ממוסדות התרבות החשובים בעולם, בהם המוזיאון לאמנות מודרנית (MoMA) בניו יורק, מוזיאון העיצוב ויטרה, המכון לאמנות של שיקגו ומוזיאון ישראל בירושלים.
אלא ששיתוף הפעולה עם חברה ישראלית מקבל משמעות נוספת על רקע המציאות הפוליטית המורכבת והיחס לישראל בחו"ל ובפרט באירופה. כששאלתי את מר ואלקלעי כיצד הם חווים את היותם מעצבים ישראלים החיים ופועלים בלונדון, והאם הדבר משפיע על הבחירה לעבוד עם חברות ישראליות, הם הדגישו כי הם מעדיפים להפריד בין עבודתם המקצועית לפוליטיקה. "אנחנו אנשים מאוד לא פוליטיים, ואנחנו לא משתמשים בסטודיו כדי להביע עמדות פוליטיות. אנחנו מעצבים, והעבודה שלנו היא עניין מקצועי בלבד", הם אומרים. עם זאת הם אינם מתכחשים לזהותם הישראלית ואף רואים בה חלק מתפיסת העולם העיצובית שלהם: "מבחינה עיצובית, יש משהו בתפיסת העולם שלנו שהוא מאוד ישראלי. יש משהו בעיצוב הישראלי שהוא ממציא, מאלתר ומחפש פתרונות מחוץ לקופסה. הגישה של אלתור והמצאה מאוד טבועה בנו כמעצבים". לדבריהם, הגישה הזאת מתבטאת גם בניסיון להימנע מחיקוי של מגמות קיימות: במקום לאמץ טרנדים או להחיות עיצובים מהעבר, הם מעדיפים להתחיל מפונקציה, משיטת ייצור או מצורך מסוים ולפתח מתוכם רעיונות חדשים.
גם כעת, עם השקת מערכת המטבחים "דק דק", מר ואלקלעי לא רואים בעיצוב שפיתחו מוצר מוגמר וסגור אלא נקודת מוצא לעבודה של אחרים. מבחינתם תפקידם הוא לא לקבוע מראש כיצד ייראה כל מטבח או חלל מגורים אלא להציע מערכת של רכיבים, חומרים ואפשרויות שילוב, שאדריכלים, מעצבי פנים וצרכנים יוכלו להמשיך לפתח. למעשה, אחד הדברים שמסקרנים אותם כעת הוא דווקא הוויתור על השליטה בתוצאה הסופית. "אנחנו מעצבים רכיב מתוך משהו גדול יותר, ולא אובייקט שעומד בפני עצמו. מסקרן אותנו לראות מה האדריכלים שישתמשו במערכת יעשו איתה", אומרים מר ואלקלעי בהשקה. במובן הזה המבחן של "דק דק" יתחיל דווקא אחרי שהמעצבים יסיימו את עבודתם: בבתים השונים, בפרשנויות האישיות ובדרכים שבהן המערכת תשתלב בחיי היומיום של מי שיבחר להשתמש בה.
השניים מוסיפים כי זה מסקרן במיוחד מאחר שהמטבח של היום הוא כבר מזמן לא רק המקום שבו מבשלים ואוכלים. הוא נעשה אחד החללים המרכזיים והפעילים בבית, ובהתאם למרכזיות שלו בחיי המשפחה גם הציפיות ממנו השתנו.


















