בני הזוג יערה ופול שטהל – הוא מנהל מטע פירות והיא גרפיקאית – התגוררו בדירת שני חדרים קטנטנה (בת 24 מ"ר בסך הכל) בקיבוץ ברעם. החלטת הקיבוץ, אחד מאחרוני הקיבוצים בישראל שעדיין מנהלים חיים שיתופיים, על בניית הרחבה עבור החברים בו היוו הזדמנות עבורם לעבור לבית גדול יותר. עוד בטרם נבנה ביתם, הם פנו למעצבת מרב זהר, בעצמה תושבת הצפון, וביקשו ממנה לעצב את הקן החדש שלהם, אליו עברו לרגל 20 שנות היכרות.
"סיפור ההכרות שלנו היה מאוד 'סיפור מהאגדות', מה הסיכוי להכיר את אהבת חייך בגיל 18?", מספרת יערה. "אני בת קיבוץ ברעם שבו אנחנו מתגוררים כיום, ולפני הצבא, בשנת 2002 התחלתי לעבוד במטע הקיבוצי. פול הוא בן קיבוץ שדה בוקר ואחרי שנת שירות חיפש לעשות קצת כסף עד הגיוס. הוא הגיע לעבוד במטע של קיבוץ ברעם גם, בתור נהג טרקטור, וכך נפגשנו".
אחרי 10 שנות זוגיות, בערב ט"ו באב, השניים נשאו. "נישאנו בחתונה רפורמית עם רבה, במקום מקסים שנקרא "החאן הגלילי" ומשקיף אל הכינרת. בחרנו להשתקע בקיבוץ, אני גרפיקאית בדפוס הקיבוצי ופול, שהתחיל כנהג טרקטור במטע, מנהל אותו כיום".
דומה אבל שונה
"יערה התקשרה אליי והייתה לנו שיחת טלפון של כמעט שעה, מאוד כיפית ונעימה", נזכרת זהר. "הבית עמד להיבנות על פי דגם קבוע שבו משתמשים בקיבוץ כבר המון שנים, וזה איפשר לנו לעשות ביחד סיור בתוך בתים דומים שכבר נבנו, כך שיכולתי לקבל תמונה טובה יותר של היתרונות והחסרונות של הדגם. בעקבות הסיור הזה, ובעקבות ההיכרות שהעמיקה עם בני הזוג, תכננתי מחדש את חלקו הפנימי של הבית כך שיתאים להם. בחלק החיצוני לא ניתן היה לגעת. ברעם הוא קיבוץ הכי קיבוצי שאפשר – הם עדיין אוכלים יחד שלוש ארוחות ביום בחדר האוכל – והאחידות החיצונית הייתה חשובה להם. אפילו את צבע האלומיניום של החלונות לא יכולנו לשנות".
כשזהר מספרת על העמקת ההיכרות עם בני הזוג ועל השפעתה על עיצוב הבית, היא מתכוונת במיוחד לכמות פרטי הנוי האינסופית שמצאה בביתם הישן והקטן. "במקום בגדים היו תלויים להם בארון קישוטי מקרמה שיערה אספה מאומנים שונים", היא מספרת. "בארונות המטבח היו פסלים. האוספים שלהם היו בכל מקום והציפו את הבית. שאלתי אותה 'מה נעשה עם כל זה?' והיא ענתה לי, 'אין לי מושג, בשביל זה את כאן'. היה לי ברור שזה הנושא של הבית. ב-130 מ"ר אני אהיה חייבת לתת ביטוי לכל האוספים האלה, שיתפסו ממש כל סנטימטר אפשרי, אבל איכשהו גם לדאוג שהתוצאה לא תהיה עמוסה מדי, וגם שיהיו אפשרויות הסתרה כדי להפחית את העומס הוויזואלי במידת הצורך".
בלי עלי אקספרס
הכניסה לבית מובילה אל הסלון, שמשמאלו נמצא מטבח בעל קירות אלכסוניים – עובדה קיימת בדגם המקורי של הבית, שלא ניתן היה לשנות בשלב התכנון. "מבחינתי האלכסון הזה היה אסון", מספרת זהר. "ראיתי בתים אחרים בקיבוץ והוא ניכר לעין והיה מוזר. כדי לרכך ולשבור אותו בחרתי בריצוף פורצלן דמוי אבן בגדלים שונים, שהא-סימטריה שלו מושכת את העין מהאלכסון".
רוב רובו של הריהוט בבית נקנה במיוחד לרגל המעבר, בעיקר ברשת "סימפלי ווד". בסלון מוקמה ספת ר' שהבד שלה נבחר כך שיתאים לשני דיירים נוספים וחשובים בבית: חצי וטילו, זוג כלבים מגזע רועה אוסטרלי. "בגללם אין בבית שטיחים", מפרטת זהר. "בחרנו בספה עם בד שקל להוריד ממנו שערות. חשבנו עליהם גם כשבחרנו את הפרקט לקומת החדרים, בחרנו את העץ הכי איכותי שיש כדי שהם לא ישרטו אותו בטעות".
נישה בחלון שבסלון משמשת כפינת ישיבה נוספת באמצעות כריות שנקנו ב"אתנחתא", ועל הקירות משובצות יצירות אומנות ישראלית שונות. "בעלת הבית נאמנה מאוד לאומנות וליצירה ישראלית", אומרת המעצבת. "במהלך העבודה קרה שמצאתי דברים יפים בעלי אקספרס, אבל היא התעקשה שלא יהיו כאלה אצלה בבית. אך ורק אומנות שנקנתה מיוצרים או מאספנים בארץ".
משמאל, כאמור, המטבח, שצבע המנטה של ארונותיו הוא מהראשונים שנבחרו לבית. "זו הייתה אחת הבחירות הראשונות וסביבן זרמו שאר הדברים", מספרת זהר. "בכלל מדובר בזוג חיובי מאוד וצבעוני מאוד, וזה משתקף בבחירות בבית. הלכנו על מנעד שבין ירוק לכחול עם תוספות של תאורה צבעונית. ליקטנו משהו כמו שלושים גופי תאורה סופר שווים, כולם מיד שנייה, בעיקר בחנות 'אבי וינטאצ''". במרכז המטבח שולחן אוכל עגול וסביבו ארבעה כיסאות בעיצוב זהה ובגוונים שונים, שמוסיפים לאווירה העליזה של הקומה הראשונה.
כבוד לצמחים
גרם מדרגות קטן מוביל אל המפלס השני של הבית, שבו נמצאים חדרי השינה והעבודה. בראש גרם המדרגות קיר אפור, היחיד בחלל הציבורי שלא נצבע בגוון של לבן שבור, ומשמש כרקע לסלון. המדרגות עצמן מהדהדות את צבע המנטה של ארונות המטבח, ומוסיפות לו טוויסט נוסף. "כל מדרגה נצבעה בגוון אחר מתוך אותו עמוד במניפת הצבעים", מסבירה המעצבת. "החל בגוון הבהיר ביותר ועד לכהה. האמת היא שבמקור חשבנו לצבוע כל מדרגה בצבע אחר לגמרי, אבל במהלך העבודה הרגענו לאט-לאט את הצבעוניות. אני תמיד אומרת שצבעוניות זה נהדר, אבל בית צריך לשרת את יושביו להמון שנים, וזה גם עלול להימאס. הבחירה בגוונים תכולים וירקרקים קשורה גם לצמחים הרבים שיש לבעלי הבית, שגם להם היה ברור מלכתחילה שנצטרך למצוא מקום של כבוד".
לצד גרם המדרגות בקומה התחתונה מדפי אחסון נמוכים שעליהם מוצגים עוד מהאוספים של בעלי הבית, ובחלקם התחתון מגירות שפתיחתן נעשית באמצעות מגרעת בצורת לב. במעלה המדרגות פינת משפחה, שמוסתרת באמצעות ספרייה דו כיוונית עם קוביות צבעוניות. בתוך פינת המשפחה נמצא גם שולחן מחשב שצמוד לקיר שנצבע בכחול, ולצידו כיסאות זהים לאלה שסביב שולחן האוכל שבמטבח.
בקומה זו נמצאים שני חדרי שינה ואירוח, שבאחד מהם ניצבת ספרייה שעברה יחד עם בני הזוג מביתם הקודם ובה מוצג אוסף ספרי הילדים העצום שלהם, המסודר על פי צבע הכריכה. כאן נמצא גם חדר השינה הראשי, ובו מיטה שהגיעה עם בני הזוג מביתם הקודם וארון קיר ענק, צבוע כחול. בחדרי האמבטיה יש תוספות צבע בדמות אריחים או נגרות צבעונית. "זה יוצר הפתעה נעימה ומוסיף עוד צבע לבית, אבל גם מאפשר לסגור דלת ולהחביא מאחוריה את הרעש הוויזואלי", מסבירה זהר.
הקומה כולה מרוצפת בפרקט בדוגמת פישבון, ועל כל הקירות, המדפים, הארונות ואפילו הרצפה נוכחים פריטים מהאוספים הרבים של בעלי הבית. "יש עוד פריטים שמוחבאים בארונות", מספרת המעצבת, "ופעם בכמה שבועות הם מחליפים ביניהם כדי ליצור עניין".
