מבצע "שאגת הארי" יצא לדרך והפעם, כך נראה, לא מדובר בעוד תקיפה נקודתית או במסר הרתעתי בלבד, אלא בניסיון גלוי לערער את יסודות השלטון ולעודד את הציבור האיראני לשוב ולצאת לרחובות. המהלך מתרחש על רקע גל המחאות שפרץ בדצמבר 2025 והתפשט במהירות לערים רבות ברחבי איראן, מחאות שנענו בדיכוי אלים מצד השלטון שגבה מחיר כבד של עשרות אלפי הרוגים, פצועים ועצורים. כעת מצוי המשטר באחת מנקודות השפל שלו, ויש המעריכים כי השילוב בין לחץ צבאי להתחדשות המחאה הפנימית עשוי להביא, אולי כבר בעתיד הקרוב, לקריסתו הסופית.
רעיון של שלום בין ישראל לאיראן, כפי שהיה עד 1979, עדיין נשמע לרבים כדמיוני, אך בימים אלה הוא נדמה פחות מופרך. נפילת המשטר השיעי־אסלאמיסטי־קיצוני עשויה לפתוח פרק חדש, ולא רק במישור המדיני, אלא גם במישור התרבותי. עבור מיליוני איראנים גולים, המשמעות תהיה האפשרות לשוב ולבקר במולדתם, לפגוש משפחות ולהתחבר מחדש לשורשיהם. אך לראשונה זה עשרות שנים, גם ישראלים עשויים לקבל הזדמנות להכיר את איראן מקרוב - לא דרך כותרות חדשות או צילומי לוויין, אלא דרך הרחובות, המבנים והמרחב העירוני והטבעי שלה.
וכאן נכנסת לתמונה טהרן. מעבר להיותה הבירה הפוליטית של איראן, זהו מטרופולין עצום שבו משתלבים זה בזה אדריכלות מודרנית מרשימה, שרידים של עבר אימפריאלי, מבני ציבור נועזים משנות ה־60 וה־70 ושכונות צפופות המספרות סיפור אחר לגמרי על החיים בעיר. במשך שנים רבות נותרו רבים מהפרויקטים האדריכליים המעניינים בעיר מחוץ להישג ידם של מבקרים מערביים, והיו מוכרים בעיקר מתצלומים, רשתות חברתיות ודיווחים בחדשות. גם אם הדרך לשם עוד ארוכה, האפשרות שיום אחד ישראלים יוכלו להסתובב בטהרן, לבקר במוזיאונים, בכיכרות ובמבני הציבור שלה, כבר אינה נשמעת מופרכת לחלוטין. עד אז, וכמעין מבט מקדים לעיר שעשויה להיפתח מחדש לעולם, ריכזנו כמה מהפרויקטים האדריכליים המסקרנים והמשמעותיים ביותר של טהרן. עכשיו נותר לקוות שאכן האתרים המוזכרים, ואחרים, ישרדו את המלחמה ויעמדו על תילם.
9 צפייה בגלריה
Azadi Tower שער הכניסה לטהרן, נבנה לפני המהכפה האסלאמית ושרד. בינתיים
(צילום: Poliorketes, shutterstock)
מגדל הכניסה הראשי לטהרן
אי אפשר לכתוב על האדריכלות של טהרן מבלי לפתוח במבנה האייקוני והטעון ביותר שלה: מגדל אזאדי. המונומנט המרשים, הניצב בכניסה המערבית לעיר בצמוד לשדה התעופה, משמש זה עשרות שנים כשער הסמלי של טהרן - נקודת מפגש בין עבר אימפריאלי, שאיפות מודרניסטיות ומהפכה ששינתה את פניה של איראן לבלי היכר. המגדל הוקם בשנת 1971, במסגרת חגיגות 2,500 שנה לאימפריה הפרסית, ביוזמת מוחמד רזא שאה פהלווי. בתחילה נקרא המבנה "מגדל שהיאד", אנדרטה שנועדה להלל את ההיסטוריה המלכותית של פרס ואת הישגיה של שושלת פהלווי, ולבטא חזון של מדינה מודרנית, חילונית ובעלת זיקה עמוקה למורשתה העתיקה. לאחר המהפכה האסלאמית ב־1979 שונה שמו ל"מגדל אזאדי" ("מגדל החירות", כמה אירוני), שינוי שממחיש היטב כיצד אותו מבנה עצמו נטען במשמעויות אידיאולוגיות מנוגדות, בהתאם לרוח התקופה.
את המגדל תכנן האדריכל חוסיין אמאנאת, קנדי ממוצא איראני, שזכה בתחרות ציבורית כשהיה בן 24 בלבד. בתכנון שילב בין מוטיבים באדריכלות הפרסית המסורתית, קשתות ופרופורציות מונומנטליות ובין מודרניזם נקי של שנות ה־70. התוצאה היא מבנה שנראה בו־זמנית עתיק וחדשני, מקומי ואוניברסלי. סיפורו האישי של אמאנאת מוסיף רובד נוסף למבנה. האדריכל הוא בן הדת הבהאית, קהילה הנרדפת כיום על ידי משטר האייתוללות, ומאז המהפכה הוא מתגורר בקנדה ולא יכול לשוב לאיראן. בין עבודותיו נמנים גם הקשת בגנים הבהאיים בחיפה, אתר תיירות פופולרי ומרשים. כך למעשה, לאחד מסמליה המובהקים של טהרן יש זיקה עמוקה גם לנוף הישראלי. מגדל אזאדי אינו רק נקודת ציון עירונית אלא מראה להיסטוריה האיראנית המודרנית, על שאיפותיה והטלטלות שעברה. עבור מי שיום אחד יוכל לבקר בטהרן, הוא יהיה כנראה התחנה הראשונה, שער פיזי וסמלי לסיפור האדריכלי והפוליטי של העיר.
9 צפייה בגלריה
Shah's historic Sun Throne in the Hall of Mirrors at Golestan Palace
(צילום: Poliorketes, shutterstock)
הארמון הפרסי הגדול
מבנה מרכזי ומרשים נוסף בנופה של טהרן הוא ארמון גולסתאן (Golestan Palace), מהאתרים ההיסטוריים החשובים והסמליים בעיר. זהו ארמון מלכותי ששימש את שליטי השושלת הקאג'ארית כבירת שלטונם, והוא ממוקם בלב ההיסטורי של טהרן. המתחם הוכר כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו בזכות חשיבותו האדריכלית והתרבותית ובשל היותו עדות מוחשית להתגבשותה של טהרן כבירה מודרנית.
שורשיו של הארמון נטועים כבר במאה ה־16, אז הורה שאה תהמאספ הראשון על הקמת מרכז מבוצר במקום. עם זאת, דמותו האדריכלית המוכרת של המתחם עוצבה בעיקר בתקופת השושלת הקאג'ארית, במאות ה־18 וה־19, אז הפך הארמון למוקד שלטוני, טקסי ותרבותי. במהלך תקופה זו נוספו לו אולמות מפוארים, חצרות פנימיות, אריחי קרמיקה צבעוניים, מראות, תקרות מעוטרות ואלמנטים המשלבים מסורת פרסית עם השפעות אירופאיות, ששיקפו את פתיחותה היחסית של איראן לעולם באותה עת.
ארמון גולסתאן ממוקם בלב ההיסטורי של טהרן, באזור שממנו צמחה והתפתחה העיר המודרנית מתוך מרקם עתיק מוקף חומות. המתחם הוא מהעתיקים בעיר, ונבנה במקור בתוך תחום החומה ההיסטורית של טהרן הספווית. כיום הוא ניצב כסוג של אי היסטורי בלב הכרך הסואן, ומאפשר הצצה נדירה לשכבות הזמן, לטקסיות המלכותית ולשפת האדריכלות שעיצבה את זהותה של איראן לפני המהפכה, הרבה לפני שהפכה לבירת משטר מהפכני וסגור.
עוד כתבות בנושא:
המסגד העכשווי
הרבה ישראלים אינם מודעים לעובדה שטהרן היא אחת הערים הגדולות ביותר במזרח התיכון, מגה־עיר של ממש עם כ־10 מיליון תושבים, מספר הדומה לכלל אוכלוסיית ישראל. מדובר במטרופולין עצום המתפרש על פני עמק רחב למרגלות רכס הרי אלבורז, עיר צפופה ורב־שכבתית שבה מתקיימים זה לצד זה מוקדי שלטון, שכונות מגורים, צירי תנועה סואנים ומרחבים ציבוריים רחבי ידיים. ברחבי העיר פועלים כיום יותר מ־2,000 מסגדים, החל ממבנים מסורתיים עתיקים ועד פרויקטים עכשוויים המבקשים להגדיר מחדש את שפת האדריכלות הדתית באיראן.
אחד הבולטים והמסקרנים שבהם הוא מסגד ואלי אסר (Vali-e-Asr Mosque), שאינו דומה למסגד הטיפוסי המוכר עם כיפה וצריחים. המבנה תוכנן בסגנון ניאו־מודרניסטי עכשווי, והוא נחשב לאחד הפרויקטים האדריכליים יוצאי הדופן שהוקמו באיראן בעשור האחרון. הבניין כולל שמונה קומות, ארבע מעל הקרקע וארבע מתחתיה, ומתפתח באופן אורגני ממפלס הרחוב כלפי מעלה בתנועה מדורגת של משטחים קמורים וקעורים. במקום להתנשא כמגדל סגור, הוא משתלב בקו הרחוב ויוצר מעין טופוגרפיה בנויה כמו גל, שממשיכה את המרקם העירוני. מעבר לייחודו הצורני, המסגד מתפקד כחלק פעיל מהמרחב הציבורי הפתוח והנגיש, ולא רק כאתר פולחן. לצד אולם התפילה פועלים בו ספרייה וכיתות לימוד, והוא משמש גם מרכז תרבותי וחינוכי.
אלא שמרגע השלמתו הפך המבנה למוקד מחלוקת. היעדר כיפות וצריחים מסורתיים עורר התנגדות בקרב חוגים שמרניים וקיצוניים, שסירבו להכיר בו כמסגד "ראוי". בעקבות הלחץ הופסקה פעילותו הדתית הרשמית בשנת 2018 בהחלטת הרשויות, צעד שממחיש את המתח המתמשך בין יצירה אדריכלית חדשנית ובין תפיסות דתיות שמרניות. את המבנה תכננו האדריכלים האיראנים רזה דנשמיר וקתרין ספירידונוף ממשרד Fluid Motion Architects, ובכך מייצג המסגד לא רק לניסוי אדריכלי נועז אלא גם לזירה שבה מתנגשים רעיונות על מסורת, מודרניות וחופש יצירה בטהרן העכשווית.
תחנת המטרו המיוחדת
עבור הקורא הישראלי, עצם קיומה של מערכת מטרו פעילה עם כמה קווים בטהרן עשוי להישמע מפתיע. בעוד שבישראל המטרו עדיין נותר בעיקר על הנייר, בבירת איראן פועלת כבר שנים רשת מטרו רחבת היקף, המשמשת מיליוני נוסעים ביום. מבנה חדש יחסית אך מסקרן במיוחד הוא תחנת המטרו מידאן־א־ג'אהד, אחת מתחנות התחבורה הציבורית הבולטות שנבנו בשנים האחרונות. התחנה ממוקמת בלב צומת תנועה סואן במרכז העיר, אזור המזוהה במשך עשורים עם עומסי תנועה כבדים ודומיננטיות כמעט מוחלטת של כלי רכב פרטיים. הקמת התחנה והעיצוב האדריכלי שלה הם חלק מיוזמה עירונית רחבה יותר, שמבקשת לשנות בהדרגה את דפוסי התנועה בעיר ולהפוך את טהרן לידידותית יותר להולכי רגל ולמשתמשי תחבורה ציבורית, לאחר שנים ארוכות של תכנון מוטה רכב.
במקום להסתפק במבנה פונקציונלי תת־קרקעי, בחרו מתכנני התחנה להעניק לה נוכחות עירונית ברורה מעל פני הקרקע. התחנה פועלת כמרחב מעבר פתוח, המארגן מחדש את הצומת ומאפשר זרימה נוחה ובטוחה יותר של הולכי רגל, תוך יצירת חללים מוארים, מדרגות רחבות ומעברים המדגישים את החיבור בין הרחוב ןבין המערכת התת־קרקעית. כך הופכת התחנה לא רק לאמצעי תחבורה, אלא גם לאלמנט עירוני שמבקש לתקן מרחב ציבורי מורכב ולייצר חוויה יומיומית אחרת בלב העיר.
את התחנה תכנן משרד האדריכלות המקומי KA Architecture Studio, הפועל בטהרן ומתמחה בפרויקטים ציבוריים ועירוניים. איכות התכנון והגישה החדשנית זכו להכרה בינלאומית רחבה, והפרויקט קטף שורה של פרסים מקצועיים. בין היתר זכה הפרויקט בפרס RIBA הבריטי היוקרתי לשנת 2024, הישג חריג עבור פרויקט תשתית עירוני באיראן, והוכחה לכך שגם תחת מגבלות פוליטיות וכלכליות, האדריכלות בטהרן ממשיכה לייצר רגעים של חדשנות והשפעה בינלאומית.
גן הספרים של טהרן
במדינה שבה צנזורה ספרותית היא מדיניות ממשלתית רשמית, עצם קיומו של מתחם ספרים עצום בקנה מידה חריג הוא כמעט פרדוקסלי. דווקא באיראן פועל מה שנחשב בעיני רבים לחנות הספרים הגדולה בעולם: גן הספרים של טהרן (Tehran Book Garden). המתחם, הממוקם בגבעות עבאסאבאד בצפון מזרח העיר ונחנך בשנת 2016, אינו חנות במובן המקובל אלא קומפלקס תרבותי רחב היקף המוקדש כולו לספרים, לידע ולפעילות ציבורית.
9 צפייה בגלריה
אחד המבנים הגדולים באיראן - גן הספרים המתפרס על כ־110,000 מ"ר
(מתוך אתר Tehran Book Garden)
9 צפייה בגלריה
גן הספרים משקף את המתח בין שאיפה לפתיחות תרבותית ובין מגבלות פוליטיות
(מתוך אתר Tehran Book Garden)
9 צפייה בגלריה
אחד מאולמות הספרים. יש גם פארק, משחקיות, תצפית, גלריות, הארכיון הלאומי, בתי קפה ועוד
(מתוך אתר Tehran Book Garden)
במקום מדפים צפופים בלבד, מציע המתחם שילוב של כמה חנויות ספרים ייעודיות לצד הספרייה הלאומית של איראן, הארכיון הלאומי, גלריות לאמנות, אולמות תיאטרון וחללי פעילות לילדים ולצעירים. המבנה משתרע על פני כ־110,000 מ"ר, וממקם את עצמו כאחד ממבני התרבות הגדולים שנבנו באיראן בעשורים האחרונים. מעל כל אלה נפרש גג ירוק רחב ידיים המתפקד כפארק ציבורי פתוח, מרחב מפגש עירוני המשלב בין תרבות, פנאי ונוף, ומציע מבטים אל העיר וההרים המקיפים אותה.
את הפרויקט תכנן האדריכל האיראני סם טהראנצ'י (Sam Tehranchi), מייסד משרד האדריכלים Design Core 4S, שנוסד בטהרן בשנת 1999 ונחשב לאחד המשרדים הבולטים בזירה האדריכלית המקומית. טהראנצ'י, שהתנגד למשטר, נאלץ לעזוב את איראן וכיום הוא מתגורר בקנדה. בדומה לפרויקטים אדריכליים נוספים בטהרן, גם גן הספרים משקף את המתח המתמיד בין שאיפה לפתיחות תרבותית ובין מגבלות פוליטיות. זהו מבנה שמציג חזון של ידע, מרחב ציבורי נדיב והשקעה בתרבות, גם במציאות שבה חופש הביטוי נתון לפיקוח.
