כל מי שדרך בפלאיה של "מידברן" ב־2018 זוכר את "הגמל המעופף" ומי שהגיע ב־2021 פגש במיצב "וואחד", הפסל שהפגיש בין דמות גבר לדמות אישה. עכשיו, לקראת המידברן הקרוב, שיפתח את שעריו ב־2 בנובמבר, הצוות הוותיק שב לשתף פעולה ויוצר לקראתו את האפיג'י, הפסל המרכזי של העיר הזמנית שקמה במדבר – ונעלמת כעבור כמה ימים. הפעם מדובר בפרשנות עכשווית לחזון המרכבה של הנביא יחזקאל.
בניית מרכבא ארך כמעט שנה
(צילום: אהוד עזריאל מאיר)
מאחורי היצירות האלו עומד קולקטיב ייחודי: רוני דואק, חתן פרס ישראל והרוח החיה; עמית גינצלר, שמנהלת את התקציב, ההפקה והקריאייטיב; והאמנים איתמר פלוגי (פלוג'ה) וליאור פלג (לילי), גיסים ושותפים ב"לילי ופלוג'ה", סטודיו שמתמחה במיצבי ענק אומנותיים. פגשתי אותם בסטודיו במושב עולש, בין ענני נסורת, כדי להבין איך מתרגמים טקסט מקראי משנת 600 לפני הספירה לפסל בגובה 16 מטר בשם מרכבא, ומה גורם לדואק להשקיע כמעט מיליון שקל בעבודה שתכלה כליל בלהבות.
"הנביא יחזקאל הוא בומבה של נביא"
"ב־2016 הגעתי לראשונה למידברן, בלי לדעת לאן אני מגיע", אומר דואק. "הגעתי לשם ישר מהמשרד שלי בתל אביב, שם יש לי אוסף כרזות של 'יריד המזרח' משנות ה־20, שהסמל שלו הוא הגמל המעופף. הסתובבתי במידברן כל הלילה, ראיתי אלפי אנשים שמגיעים עם מוזיקה, אמנות, יצירה וחיוביות, שמקימים עיר מאפס בחמישה ימים, וזה הלהיב אותי. חשבתי שאני רוצה להביא לשם את הגמל המעופף, מבחינתי היה בזה משהו חזק סימבולית".
פלג מוסיף מהזווית שלו: "כשרוני הגיע לקמפ שלנו עם החזון להביא את הגמל המעופף למידברן, החלטנו לבדוק את זה. הקמפ שלנו תומך בהגשמת חלומות וחזונות של אנשים. נפגשנו וגילינו אדם שיש לו מחשבה עמוקה, ארוכת טווח ורצינית לפרויקט. ככה התחלנו את שיתוף הפעולה בינינו".
דואק: "מצאתי אנשים שהופכים חלומות למציאות".
טרילוגיית הפסלים שלהם התפתחה בהדרגה: "הגמל המעופף", פסל בגובה 14 מטר עם כנפיים, ייצג את הרצון לשנות את דימוי המזרח התיכון הישן. "וואחד" נולד מיד אחרי הקורונה והציג חיבור בין גבר לאישה בתוך מבנה אחד בגובה 15 קומות; ועכשיו מגיע הפרק השלישי בשיתוף הפעולה הפורה.
כך זה ייראה בסוף. פסל מרכבא
(הדמיה: איתמר פלוג'ה וליאור פלג)
איתמר פלוג'ה וליאור פלג
(צילום: נתנאל טוביאס)
דואק והצוות במהלך העבודה לקראת מידברן 2026
(צילום: אלבום פרטי)
איך הגעתם דווקא לחזון יחזקאל?
רוני: "כשהייתי ב'ברנינג מן' הרשימו אותי במיוחד הפסלים של המרכבות הגדולות. המחשבה על המילה מרכבה לקחה אותי לחזון יחזקאל, וזה גרם לי לרצות לעשות פסל בהשראתו לברנינג מן הבא. אבל אחרי שנפגשתי עם לב קרייטמן, מנכ"ל המידברן, וסיפרתי לו על התוכנית, הוא שכנע אותי שהמסר של העבודה הכי מתאים למדינת ישראל ולמה שקורה פה עכשיו".
חזון המרכבה (יחזקאל, פרק א') הוא אחד הטקסטים המסתוריים והעוצמתיים ביותר במקרא. הנביא יחזקאל, שנמצא בגלות בבל בתקופה של ייאוש, כאוס וערעור לאומי קיומי, רואה התגלות אלוהית סוערת מתוך ענן ורוח סערה: מרכבה שמימית בעלת ארבעה גלגלים ענקיים המשובצים עיניים, הנעים לכל הכיוונים בו־זמנית. מעליהם ניצבות ארבע דמויות מורכבות בעלות ראשי אדם, אריה, שור ונשר, ועל כס המלכות שמעל הכול יושבת דמות מנהיגה ומכוונת. אלוהים בחזון יחזקאל מבקש מעם ישראל להתעורר, לראות מה הם הפכו להיות. להפסיק את העוול והמרד, ולקחת אחריות על מה שקורה בתוכם, עם דגש על אחריות אישית של כל אחת ואחד.
עבור היוצרים של האפיג'י - הדמות המרכזית במידברן - החזון הוא לא רק טקסט דתי קדום, אלא דימוי מדויק לכאוס הפנימי של החברה הישראלית, לצד הכמיהה למצוא עמוד שדרה ואחריות משותפת שתאחד את השברים.
דואק והפסל הראשון, הגמל המעופף במידברן 2018
(צילום: אילנית תורג'מן)
דואק ופסל "וואחד" במידברן 2021. דמות גבר שזורה באישה
(צילום: אילנית תורג'מן)
מה מצאתם בחזון המורכב הזה שמדבר אליכם דווקא עכשיו?
רוני: "מצד אחד הדימוי של הייאוש והכאוס ומצד שני הרצון להתחבר לעמוד שדרה פנימי שכולם מחפשים. הרצון להעביר מסר שאנחנו חייבים למצוא לכידות ואחדות ודרך משותפת על מנת שהמרכבה הזו - שהיא דימוי לחברה הישראלית - תמשיך להתקדם לכיוון חיובי וברור. כבר שלוש שנים, מ־8 באוקטובר 2023, המשפט שחוזר לי בראש הוא 'להיות רלוונטי'. אני קם בבוקר ורוצה להרגיש שאני רלוונטי למה שקורה כאן ולתקומה של המדינה. עסקנו בזה המון דרך 'חוסן ילדינו', שבה נתנו מענים רגשיים וחברתיים לעשרות אלפי ילדים. הרצון להיות רלוונטי בא לידי ביטוי גם באמנות".
התקציב מתקרב למיליון שקל. אין אנשים שאומרים לכם שבתקופה כזו יש דברים דחופים יותר לשים עליהם את הכסף?
רוני: "יכולים להגיד 'את המיליון הזה יכולת לתרום', אבל אנחנו תורמים עשרות מיליונים לדברים אחרים. לפסל הזה יש אמירה, לתרבות יש כוח. אמנים כמו לילי ואיתמר מקדישים חצי שנה כדי לתת ממד פיזי לחזון מהמאה השישית לפני הספירה, שמדבר בדיוק על הטרדות של העם שלנו כיום. זו השקעה מצוינת שתגרום להמון אנשים לחוות, לחשוב ולרצות לקום ולעשות מעשה".
350 מיצבים המתעוררים בלילה לחיים
מרכבא, תרגום הטקסט התנ"כי המופשט למבנה פיזי בלב המדבר, דרש עבודה הנדסית ואמנותית מורכבת במיוחד. בסטודיו בעולש עובדים כעת צוות של שלושה מהנדסים, שני מתכננים, שישה בונים קבועים ועשרות מתנדבים. כשיוצב במדבר, יתגלה ביום הפסל כמבנה גדול ממדים של עץ וקונסטרוקציה חשופה; בלילה הוא יתעורר לחיים באמצעות תאורה, סאונד ואש.
"זה היה תהליך מורכב של זיקוק", אומר איתמר. "לקחת תיאור גרפי, רחוק ומלא אלמנטים ולהוריד אותו מהחלום הרוחני והטקסטואלי אל הדימוי ואל העץ. נדרשו לזה עוד ועוד פגישות. זה מטורף מבחינה הנדסית. היה רגע שחשבנו לוותר על הגלגלים המשובצים עיניים, אבל אחרי שחשבנו שוב על המשמעות הבנו שאי אפשר לוותר".
דימוי מדויק לכאוס הפנימי של החברה הישראלית. במהלך העבודה על פסל מרכבא
(צילום: עמית גינצלר)
במידברן 2026 יוצגו כ־350 מיצבי אמנות בגדלים שונים
(צילום: עמית גינצלר)
כך נראה השת"פ הראשון. הגמל המעופף שהתנוסס אצל דואק במשרד
(צילום: עמית גינצלר)
בסוף המיצבים עולים באש. מידברן 2018
(צילום: עמית שאבי)
עמית: "התהליך שעברנו עם הפסל הזה הוא הכי מורכב. בגמל וב'וואחד' כולנו ראינו את אותו חזון מול העיניים. במרכבה, בגלל התיאור המורכב, כל אחד יכול לראות משהו אחר. התהליך הכי ארוך היה הפרשנות הוויזואלית, לתת תרגום לרעיון הכללי ולמה שחווים כשעומדים מולו".
ליאור: "בדרך כלל עוברים משלב התכנון לביצוע, אבל פה אנחנו כל הזמן חוזרים לתכנון. מכל דבר יש ארבעה אלמנטים: ארבעה כרובים, ארבעה גלגלים והכול צריך להתחבר להכול בסימטריה ובדיוק מוחלט".
אפרת פישביין, מובילת מחלקת האמנות שעובדת עם הצוות, מוסיפה: "במידברן האמנות היא לא קישוט, היא ממש השפה של העיר, הדרך להתמצא בה והמקום שבו פוגשים אנשים. אין כאן אוצר של מוזיאון שקובע איזה רעיון ראוי להיכנס ואיזה לא. גם לחלום הכי משוגע יש מקום, ומאחוריו עומד אמן שלוקח אחריות מלאה: מגייס צוות, קונה חומרים, בונה במשך חודשים, משנע הכול למדבר ובסוף גם מפנה. אנחנו עוזרים בדרך, אבל העשייה היא שלו ושל הצוות. וכשהעיר נפתחת, המיצבים הופכים לתוכן שלה. אנשים עוברים ביניהם, נכנסים, נוגעים ומפעילים אותם יחד עם האמנים. מישהו בנה משהו שחלם עליו, ואנשים שלא פגש מעולם נכנסים לתוכו והופכים לחלק ממנו. זה מה שמיוחד כאן".
במידברן 2026 יוצגו כ־350 מיצבי אמנות בגדלים שונים, ממיצב קטנטן ועד לאפיג'י, שהוא כאמור בגובה 16 מטר. רק חמישה מהם יועלו באש בטקסי השריפה בסיום האירוע. יתר המיצבים יחזרו עם האמנים לסטודיו, וחלקם יזכו לחיים חדשים בפארקים, בחורשת נחל עוז או במרחבים אחרים שירצו להציב אותם.
בין האנשים שעובדים על היצירה המרכזית בסטודיו נמצא גם גל ליפמן, אמן בוגר טרי של בצלאל, שזה יהיה המידברן הראשון שלו. "יש לי רצון שדברים שאני עושה יהיו אינסופיים, אבל בתכלס, שום דבר לא נמשך לנצח ויש רק את העכשיו", הוא אומר.
איך ההרגשה לבנות משהו במשך חצי שנה בידיעה שהוא יישרף לחלוטין בסיום האירוע?
רוני: "אנחנו האנשים הלא נכונים לשאול אותם את זה. החבר'ה פה מאוהבים בפסלים שלהם והיו רוצים להשאיר אותם, אבל אנחנו מכבדים ומעריכים את תרבות הקהילה וזורמים עם זה".
עמית: "אני חושבת שיש משהו יפה בזה שהכול זמני. כמו הנזירים הבודהיסטים שמציירים מנדלות בחול והגל שוטף אותן".
איתמר: "בסוף, בעולם של היום, כשהכול נגיש ובכף היד יש פה משהו אחר, אם אתה לא מגיע למידברן לא תראה אותם יותר. הפסלים שעשינו במידברנים הקודמים עדיין חיים בשיחות של אנשים. כשזה נשרף, אתה מייצר תחום בזמן שבו הדבר היה קיים - ואז הוא הופך לאגדה".
