האם אפשר להתפרנס מריקוד?
אחרי לימודי מחול וניהול להקות בניו יורק, שבה הכוריאוגרפית דנה רוטנברג ארצה והחליטה להקים להקה עצמאית, שהיא גם עסק שצריך לנהל. איך היא עשתה את זה? בזכות רעיון נהדר וקצת עזרה מידידים
כשהרקדנית והכוריאוגרפית דנה רוטנברג, 30, סיימה את השירות הצבאי, היא נסעה ללמוד בניו יורק. תוך כדי הלימודים במגמת המחול של אוניברסיטת קולומביה, הספיקה דנה לנהל שתי להקות של רקדנים וכשחזרה ארצה ב – 2003, היה ברור לה שהיא מקימה פה קבוצת מחול חדשה. לפני כמה שנים, כשדנה ביקרה במוזיאון במדריד, ההתקהלות שנוצרה מסביב לדוכן מדריכי השמע לסיור שאזלו, הדליק אצלה נורה אדומה.
לאחר חצי שנה של עבודה משותפת עם הרקדנים אושרת בנון, הגר טננבאום, עידן פורגס ויוהנה רוגאן, נוצר מופע מחול מיוחד במינו - "נע באוזן", במהלכו - הצופים
בקבוצת המחול של דנה, תושבת תל אביב ונשואה, מצטיידים במדריכי שמע (Audio Guides). בוחרים לעצמם את פס הקול ואת המידע על הרוקדים ועל המחול שמתרחש על הבמה ונהנים מחוויה אישית ומאוד ייחודית. "רוב האנשים", מסבירה דנה, "בעצם לא יודעים הרבה על מחול. למענם ולמען אוהבי המחול המשוועים לחידושים, החלטתי לאפשר לצופים לעקוב אחרי הוראות מהבמה ולבחור מתוך כמה אופציות שמע ליווי מוזיקלי למתרחש על הבמה. בדרך זו, הצופה הוא לא פסיבי, אלא משתתף ואפילו יוצר אקטיבי של המתרחש מולו".
השאלון
1. למה החלטת להקים עסק?
"כשלמדתי מחול בניו יורק הספקתי לנהל שתי להקות מחול ונחשפתי למה שקורה מאחורי הקלעים. אהבתי מאוד גם את העשייה הזו ולכן, כשחזרתי ארצה הקמתי פה קבוצת מחול משלי. אני מאמינה שבמחול צריך המשכיות, ושהמצב המקובל בארץ, שבו כולם עובדים כפרילנסרים ועוברים מפרויקט לפרויקט, הוא לא טוב. כדי להגיע להישגים, הכוריאוגרף צריך לעבוד עם להקה לאורך זמן וגם הרקדנים צריכים להיות יותר זמן עם היוצר".
2. איך התחלת?
"מהר מאוד גיליתי שבארץ, מצבן של להקות המחול שונה לחלוטין ממה שהכרתי בניו יורק. בארה"ב אין משרד תרבות שתומך בך, ואת מגייסת את הכסף דרך קרנות שמתקצבות פרויקטים תרבותיים שמעניינים אותן. בישראל, לעומת זאת, רוב היוצרים נתמכים על ידי מנהל התרבות, שמעניק תקציבים מזעריים. כדי ליהנות מתמיכה כזו, את חייבת להיות חברה בעמותת הכוריאוגרפים, שמספקת מסגרת מנהלתית, ולתוכה נכנסות כל ההכנסות. בעזרת העמותה אני משלמת משכורות לרקדנים (25 שקלים לשעת חזרה ו-400 שקלים להופעה) ומנהלת את התקציב שלי. הבעיה היא שמדובר בעשייה תובענית מאוד – כדי להעלות את "נע באוזן", מופע שבו ניסינו להמחיש איך רואים קולות ועוררנו איתו הרבה עניין בארץ ובחו"ל, נדרשה השקעה של כ–100 אלף שקל וחצי שנה של עבודה קשה, כולל חזרות שנמשכו 4-6 שעות, שלוש פעמים בשבוע. היום, כל אחד מאיתנו עוסק גם בתחומים אחרים, לפרנסתו, אך ברור לי שברגע שנתחיל להופיע בחו"ל, נתחיל לקטוף את הפירות".
3. איך מימנת את הקמת העסק?
"בהתחלה עשיתי הכל לבד. יצרתי קשר עם החברה שמספקת לנו את מדריכי השמע. שיווקתי את המופע ואפילו עשיתי יחסי ציבור. השנה כבר לקחנו לעצמנו מפיקה, וזה מאוד עוזר. הלוואי שהייתי יכולה להעסיק גם מגייסת תרומות ויחצ"נית במשרה קבועה. בגלל הבעיות התקציביות, לצוות ההפקה (שכולל תאורן, עוזר תאורן, מפעיל סאונד, מקים תפאורה וסדרנים) אני משלמת לפי הופעה
, למרות שהתעריף יקר יותר מאשר שכר חודשי. בינתיים, אני חייבת להיות מאוד יצירתית כדי להסתדר עם התקציב שעומד לרשותי. לכן אני גם לא מושכת שכר ועל ידי כך חוסכת בהוצאות הלהקה. לפרנסתי, אני עובדת גם כמורה למחול בבתי ספר לאמנויות ומעבירה סדנאות מחול לאוכלוסיות שונות, ברחבי הארץ".
4. מי הכי עזר לך בדרך?
"עזרה חשובה מאוד קיבלתי מחברת "אספרו". כשהתחלתי לפתח את הרעיון, מישהו סיפר לי שיש להם את הציוד הדרוש ואני פשוט הלכתי למשרדים שלהם ושאלתי האם יוכלו לעזור לי לממש משהו שמעולם לא נעשה. הם נדלקו, הסבירו לי מה האפשרויות, ואפילו תרמו ציוד להופעות הראשונות. גם מינהל התרבות, שתמך כלכלית והמועצה לתרבות ולאמנות של מפעל הפיס, עזרו מאוד. אבל בלי מירית בן וייס המפיקה והרקדנים המדהימים, לא הייתי מגיעה עד כאן. להם, אני חייבת הכי הרבה תודות".
5. המשבר הכלכלי השפיע עלייך?
"השפיע מאוד ועוד ישפיע. למזלי, קיבלנו את הכספים של השנה, עוד לפני שהמשבר הזה פרץ והשתמשנו בהם בזהירות. הבעיה היא שבתחום המחול יש רק שתי קרנות, זו של מפעל הפיס וזו של קרן רבינוביץ' לתרבות ולאמנות ושתיהן נפגעו קשה מהמשבר. השנה, ביקשתי תמיכה ונראה מה יהיה".
6. מה דרש ממך הכי הרבה מאמץ והשקעה?
"השיווק. בגלל המחסור בכסף, צריך למצוא כל הזמן פתרונות יצירתיים, כי אין לנו תקציב למודעות יקרות בעיתונות הכתובה, למשל. לכן, עם הזמן למדנו איך לייצר סביבנו באזז גם בדרכים אחרות. למשל, בעזרת טיזרים ופוסטרים מיוחדים, או בעזרת כתיבת בלוג באינטרנט, או על ידי פנייה ישירה לעיתונאים".
7. מה הכי הפתיע אותך?
"התגובות החמות של הקהל".
8. מה מהתנסויות העבר שלך הכי שימש אותך בהקמה ובתפעול של העסק?
"העבודה כמנהלת אמנותית בקבוצת המחול The Red Hill Project מניו יורק וגם ההשתתפות בפרויקטים שהופיעו בפסטיבלים שונים בארה"ב ובקנדה. שם למדתי איך פועל העסק הזה, ואת הידע שצברתי אני מיישמת בקבוצת המחול שלי".
9. מהן התוכניות לעתיד?
"להמשיך ליצור עם חברי הלהקה, כשהחלום שלי הוא להגיע לרגע שבו אוכל לשלם לכל הרקדנים שלי משכורת חודשית, או לפחות לתגמל אותם כמו באירופה, שם רקדן משתכר כ–1,000 יורו להופעה".
10. מה את ממליצה לנשים אחרות שחולמות להקים עסק?
"להבין את השטח שבו את רוצה לפעול. לזהות איפה יש רוויה ואיפה את יכולה להציע משהו ייחודי, שיש רק לך. זה חשוב, במיוחד למי שרוצה להקים עסק בלתי אפשרי, כמו קבוצת מחול, למשל. אני בחרתי לעשות זאת בעזרת רעיון שעוד לא נעשה בעולם וה
תוויתי לעצמי דרך מאוד ברורה. בתחום שלי, מאוד מקובל להכין יצירה ולעבור איתה מפסטיבל לפסטיבל. אני הבנתי שבדרך הפעולה הזו יש לי הרבה מתחרים. לכן, בחרתי לוותר על הדרך המקובלת וללכת על שביל שעוד לא נסלל. להיות הראשונה שתנסה את הדרך הצדדית הזו, שאני מאמינה שבשלב מסוים תהפוך לדרך ראשית".
ההופעה הקרובה של נע באוזן בשישי הקרוב 19.6 בשעה 14:00 באולם המעבדה בירושלים.
